כתב האישום

1. כנגד הנאשם ושבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום אשר ייחס לכל אחד מהם שני אישומים. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים. באישום הראשון, עבירה של בניה ללא היתר לפי סעיפים 145(א)(2) ו-(3), 204(א) ו-208(א)(3)(4)(6)(7) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). על פי עובדות האישום הראשון, ביום 23.5.10, או בסמוך לכך, ברחוב צה"ל 22 באזור התעשייה בבאר יעקב בגוש 3831 חלקות 41 ו-40 (להלן: המקרקעין) שבמרחב התכנון המקומי של הוועדה המקומית לתכנון ובניה "מצפה אפק" (להלן: הוועדה) בוצעו עבודות בניה שלהלן: שונתה חזית המבנה ע"י הגדלת חלונות ויצירת פתחים באורך של כ-23 מטרים. נאשם 8, שמעון חדאד היה המנהל של נאשמת מספר 7, חברה בשם היפר חדד. נאשם 8 היה אחראי לביצוע העבודות בהיותו מנהל בנאשמת 7. כאמור, כתב האישום כלל שבעה נאשמים נוספים כדלקמן:

נאשמת 1 – דירן בע"מ שהיתה אחראית לביצוע העבודות בהיותה חוכרת לדורות של המקרקעין.

נאשמים 2 ו-3, רן פדרמן וגיל פדרמן, בהתאמה – היו המנהלים של נאשמת 1.

נאשמת 4, אחים אסולין בע"מ - היתה המבצעת בפועל של הבניה.

נאשמים 5 ו-6, אסולין יצחק ואסולין ארנון, בהתאמה – היו מורשי חתימה בנאשמת 4.

נאשמת 7, היפר חדד – היתה אחראית לביצוע העבודות הנ"ל בהיותה המבצעת בפועל והמשתמשת בפועל במקרקעין.

2. באישום השני, יוחסה לנאשם 8, וגם לנאשמים 1 עד 7, עבירה של שימוש חורג במקרקעין לפי סעיפים 145(א)(3), 204, 208(3)(4)(5)(6) לחוק התכנון והבניה יחד עם תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז -1967. על פי עובדות האישום השני, על המקרקעין חלה תוכנית שלפיה על המקום שבו מצויים המקרקעין לשמש למלאכה ותעשייה קלה. בתקופה שמיום 22.6.10 ועד מועד הגשת כתב האישום, בחודש יולי 2010, השתמשו כל הנאשמים במקרקעין ובמבנה שעליו בשטח של כ-1,200 מ"ר לצורך רשת מזון שנקראת על שמה של הנאשמת 7, היפר חדד. השימוש האמור במקרקעין היה בגדר "שימוש חורג" מאחר ולא ניתן היתר לשימוש הנ"ל.

הסדר הטיעון עם שאר הנאשמים

3. ביום 5.4.12 הוצג הסדר טיעון בין המאשימה לבין נאשמים 1 – 6, וזאת באישור המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה. הסדר הטיעון אושר ע"י בית המשפט וניתן גזר דין בהתאם. ולהלן פרטי הסדר הטיעון:

א. נאשמים 1,2,3 ו-6 נמחקו מכתב האישום.

ב. נאשמים 4 ו-5 הודו בכתב האישום והורשעו בעבירות המפורטות בו.

ג. על נאשמת 4 הוטל קנס בסך של 50,000 ₪.

ד. נקבע שעל נאשמת 4 לשלם תשלומי חובה בהתאם להוראות סעיף 218 לחוק התכנון והבניה בסך של 160,000 ₪.

ה. על נאשם 5 הוטל קנס בסך של 50,000 ₪.

ו. נאשמים 4 ו-5, נקבע שעליהם לחתום כל אחד על התחייבות כספית בסך 100,000₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע העבירות שבהן הורשעו.

ז. ניתן צו איסור שימוש לגבי המקרקעין נשוא האישום השני.

ח. ניתן צו המורה לנאשמים 4 ו-5 להתאים את הבניה המתוארת באישום הראשון והמבנה המתואר באישום השני, לתוכניות החלות באזור.

4. בכל הנוגע לנאשמת 7, חברת היפר חדד, שהנאשם 8 שבפני כיום שימש בה בתפקיד מנהל, מאחר והיא מצויה בהליכי פירוק, הוטל עליה קנס כספי של שקל אחד וזאת בין המאשימה לבין המפרק שמונה ע"י בית המשפט.

טענות הצדדים לעונש

5. המאשימה טענה לגבי הנאשם 8, כי מתחם הקנס נע בין 20,000 ₪ ל-30,000 ₪ וזאת בליווי עונש מאסר מותנה. כמו כן, המאשימה טענה כי מצבו הכלכלי של הנאשם לא יכול לשמש כמחסום מפני הטלת קנס משמעותי.

6. הנאשם טען כי מצבו הכלכלי כיום הוא בכי רע וזאת לאור צו כינוס נכסים שניתן כנגדו (נ/1). כמו כן, הוצג בפניי העתק ההסכם שנערך בין הנאשמת 7, היפר חדד באמצעות נאשם 8, שמעון חדאד, לבין נאשמת 4, אחים אסולין בע"מ (נ/2). מדובר בהסכם שכירות ואשר לפיו נאשמת 4 משכירה לנאשמת 7 את המבנה שעל המקרקעין על מנת שישמש אותה לעסקיה. בסופו של יום, ההסכם נגדע בעודו באיבו ונאשמת 4 היא זו שהמשיכה את הפעילות העסקית במקום והנאשמת 7 עזבה את המקום, כאשר לחובתה חובות רבים שבסופו של יום הביאו לפירוקה ולירידתו של נאשם 8 מנכסיו. הנאשם טען כי אין מקום להשית עליו מאסר על תנאי והקנס שיוטל עליו ראוי שיהיה מידתי ונמוך באופן משמעותי מזה שהוטל על נאשמים 4 ו-5.

דחיית בקשת המאשימה להטלת מאסר על תנאי

7. בקשתה של המאשימה להטלת מאסר על תנאי על הנאשם 8 דינה להידחות. יוזכר כי נאשמים נוספים שאינם תאגידים, נאשמים 2 ,3 ו-6 נמחקו מכתב האישום בהסכמה. בנוסף, על נאשם 5, יצחק אסולין, במסגרת הסדר הטיעון שפירטתי את רכיביו לעיל, לא הוטל מאסר על תנאי מכח עיקרון האחידות בענישה אין מקום להטיל מאסר על תנאי על הנאשם 8.

מתחם הקנס ההולם לגבי הנאשם

8. במקרה שבפני, הנאשם הורשע בשתי עבירות שהופיעו בשני אישומים נפרדים, בניה שלא כדין ושימוש חורג שלא כדין. בעיני, למרות שמדובר בשני אישומים נפרדים, מדובר ב-"אירוע אחד" המהווה מסכת עובדתית אחת. בשני האישומים מדובר באותו מבנה שבוצעה בו הבניה הלא חוקית וכן השימוש החורג. למעשה, שני האישומים הולכים יד ביד, כאשר הבניה הלא חוקית בוצעה במטרה לשרת את השימוש החורג. על כן, מדובר ב-"אירוע אחד" שכולל בתוכו שתי עבירות ולא ב-"שני אירועים" נפרדים. לפיכך, יש לקבוע מתחם עונש אחד לאירוע כולו ולא שני מתחמים נפרדים לכל אחד מהאישומים (ראו בעניין זה סעיף 40יג(א) לחוק העונשין). לגבי אופן ההבחנה בין "אירוע אחד" ל-"מספר אירועים" ראו פסקאות 18-15 לפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן ב-ע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.8.14).

9. סעיף 40ח לחוק העונשין קובע כדלקמן :

"קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, יתחשב, נוסף על האמור בסעיף 40ג(א) במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם."

10. בעת קביעת מתחם הקנס ההולם בית המשפט אמור לקחת בחשבון שני אלמנטים מרכזיים: הראשון, חומרת העבירה שבוצעה שמתבטאת בעקרון ההלימה (ראו סעיף 40ג(א) לחוק העונשין); והשני, מצבו הכלכלי של הנאשם. ודוק, מצבו הכלכלי של נאשם, כאלמנט ייחודי וסובייקטיבי שמשתנה מנאשם לנאשם, יכריע על פי לשון סעיף 40ח את "מתחם הקנס ההולם" לאותו אירוע עברייני שבוצע על ידי נאשם ספציפי ולא את "הקנס המתאים" לאותו נאשם בתוך מתחם הקנס ההולם. במילים אחרות, יכול שיהיו מתחמי קנס הולם שונים לנאשמים שונים שביצעו את אותו מעשה עבירה, וזאת בהתאם למצב הכלכלי של כל אחד מהם.

11. במילים אחרות, הוראת סעיף 40ח לחוק העונשין לפיה יהיו מתחמי קנס שונים לנאשמים שונים על פי מצבם הכלכלי, גוברת על העיקרון שנהוג בפסיקה בדבר אחידות בענישה. אלמנט ה-"אחידות" בא לידי ביטוי לא בקנסות זהים שיוטלו על נאשמים שביצעו את אותן עבירות במסגרת אותה פרשייה, אלא ביצירת "אימפקט" דומה של הקנס על כל נאשם ונאשם, על פי מצבו הכלכלי.

12. ודוק, "מצבו הכלכלי" של נאשם צריך להוכיח במסמכים תוך פירוט מלא של מקורות הכנסותיו, מכלול נכסיו, מכלול חובותיו והוצאותיו השוטפות, מכלול חסכונותיו תוך הצגת שקיפות מלאה של רכושו ואפשרויות המימוש של רכוש זה. מובהר בזאת, שבמקרים המתאימים הדבר אמור לסייע בידי הנאשם בקביעת גבולותיו של מתחם הקנס ההולם וזאת להבדיל מהעונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם.

13. במקרה שבפני, הנאשם הציג העתק צו כינוס הנכסים שניתן כנגדו ע"י בימ"ש המחוזי בבאר שבע בתיק פש"ר 12221-10-11 (נ/1) ואשר לפיו עליו לשלם סך של 700 ₪ בחודש למכלול נושיו. מעצם אופיו של ההליך של פשיטת רגל, הוא לוקח בחשבון את מכלול חובותיו ונכסיו של החייב וכל תשלום לנושה כזה או אחר, נעשה תוך פיקוח צמוד של בימ"ש. במילים אחרות, צו כינוס הנכסים שהוצג בפניי יש לראות בו כראיה מקיפה לגבי המצב הכלכלי האמיתי של הנאשם.

14. יוצא מכך, שמתחם הקנס ההולם לנאשם 8, שמעון חדאד, וזאת בהתחשב בחומרת העבירות שבוצעו (לרבות היקף הבניה שבוצעה ואורך תקופת השימוש החורג) מצד אחד, ומצבו הכלכלי של הנאשם 8 מצד שני, נע בין 8,000 ₪ ל-25,000 ₪.

הקנס המתאים בתוך מתחם הקנס ההולם

15. בעת קביעת הקנס המתאים בתוך מתחם הקנס ההולם לקחתי בחשבון את העובדה שהנאשם נשוי ואב לילדים שפרנסתם עליו וכן הודאה וחיסכון בזמן שיפוטי, והעדר רישום פלילי קודם בעבירות מאותו סוג.

16. לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

א. הנאשם ישלם קנס בסך 9,000 ₪ , או 30 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 15.12.14 והיתרה ב-15 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הקנס לפירעון מידי.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 15,000 ₪, להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע עבירה לפי חוק התכנון והבניה. ההתחייבות הכספית תיחתם עוד היום במזכירות בימ"ש. היה והנאשם לא יחתום אזי ייאסר למשך 40 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, במעמד הצדדים.