בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין מיום 15.7.12 לפיו הושת על הנאשמת 1 קנס בגובה 250,000 ₪ שאמור היה להיות משולם בחמישה תשלומים החל מיום 15.9.12, ועל הנאשם 2 הושת קנס בגובה 50,000 ₪, אף הוא מחולק לחמישה תשלומים. המדינה מתנגדת לבקשה. להשלמת התמונה אציין כי ביום 11.9.12 עיכבתי באופן זמני את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בבקשה.

על פי ההלכה הפסוקה, קיים אינטרס ציבור באכיפה מיידית של עונש קנס שהושת על נאשם. על כן אין מקום לעכב תשלומי של קנס שנגזר על נאשם, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות. הנאשמים לא הצביעו במקרה שלפני על קיומן של נסיבות שכאלה, ועל כן דין בקשתם להידחות בעיקרה.

עם זאת, בפסיקה מצאתי כי במקרה שבו הושת על נאשם קנס כבד, ונקבע מועד קרוב לדיון בערעור, הורה בית הדין הארצי על עיכוב ביצוע גזר דין עד למועד הדיון בערעור, במובחן מעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור (ראו החלטת כב' השופט אילן סופר בעפ 34926-04-12 "נידר" חברה לבנין ולפיתוח נ' מדינת ישראל (24.6.12)). עוד מצאתי כי במקרה אחר שבו הושת על נאשם קנס כבד אותו היה עליו לשלם בתשלומים רבים, נמנע בית הדין הארצי מעיכוב ביצוע גזר הדין, אך הורה על הקדמת הדיון בערעור לגופו, כך שמועד תשלום החלק הארי של הקנס יהיה רק לאחר ההכרעה בערעור (ראו החלטת כב' השופטת לאה גליקסמן בעפ 44475-10-11 משהור משאהרה נ' מדינת ישראל (9.11.11)).

מבדיקה בתיק הערעור עולה כי הדיון בערעור שהגישו הנאשמים נקבע ליום 3.6.13, דהיינו בעוד למעלה משמונה חודשים. איני סבור שיש מקום (וניתן על פי ההלכה הפסוקה) לעכב את ביצוע גזר הדין למשך תקופה כה ארוכה.

יחד עם זאת, לאור מכלול הנסיבות, ובמיוחד בשים לב לטענת הנאשמים כי הקנסות שהושתו עליהם הם הרבה מעבר ליכולתם הכלכלית ותשלומם עשוי ל"המיט כליה כלכלית אנושה עליהם" (סעיף 4 לבקשה), אני מורה כי גזר הדין יעוכב באופן חלקי כך שמועד התשלום הראשון של הקנס שהושת, הן על הנאשמת 1 והן על הנאשם 2, יהיה יום 15.1.13 (ולא יום 15.9.12 כפי שנקבע בגזר הדין), והתשלומים הבאים ישולמו בכל ה- 15 לחודש שלאחר מכן. תכלית החלטתי זו הינה לאפשר לנאשמים לפנות לבית הדין הארצי בבקשה לשקול את הקדמת מועד הדיון בערעור, באופן שמועד תשלום הקנס שהושת עליהם (או לפחות רובו של הקנס) יהיה רק לאחר מועד הדיון בערעור.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.