1. לפניי תביעה בגין נזקי שמיעה שנגרמו לתובע על פי הנטען, עקב חשיפה ממושכת לרעשים חזקים, במקום עבודתו אצל הנתבעת "מפעלי מתכת רמת דוד", העוסקת בתחום פיתוח וייצור מכונות.

2. העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

התובע יליד 1966, עבד מחודש 8/97 ועד ליום 30.12.03, במשך כשש וחצי שנים, כמפעיל גליוטינה וכמלגזן אצל הנתבעת.

אין חולק כי המדובר בסביבה שבה היה חשוף התובע לרעש חזק, ומסיבה זו סופקו לו אטמי אוזניים על ידי הנתבעת.

3. במהלך עבודתו הנ"ל, החל התובע לסבול מצפצופים בשתי האוזניים כדבריו. לאחר שפוטר מעבודתו, התברר לו כי הצפצופים באוזניים הינם קבועים ולא נעלמים. אי לכך הוא עתר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקי השמיעה שנגרמו לו עקב עבודתו הנ"ל.

4. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתובע כנפגע עבודה. ועדה רפואית ראשונה שליד המל"ל שללה קיומה של נכות אצל התובע, וועדה רפואית לעררים קבעה כי לתובע נכות בשיעור של 10% בגין טנטון תמידי.

5. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר י. בן דוד, שלפיה הוערכה נכותו כתוצאה מהחשיפה לרעש מזיק ממושך אצל הנתבעת, בשיעור של 10% בגין טנטון תמידי לפי סעיף 72(4)(ד) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן "התקנות"), ו- 0% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72(1)(א) לתקנות.

יודגש כי ד"ר בן דוד היה נמנה על חברי הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל אשר קיבלה את הערעור וקבעה לתובע נכות בשיעור של 10% בגין טנטון תמידי כמצוין לעיל.

6. הנתבעת הכחישה את טענות התובע לרבות הטענה בדבר קיום נזקי שמיעה, ולחילופין, את הקשר בין נזקים נטענים אלה לבין תנאי העבודה אצל הנתבעת. בנוסף, טענה הנתבעת כטענה מקדמית, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה.

לתמיכה בקו הגנתה הנ"ל, הגישה הנתבעת חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר י. דנינו, שבה נקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום א.א.ג בגין עבודתו אצל הנתבעת בשנים 2003-1997.

7. לאור הפערים בין חוות הדעת, מונה פרופ' אבישי גולץ כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום א.א.ג.

בחוות דעתו מיום 29.4.12 (מ/1), העריך פרופ' גולץ את נכותו של התובע בשיעור של 0% בגין ליקוי שמיעה בתדרים הגבוהים ללא טינטון תמידי לפי סעיף 72(4)(ד1) לתקנות, ו-0% בגין ליקוי בשמיעה בתדרי הדיבור לפי סעיף 72(1)(א2).

6. התובע לא השלים עם קביעתו הנ"ל של פרופ' גולץ, וזימן אותו לחקירה נגדית על חוות דעתו. באותה ישיבה נחקר גם התובע. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה.

7. לאחר חקירה נגדית ממצה, עמד פרופ' גולץ על ממצאיו, וקביעותיו הנ"ל לא הופרכו.

8. התובע לא השלים עם תוצאה זו, ועמד על הגשת סיכומים בכתב.

9. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובחנתי את טענותיהם בכובד ראש, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות מכמה טעמים.

10. טענת ההתיישנות

הטעם הראשון הינו טעם דיוני ונעוץ בהתיישנות התביעה, שכן על פי עדותו של התובע, הוא החל להרגיש צפצופים באוזניים בשנים 1999-2000, ואף מחומר הראיות התברר כי ביום 8.5.2000 הוא עבר בדיקת שמיעה עקב תלונותיו בעבודה על צפצופים באוזניים (ראה עדותו בעמ' 23 ש' 10-6).

11. תביעת נזיקין מתיישנת בחלוף 7 שנים מהיום שבוו נולדה עילת תביעה (סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958). היום שבו נולדה עילת התביעה לגבי מקרה שהנזק הוא אחד מיסודותיו כבענייננו, הוא היום שבו אירע הנזק או היום שבו הוא נתגלה (סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). "נתגלה אין פירושו נתגבש - אלא מספיק שיש ראיה לסימני הנזק-הפגיעה, ואפילו לאחר מכן הוסיף והתפתח נזק חמור הרבה יותר" (ע"א 831/80 יצחק זמיר נ' כימיקליים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3),122) (ראה גם ע"א 165/83 יתרו בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4), 554).

12. התביעה שבפנינו הוגשה בשנת 2010, והיא מושתתת על עוולת הרשלנות והפרת חובות חקוקות, שהנזק הוא אחד מיסודותיהן. המועד שבו נתגלה הנזק לתובע הוא בין השנים 2000-1999 כמצוין לעיל. אי לכך, המועד האחרון להגשת התביעה הוא שבע שנים מיום הגילוי, היינו עד שנת 2007 (ראה ע"א 7707/01 עליזה צורף נ' קופת חולים של הסתדרות הכללית (פורסם בנבו, 24.11.05). משהוגשה התביעה בשנת 2010, אז דינה להידחות מחמת התיישנות.

13. יצוין כי התובע לא התייחס כלל בסיכומיו לטענת ההתיישנות למרות שהיא הועלתה במפורש בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, ואף לא ביקש זכות תשובה לסיכומי הנתבעת בסוגיה זו.

14. העדר נכות

הטעם השני לדחיית התביעה נעוץ בהעדר קיומה של נכות, קרי העדר נזק.

מומחה בית המשפט, פרופ' גולץ, שלל את טענתו של התובע שלפיה הוא סובל מטנטון תמידי. מסקנתו זו התבססה על התיאור הבלתי אופייני של הטנטון כפי שנמסר לו על ידי התובע, ועל תוצאות בדיקות מאפייני הטנטון, ועל השונוּת הרבה בין בדיקות השמיעה וחוסר ההתאמה ביניהן לבין בדיקת ה-BERA. פרופ' גולץ נחקר חקירה נגדית ממצה בסוגיות הנ"ל, ותשובותיו היו ענייניות ומשכנעות, וקביעותיו לא הופרכו.

15. בסיכומיו טען התובע כי "גם נכות בשיעור של 0% בגין טנטון עשויה להעניק לתובע פיצוי ממשי", וכי "הלכה היא כי נכות בשיעור 0% הינה נכות, וכשמדובר בטנטון, הדבר נכון שבעתיים".

אינני מקבלת טענה זו. הטענה בדבר קיומו של טנטון מתבססת על תלונה סובייקטיבית של הנבדק, ומששלל מומחה בית המשפט קיומה של פגימה זו אצל התובע, אז אין מקום ו/או הצדקה לפסוק פיצוי בגינה.

16. קשר סיבתי

התובע טען כי הנזק הנטען על ידו נגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק אצל הנתבעת במשך תקופה של כשש וחצי שנים, והצהיר כי עובר לתקופת עבודתו אצל הנתבעת, הוא לא עבד "בשום מקום אחר עם רעש" (ראה סעיף 4 בתצהירו ת/1). כאן המקום לציין כי התובע עובד היום בחברת שמירה.

אולם מומחה בית המשפט קבע כי ליקוי השמיעה שאובחן אצל התובע בבדיקה שביצע בשנת 2000, היינו בחלוף כשנתיים ממועד תחילת עבודתו אצל הנתבעת, אופייני לחשיפה לרעש למשך תקופה של 10 שנים (עמ' 17 ש' 13-9), וקביעתו זו לא הופרכה. בנוסף מחקירתו הנגדית של התובע התברר כי עובר לתקופת עבודתו אצל הנתבעת, הוא עבד כרתך במפעלי פלדה, וכמסגר וכמחסנאי במקומות עבודה אחרים, ואין זה בלתי סביר להניח כי המדובר במקומות עם סביבת רעש. בנוסף, בדו"ח האבחון האודיולוגי שנערך באוניברסיטת חיפה בשנת 2007, נרשם מפי התובע "לדבריו עבד כ-25 שנים ברעש. מזה 6 שנים חש ירידה בשמיעה וסובל מטנטון דו"צ" (ראה נ/7), ולא ניתנה על ידי התובע תשובה מניחה את הדעת לרישום זה.

הנתונים הנ"ל מטילים ספק כבד בדבר קיומו של קשר סיבתי בין נזקי השמיעה הנטענים על ידי התובע לבין תקופת עבודתו אצל הנתבעת.

17. מכל הטעמים הנ"ל, ובראשם הטעם הדיוני של התיישנות התביעה, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, 2121 יולי 2013, בהעדר הצדדים.