<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד אסנת מוליארסקי-כדורי

ב"כ המשיבה – עו"ד רוני מודריק

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המערער: אני מגישה לביהמ"ש מכתב מהמטפלת הפסיכותרפיסטית שטיפלה במערער. מה ששירות המבחן, במהלך צו פיקוח מעצר, הספיק לעשות, הוא לשלוח אותו לאבחון בעמותת "אפשר" ולבדוק האם יש בעיית התמכרות ואם יש אז לטפל בה. במשך שלושה חודשים המערער הגיע לטיפול ולשיחות פרטניות ופסיכולוגיות.

בהמלצת תסקיר שירות המבחן נאמר כי חיוני למערער לעבור טיפול והוא זקוק להפנמת המסר [מצטטת]. רוב האירועים של תאונות הדרכים לא נגרמים ע"י מכורים לאלכוהול, כאן דווקא רוב התיקים הם של אנשים שחזרו אחרי יום הולדת, שתו קצת ועלו על ההגה, וזה האירוע שמאפיין את המערער. זה נכון שהיה לו מאסר על תנאי בר-הפעלה בתיק קודם והוא קיבל מאסר ע"ת. אוסיף, כי חלה פגיעה מאוד קשה במערער ובמשפחתו. אני חייבת לומר שיש משמעות גם לאותו אירוע וכיצד אותו אירוע השפיע על המערער, על לקיחת האחריות שלו ועל העתיד שלו. האירוע הזה היה מאוד טראומתי עבורו. הוא עלה לרכב כשהוא תחת השפעת אלכוהול, אני לא באה להאשים איש אך כל אחד קיבל על עצמו סוג של אחריות, כולם חזרו ממסיבת יום הולדת ושתו אלכוהול. שני האנשים שהיו ברכב הם מאוד קרובים אליו וכולם בריאים.

כשאירעה אותה תאונת דרכים התחושות שהיו באותו רגע היו של אב שאיבד את בנו. בשנתיים וחצי האחרונות הוא הולך איתו. עולה מהתסקיר ומהמכתבים שהגשתי שהשנתיים האחרונות היו מאוד קשות. נכון שהוא לא למד לקח אך מאותו אירוע הוא לא יעלה על הכביש שתוי לעולם, הוא הסתגר בתוך עצמו, הפסיק לנהל משק בית מפני שבתקופה ארוכה היה במעצר בית מוחלט, נתק רגשי מהאישה, מהילדים, הראש שלו היה כ"כ בתוך התאונה הזו ומה יכול היה לקרות כתוצאה ממנה, שהוא לא יכול היה לתפקד כאב, לדבר עם ילדיו, הוא הסתגר ולא שימש כאב רק בגלל זה. הוא עבר תהליך מאוד ארוך, גם עם שירות המבחן, גם עם מטפלים, גם עם שיחות זוגיות כדי לנסות קצת לצאת מהמצב הזה, לעכל מה קרה, לקבל את המודעות הזו שכל זה קרה בסה"כ בגלל מעשה רע מאוד שלו, אך הנזק האישי הוא כ"כ גדול שאני חושבת שהיה מקום להביא אותו בחשבון.

המכתב שהגשתי לביהמ"ש מהפסיכותרפיסטית שמטפלת בילד שנמצא בכיתה ד'. הוא לא מגיע לכיתה מהתקופה שהחל המשפט ובעיקר מאז שהמערער קיבל גז"ד שהוא צריך להיכנס לכלא. הילד מסוגר בתוך עצמו, הוא גנב כסף, 3,000 ₪, מהארנק של האבא, כדי להתחבב על הסביבה וכדי לקנות לחברים שלו ממתקים, אלה דברים שהמשפחה לא מכירה, אלה משפחה נורמטיבית שלא מכירה מעשים כאלה. התחושה היא שהם מנסים לעשות הכל למען הילדים שלהם, וכמה שהם מנסים לעשות טוב, לילד יש נסיגה.

המטפלת אמרה שהמשפחה נמצאה במצוקה ומשפט בעקבות המשפט [מצטטת]. להכניס את המערער היום לכלא, תביא להתדרדרות הרבה יותר קשה ממה שהייתה עד היום.

אני סבורה שיש מקום לקבל תסקיר משלים כדי ששירות המבחן ישלב אותו באותה קבוצה. שירות המבחן תמיד אומר לאנשים כאלה שההתמכרות זו לא הבעיה שלהם, אז מאסר מאחורי סורג ובריח הוא לא העונש הנכון, אלא להכניס אדם לקבוצה שיקבל כלים להתמודד איתם בעתיד.

לכן אני מבקשת לקבל תסקיר משלים, ששירות המבחן ישוחח עם המטפלים של האישה והילד ושיראה את המשמעות, האם זה העונש היחיד שחייבים להפעיל מאסר מותנה של שמונה חודשים מאחורי סורג ובריח, ואני סבורה שאם יתקבל תסקיר משלים בימ"ש יוכל להשתכנע, זו לא הענישה היחידה והענישה יכולה לבוא בדמות של"צ, לתרום לחברה, לעבוד עם אנשים שביצעו עבירות כאלה, ללמד ילדים וקבוצות.

לגבי מתחם הענישה, המהות שלו היום אינה להחמיר, אלא לבחון הליך שיקומי. ההליך השיקומי הוא לא רק סמים או אלכוהול, כאן ההליך השיקומי הוא לקבל ידע וכלים להתמודד בעתיד ולא לחזור ולבצע את העבירה שוב.

ב"כ המשיבה: אני מגישה לביהמ"ש את גיליון הרשעותיו התעבורתיות הקודמות. אנו מתנגדים, מדובר בעבירה מאוד חמורה, מדובר בסיטואציה מאוד קשה שבהם שני נוסעים נחבלו אך בנס באופן קשה מאוד.

המערער: אני כבר שנתיים וחצי בשלילה. אני לא עולה על ההגה אבל כל מה שאני עברי ועובר ושחוויתי, אני מרגיש פה אשם וביקשתי סליחה. אם אני נכנס בפנים, זה לאבד משפחה וזה הבחור שהיה פצוע אנוש, הוא חי אצלי ואני הסנדק של הילד שלו. אני מבקש בבקשה הזדמנות אחרונה.

ב"כ המערער: אני מבקשת שביהמ"ש ישלח את המערער לתסקיר משלים ושירות המבחן ייתן את התמונה המלאה לגבי כל מה שקורה.

<#3#>

פסק דין

המערער נידון לפסילה ממושכת לשלוש שנים מלנהוג.

המערער נידון למאסר מותנה של עשרה חודשים למשך שלוש שנים על נהיגה בשכרות תחת השפעת משקאות משכרים עוד בזמן פסילה.

המערער נידון להפעלת מאסר מותנה של שמונה חודשים מגזר דין בתיק קודם, כנראה הרשעה מס' 15 בגיליון ההרשעות שלפני ביהמ"ש.

גזר הדין כפי שהוטל איננו יכול לעמוד, לצערי, ואין מדובר בגזר דין שבית משפט של ערעור ראוי שייתן גזר דין במקומו.

בית משפט קמא צריך היה לתת דעתו לסעיף 56 לחוק העונשין, הקובע: "הטיל בית משפט עונש בשל עבירה נוספת, לא יורה שעונש זה כולו יהיה על תנאי".

על בית משפט קמא היה להטיל, מקום והטיל מאסר על תנאי, גם מאסר בפועל. יכול היה לבחור אם להורות שעונש המאסר בפועל שמטיל יהיה בחופף או מצטבר למאסר. בית משפט קמא, בנסיבות מקרה זה, לא עשה כן.

אומר, שבאשר לעיקר הערעור, בית משפט קמא עשה בחירה. הוא החליט, למרות תסקיר שירות המבחן הונח בפניו, והמליץ לבחור בדרך טיפולית, להעדיף את "עיקרון הגמול" כפי שנקרא אז בטרם תיקון 113 לחוק העונשין, עת ניתן גזר הדין.

אותה בחירה אין מקום להתערב בה משום שלא ניתן לומר, עם כל הצער שבדבר, למרות טיעונה המשכנע של ב"כ המערער, שהיא החלטה שגויה בנסיבות.

מדובר במערער שחוזר ועובר עבירות תעבורה שונות. מדובר במערער שזו לו פעם שנייה שנוהג בשכרות, מדובר במערער שלחובתו משנת 1998, עת הוציא רישיון נהיגה, 21 הרשעות קודמות, במי שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי באותה עבירה, במי שהשכרות בה נהג עובר למעשה הייתה גבוהה פי 3 מהמינימום המותר, מדובר במי שבנהיגתו גרם לפציעות קשות ושברים של שני חבריו שהיו ברכב.

לאחר מחשבה, הנני משנה את דעתי באשר להחזרת התיק לבית משפט קמא ולא עושה כן.

אהנה את המערער מטעותו של בית משפט קמא בכך שאורה על הטלת עונש מאסר של שמונה חודשים שירוצו כולם בחופף לעונש המאסר שהפעיל בית משפט קמא.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

יוצא מכך שהערעור נדחה.

הגעתי להחלטתי זו כדי למנוע עינוי דין מהמערער וממשפחתו, על יצירת תקוות שווא בלבם. מקומו של מערער זה, בשל מעשיו הרעים, בבית הסוהר, ולטובתו שלו שהדברים יהיו עתה ולא מאוחר יותר.

ימי המעצר מיום 17.07.10 ועד יום 15.08.10, ינוכו מתקופת המאסר שנקבעה לעיל.

המערער יתייצב לריצוי עונש מאסרו ביום 18.11.12 במזכירות בית משפט לתעבורה בת"א-יפו.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"ג, 18/10/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי