1. בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר התייצבות מטעם הנאשמת בדיון שהתקיים בתאריך 24.3.11.

בהכרעת הדין הורשעה המבקשת בעבירה של החזקת כלב ללא חיסון וללא רישיון, ונגזר עליה קנס בסך 660 ₪ - הוא הקנס המנהלי המקורי.

2. לטענת המבקשת, במועד ביצוע העבירה, על פי הנטען בכתב האישום, לא היה בבעלותה כלב. לטענתה, מסרה את הכלב לעמותת צער בעלי חיים בחיפה, בתאריך 25.1.09.

לבקשה מצורף אישור מטעם עמותת צער בעלי חיים, מתאריך 11.1.11 התומך בטענה.

המבקשת אינה מפרטת את הסיבה לאי התייצבותה לדיון, אם כי מציינת כי הינה חולה ונכה.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת זומנה כדין לדיון ולא נימקה את הסיבה לאי התייצבותה, ואל לו לביהמ"ש להתעלם מהדרישה להבהיר מהי הסיבה לאי ההתייצבות שאחרת ירוקן סעיף 130(ח) לחסד"פ מתוכנו.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי בתאריך 2.9.09 נשלחה אל המבקשת דרישה להסדיר את רישיון הכלב שבחזקתה. דרישה נוספת נשלחה בתאריך 19.11.09. בתאריך 2.2.10 נרשמה למבקשת ברירת הקנס ונשלחה אליה בדואר רשום. הן ההתראות והן ברירת הקנס לא חזרו אל המשיבה, וחזקה כי נמסרו למבקשת כדין.

בנוסף, טוענת המשיבה, כי אין חשש לעיוות דין, שכן אמירתה הסתמית של המבקשת כי הכלב אינו ברשותה נתמכת רק במזכר בכתב יד ללא שם עורכו, כך שאין כל ביסוס לאמיתות תוכנו. בהמשך טוענת המשיבה כי טענת המבקשת כי כלבה מת, אינה מוכיחה את טענתה כי הכלב אינו ברשותה.

עוד טוענת המשיבה, כי החיסון האחרון שניתן לכלבה של המבקשת ניתן בתאריך 16.8.08 ולפיכך משלא חיסנה את כלבה עד ליום 17.6.09 הרי שמאז ואילך היא עוברת עבירה.

4. נראה שבידי המשיבה טעות. טענת המבקשת לא היתה כי כלבה מת, אלא כי נמסר לעמותת צער בעלי חיים בתאריך 25.1.09.

הטענה אף נתמכה בראיה בכתב - אישור העמותה מתאריך 11.1.11 לפיו הכלב נמסר לעמותה בתאריך 25.1.09 וכי הינו רשום על שם בעליו החדש מזה שנתיים. איני סבורה כי ניתן לבטל את משקלו של המזכר, שנערך על נייר מכתבים של העמותה, והוא חתום בחותמת העמותה, ובחתימת גב' בשם מזל. כן מצוין במזכר מספר השבב החדש של הכלב, אצל בעליו החדשים.

משכך, לא ניתן לבטל את טענת המבקשת לפיה בעת משלוח הודעת ברירת הקנס, בתאריך 2.2.10 לא היה הכלב ברשותה, ואף לא בעת משלוח ההתראות.

עוד נראה, כי אם חוסן כלבה של המבקשת בתאריך 16.8.08 ונמסר בתאריך 25.1.09 לא נעברה על ידי המבקשת כל עבירה, אף עובר למסירת הכלב.

יצוין, כי המבקשת פנתה בכתב אל בית המשפט, מיד עם הגשת כתב האישום, ושטחה את טענותיה, עוד בתאריך 19.1.11. בהחלטת בית המשפט נקבע כי תוכל להעלות את טענותיה במהלך הדיון.

אמנם, אין בפי המבקשת נימוק לאי התייצבותה לדיון, אך במקרה דנן, ברור כי אם לא תבוטל הכרעת הדין, עלול להיגרם למבקשת עיוות דין, ולפיכך אין מקום לדחיית הבקשה.

הנסיבות העולות מן הבקשה הינן נסיבות מיוחדות, המצדיקות מתן רשות לנאשם להשתתף בהליך חוזר.

ראו והשוו: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6) 793.

5. לאור האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על ביטול הכרעת הדין וגזר הדין מיום 24.3.11.

אעיר כי בנסיבות אלה, סבורתני כי היה על המשיבה להסכים לביטול הכרעת הדין. יתרה מכך, היה עליה לבדוק את הטענה עוד טרם הדיון, מיד עם הגשת הבקשה מטעם המבקשת בתאריך 19.1.11.

המשיבה תודיע, עד תאריך 15.11.12 אם היא עומדת על המשך בירור כתב האישום, לאור טענת ההגנה.

התיק יובא אלי לתזכורת פנימית בתאריך 16.11.12.

ניתנה היום, כ"ב תשרי תשע"ג, 08 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.