בפני תביעה כספית.

התובע הנו בעליו של עסק לביצוע חקירות ומסירות משפטיות. הנתבעת הנה חברה העוסקת במתן שירותי גבייה ואכיפת גביה לרשויות מקומיות. התובע טוען כי ביום 23/10/09 הזמינה הנתבעת מהתובע עבודה לביצוע חקירות, הכוללת איתור כתובות, איתורי רכבים ואיתורי מקומות עבודה של חייבים. לטענת התובע, הזמינה הנתבעת עבודת מידע בלבד ולא עבודת חקירה בשטח, מאחר ולנתבעת אנשי שטח המבצעים זאת עבורה. התובע טוען כי הקבצים שניתנו לו על ידי הנתבעת כללו מספרי זהות בלבד והוא מצדו ביצע את איתור הכתובות. התובע טוען כי ביצע עבודה מלאה עבור הנתבעת על פי הזמנת העבודה. התובע טוען עוד כי עבור ביצוע חקירות אלו, הכוללות איתור 294 כלי רכב וכן איתור של 245 כתובות של חייבים, נשלחה חשבונית עסקה לנתבעת, בהתאם לתעריף שנקבע מראש, בסך כולל של 49,980 ₪ ובצירוף מע"מ, סך של 58,266 ₪. לטענת התובע על אף פניות חוזרות ונשנות מצדו ופגישות שקיימו הצדדים בעניין זה, לא שולם הסך הנ"ל. לטענת התובע, סכום החוב נכון למועד הגשת התביעה (21.0.7.10) עומד על סך של 60,000 ₪ ומכאן תביעתו זו.

הנתבעת טוענת כי ההתקשרות בין הצדדים נערכה במסמך הזמנת עבודה מיום 22.10.09 ובמסגרתה הזמינה הנתבעת מהתובע עבודות חקירה ואיתור מידע על חייבים ואיתור כלי רכב של חייבים על בסיס "פיילוט" לחודש ימים, כאשר ההתקשרות נעשתה במטרה לבחון את יכולותיו המקצועיות של התובע, בטרם קבלת החלטה האם להתקשר עמו בהסכם קבוע. במסגרת הזמנת העבודה נקבע תעריף לתשלום עבור כל סוג של עבודה שתבוצע, כאשר התשלום מותנה בכך שהמידע שיספק התובע יימצא כמידע מדויק ועדכני, שיקל וייעל את מלאכת הגביה של הנתבעת. הנתבעת טוענת כי היא סיפקה לתובע פרטים ביחס לחייבים שלגביהם התבקש התובע לאתר את כתובתם המעודכנת או את רכביהם, אך התובע לא עמד בהתחייבותו כלפיה ולא סיפק לה את המידע בהיקף הנדרש. הטבלאות שהחזיר התובע לנתבעת היו, לטענתה, חלקיות, מבולבלות ובלתי ניתנות לסיווג ובחלקם המכריע של המקרים, התובע לא סיפק לה מידע שלא היה ידוע לה קודם להזמנת העבודה ושלא ניתן היה להוציאו ממאגרי המידע הפתוחים לנתבעת. הנתבעת טוענת איפוא, כי המידע שמסר לה התובע היה חסר ערך מבחינתה. לטענת הנתבעת, נערכה פגישה בין הצדדים במטרה להסדיר את העברת המידע מן התובע לנתבעת, אך התובע עזב את הפגישה בטרם נסתיימה, סירב להעביר המידע ולאחר מס' שעות יצר עם אנשי הנתבעת קשר טלפוני והורה להם שלא לעשות שימוש במידע אשר כבר הועבר אליהם על ידו. הנתבעת טוענת כי התובע הפר את ההסכם ביניהם הפרה יסודית, המצדיקה את ביטול זכותו של התובע לתשלום מהנתבעת. על אף האמור ניאותה הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,940 ₪ בלבד ולטענת הנתבעת יש לדחות את יתרת התביעה.

דיון:

מה היה תוכן ההסכם בין הצדדים ?

אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם התקשרות. ההסכם מופיע על גבי דף לוגו של הנתבעת הוא נערך ונכתב בכתב ידו של מר אטרי מטעמה של הנתבעת ונחתם בידי התובע. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלת תוכנו של ההסכם ואילו חיובים הוא מטיל על כל צד לו.

מפאת חשיבותו ההסכם לצורך קביעה מהו תוכנו, להלן נוסחו המלא:

"הנדון: הזמנת עבודה לביצוע חקירות.

אודה על הכנת הזמנת עבודה בהתאם לעקרונות שלהלן:

1. איתור כתובת.
2. איתור רכבים.
3. איתור מקום עבודה.

עקרונות:

1. פיילוט לחודש ימים במסגרתו יינתנו העבודות הנ"ל בהיקף של 300 לכל נושא.
2. תשלום כנגד מידע מדויק וזיהוי ודאי שאכן נמצא מידע חדש עדכני שיסייע בגביה ואכיפה כנגד החייב.
3. מחירים:
   1. איתור מען- 60 ₪ + מע"מ.
   2. איתור רכב- 120 ₪ + מע"מ.
   3. איתור מקום עבודה- 100 ₪ + מע"מ.
4. תנאי תשלום: פיילוט – שוטף + 30 יום.

כנגד חשבונית מס".

התובע טוען כי הנתבעת הזמינה ממנו עבודה לביצוע חקירות ואיתור מידע על חייבים הכוללת איתור כתובת, איתורי רכבים ואיתור מקומות עבודה. התובע טוען כי קיים הבדל בין תמחור עבודת מידע ועבודת שטח – דהיינו בדיקה בפועל של המידע אשר הושג ולפיכך הזמינה הנתבעת אך ורק עבודת מידע, שהינה זולה יותר. התובע חוזר ומדגיש זאת בתצהיר עדותו הראשית ואף מבהיר כי מנהל הנתבעת הועמד על הבדל זה במעמד חתימת ההסכם והעדיף עבודת מידע, שכן יש לנתבעת אנשי שטח המבצעים את איסוף המידע עבורה (ראה סעיפים 7,11 ו-14 לת/1). התובע חזר על כך אף בחקירתו הנגדית בפני בית המשפט. כאשר נשאל איפה בחוזה העבודה הייתה הפרדה בין מידע לעבודת שטח והשיב "אין הפרדה. יש כל מיני תיאורים למידע" (ראה עמ' 4 שורה 3 לפרוטוקול) וכן "כתוב תשלום כנגד מידע, מה שהוא קיבל זה מידע ועם כל שמות התואר המצורפים למידע אותם ציינתי קודם שיכול לסייע לו בגבייה מול חייבים"(ראה עמ' 4 שורות 12-13 לפרוטוקול).

הנתבעת מאידך טוענת כי במילים "מידע מדויק וזיהוי ודאי" טמונה אף דרישה לביצוע עבודת שטח אשר תבחן את וודאות המידע המועבר לידיה של הנתבעת וכך העיד מנהל הנתבעת מר אטרי "בסעיף 2 בהסכם נקבע וסוכם שהמידע עליו אנחנו מדברים הוא מדויק ומדויק זה מדויק וזיהוי ודאי אומר שהזיהוי הוא וודאי ודגש על ממצא חדש עדכני מאחר ובידינו מאגרי מידע של האוכלוסיה שמחוברים למשרד הרישוי". מנהל הנתבעת נשאל מפורשות מדוע זה לא כלולה המילה "עבודת שטח" בהסכם נשוא התובענה והוא משיב "היא כלולה במידע מדויק וזיהוי וודאי" (ראה עמ' 12 שורות 21-24 לפרוטוקול). מנהל הנתבעת הודה כי קיימים אנשי שטח המוודאים את המידע ועובדים עבור הנתבעת , ברם לטענתו הם בנוסף לחוקר הפרטי המספק את המידע ולא במקומו.

"... אין פה שום כפל מאחר והסייען המקומי איננו חוקר, הוא נותן מידע על מקום וסביבת מגוריו של החייב וככל שאנחנו לא מצליחים לקבל מידע באמצעות הסייען, צריכים עבודה של החוקר, זה לא אחד במקום השני, זה בנוסף..." (עמ' 14 שורות 7-9 לפרוטוקול).

התובע טען כי הנתבעת התחייבה לשלם תמורת המידע שמסר וזאת כנגד מידע מדויק וזיהוי ודאי, כפי שמסר לנתבעת. הנתבעת מאידך טענה כי התשלום יבוצע אך ורק לאחר שהתובע יוודא כי המידע אשר סיפק הוא וודאי ויסייע בגביה ואכיפה כנגד החייב.

התובע הגיש ביום 14/6/11, לאחר שהותר לו לעשות כן בהחלטתי מיום 1/6/11, לתיק ביהמ"ש תמליל פגישה עם מנהל הנתבעת והעדה הגב' קורינה רפפורט, תמליל אשר הועבר אף לנתבעת והנתבעת הייתה רשאית להגיש בגינו תצהיר משלים מטעמה, זכות אותה בחרה שלא לנצל. בתמליל נשמע מנהל הנתבעת מר אטרי אומר מפורשות לעובדיו במהלך פגישת עבודה עם התובע "ז"א הוא (הכוונה לתובע – מ.ק.נ) נותן לי חייבים שהוא מצביע על מען אחר, על ישוב אחר. המען בישוב האחר עובר לאיציק עכשיו אנחנו נגדיר מחר הוא נותן לישעיהו לרכז שלו הוא מחר רץ לבדוק את הכתובות האלה. אז זה אחד. כל אחד שזה בינגו זכאי לתשלום. זה הסיכום" (עמ' 4 לתמליל פסקה שניה מהסוף)

אשר לאיתורי רכבים אומר מנהל הנתבעת (עמ' 5 לתמליל, אמצע) "הנה זה הנייר שהוא חתום עליו. לא כתבנו בהגדרה שאוטו יהיה. יש אוטו – זכאי, אין אוטו – לא זכאי. זה הסיכום."

הנה כי כן, עולה ברורות מן ההוראות אשר ניתנו לעובדי הנתבעת בנוכחות התובע כי תוכן הסכם בין הצדדים כולל הבאת מידע מטעמו של התובע, אך אינו כולל עבודת שטח המשלימה את המידע. לשם כך הפנה מנהל הנתבעת את המידע אשר התקבל מן התובע, לעובדיו וביניהם רכזי השטח.

עוד עולה מן התמליל אשר הביא התובע, כי לאחר שהמידע בעניין כתובות החייבים יבדק וימצא נכון, יועבר תשלום לתובע ובעניין רכבים – כאשר מאותר הרכב אשר התובע מסר מידע לגביו, ישולם לתובע בגין המידע אותו מסר אודות הרכב.

כבר נקבע כי הזכויות והחובות הנובעות מההסכם נקבעות על בסיס ההסכמה בחוזה וכי כאשר לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם.

ראה בע"א 409/78 גולן נ. פרקש ל"ד (1) 813.

ובע"א 5856/06 לוי נ. נורקייט בע"מ (28/1/08).

במקרה אשר בפני לשון ההסכם בין הצדדים היא ברורה ואין ספק כי התובע, נותן השירות זכאי לשכר עבור עבודתו בהתאם לתנאי ההסכם. אף אם טען התובע כי כוונת הצדדים הייתה כי ישולם לו בעבור כל איתור שימסור גם אם המידע לא יסייע בידי הנתבעת לגביה, דהיינו ימצא כלא נכון ולא עדכני, הרי שבאה לשונו הברורה של ההסכם והתמליל אותו המציא התובע עצמו וסותרות טענתו זו. הפסיקה קבעה כי פרשנות חוזה נעשית לפי כוונת הצדדים ולפי הנסיבות כאשר הכוונה אינה ברורה.

ראה בע"א 151/87 ש. ארצי בע"מ נ. אורי רחמני פ"ד מג (3) 489.

במקרה אשר בפני עולה כוונת הצדדים בצורה ברורה מתוך דברי מנהל הנתבעת הן בעדותו בפני בית המשפט והן מתוך דבריו במסגרת שיחת העבודה אשר מצאה ביטויה בתמליל, עם התובע ועובדיו.

לאחר שקבעתי תוכנו של ההסכם אשר כלל מסירת מידע ולא עבודת שטח וכן תשלום בגין מידע אשר נמצא מהימן ואמיתי בידי עובדי הנתבעת, יש לבחון האם אכן הופר ההסכם בידי הנתבעת כטענת התובע.

האם הופר ההסכם הפרה יסודית בידי הנתבעת ?

אין חולק על כך כי לתובע נמסרו רשימות (ת/2) ובהן שמות ותעודות זהות של חייבים. התובע התבקש לאתר כתובתם של החייבים, רכבים השייכים להם ומקומות עבודתם של החייבים ככל שקיימים כאלה.

התובע אכן פעל בהתאם לאשר הוסכם בין הצדדים וביצע איתורי החייבים וסיפק מידע על מקום המגורים וחלקם אף על מקומות עבודה (נספח ד2 לת/1) התובע טוען כי סיפק גם מידע באשר לרכבי החייבים (ד1 לת/1).

אלא שהנתבעת טוענת כי אין זה המידע עליו הוסכם כי ימסר בידי התובע שכן הרשימה אינה מעודכנת ואינה מסודרת, ללא הסבר איך מגיעים לכל חייב ואיך מזהים אותו. כך העיד מנהלה מר שלמה אטרי "נספח ד1 ו ד2 התקבלו אצלנו, אלו נספחים שבינם לבין הדרישה שלנו עפ"י הזמנת העבודה או ההסכם אין כל קשר, רשימה לא מעודכנת לא מסודרת ללא הסבר איך מגיעים, איך מזהים" (ראה עמ' 11 שורות 4-6 לפרוטוקול) וכן "מספרי הרכבים שמופיעים פה הוא לא קיבל ממני, אלא הוא מסר לנו אותם, אבל בינם לבין האמינות שלהם והנכונות שלהם אין כל קשר" (עמ' 11 שורות 22-23 לפרוטוקול).

הנה כי כן כעולה מדברי עד הנתבעת דווקא, מסר התובע את המידע אותו התבקש למסור לידי הנתבעת, אלא שהמידע לא נמסר ב"צורה מסודרת". בחינת המידע אשר הובא לעיונו של בית המשפט מעלה כי הוא מפורט באשר לכל חייב, אם כי אכן הוא אינו מסודר בטבלא כפי ביקשה הנתבעת. אין בכך על מנת להעיד דבר על טיבו של אותו מידע, אותו כפי שכבר קבעתי , היה על הנתבעת לבדוק בשטח.

חיזוק לכך ניתן למצוא בעדות עד הנתבעת, כאשר הוא נשאל מפורשות האם הנתבעת הוציאה מכתב לתובע ובו טענה כי מידע מסוים שנמסר אינו מדויק או אינו נכון ומנהל הנתבעת עונה "מכתב כזה לא יצא מאחר והוגדרה מראש מערכת ההתקשרות כפיילוט לתקופה שנבדוק את הדברים האלה" (ראה עמ' 11 שורות 26-26 לפרוטוקול). מן האמור בתמליל אשר צוטט קודם לכן עולה ברורות כי מנהל הנתבעת אכן הורה לעובדיו לבדוק את המידע, אלא שתוצאות הבדיקה לא הובאו בידי הנתבעת לעיונו של בית המשפט, כך שניתן יהא לקבוע האם אכן המידע כולו אינו אמין ולפיכך אין מגיע בגינו תשלום לתובע כלל או שמא חלקו לכל הפחות נמצא אמין ומסייע לנתבעת, כך שיש לשלם לתובע עבורו.

העדה אשר הובאה בעניין זה לעדות, הגב' קרינה רפפורט עוסקת בתחום מידע ובקרה וכאשר נשאלה מה נעשה במידע אשר מסר התובע, השיבה "ש. את לא יכולה להגיד מה נעשה עם המידע של שמואל, האם הוא אפקטיבי או לא ? ת. אני לא האדם הנכון, היו אנשים אחרים שעסקו במידע הזה" (ראה עמ' 8 שורות 21-22 לפרוטוקול). אלא שמטעמה של הנתבעת לא הובא איש על מנת להעיד האם המידע נבדק ונמצא ככזה אשר יש בו לסייע לנתבעת או שמא לאו, כך שתהא טענתה בדבר העדר חבותה לשלם לתובע, מוצדקת.

על פי החזקה הקובעת כי אם היו מובאים עדים, אשר לא הובאו לעדות, היו הם דווקא מערערים גרסת הנתבעת (ראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ. לוי פ"ד לה(1) 736), פועלת ההימנעות של הנתבעת מהבאת העד הרלבנטי אשר עיבד את המידע שהביא התובע, כנגד הנתבעת ומערערת את גרסתה לפיה כל המידע אינו רלבנטי ולתובע לא מגיע שכר כלל. לא הובאה אף ראיה מטעמה של הנתבעת אשר תבהיר כיצד חושב אותו סך של 2940 ₪ אותו היא כן נכונה לשלם לתובע בגין עבודתו ומי אשר בדק את אותו מידע המזכה את התובע בסך של 2940 ₪ , אף הוא לא הובא לעדות.

לפיכך, איני מקבלת טענת הנתבעת כי כל המידע אשר מסר התובע אינו אפטיבי ומשכך היה עליה לשלם לתובע עבור מידע אשר נבדק ונמצא אמין ומסייע לגביה, כלשון ההסכם. משלא עשתה הנתבעת כן, הרי שהיא הפרה את ההסכם עם התובע.

האם מקנה הפרה זו זכות לביטול ההסכם בידי התובע והאם קמה לו הזכות להשבה בדמות תשלום עבור המידע אשר נמסר ?

מאחר וקבעתי כי הנתבעת הפרה הפרה יסודית את ההסכם, היה התובע זכאי לבטל את ההסכם כפי שאכן עשה. התובע התקשר אל אנשי הנתבעת ודרש כי לא יעשה שימוש במידע אותו מסר וכך העיד התובע בעניין זה "ש. אתה ביטלת את ההסכם הזה עם הנתבעת ? ת. איך ביטלתי? ש. אתה דרשת שלא יעשה כל שימוש במידע שמסרת ? ת. נכון" (ראה עמ' 3 שורות 22-25 לפרוטוקול).

סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)התשל"א 1970 קובע כי "הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית". העדר תשלום עבור המידע אשר העביר התובע הינו הפרה יסודית ומשכך, בדין ביטל הנפגע – התובע את ההסכם בין הצדדים.

סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע כי "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך..."

הזכות להשבה, קמה איפוא עם ביטול החוזה מחמת הפרתו.

ראה בעע"א 423/80 אבדני נ. קסוטו ל"ז (1) 701.

התובע זכאי איפוא להשבת שוויו של המידע אשר מסר, שכן אין אפשרות מעשית להשבתו של המידע אשר מסר לנתבעת, לידיו.

התובע הוכיח כי מסר מידע בשווי של 49,980 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 58,226 ₪ נכון ליום 29/11/09 וזאת על פי החשבונית אשר הוצגה כראיה לבית המשפט (נספח ג' לת/1). הנתבעת לא המציאה כלל כל ראיה אשר תסתור עלות המידע ופרט לטענה כי "הרשימה בלתי מסודרת" וכי היא לא נבדקה עדיין, טענות אשר לא הובאו להן סימוכין של ממש, לא הובא דבר מטעמה בעניין זה.

אשר על כן, יש לחייבת את הנתבעת בשכרו של התובע בהתאם למידע אשר הוכח כי נמסר על ידו וכך אני מורה.

אשר לשאלת ההוצאות, הנתבעת עתרה לדחיית מועד דיון בשל מחלת בא כוחה. התובע טען כי כאשר הגיע למשרדי ב"כ הנתבעת, הבחין בב"כ התובע אשר הגיע לעבודתו. ב"כ הנתבעת טען כי הגיע על מנת לאסוף דבר מה אשר נשכח במשרדו ושב מיד לאחר מכן לביתו. לטעמי, בירור טענותיו של התובע בעניין זה חורג מניהול התביעה גופא וברצונו של בית המשפט להניח כי כל אחד מן הצדדים נהג בתום לב ובדרך המקובלת בניהול התובענה, כל עוד לא הוכח אחרת ולא ניתן הסבר הגיוני להתנהלות צד כזה או אחר.

הדברים לא היו מוצאים כלל את ביטוים בפסק הדין אלמלא העלה התובע בסיכומיו את הדרישה להטלת הוצאות אישיות על ב"כ הנתבע, דרישה אשר סבורני כי יש להידרש לה אך ורק בעת התקיים מקרים חריגים שלא כדוגמת מקרה זה, בו ניתן הסבר הגיוני להימצאות ב"כ הנתבעת במשרד.

סוף דבר,

התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 58,226 ₪.

הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הוצאת החשבונית לתשלום (29/11/09) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תישא אף בהוצאות התובע בסך 1550 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 7000 ₪.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ל שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.