בפני כב' השופט עבאס עאסי

אוהד שמעון

ע"י ב"כ עו"ד אהרון בארי

נגד

אליהו חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד י. ראובינוף ואח'

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1. התובע יליד 5/9/1972, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 11/8/2009 כאשר רכב צד ג' פגע מאחור ברכב שבו הוא נהג בעת עצירה ברמזור אדום.

לאחר התאונה המשיך התובע בדרכו, ולאחר יומיים הוא ניגש לקבלת טפול רפואי, נבדק ושוחרר לביתו.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את רכב התובע בביטוח חובה בעת התאונה.

הנתבעת כופרת בחבות וחולקת על שיעור הנזקים.

שאלת החבות

2. סבורני כי התובע הוכיח את אירוע התאונה מעבר למאזן ההסתברויות. עדותו בעניין זה לא נסתרה ולא נתגלו בה חולשות, והיא אף נתמכה בתיעוד הרפואי שצורף לתיק.

הנכות הרפואית

3. התובע נבדק על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, דר' א' רוזנטל. בחוות דעתו ציין דר' רוזנטל כי הוא שאל את התובע שתי שאלות מכוונות:

"1. האם סבלת מכאבים דומים לפני התאונה?

תשובה: "לא. אני 16 שנים במקצוע ולא הייתה לי שום בעיה".

2. היו לך תאונות דרכים קודמות?

תשובה: "לפני כ-15 שנים, מכות יבשות בלבד. לא משהו רציני והחלמתי לחלוטין." "

בסיכום חוות דעתו ציין דר' רוזנטל:

"מר שמעון אוהד נפגע בתאונת דרכים בתאריך 11.08.2009, כנהג רכב פרטי, במנגנון פגיעה אחורי. נחבל בשלד המרכזי. טופל אמבולטורית במרפאות אורטופדיה ונוירולוגיה, שוקם במכון פיזיוטרפיה ונטל משככי כאב.

בתלונותיו מתאר הנפגע כי סובל מכאבי צוואר, כתפיים, גב ותחושת נימול בגפיים.

בבדיקתו הגופנית הרלבנטית דיווח על כאב במישוש הזיזים הקוצניים הגביים והמותניים והרקמות הרכות הפרא-וורטברליות בצוואר, ללא מגבלת תנועה ע"ש וללא סימני חסך נוירולוגי המאפיין נזק שורשי.

הנפגע אישר כי נפגע בתאונת דרכים קודמת. הוגשו מסמכים בודדים המתארים תחלואה רלבנטית, חולפת, מעברו הרפואי.

...

בהערכת מצבו הרפואי הנובע מפגיעתו בתאונה הנידונה נשקלו:

1. מהלך המחלה: הוגשו מסמכים המתעדים ביקורים חוזרים במרפאות מקצועיות עקב סבל הנובע מכאבי הצוואר, גב תחתון והתחושות בגפיים.
2. תלונותיו וממצאי בדיקתו הגופנית בה לא נמצאה הגבלת תנועת עמ"ש ו/או סימני חסך נוירולוגי המתאים לפגיעה שורשית.
3. ממצאי בדיקות העזר (CT ו-MRI) בהם נמצאו שינויים דיסקוגניים מפושטים והמעידים על מצבו הקונסטיטוציונלי של הנפגע ולא על פגיעה חבלתית שמקורה בתאונה הנידונה.
4. בבדיקה הולכה עצבית לא נמצאה פגיעה שורשית המסבירה תסמיניו.
5. העדר תחלואה רלבנטית משמעותית עובר לתאונה הנידונה.

לאור מכלול הנתונים אעריך:

1. נגרמה למר אוהד שמעון נכות צמיתה בתאונה הנידונה.
2. אני מעריך את שיעור נכותו הנובע מפגיעתו בתאונה הנידונה ב-5% נכות וזאת עקב "מהלך המחלה" המתועד ובו תיאור של "כאב וסבל" מתמשך ובהתחשב בעובדה כי קיים צפי להמשך כאב וסבל עתידי.
3. מצבו הרפואי הנובע מפגיעתו בתאונה הנידונה היינו יציב.
4. הנפגע היה בתקופת "אי כושר" כמניין ימי המחלה שנקבעו ע"י הרופאים המטפלים.
5. להערכתי, אין מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. מהתיעוד עולה כי טופל במרפאה נוירולוגית עקב תסמינם המטופלים בד"כ במסגרת המרפאות האורטופדיות."

4. בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ הנתבעת, שאליהן צורף חומר רפואי נוסף, חזר בו דר' רוזנטל מהערכת נכותו של התובע וקבע כי לתובע לא נותרה נכות עקב התאונה. הוא ציין:

" כפי שצויין בפרק הדיון בחוות דעתי אחד האדנים בהערכת מצבו הרפואי של מר אוהד היה העדר תחלואה רלוונטית, משמעותית, עובר לתאונה הנידונה. במסמכים הנוספים שהוגשו קיים תיעוד של כאבי גב כרוניים עם סבל מתמשך לאורך שנים מאז שירותו הצבאי של התובע ואילך. בנסיות אלו אני חוזר בי מהמלצתי לקביעת נכות בשיעור 5% עבור מרכיב של "כאב וסבל""

5. דר' רוזנטל נחקר על חוות דעתו, על פי בקשת ב"כ התובע. במהלך חקירתו הוא מסר: (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 5 – 8):

"ת. בתחילת דרכו אדוני עיצב קו של אמפתיה, שאני משתדל להיות קל ומאמין לתובעים כשאני מרגיש שיש כאב אמיתי. אבל זה כמובן מתבסס על זה שיש איזה שהיא אמינות מאחורי הטענות של התובע ולא שמצד אחד שוללים רקע רלבנטי ואז פתאום נשלפים מסמכים שמעידים שיש פה בכל זאת פגיעה באמינות הטענות ובסבל הנטען. אני חושב שזה בעצם המקרה."

כמו כן, מסר המומחה (עמ' 3 לפרוט' ש' 16 – 20):

"ש. חוזר לחוו"ד הראשונית – לא ציינת אז בהתייחס לאיזה אזור בעמוד השדרה אתה קבעת את זה שיש נכות כי יש שם גם עמ"ש צווארי וגם עמ"ש גבי. מי מבין שניהם או שההתייחסות היתה לשניהם?

ת. הסתכלתי על זה כאיזה מגבלה משותפת כי בעצם זה היה חלק מהתמונה של תלונות בצוואר, גב תחתון, ידיים, רגליים, הסתכלתי על זה כמקשה אחת."

לעניין העבר הרפואי בגב, נמסר על ידי דר' רוזנטל (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 3 – 8):

"ת. אני חושב שוב, בלי לפגוע, שאלת ביניים – היתה תביעה נגד משרד הבטחון בזמנו על בעיות גב? אני קורא כפשוטו מה שכתוב פה "כאב גב כרוני מזה 6-7 שנים מאז שירותו הצבאי" "...חולשה, תחושה של נימול ברגל ימין, ... אין פגיעה חריפה..." יש פה בכל זאת איזה כיתוב מאד שחוזר על עצמו על נושא כאבים כרוניים שנמשכים לאורך שנים.

ש. אתה מפנה להתייחסות של רופא משפחה דר' אפרים בן זאב ב 21/8/1996.

ת. יש את זה גם ב 21/11/2001 "כרוניק רקרנט בק פיין..." אבל זה לא קופי פייסט. זה נוסח שונה."

עוד צוין על ידי דר' רוזנטל במהלך חקירתו (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 29 עד הסוף ועמ' 6 ש' 1 – 2):

"ת. הנושא של כאבים הוא תסמונת בפני עצמה כי אם אנו בוחנים את הבדיקות עזר. ולא נמצא בהם ממצא שמעיד על נזק חבלתי ששניתן לייחס לחבלה, בדיקות העזר ואפילו הבדיקות הגופניות שלו שנעשו במרפאת עמ"ש בבי"ח הדסה כ-10 חודשים אחרי התאונה, כותב הרופא שהבדיקה שלו תקינה. אנו בעצם, התמונה היא של תסמונת כאב. הרופא אולי לא מוצא ממצאים אובייקטיביים, בדיקות דימות לא תומכות בנזק, החולה סובל. ואני הרבה שנות פרקטיקה בהחלט מכיר בקיומו של כאב כמחלה בפני עצמה וזו אחת הדוגמאות."

לעניין הצוואר ציין המומחה כי קיים תיעוד המעיד על עבר רפואי בצוואר מהשנים 1995, 2000 ו- 2005 (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 10 – 16 ועמ' 8 לפרוטוקול, ש' 6 – 10). כמו כן צוין על ידי המומחה בעמ' 6 לפרוטוקול, ש' 26 – 32:

"ת. בראיה הרפואית שלי, אני רואה פה את התמונה הכוללת. אני לא חושב שניתן להפריד בין הצוואר לבין הגב בראיה הרפואית. זו אותה תסמונת של כאב שמתבססת על סבל שהוא סובייקטיבי כי לא היתה לנו לא תמיכה בדימות ולא בבדיקות פיזיקליות שנעשו על ידי ועל ידי רופאים אחרים שנתיים אחרי התאונה לקיומה של נכות. והמכלול הוא בעצם אותה תחושה שלי, אותה הבעת אמון בסבל של התובע, שהתבססה בין השאר על אותה אמינות בהצהרה ובהתייחסות לרקע הרפואי. אני לא יכול לבוא היום ולפצל את זה בראיה שלי, למרות שאולי מבחינה משפטית, ההיגיון המשפטי יכול להיות שונה. בהיגיון הרפואי שלי זו אותה תסמונת. זה מכלול אחד."

המומחה הוסיף וציין במהלך עדותו (עמ' 7 לפרוטוקול, ש ' 5 – 13):

"ת. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להעניש אותו. אני לא ורצה לסבך את התמונה. כי ניתן עוד לסבך אותה ולפנות גם לקטע המקצועי שלא הופיע בתלונה שלו בכאב בצוואר ושהוא צריך להתכופף וכל מיני תנועות נוחות, לא נוחות, וכך הלאה. אני חייב להגיד שאני פשוט אולי אפילו ברמה האישית משוחד, שוב – ניסיתי לפשט את ההליכים והאמנתי לתובע וקבעתי מה שקבעתי ועשיתי את זה בלב שלם וכשהגיע החומר הנוסף, באיזה מקום זה שמט את כל הבסיס מהפגיעה.

ש. מה זאת אומרת "שמט..."?

ת. כמו שאתה אומר "נפגע" אני לא נפגע ברמה האישית, אבל אני מתקשה לבוא ולתת, לקבוע אחוזי נכות על כאב וסבל ברגע שאתה כבר לא בעצם בקטע הסובייקטיבי והאמון שאתה מאמין לפציינט."

בשלב מסוים, בעקבות שאלות ב"כ הנתבע, ציין המומחה (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 32 – 33):

"ת. הענין הוא בקטע המקצועי, אין לנו תמיכות מעבר לאמון והקטע הסובייקטיבי. אני מציע לחלק את 5% שנקבעו לחצי ולתת עבור הצוואר 2.5% ועבור גב תחתון 2.5%."

6. במהלך חקירתו על ידי ב"כ הנתבעת נשאל המומחה, מדוע הוא שינה את דעתו במהלך חקירתו לעניין נכותו של התובע והוא השיב, משום שנכנעתי לב"כ התובע ( עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 9 – 20):

"ש. בשורה התחתונה – חוו"ד קבעה 5% עבור כאב וסבל בלי ממצאים קליניים?

ת. עבור כאב וסבל, הממצאים הקליניים זה מהלך המחלה, התלונות, הפניות לטיפולים.

ש. אחר אדוני חזר בו וקבע שאין נכות וכיום?

ת. וכיום ב"כ התובע דיבר, שוב ועשה הפרדה, ואני על דרך בית הלל, הייתי מוכן לקבל את ההפרדה ולתת חצי מאותם 5%.

ש. אבל כשהראו לך המסמך הזה אמרת שזה מחזק את ההבנה של כולל.

ת. אמרתי שאני מוכן כבית הילל לקבוע שיש לזה קשר לתאונה ומעבר לזה, עם כל המגבלות והתלונות לשייך את זה לגורמים אחרים. אין ספק שבמצבו הרפואי של התובע נכנסים גורמים נוספים וחלקם העליתי בתחילת דבריי בקשר לעבודה מבלי שידעתי שיש לזה למעשה איזה ביטוי בקליניקה הפרקטית שלו.

ש. והשינוי והמסקנה היא בגלל מסמך שחברי הראה?

ת. לא. בגלל שנכנעתי לב"כ התובע."

7. בסיכום טענותיו נטען על ידי ב"כ התובע כי יש להעמיד את נכותו של התובע על 5%, שכן, מחקירת המומחה עולה כי לתובע לא היתה נכות בצוואר לפני התאונה, בעוד שלאחריה הייתה החמרה בתלונותיו לגבי הגב, ולפיכך אין מקום לנכות את כל הנכות שיוחסה לגב התחתון במהלך חקירתו של המומחה.

מנגד נטען על ידי ב"כ הנתבעת כי, יש לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות עקב התאונה, שכן, יש להעדיף את דעתו המקצועית של המומחה שנכתבה במשרדו, מתוך שיקול דעת ובהסתמכו על תיעוד רפואי אובייקטיבי, על פני תשובה שניתנה בחקירה נגדית תחת לחץ וללא שיקול דעת.

8. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, לחוות דעת המומחה ולעדותו בבית המשפט, לתיעוד הרפואי ולמכלול חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי לתובע לא נגרמה נכות עקב התאונה, כפי שנקבע בתשובות הבהרה של המומחה.

מחומר הראיות עולה כי מדובר בתאונה קלה ביותר, שבעקבותיה התובע המשיך בדרכו וחגג בר מצווה לבתו, ורק כעבור יומיים הוא ניגש לקבלת טפול רפואי; התובע אף מסר בעדותו כי רכבו לא תוקן בעקבות התאונה.

זאת ועוד. בחוות דעתו ועדותו בבי המשפט ציין המומחה כי הערכותיו השונות מבוססות על סבל סובייקטיבי, שאין לו תמיכה בדימות או בבדיקות הפיסיקליות שנעשו על ידו ועל ידי מומחים אחרים.

מהתיעוד הרפואי עולה כי התובע התלונן בעבר על כאבים בצוואר ובגב. חוות דעתו הראשונית של המומחה התבססה על אמון שנתן בתלונות התובע, אשר השיב לשאלה מפורשת של המומחה שלא היתה לו כל בעיה בעבר בצוואר או בגב, דבר שהתברר כלא נכון, לנוכח התיעוד הרפואי מן העבר שכולל תלונות על כאבים בצוואר וכאב כרוני בגב.

הנימוק שנתן המומחה במהלך חקירתו לשינוי עמדתו משום ש"נכנע לב"כ התובע" אינו יכול להתקבל. מומחה מטעם בית המשפט הינו זרועו הארוכה של בית המשפט ועליו לתת את הערכתו בצורה אובייקטיבית, מקצועית ועניינית, ולא מתוך לחץ ואו תחושת מבוכה מצד זה או אחר.

נימוקיו של המומחה לשינוי חוות דעתו הראשונה במסגרת תשובות הבהרה היו משכנעים וסבירים, ומבוססים על תיעוד רפואי ועל מכלול הדברים כפי שציין במהלך עדותו, בעוד שהנימוק לשינוי שחל במסגרת חקירתו עקב כך שנכנע לב"כ התובע אינה יכולה להתקבל.

לנוכח כל האמור, יש לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות עקב התאונה.

שיעור הפיצויים

הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

10. מתצהירו ועדותו בבית המשפט עולה כי עד שנת 2008 התובע עבד כשכיר והרוויח כ 11,000 ₪ לחודש. במהלך שנת 2009 הוא פתח עסק עצמאי של טכנאות מוצרי חשמל ביתיים. בעת התאונה העסק היה בחיתוליו, בשלב של פרסום עצמי באמצעים שונים. בשנים לאחר מכן, חל גידול הדרגתי ומשמעותי בהכנסותיו של התובע, עד שהגיעו בשנת 2013 לסך של כ- 11,000 ₪ בחודש.

11. בנסיבות העניין, סבורני כי ההתפתחות בהכנסותיו של התובע כעסק עצמאי, מתיישבים עם התפתחות רגילה וטבעית של עסק עצמאי מתחיל שמתפתח לאורך שנים; התובע לא הוכיח בצורה פוזיטיבית וקונקרטית הפסד שנגרם לו עקב פגיעתו בתאונה, שכאמור, היתה קלה ביותר.

עם זאת, לנוכח אישורי המחלה שהציג, סבורני כי סביר לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר לעבר בסך של 5,000 ₪.

כאב וסבל

12. בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין כאב וסבל סכום גלובלי של 5,000 ₪.

הוצאות ועזרת הזולת

13. בשים לב לאופי פגיעתו של התובע ולכך שלא נגרמה לו נכות, ולקבלות שהציג, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת הזולת, סכום גלובלי על סך 2,000 ₪.

סוף דבר

14. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.6% והחזר אגרה.

בנסיבות המקרה, אינני רואה מקום להטיל על התובע חלק משכר המומחה בגין הכנת חוות דעתו, שבו נשאה הנתבעת כמימון ביניים; אולם מאידך, גם אינני רואה מקום לחייב את הנתבעת בשכר המומחה בגין חקירתו, שבו נשא התובע כמימון ביניים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ה, 10 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.