בפניי בקשה מטעם התובע למחיקת כתב ההגנה שהגישה הנתבעת בשל אי המצאת תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים, בהתאם להחלטות קודמות המורות לצדדים להשלים ההליכים המקדמיים ביניהם. לטענתו, לא פעלה הנתבעת בהתאם להחלטות קודמות ולכן יש למחוק את כתב הגנתה.

בתגובה, טוענת הנתבעת כי תצהיר גילוי מסמכים חתום ע"י נציג הנתבעת הועבר לב"כ התובעת ובאשר לדרישות התובע למתן מענה על שאלון, יש בכך הכבדה של ממש על הנתבעת וכי השאלות שנותרו ללא מענה אינן נוגעות לעניין השנוי במחלוקת ונועדו אך ורק להכשלת ההליך המשפטי.

עיון בתיק בית המשפט מעלה כי אכן ניתנו מספר החלטות הנוגעות לקידום ההליכים המקדמיים ולהשלמתם, כאשר בדיון האחרון מיום 18.12.12 נקבע כי הנתבעת טרם העבירה לידי ב"כ התובע, במשך פרק זמן ארוך, את המסמכים והתשובות הנדרשות וזאת בניגוד להחלטות ביהמ"ש ועל כן עליה להעביר תוך 7 ימים את מלוא הפרטים והמסמכים הנדרשים, שאם לא כן, יורה בית המשפט על הצעדים הנובעים מאי קיום החלטות שניתנו בנושא זה.

איני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת לפיה השאלונים והמסמכים הנדרשים אינם נדרשים לצורך ההליך המשפטי. בחינת השאלון והדרישה לגילוי מסמכים שהוצגו לנתבעת מלמדת כי מענה לאלו עשוי לקדם את התביעה באופן משמעותי. הן השאלון והן הדרישה לגילוי מסמכים נסובים סביב שאלות המחלוקת ועשויים לספק תשובות רלוונטיות ואף לייעל את הדיון.

ההלכה בפסיקה היא כי יש לעשות שימוש על דרך הצמצום בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי ורק כאשר כלו כל הקיצין, כאשר בעל דין מגלה זלזול בוטה וחמור או סירוב זדוני, להבדיל מרשלנות, להשיב על שאלונים או לגלות מסמכים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, נראה כי מדובר במקרה גבולי, אשר יכול ומצדיק עשיית שימוש בסעד האמור. הואיל וכך, הרי שאף אם הסעד בדבר מחיקת כתב ההגנה הינו סעד אפשרי, הרי שהכף עדיין נוטה לצד סעד דראסטי פחות.

ניתנת לנתבעת הזדמנות נוספת להמציא תצהיר גילוי מסמכים כדין ותצהיר תשובות לשאלות כפי שפורט בסעיף 3 לבקשה מטעם ב"כ התובע.

הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪. הסך האמור ישולם תוך 30 יום.

ככל שלא יומצא מלוא הנדרש עד למועד הקבוע לדיון בתיק, יימחק כתב ההגנה.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.