לפני תביעה לתשלום סך 13,104 ₪ המהווה לטענת התובעת את סך חובו של הנתבע כלפיה בגין ציוד ושירותים סלולאריים שסיפקה לו על פי שני הסכמים שנחתמו ביניהם.

התובעת מתבססת על תצהירה של הגב' יצחק שמצדה מסתמכת על רשומות התובעת.

החוב נחלק לשניים, חלקו הראשון נוגע לשירותים על פי 3 חשבוניות שפורטו בסעיף 5 ובסך 9044 ₪ ואילו חלקו השני נוגע ליתרת חוב בגין ציוד בעבור 3 מכשירים ובסך 3868 ₪.

החלק הארי של חוב השירותים נוגע ל-3 עמלות יציאה.

עמלות יציאה אלה כמו גם החובות בגין הציוד נובעים משני הסכמים, הראשון מיום 17.6.09 במסגרתו נרכשו שני מכשירי אריקסון והשני מיום 21.6.09 במסגרתו נרכש מכשיר טליט לרכב.

על פי ההסכם הראשון בוצע ניוד של מספרים מחברת סלקום לתובעת כשהתובעת התחייבה לזכות את הנתבע בגין עמלת היציאה/קנס שבהם יחויב ע"י סלקום עקב הניוד וזאת לסך 3400 ₪ בצורה של זיכוי חודשי בזמן אויר וכנגד הצגת החשבוניות של סלקום בהם יש ביטוי לחיוב שכזה והכל כנגד התחייבות הנתבע להישאר מחובר ופעיל ברשת התובעת למשך 36 חודשים.

גם במסגרת ההסכם השני התחייב הנתבע להישאר ברשת התובעת שאם לא כן ישלם עמלת יציאה.

המכשירים נמסרו, הקווים נוידו ולטענת התובעת נעשה ע"י הנתבע שימוש רחב היקף במכשירים ובשירותים לרבות שיחות, מסרונים, גלישת אינטרנט, משלוח תמונות וכיו"ב.

הנתבע קיבל חשבוניות חיוב ברם לא העביר לתובעת לטענתה חשבוניות מחברת סלקום לצורך קבלת הזיכוי ורק בחודש ספטמבר 2009 העביר הוא לראשונה חשבונית כזו ומאז החלה התובעת לזכותו בהתאם להסכם.

אלא שהנתבע הפסיק לשלם מאוקטובר 2009 ועד דצמבר 2009 וגם התראה עם שובר לתשלום שנשלחו אליו לא הואילו ומכאן התביעה.

הנתבע טוען בתצהירו כי התקשר עם התובעת עוד לפני שנת 2003 וכי בשנת 2003 חתם על הסכם שדרוג שההתחייבות לגביו הסתיימה לפני שנים רבות. בנוסף היו לו שני קווים בחברת סלקום.

בחודש מאי 2009 פנתה אליו נציגת התובעת בשם רבקה דלויה והציעה לו לנייד את שני המספרים מסלקום תוך הבטחה כי התובעת תשלם במקומו את הקנס או כל חיוב עקב הניוד.

משכך חתם על ההסכמים, רכש את המכשירים ולאחר חודש גילה כי חברת סלקום שלחה לו דרישה כספית עקב עזיבתו וניוד המספרים. לטענת הנתבע הוא פנה לתובעת, ביקש שתשלם את הדרישה ברם הדבר לא נעשה ולכן הודיע על כוונתו להתנתק ולהחזיר את במכשירים.

הנתבע ביקש לחזור לסלקום ואז נכפו עליו שני קווים נוספים וזמניים שהתובעת מיאנה לנתקם.

הנתבע, הגב' יצחק והגברת דלויה נחקרו, ב"כ הצדדים הגישו סיכומים ופסק הדין ינומק באופן תמציתי וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

ע"מ שלא להרחיב יתר על המידה יצוין שמהחקירות עולה שאין מחלוקת שהנתבע היה לקוח ותיק ששילם את חובותיו עד לפרשה הנוכחית, אין חולק כי מספר אחד 050320898 היה מאז ומתמיד מספרו של הנתבע אצל התובעת ובזמן הרלבנטי לא היו עליו התחייבויות.

גם אין חולק שהנתבע חתום על ההסכמים נשוא תביעה זו ואין חולק כי הפסיק לשלם/ביטל את ההסכמים והתחייבויותיו על פיהם.

אם כך, השאלה הרלבנטית שבמחלוקת היא מה הובטח לנתבע בגין הניוד?

בתיק זה יותר מאשר בתיקים דומים אחרים אין משקל רב למה שכתוב בהסכם או לעדותה של הגב' מורן יצחק וזאת מהטעם שהגם שאין חולק לגבי ההסכמים ועצם חתימתם ונראה שגם אין חולק ביחס למהימנות הגב' מורן יצחק, אין הגב' מורן יכולה להעיד על מה הוצג ונאמר לנתבע עובר לחתימתו על ההסכמים, היא לא נכחה בפגישות, לא במעמד החתימה, לא במגעים הטלפוניים והיא אפילו לא יודעת למה ברשומות התובעת עצמה נמתח קו על סכום הזיכוי בסך 3400 ₪ (נספח ת/4).

באופן דומה היא נשאלה לגבי מספר הטלפון "הישן" של הנתבע אצל התובעת וענתה כי לדעתה הוא "ישב על מכשיר הרכב" (עמ' 3, ש' 18-19) אלא שכלל לא כך, מנספח ת/5 עולה כי מכשיר הטליט לרכב "ישב" על אחד המספרים שנוידו המסתיים ב-727 (כפי שגם ענתה באותו עמ' מול שורה 9.

לגב' מורן אם כך אין שום ידיעה אישית (או אחרת) לגבי מה הוצג לנתבע עובר להתקשרות, מה הבין והאם היה בסיס להבין כך.

תיק זה קם ונופל בהתאם להוראות סעיפים 14-15 לחוק החוזים (חלק כללי).

"על הנייר" המאזן נוטה לצדה של התובעת אלא שלא פעם נפסק כי ההסכמים, התנאים שבהם על ניסוחם, ההגדרות שבהם על ניסוחן, החשבונית וכיו"ב שמונפקים ע"י חברות התקשורת (כולן) אינם מובנים לאזרח מן השורה, זה השותה בצמא ומתוך רצון להאמין את דברי ומצגי נציג השירות.

יש לזכור, לא מדובר בהתקשרות בין גופים הנתמכים ומלווים במיטב הייעוץ המשפטי אשר בוחן את החוזים, התניות, הערבויות ומעריך נכונה ולעומק את הסיכונים וההתחייבויות על תוצאותיהם המשפטיות אלא מדובר בהתקשרות בין גוף אחד כזה כאשר מולו ניצב אזרח מן השורה שכמעט תמיד יעדיף את ההסבר הפשוט והמפתה של נציג השירות על פני ההתמודדות הלא פשוטה עד בלתי אפשרית עם הבנת שלל הטפסים, ההסכמים, התניות והסיכונים שנדרשים כדי שאדם יעשה שימוש בטלפון סלולארי.

בתיק זה, ובמובחן מרוב התיקים שהתנהלו בנושא הרלבנטי, התייצבה לעדות נציגת השירות שגרמה לנתבע לנייד את הקווים ולחתום על ההסכמים.

עדותה לא הייתה ברורה לגמרי, לא בטוח שמה שהיא סברה כנכון ומתאים להסכם או לצורת קיומו אכן נכון ומתאים, זה גם לא באמת חשוב, מה שחשובה זו המסקנה המשפטית ברמת ההסתברות המינימלית הנדרשת לפיה הציגה בפני הנתבע מצג השונה מפרשנות התובעת להסכם (ואפילו עשתה זאת בתום לב או מתוך טעות בהבנת או הסברת המצב לאשורו).

נציגת/סוכנת התובעת היא זו שייצגה את התובעת בעסקה ומה שמחייב הוא המצג שהיא הציגה ואם טעתה הנציגה/הסוכנת בתיאור המצג, על התובעת לשאת בתוצאה זו, קל וחומר כשמול המצג עומדים הסכמים צפופים , מורכבים, סבוכים שעטורים בתניות, מושגים והגדרות.

בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי הגב' דלויה הוטעתה בחקירתה ע"י ב"כ הנתבע, גם אם הדבר נכון, עדיין יש חלקים נכבדים בעדותה שלא ברור כיצד הם עולים עם הנטען בגרסת התביעה.

כך למשל מתייחס ב"כ התובעת לתשובת גב' דלויה מול שורות 13-14 בעמ' 7 לפרוטוקול אלא שבסעיף 12 לסיכומיו הוא קוטע את תשובתה באמצעה.

הגב' דלויה נשאלה שם ביחס לזיכוי מסוים שקיבל הנתבע וגם לאחר שהוצג בפניה הזיכוי היא ענתה:

"לפי מה שהוצג לי (ע"י ב"כ הנתבע, א.ש.) נראה לי שלא קיבל זיכוי. לפי מה שאתה מציג לי יש זיכוי שעדיין לא מה שההסכם אומר. ההסכם אומר לזכות את כל השיחות כדי להגיע 3400 ₪ מדובר בשנים" (החלק המודגש איננו במקור והוא החלק שהושמט מהציטוט שבסיכומי התובעת).

הנה עומדת נציגה/סוכנת ותיקה ומנוסה, מעיינת במסמכים, מעיינת בחשבונית ואומרת שני דברים, האחד שהזיכוי שבוצע הוא "עדיין לא מה שההסכם אומר" והשני שלפי שיטת הזיכוי ייקח שנים עד שינוצל מלוא סכום הזיכוי ובכך בעצם היא רוצה להדגיש את האבסורד שמחד דורשת חברת סלקום תשלום מיידי בו יישא הלקוח בגין הניוד ומנגד הזיכוי על סכום זה יארך שנים ואם ראתה לנכון לציין זאת, המשמעות שלא זו הייתה כוונת הזיכוי כפי שהסבירה אותה לנתבע.

ושוב אדגיש, כלל לא חשוב אם הגב' דלויה צודקת בהבנתה את המסמכים והחשבוניות או בהבנתה את המשמעות המשפטית או האופרטיבית של המסמכים, מה שחשוב הוא מה שהוצג ללקוח ואם היא חושבת ששיטת הזיכוי כפי שבוצעה איננה מתאימה בדיוק להסכם או שהיא תיארך זמן רב מדי הרי המסקנה שללקוח (לנתבע) הוצגה תמונה אחרת ואולי באמת היא נתנה לו להבין שמדובר בזיכוי מהיר משמעותי או מלא.

אך לא רק זאת, הגב' דלויה מעידה בסוף עדותה כי:

"היינו צריכים לשלם לו זיכוי וזה לא נעשה כפי שהובטח לו במסמך"

הנה נציגת/סוכנת התובעת מעידה כי הזיכוי לא נעשה כפי שהובטח.

ושוב אחזור על הדברים, כלל לא חשוב אם הגב' דלויה מבינה את ההסכמים או לאו, חשוב מה היא מבינה ומאמינה בפועל היות ומה שהיא מבינה ומאמינה בו הוא מה שהועבר כמצג והסבר לנתבע ואם היא סבורה שלא בוצע זיכוי "נכון" ואם גם הנתבע טוען וסבור שלא בוצע זיכוי נכון הרי שדי בכך כדי לדחות את התביעה.

התובעת בסיכומיה מנסה להפריד בין ניוד המספרים מסלקום ל"עסקת היסוד" עמה. לא זה המצב בתיק שלפני, לא נסתרה טענת הנתבע לפיה מי שפנה אליו זו הגב' דלויה והיא זו שהציעה לו ניוד של המספרים מול הטבות וזיכויים. הדבר עולה במפורש גם מעדותה ומסתבר שעניין הקנסות בסלקום היה כה קרדינאלי עד שהיא עצמה התערבה בעניין :

"הלכתי איתו לחברה המתחרה..." (עמ' 8 ש' 11)

ולסיום, הנתבע טען כי פנה לתובעת וביקש לבטל את ההסכם והיא הסכימה לכך, התובעת שללה טענה זו באופן קטיגורי, מפורש ומפורט בסעיף 16 לתצהירה של הגב' מורן שטענה שלא רק שלא ניתנה הסכמה לביטול ההסכם אלא שכלל לא הייתה פניה שכזו.

רק בדיון ההוכחות התברר באופן מפתיע ומוזר כי הגב' דלויה עצמה הבינה מהנתבע שמשהו לא בסדר וכי הנתבע יצא ניזוק מכל הסיפור ואז היא פונה ו"מבטלת" לנתבע את ההסכם עם התובעת, מחזירה את שני הקווים לסלקום כדי להימנע מהקנסות שם ונותנת לו שני קווים של התובעת כדי שלא ישלם לה את קנס היציאה (עדותה מול שורות 20-22 בעמ' 8 ומול שורות 1-3 בעמ' 9).

ההסכם לא באמת בוטל אבל התשובה הראשונה-האינטואיטיבית שעונה הגב' דלויה היא כדלקמן:

"ביטלת לאריה את העסקה?

כן...."

אחר כך היא מבהירה שהכוונה היתה לביטול הניוד ולא לביטול העסקה אבל בהחלט ייתכן שכפי שהיא ענתה אינטואיטיבית כך גם הוצג לנתבע שפנה גם פנה בעניין זה.

אגב, הדבר עדיין לא מובן כפי שכנראה לא היה מובן גם אז-הרי משבוטל הניוד אך לא בוטלו ההסכמים עם התובעת יש לנתבע התחייבות בגין שני קווים לסלקום והתחייבות בגין שני קווים לתובעת? האם זאת העזרה שניתנה לנתבע? האם עתה כובלים את הנתבע לסלקום מחד גיסא ולתובעת מאידך גיסא?

למה כל ההתנהלות הזו שמאומצת ע"י התובעת בסעיף 15 לסיכומיה לא הוזכרה בתצהירה של הגב' יצחק? (מפני שכנראה היא לא יודעת על כך ולכן גם נקבע לעיל שמשקל עדותה מוגבל).

משכך נדחית התביעה למעט סעיף אחד:

הנתבע העיד שבידיו המכשיר המיועד לרכב באריזתו המקורית.

תוצאה של ביטול הסכמים היא בין היתר השבה.

הנני מורה לנתבע להשיב את המכשיר הנ"ל לתובעת באמצעות משרד באי כוחה (או בכל דרך אחרת שעליה יסכימו בכתב ב"כ הצדדים) וזאת תוך 30 יום שאם לא כן ישלם הנתבע לתובעת את יתרת החוב בגין מכשיר זה בסך 950 ₪ (מעוגל להיום) ואשר יישא הפרשים כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

אשר להוצאות, העניין נשקל, חלק (קטן) מהחוב הוא בגין שימוש בפועל בשירותים שעליהם לא שולם, למרות הביקורת המופנית כלפי התובעת, גם לאזרח-הלקוח יש אחריות ביחס למסמכים עליהם הוא חותם, זהו המקרה בו יש לתת משקל לדוקטרינת האשם התורם בדיני החוזים ולכן לא אחייב את התובעת בהוצאות.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ג, 10 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.