בפני שתי תביעות כספיות שנדונו במאוחד בסדר דין מהיר.

עפ"י תק' 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פסה"ד להיות מנומק באופן תמציתי.

התביעות המאוחדות הן למעשה מעין תביעה ותביעה שכנגד, כך שלמען הנוחיות התובעת, מיקפלסט בע"מ, תיקרא בשתי התובענות – "התובעת" והנתבעת, החברה המערבית לייצור ושיווק כימיקלים בע"מ, תיקרא בשתי התובענות - "הנתבעת".

תא"מ 36732-07-10

תביעה זו הינה ע"ס 25,273 ₪.

בכתב התביעה טוענת התובעת, בין היתר, כדלקמן:

1. כי היא עוסקת בייצור תבניות ואריזות פלסטיק.

2. כי במועדים הרלוונטיים לתובענה רכשה הנתבעת מהתובעת מוצרים שונים.

3. כי סיפקה לנתבעת סחורה בהתאם להזמנות שנעשו מידי פעם ע"י הנתבעת ונותרה לנתבעת יתרת חוב בסך של 24,787.56 ₪ שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיעים לסכום התביעה.

4. כי יתרת החוב לא שולמה למרות פניות התובעת אל הנתבעת.

הנתבעת, הגישה כתב הגנה ובו היא טוענת, בין היתר, כדלקמן:

1. כי התאגדה ביום 15.6.09 והפסיקה את פעילותה העסקית ביום 30.11.09.

2. כי הסחורה שסופקה לה לא היתה תמיד בהתאם להזמנות שנעשו וכי נספחים א-ה לכתב התביעה הן חשבוניות מרוכזות ע"ס תעודות משלוח מתאריכים שונים שלא צורפו לכתב התביעה וגן ההזמנות לא צורפו.

3. כי בדקה את רישומיה והסתבר כי התובעת העלימה מרשימותיה 4 תשלומים ששולמו ב- 4 המחאות ע"ס 12,500 ₪ כל אחת, ובסה"כ בסך של 50,000 ₪. המחאות אלה נפרעו ע"י התובעת.

תא"מ 22705-09-11

תביעה זו הינה ע"ס 27,425 ₪.

בכתב התביעה טוענת הנתבעת, בין היתר, כדלקמן:

1. כי עסקה בשיווק כימיקלים בתקופה שבין 15.6.09 ועד הפסקת פעילותה ביום 30.11.09.

2. כי רכשה מהתובעת מוצרים שונים בהתאם להזמנות שנעשו על ידה.

3. כי התובעת גבתה ממנה כספים שלא כדין, כי נמצאה טעות ברישומי הנהלת החשבונות של התובעת כך שהוחסרו 4 תשלומים של 12,500 ₪ כ"א, שנפרעו לידי התובעת. מסתבר כי תשלומים אלה נרשמו כזיכוי בכרטיס אחר של כימגת 2000 בע"מ.

4. כי כתוצאה מכך, התובעת חייבת להשיב לנתבעת מה ששולם ביתר בסך של 25,212.40 ₪ שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיעים לסכום התביעה.

התובעת הגישה כתב הגנה, בו היא טוענת, בין היתר, כדלקמן:

1. כי מדובר בתביעת סרק שבאה רק לאור הגשת התביעה כנגד הנתבעת.

2. כי לנתבעת נותרה יתרת חוב בגין הספקת סחורה בסך של 24,787.56 ₪.

3. כי אין שום טעות בספרי התובעת. כי הוצג בפני התובעת שמשה חברון ומוריס עמרם הם שותפים בחברת כימגת ושותפים בנתבעת ומאחר שלטענתם חברת כימגת בקשיים, כי הסחורה תסופק לנתבעת וכי הסכום של 50,000 ₪ ששולם היה עבור חובה של חברת כימגת וירד מהכרטסת של כימגת.

4. כי משה חברון ומוריס עמרם ביצעו מעשה מרמה ועתה הנתבעת מתכחשת לחובה.

5. כי לפי תמליל שיחה שצורף קיימת הודאה החובה של הנתבעת.

הנתבעת הגישה כתב תשובה ובו טענות כנגד קבילותו של התמליל.

כאמור לעיל, בהחלטתי מיום 30.10.11 הוריתי על איחוד הדיון בשתי התובענות.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 9.7.12 העידו ונחקרו מר מוריס עמרם, מר עידן מקוצקי ומר משה חברון.

לאחר תום שמיעת העדויות ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

אין חולק כי התובעת סיפקה לנתבעת סחורה וכי סכום התביעה כלול בכרטסת הנהלת החשבונות לחיוב הנתבעת.

טענת ההגנה היחידה של הנתבעת היא כי בשלב מאוחר יותר שילמה לתובעת סך של 50,000 ₪ ב- 4 שיקים, ואשר התובעת רשמה בכרטסת של צד ג', חברת כימגת.

הנתבעת טוענת כי תשלום זה היה אמור להיות עבורה ועבור הסחורה שקיבלה מהתובעת ואילו התובעת טוענת כי התשלום בוצע ע"ח חובותיה של חברת כימגת עפ"י בקשתו המפורשת של נציג הנתבעת, במסגרת מערכת יחסי שותפות ועירוב עסקים שהיתה בין שתי החברות.

למעשה ניתן לומר כי טענת הנתבעת לביצוע התשלום, מהווה טענת "הודאה והדחה", כאשר היא מאשרת את החוב לתובעת אך טוענת שפרעה אותו ועוד ביתר ומכן באה גם התובענה המאוחרת יותר להשבת הסכום ששולם ביתר.

דע עקא כי הנתבעת לא הציגה כל כרטסת הנהלת חשבונות ו/או כל אסמכתא אחרת שיש בהן כדי להראות עבור מה שולם הסך של 50,000 ₪.

הנתבעת לא הוכיחה טענתה וגם יש לראות באי הבאת הראיות כחזקה הקובעת שאילו הראיות היו מובאות הן היו פועלות כנגד הנתבעת.

כמו כן, בחרתי לקבל את תוכן התמליל שהוצג לאור העובדה כי מר מוריס עמרם אישר את הדברים.

לאור האמור לעיל אני דוחה את טענת ההגנה של הנתבעת וקובע כי דין התביעה בתא"מ

36732-07-10 להתקבל במלואה ודין התביעה בתא"מ 22705-09-11, להידחות.

לסילוק מלא וסופי של התביעה בתא"מ 36732-07-10, תשלם הנתבעת לתובעת את הסך של 25,273 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (19.7.10) ועד לתשלום המלא בפועל וכן תשלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ג, 16 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.