1. התובע, כבן 25 שנים, נפגע בשתי תאונות דרכים.

התאונה הראשונה אירעה ביום 05.03.10 והתאונה השנייה אירעה ביום 15.07.11.

אין מחלוקת על החבות והמחלוקת היא לעניין הנזק.

הנכות הרפואית

2. דר' פרנקל, מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה קבע כי לתובע נגרמה נכות בשיעור של 10% נכות בגין התאונה הראשונה - וזאת עקב פגיעה בברך ימין.

כן קבע המומחה דר' פרנקל כי לתובע נגרמה נכות בשיעור 10% נכות בגין התאונה השנייה וזאת עקב פגיעה ושברים באגודל ובעצם המסרק. להשלמת התמונה יצויין כי התובע נותח.

דר' פרנקל קבע כי תלונות התובע על כאבים בגב אינן קשורות לתאונה.

בתחום הנוירולוגיה לא נקבעה לתובע נכות כמפורט בחוות דעת פרופ' בורנשטיין.

המומחים לא נחקרו על חוות הדעת.

שיעור הנכות הרפואית הוא איפוא בשיעור 19% נכות.

הנכות התפקודית- גריעה מכושר ההשתכרות

3. מדובר בתובע צעיר ימים אשר נפגע בברכו ובאגודל. פגיעה זו משליכה על התיפקוד.

במקרה דנן מדובר בנכות אורטופדית.

וכאן המקום לשוב על מושכלות יסוד כי במקרים מעין אלה משקפת ברגיל הנכות הרפואית האורטופדית את הנכות התפקודית שנגרמה לתובע (ראו והשוו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי פ"ד נב (3)) 792, 798).

אף שאין מדובר בקטין, אלא בצעיר יצויין כי :"על דרך הכלל ובהיעדר אינדיקציות סותרות, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך, באשר הנכות הרפואית היא הכלי המרכזי לחילוץ הנכות התפקודית בעניינם של קטינים" ( ע"א 7548/13 שפורן נ' זק תורגמן ואח' ( 27.01.14))

כפי שיפורט להלן, בענייננו מלמדת הפגיעה התפקודית על הגריעה מכושר ההשתכרות בעתיד. (ראו והשוו: ע"א 4302/08 ד"ר ילנה שלמייב נ' מקסים בדארנה ואח' ( פסק דין מיום 25.07.2010, פורסם במאגרים); רע"א 8532/11 שוש כהן נ' עידו קרקובסקי ( החלטה מיום 25.03.2012, פורסמה במאגרים)).

התובע התגייס לצה"ל ושירת ביחידה קרבית בתחילת השירות ובהמשך שירת בתפקיד לא מבצעי ביחידה קרבית. לאחר שחרורו מהצבא החל התובע לעבוד וחרף התאונות המשיך לנסות להיכנס למעגל התעסוקה.

התובע וחבריו העידו כי התאונות הקשו על תפקודו, אם לעניין התעסוקה ואם בעניינים פרטיים כדוגמת טיולים( ראו למשל תצהיר זוהר אילוז).

כך למשל העד חי דוד זקו הצהיר כי התובע שובץ בעבודתו כמאבטח רכוב תוך התחשבות במגבלותיו.

התובע העיד כי העבודה כמאבטח הייתה לו קשה( ע' 5 ש' 25-27). כן העיד התובע שלאחרונה עבד במקורות כעובד אחזקה, אך פוטר מאחר שרופא תעסוקתי קבע שלא יוכל לעבוד בעבודה שכזו( ע' 9 ש' 6-9).

קשיי התובע, אופי הפגיעה הרפואית והעדויות שנשמעו תומכות במסקנה לפיה שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הוא כשיעור הנכות הרפואית.

לפיכך יש לקבוע את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 19%.

בסיס השכר

4. בעוד שהנתבעת טענה כי יש מקום לחשב את הפסדי שכר בעתיד לפי בסיס שכר של 6,000 ₪ טען התובע כי יש לבצע חישוב בהתאם לשכר הממוצע.

לאחר ששמעתי העדים והתרשמתי מהם ולאחר שבחנתי הראיות והטיעונים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבוע את השכר הממוצע כבסיס השכר לעניין הפסדי השכר בעתיד.

יצויין כי השכר הממוצע כיום עומד על סך של 8,736 ₪ וכי בניכוי מס עומד השכר הממוצע על סך של 8,215 ₪.

ראשית, מדובר בבחור צעיר אשר נפגע בתאונות דרכים בתחילת דרכו התעסוקתית.

ככלל, הפסיקה מכירה במתן הזדמנות שווה לצעירים ולא בכדי נקבע בסיס השכר הממוצע כמשקף את השכר של אנשים צעירים תוך הבנה שיש ליתן סיכוי לכל אדם להגיע לשכר הממוצע ( ע"א 10046/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא פ"ד ס(3)13).

אמנם התובע אובחן בבית הספר לעניין מסויים ,קיבל הארכת זמן במבחנים ועזרה בלימודים, אך התובע סיים את רוב בחינות הבגרות ושירת בצבא.

התובע אף למד שיעורים פרטיים והדבר מלמד על רצונותיו להגיע להישגים.

אף שהתובע פנה לקב"ן במהלך שירותו הצבאי, אין בכך כדי לפגום בפוטנציאל ההשתכרות שלו וזאת מהטעם שהתובע העיד שעשה כן לבקשת הוריו וכי הדבר נדרש על מנת לצאת מהפלוגה הלוחמת (ע' 4 ש' 25-29).

התובע נחקר על טענות בדבר אלימות ומעשים פליליים, אלא שהמרשם הפלילי שהוגש מצביע בצורה חד משמעית על כך שלתובע אין כל עבר פלילי.

שנית, התובע ניסה לעבוד במספר עבודות ועבד בהן חרף הקשיים שהיו לו וחרף היותו צעיר לאחר צבא. התובע השתכר בחודש 12/12 שכר ברוטו של 8,440 ₪ ואולם שכר זה משקף גם הפרשים שלא הוברר מהם. בחודש 05.13 קיבל התובע שכר ברוטו של 7,443 ₪ ובחודש 06.13 קיבל התובע שכר ברוטו של 7,174 ₪.

עם זאת בעבודתו האחרונה בחברת מקורות, הוצג תלוש שכר לפיו עבור 13 ימי עבודה שולם שכר ברוטו בסך 4,818 ₪ (תלוש שכר של חודש 10/13) והדבר משקף שלתובע פוטנציאל השתכרות בשיעור השכר הממוצע.

הפסדי שכר בעבר

5. יצויין כי לאחר התאונה הראשונה, חזר התובע לעבוד לאחר מספר ימים.

אין מחלוקת שהתובע עבד באבטחה וכי התובע פוטר לאחרונה.

עם זאת, מדובר בראש נזק מיוחד שיש להוכיחו.

לא יכולה להיות גם מחלוקת כי התובע נסע לאחר התאונה לחו"ל ושהה שם תקופות ממושכות. התובע נסע לדרום אמריקה בסוף חודש 12.10 ושב לארץ במחצית 06.11. לאחר תקופה קצרה בארץ, התובע נסע לקנדה בסוף 09.11 ושב לארץ במחצית 06.12.

זכותו של התובע לטוס לחו"ל ואולם אין המזיק צריך לפצות התובע על אובדן השכר בתקופה האמורה. אף שהתובע טען בתצהירו כי נסיעתו לקנדה היתה בין היתר על מנת לעבוד בחו"ל, הרי שהתובע לא עבד בסופו של יום בחו"ל ואין הצדקה בנסיבות אלה כי התובע יפוצה עבור הפסדיו בתקופה האמורה.

בשים לב לאמור לעיל, בשים לב לבסיס השכר קודם לתאונה, בשים לב לשיעור הנכות התפקודית והרפואית, , בשים לב לכך שעסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה, ובשים לב לתקופה הארוכה שחלפה מאז התאונה, פוסק לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין ראש הנזק של הפסד השתכרות בעבר.

הפסדי שכר בעתיד

6. בהתחשב בבסיס השכר שנקבע ( 8,215 ₪), בהתחשב בשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות (19%), בהתחשב בגילו של התובע ובהתחשב במקדם ההיוון (284.6445) פוסק לתובע פיצוי בסך של 444,300 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעתיד.

הפסדי פנסיה

7. על פי צו ההרחבה ובנסיבות התיק דנן יועמדו הפסדי הפנסיה בשיעור של כ-12% מהפסדי השכר לעתיד (ראו לעניין זה: ע"א 7548/13 שפורן נ' זק תורגמן ואח' ( 27.01.14); ת"א(מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.13)).

לפיכך פוסק לתובע פיצוי בסך של 53,316 ₪ בגין ראש הנזק של הפסדי פנסיה.

כאב וסבל

8. כמוסכם יפוצה התובע בסכום מעוגל של 41,700 ₪ בגין ראש נזק זה, המשקף גם 14 ימי אשפוז.

הוצאות

9. התובע טען כי נדרש להוציא הוצאות רפואיות וכי יידרש לעשות כן בעתיד. אף אם קופת החולים משתתפת בהוצאות, עדיין נדרש התובע לשלם השתתפות עצמית.

אין גם מחלוקת שהתובע נזקק ליסוע לצורך קבלת טיפולים רפואיים.

בנסיבות אלה, בשים לב לאופי הפגיעה, ובשים לב לכך שהוצאו הוצאות, פוסק על דרך אומדנא פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הוצאות לעבר ולעתיד.

עזרה וסיעוד

10. התובע טען בתצהירו כי בני משפחתו סעדו אותו בסמוך לתאונות, כי אמו הפסידה ימי עבודה וכי היא מסייעת לו. התובע העיד כי אמו שולחת לו מנקה אשר תנקה את יחידת הדיור בה הוא גר וכי אמו משלמת עבור כך. (ע' 9 ש' 17-21).

כך גם העידה אמו של התובע (ראו סעיף 7 לתצהיר האם; ע' 12 ש' 7-9).

עם זאת, לא הובאה כל אסמכתא בכתב להוצאות בדבר העזרה וגם עוזרת הבית לא העידה. לא הוצגו גם תלושי שכר של אם התובע שטענה להפסדי שכר ולכך שהסיעה את התובע לטיפולים תחת שתעבוד.

בנסיבות העניין, בשים לב לאשפוז התובע ולניתוח שעבר, בשים לב לעזרה שהושטה, בשים לב לכך שמדובר בעזרת קרוב בחלקה הנטען, בשים לב לאופי הפגיעה האורטופדית, בשים לב לשיעור הנכות הרפואית ולכך שהפגיעה היא באגודל ובברך, פוסק על דרך אומדנא פיצוי בסך 40,000 ₪ עבור עזרה לעבר ולעתיד.

ניידות

11. התובע ביקש פיצוים בגין ניידות ואולם בשים לב לשיעור הנכות הנמוך לעניין הפגיעה בברך אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. לא הוכח שהתובע מוגבל בניידות בגין התאונות וכי הוא זקוק להוצאות נסיעה מיוחדות בגין התאונות.

לא הוכח גם שהוצאות הנסיעה של התובע ומשפחתו לאחר התאונות עלו ובוודאי שלא הוכח שההוצאות עלו בצורה משמעותית המצדיקה פסיקת פיצוי בנדון ( ראו לעניין זה: ע"א 2801/96 אל-על נתיבי אויר לישראל נ' אלברט יפרח פ"ד נה(1) 817;ע"א 9499/07 מימי פלאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (08.12.09)).

לא הוכח גם שהתובע יתקשה לעשות שימוש בתחבורה הציבורית ( ראו: ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט(1)477).

אשר להוצאות העבר הנטענות, הרי שאלה הובאו בחשבון בראש הנזק של הוצאות.

סוף דבר

12. לפיכך מחייב הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים:

• • סך של 10,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר.
  • סך של 444,300 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעתיד.
  • סך של 53,316 ₪ בגין הפסדי פנסיה.
  • סך של 41,700 ₪ בגין כאב וסבל.
  • סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות.
  • סך של 40,000 ₪ בגין עזרה לעבר ולעתיד.

בנוסף לסכום הפיצוי האמור , מחייב הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 13% ומע"מ.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.