1. הנתבעת, חברה שעיסוקה בתחום מערכות מים ושרברבות, העסיקה את התובע כשרברב במשך כ - 15 חודשים, מיום 9.2.04 ועד לחודש יוני 2005. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשני נושאים: נסיבות סיום עבודתו של התובע וזכאות התובע לשכר בגין עבודה בשעות נוספות.

2. רקע עובדתי

א. הנתבעת היא חברה שעיסוקה בתחום מערכות מים ושרברבות.

ב. אין חולק כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה ועבודות ציבוריות משנת 2001 (י"פ 5011, התשס"א, 14.8.01, עמ' 3782).

ג. התובע הגיע מדי יום למשרדי הנתבעת ברחובות ומשם יצא לעבוד אצל לקוחות הנתבעת, באתרים שונים ברחבי הארץ.

ד. הנתבעת ערכה רישום נוכחות יומי ופרטה במסגרתו את האתרים בהם הועסק התובע.

ה. במהלך עבודתו, אירעו לתובע שתי תאונות עבודה: ביום 1.3.05 וביום 19.5.05. בגין תאונות אלה ניתנו בידי התובע "תעודה ראשונה לנפגע בעבודה" (נספחים א' 1-ב' 1 לתצהיר התובע).

ו. הנתבעת לא שילמה לתובע שכר עבודה בגין חודשים מאי - יוני 2005, בטענה לקיזוז ההודעה המוקדמת המגיעה לה מהתובע.

3. ההליך

א. התובענה הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. לאור מקום ביצוע העבודה, היא הועברה לבית הדין בתל אביב (החלטת כב' הרשם איתי אדרת מיום 27.1.10).

ב. בישיבת ההוכחות נשמעו התובע ועד מטעמו, מר עמוס סלומון (להלן - סלומון) שהוא עובד הנתבעת לשעבר. התובע הגיש תצהיר נוסף שנתן מר ניר זוהר, אך מאחר שהעד לא התייצב לישיבת ההוכחות, תצהירו נמשך מתיק בית הדין.

מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר רועי ורשבסקי (להלן - ורשבסקי).

ג. בתביעה שלפנינו נתבעו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, שכר אחרון, תמורת עבודה בשעות נוספות, דמי כלכלה וביגוד, דמי מחלה, שווי כלי עבודה שהתובע השאיר אצל הנתבעת, פדיון הבראה ופדיון חופשה (כפוף לטענת התיישנות, כפי שיפורט בהמשך).

4. נסיבות סיום העבודה

א. אין חולק כי עבודתו של התובע הגיעה לסיומה על רקע ויכוח שהתגלע בין התובע לורשבסקי בנוגע להיעדרותו של התובע במהלך חודש יוני 2005. על רקע עובדה מוסכמת זו, התובע טען שפוטר ביום 26.6.05, ואילו הנתבעת טענה שהתובע התפטר עוד ביום 6.6.05.

ב. לטענת התובע, ביום 5.6.05, מועד בו היה זכאי לשהות בחופשת מחלה עקב הפגיעה מיום 19.5.05, הוא הגיע לעבודה וביקש להיעדר מהעבודה למחרת (6.6.05), בשל מצבו הרפואי "ומאחר שביקש לערוך סידורים דחופים" (סעיף 6 ד' לתצהיר התובע). לטענתו, מנהל הנתבעת, ורשבסקי, סרב לאשר לו היעדר מהעבודה ולמחרת היום, כשהגיע התובע לעבודה, הודיע לו "לעזוב מיידית את העבודה ולא להגיע יותר" (סעיף 6 לתצהיר התובע). עוד נטען כי התובע פנה לנתבעת לשם קבלת מכתב פיטורים ונוכח פנייתו, ביום 26.6.05 הנתבעת מסרה לו מכתב בו נטען כי הוא פוטר מהעבודה (נספח ג' לתצהיר התובע) וזו לשונו -

"הנדון: התפטרות מהעבודה

1. ביום א' ה-5.6.05 בשעות הערב, הודעת לי במפתיע שאינך מעוניין להמשיך לעבוד בחברה והשארת את מפתחות הרכב ומכשיר הקשר במשרד.

2. למחרת ה-6.6.05 לא התייצבת לעבודה וכך גם בימים הבאים וזאת ללא כל הודעה או הסבר מטעמך.

3. ביום א' ה-12.6.05 הגעת למשרד ולבקשתך נמסרו לך כלי העבודה האישיים שלטענתך הינם בבעלותך. כמו כן סיפרת לי כי התחלת לעבוד במקום עבודה חדש.

4. אנו רואים בהודעתך הפתאומית, כי אינך מעוניין להמשיך בעבודה אצלנו כהודעה על התפטרותך.

5. לפיכך, קוזזו דמי הודעה מוקדמת משכרך האחרון.

בכבוד רב,

המסנן התקנות ושרותים (1995) בע"מ"

ד. לטענת הנתבעת, עובר לסיום עבודתו של התובע הוא התנהג באופן שאינו משביע רצון, נעדר מהעבודה, עזב את אתרי העבודה בטרם העבודה הסתיימה וכן ניתק את מכשיר הקשר שלו. לאור האמור ביקשה הנתבעת לפטרו וביום 14.4.05 אף הכינה מכתב פיטורים. עם זאת הוחלט ליתן לתובע הזדמנות לשנות את דרכיו ובסופו של יום המכתב לא נשלח לתובע (סעיפים 12-13 לתצהיר ורשבסקי וכן נספח ה' לתצהירו).

ורשבסקי אישר שהתובע ביקש לצאת לחופשה ביום 5.6.05, אך זאת בשל הצורך בהתקנת ארונות בביתו. בתשובה לבקשה זו, נמסר לתובע שלא ניתן להיעדר מהעבודה בהתראה כה קצרה. ורשבסקי ניסה לסייע לתובע, על מנת שיתאפשר לו להגיע לעבודה למחרת היום, אך התובע הודיע כי הוא אינו מעוניין להמשיך בעבודתו, השאיר את מפתחות הרכב ואת מכשיר הקשר ויצא ממשרדי הנתבעת (סעיף 16 לתצהיר ורשבסקי).

ורשבסקי טען כי הבין שהתובע התפטר מעבודתו לאחר שהאחרון לא התייצב לעבודה למחרת היום (סעיף 17 לתצהיר ורשבסקי) וכי העלה את השתלשלות העניינים על הכתב (סעיף 18 לתצהיר ורשבסקי). ורשבסקי צרף לתצהירו את מסמך זה (נספח ו' לתצהיר ורשבסקי) וזו לשונו:

"6.6.05

פרוטוקול רפי

בתאריך 5.6.05 בשעה 17.30. הגיע עובד החברה רפי נקטולוב למשרדי החברה והודיע למנהל העבודה כי לא יוכל להתייצב למחרת לעבודה.

כשנשאל מדוע עליו להעדר למחרת מהעבודה אמר כי מחר מספקים לא ארונות לביתו ויש צורך שיהיה בבית.

הסברתי לו שאין זה מקובל ובלתי אפשרי להודיע בערב על אי הגעה לעבודה ביום המחר (דבר שנעשה על ידו מס' פעמים למרות שהוסבר לו)

הצעתי לו שכפתרון יתאם מועד חדש עם המתקין ובמועד זה ינתן לו יום חופש, ואף הצעתי עזרה נוספת ובהסכמתו של רפי שוחחתי טלפונית עם המתקין שאמר לי כי מבחינתו יש אפשרות לבצע את ההתקנה בשבוע הבא.

לאחר השיחה עם המתקין התרגז רפי והודיע כי אינו מעוניין לעבוד יותר בחברת 'המסנן', השאיר את מכשיר הקשר ומפתחות הרכב ועזב את המשרד.

גם מקרה זה אינו קורה בפעם הראשונה וארע מס' פעמים בעבר בהן רפי על לקח לעצמו ימי חופש ללא הודעה מראש, או עזב את אתר העבודה במהלך שעות העבודה מכיוון שתנאי העבודה לא היו מקובלים עליו.

אבקש לציין שכאשר אירע המקרה נכחו במשרד: אן - מזכירה, אביב – טכנאי, עמיר - מנהל, רועי - מנהל."

ד. בשקילת הגרסאות וראיות הצדדים, מצאנו כי התובע התפטר מעבודתו. להלן נפרט את מסקנתנו.

ה. התובע בחקירתו הנגדית תיאר את נסיבות סיום עבודתו כך (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 14-19):

"ש. ואז אמרת שיש לך סידורים למחרת?

ת. נכון, הזמנתי ריהוט, ושם עשה לי חוזה איתי בעל הבית ואמר לי שלפני שהוא מגיע אליי הוא יתקשר אלי ושלא אעשה לו פנצ'ר ושאני אהיה בבית. אמרתי לרועי שאני רוצה יום חופש והוא התחיל ... אמר לי שהוא לא נותן לי ואמרתי לו שיש לי חוזה, הוא מכיר את זה. עבדתי בטרמינל עד 3 בלילה, אותו יום הוא לא רצה לתת לי לצאת ועשה לי בעיות עם הרהיטים האלה, ואמר לי לא לקחת חופש ו'צא פה, תעוף מפה' הוא היה עצבני כאילו אני אשם במשהו."

ובהמשך (שורה 31 עד עמוד 8, שורה 3):

"ש. אתה עזבת ב – 6.6.

ת. אני לא עזבתי עבודה, הוא פיטר אותי אותו יום שאני רציתי חופש יום אחד

(התובע משיב לפני שב"כ הנתבעת סיים את השאלה)

אמרתי לו 'תביא לי פיטורים' והוא אמר לי 'לא מגיע לך פיטורים ולא משכורת', מה יכולתי לעשות? אז הלכתי. הוא צעק עליי ואמר לי 'בגלל זה אתה יושב בבית?' אותו יום עבדתי עם תפירה ביד והלכתי ועבדתי בזמן חופש מחלה."

עוד העיד התובע (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 25-31):

"ש. מתי פנית לנתבעת לבקש מכתב פיטורים?

ת. אותו יום שביקשתי... הוא פיטר אותי, לקח מפתחות ומכשיר, אני דיברתי ואמרתי 'כבר ערב, איך אני הולך לקרית מלאכי?' יום למחרת באתי והוא אמר לי 'אתה מפוטר'. אמרתי לו שיביא לי צ'ק שלי ושאני הולך. הוא הלך לאבא שלו וחזר משם ואמר 'לא מגיע לך שום דבר, לא משכורת ולא זה'.

ש. אם באת למחרת, מי קיבל את ההוא עם הרהיטים?

ת. קיבלתי את הרהיטים ולמחרת שקיבלתי את הרהיטים באתי לעבודה."

ו. עדות זו יש בה להביא לדחיית גרסתו של התובע. ראשית, הטענה לפיה התובע נזקק ליום חופשה בשל מצבו הרפואי וסידורים דחופים נמצאה כבלתי נכונה, מאחר שאף התובע לא חזר עליה בחקירתו הנגדית. למעשה, התובע אישר בחקירתו הנגדית את גרסתה של הנתבעת, כי התובע לא הופיע לעבודה מאחר שהזמין ארונות לביתו וזאת למרות שהנתבעת לא אישרה את יום החופשה.

שנית, בעוד שבתצהירו התובע טען שהגיע למחרת הויכוח (6.6.05) למשרדי הנתבעת ואז ורשבסקי הודיע לו שהוא מפוטר, בחקירתו הנגדית עלתה גרסה חדשה לפיה ביום 5.6.05, במסגרת השיחה בה ביקש יום חופשה נאמר לו שהוא מפוטר. בנוסף, התובע העיד בחקירתו הנגדית כי ביום 6.6.05 הוא נעדר מהעבודה ואילו בתצהירו העיד שבאותו יום הגיע לעבודה ואז נאמר לו לא להגיע עוד לעבודה.

ז. התובע טען בסיכומיו שחל בלבול בכל הנוגע למועדים שפורטו בתצהירו ובחקירתו הנגדית, אולם הארועים שמתוארים על ידו אכן ארעו כפי שהוא מתארם, היינו הוא פוטר. לא נוכל לקבל טענה זו, לפיה מדובר רק בבלבול במועדים ותאריכים, מאחר שאין מדובר רק בבלבול בתאריכים, אלא הצגת מספר גרסאות שונות לנסיבות סיום העבודה – נושא שהוא בלב המחלוקת שבין הצדדים.

ח. אף עדותו של מר סלומון, שהעיד מטעם התובע, אינה תומכת בגרסת התובע. גרסתו של סלומון בנושא זה דומה לגרסת התובע (סעיף 4 לתצהיר סלומון). אולם גרסה זו מעוררת תמיהות, מאחר שהנתבעת הציגה תעודה משרד הפנים - בירור פרטים על נוסע, ממנה עולה כי סלומון יצא את הארץ בתקופה שבין 5.6.05 ו - 10.6.05 (נ/1). כלומר, הוא כלל לא נכח בעבודה בימים הרלוונטיים ולא היה עד לשיחות בין התובע ובין ורשבסקי. זאת ועוד, כאשר סלומון נשאל לגבי התאריכים, הוא טען שפיטוריו של התובע לא היו בזמן שהיה בחו"ל, אלא במועד אחר (טענה שאף הצדדים לא טענו), אך לא מסר מתי היו בפועל (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 10-19). בנוסף, בעוד שסלומון טען שהפיטורים היו בבוקר, על פי עדות התובע, הארוע התרחש בסוף יום העבודה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 25-29).

מעבר לאמור לעיל, יש לציין כי מעדות סלומון עולה כי מדובר בעובד שיש לו טענות קשות כלפי הנתבעת – לטענת סלומון, הנתבעת פיטרה את בנו מהעבודה, בזמן ששהה בחו"ל ואף מטעם זה לא מצאנו שמדובר בעדות מהימנה ונטולת פניות.

ט. לעומת ראיות התובע, כפי שפורטו לעיל, גרסתו של ורשבסקי לגבי נסיבות סיום עבודתו של התובע, היתה סדורה ועקבית (עמוד 13, שורה 29 עד עמוד 14, שורה 10):

"הוא אמר לי שיש לו מתקין ויום למחרת שהוא לא יכול להגיע לעבודה והתקשרתי למתקין וביקשתי ממנו באופן אישי אם יש אפשרות לדחות את ההתקנה שגם מבחינת רפי הוא לא יצטרך להחסיר, כי הם יתקשרו אליו שעה לפני. רפי אמר לי ששעה לפני שאנחנו דיברנו שהוא מבקש יום למחרת חופש, ואז אמרתי לו 'תשמע אתה לא יכול לבוא אחה"צ כאשר יש לוחות זמנים עם הלקוחות ולהגיע, להגיד שאתה לא מגיע מחר לעבודה.' אני לא יכול להרשות לעצמי היום אחה"צ להגיד שאני לא מגיע מחר לעבודה. אמרתי לתובע שאני אתקשר למתקין ואבקש ממנו להגיע אליך ביום שישי כי ביום שישי לא עובדים. דיברתי עם המתקין, הסברתי לו את הבעיה, והמתקין אמר שאין שום בעיה מבחינתו להתקין ביום אחר. מבחינת התובע היתה שם אלימות במשפחה ורפי אמר שהוא לא יכול לבטל את ההתקנה כי יהיו לו בעיות בבית, ושהוא מבחינתו משאיר את המפתחות והטלפון והולך, וזה מה שהיה. אני ניסיתי מהכיוון שלי לעשות את הטוב ביותר, סך הכל התובע הוא בחור טוב ויקר, אבל זו הפרנסה שלנו ואי אפשר להגיד שהוא לא מגיע לעבודה מחר. זה לא עובד בצורה הזו. זה מילה במילה מה שהיה."

י. אנו ערים לכך שלאירוע מיום 5.6.05 היו עדים נוספים, כעולה מ"פרוטוקול" שערך ורשבסקי ביום 6.6.05 (נספח ו' לתצהירו). עדים אלו לא הוזמנו להעיד (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 1-10). בנסיבות העניין, נוכח הראיות שהציגה הנתבעת ומאחר שנטל ההוכחה מוטל על שכמי התובע ועדותו ועדות חברו לא היו משכנעות, וזו בלשון זהירה, לא מצאנו שהעובדה שהנתבעת בחרה שלא להעיד עדים נוספים תזקף לחובתה.

יא. במאמר מוסגר נציין כי הצדדים לא הבהירו מה היתה השתלשלות האירועים לאחר יום 6.6.05, הגם שמתצהיר ורשבסקי עולה כי ביום 12.6.05 התובע הגיע למשרדי הנתבעת ולקח את כליו (סעיף 42 לתצהיר ורשבסקי). בנוסף, לא הובהר כיצד זה התובע נפגע בפגיעה בעבודה ביום 19.5.05, קיבל בעטיה אישורי מחלה עד סוף חודש יוני (לטענתו) ולמרות זאת המשיך להתייצב בעבודה. מסיבה זו, אין לנו להידרש אלא לעובדות שהובאו בפנינו כמפורט לעיל.

יב. לאור כל האמור, נדחית גרסת התובע שפוטר ומתקבלת גרסת הנתבעת לפיה התובע התפטר מעבודתו ביום 5.6.06, לאחר שהובהר לו על ידי הנתבעת כי הוא אינו רשאי לצאת לחופשה למחרת היום.

יג. אנו ערים להלכה לפיה לא תמיד היעדרות עובד ממקום עבודתו תחשב כהתפטרות (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מ(1) 673 (1986)), עם זאת במקרה שלפנינו התובע נטש את עבודתו והבהיר כי אינו מעוניין להמשיך לעבוד בנתבעת. לגרסתו, שבועיים לאחר עזיבת העבודה התובע התחיל לעבוד במקום עבודה חדש (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 7-8). בנסיבות אלה, יש לראות בו כמי שהתפטר מעבודתו ביום 5.6.05.

יד. נוכח המסקנה שהתובע התפטר, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

5. התביעה לשכר עבודה

הנתבעת לא שילמה לתובע שכר עבודה בגין החודשים מאי ויוני 2005. לטענת הנתבעת, היא קיזזה משכר חודש מאי את דמי ההודעה המוקדמת. בסעיף 41 לתצהיר ורשבסקי, הנתבעת אישרה שהתובע זכאי לשכר עבודה בגין חודש יוני 2005, בגין שלושה ימי עבודה.

מאחר שמצאנו כי התובע התפטר מעבודתו וזאת, מבלי שנתן הודעה מוקדמת, הנתבעת היתה זכאית לקזז משכרו תמורת הודעה מוקדמת, כמפורט במכתבו של ורשבסקי מיום 26.6.05 (נספח ב' לתצהיר ורשבסקי ור' גם תלוש שכר לחודש מאי 2005- נספח ד' לתצהיר ורשבסקי).

עם זאת, אף הנתבעת הודתה בכך שהתובע זכאי לשכר עבודה בגין חודש יוני 2005 ולא הביאה טעם המניח את הדעת לכך שהשכר לא שולם לו.

6. התובע טען ששכרו החודשי עמד על 6,893 ₪ וכי מסכום זה יש לגזור את שכר העבודה המגיע לו (סעיפים 14 ג' ו-15 לתצהיר התובע). בהקשר זה מצאנו להביא את עדות התובע בנושא שכרו (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 14-15)

"לחודש 10,000 ₪ מי אמר? אני סגרתי איתו ב – 5,000 ₪."

כלומר, אף לגרסת התובע שכרו לא עמד על 6,893 ₪.

7. מתלושי השכר של התובע עולה שאין בסיס לטענה לפיה שכרו של התובע עמד על 6,893 ₪ שכן התובע כלל את גמול השעות הנוספות ששולם לו כחלק מהשכר הרגיל. התובע טען כי "הנתבעת כדי לטשטש את כמות העבודה הנ"ל (קרי עבודה בהיקף נרחב של 12 שעות ליום) הוסיפה לי מידי חודש, סתם כך, באופן מדגמי, מספר שעות נוספות." (סעיף 5 ד' לתצהיר התובע). התובע לא טען כי התשלום ששולם על חשבון "שעות נוספות" היה פיקטיבי, אלא טען שמדובר בתשלום חלקי (בלשונו - "מדגמי") בגין עבודה בשעות נוספות. אף לשיטתו של התובע, הוא עבד בשעות נוספות (ור' בעניין זה בהמשך את הדיון בזכאותו לתמורת עבודה בשעות נוספות). בנסיבות אלו אין בידינו לקבל טענת התובע לפיה השכר הרגיל הוא השכר הכולל את תמורת העבודה בשעות נוספות.

8. מתלושי השכר עולה ששכר היסוד החודשי ששולם לתובע השתנה במהלך עבודתו. תחילה עמד על 4,000 ₪ נטו (שהם 4,473 ₪ ברוטו) ובהמשך, החל מחודש יולי 2004, עמד על 4,650 נטו (4,958 ₪ ברוטו) שעלו ל - 5,429 ₪ ברוטו עד לסיום עבודתו של התובע. כמו כן שולם לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות בשיעור שהשתנה כל חודש.

הרישום בתלושים מתיישב עם עדותו של ורשבסקי, לפיה "אני סיכמתי איתו 4,650 ₪" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 25) ועם נספח א' לתצהירו - טופס קבלה לעבודה שם נרשם בשולי העמוד – 4,650 ₪ נטו.

9. לאור האמור, מאחר ששכר היסוד של התובע עמד על 5,429 ₪ במועד סיום עבודתו, התובע זכאי לשכר בסך 740 ₪ בגין חודש יוני 2005, בהתאם לחישוב הבא:

(5,429/22 ₪ =246.77 ₪ ליום עבודה) X 3 ימי עבודה = 740 ₪.

מאחר שהתביעה הוגשה למעלה מארבע שנים לאחר סיום יחסי העבודה, לא היה מקום לתביעה לפיצויי הלנת שכר (אשר התיישנו) ולכן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.

10. השבת כלים

לטענת התובע, הוא השאיר בחצרי הנתבעת כלי עבודה בשווי 600 ₪, שהנתבעת סירבה להשיבם לידיו, על כן תבע את שוויים.

ורשבסקי הכחיש טענה זו וטען כי התובע נטל עימו את כליו ביום 12.6.05 (סעיף 41 לתצהירו). גרסת התובע לא הוכחה. מעבר לכך, לא הוצגה כל ראיה לגבי שווי המכשיר (כפי שעולה מהחקירה הנגדית, ככל הנראה מדובר ב"ברנר"/ מבער?). בנסיבות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.

11. תמורת עבודה בשעות נוספות

א. לטענת התובע, הוא עבד 12 שעות ביום, מדי יום הגיע למשרדי הנתבעת בשעה 7:00 ומשם נשלח לבצע עבודות באתרים שונים, עד השעה 19:00. בנוסף, התובע טען שבמשך 30 ימים בתקופת עבודתו אצל הנתבעת, נשלח לבצע עבודתו בבסיס צבאי באזור רמאללה (מכמש), במהלכם שב לביתו רק בסופי שבוע ולן בבסיס, כך שבתקופה זו יש לראותו כמי שעבד 24 שעות (סעיף 5 לתצהיר התובע).

ב. הנתבעת הכחישה את טענות התובע בנושא מתכונת עבודה של 12 שעות ביום. לטענתה, במקרים בהם התובע עבד בשעות נוספות, שולם לו שכר בהתאם. הנתבעת הציגה רישום יומי של אתרים בהם התובע עבד, אשר לא כלל פירוט של שעות העבודה.

ג. בפתח הדיון ברכיב תביעה זה, יש להזכיר כי מדובר בתקופת עבודה שקדמה לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. בבחינת ראיות הצדדים וגרסאותיהם, חרף העובדה שאין בידי הנתבעת פירוט של שעות העבודה של התובע, לא שוכנענו בנכונות גרסת התובע.

ד. גרסת התובע, לפיה הוא עבד בבסיס מכמש 30 ימים ואף לן במקום, נסתרה על ידי רישום שהנתבעת הציגה, לפיו התובע עבד במקום רק שלושה ימים במהלך חודש ספטמבר 2004 (נספח ד' לתצהיר ורשבסקי). לאור ראיה זו, אין תימה כי גרסת התובע בנושא לא היתה עקבית או מהימנה. במקום אחד טען שעבד חודש בבסיס (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 7-10) ואילו במקום אחר טען שלן בבסיס במשך כשבועיים (עמוד 9, שורה 28).

במאמר מוסגר נציין עוד, כי בנושא זה, עדותו של סלומון, חברו של התובע, מתיישבת דווקא עם הראיה שהנתבעת הציגה, כלומר שהעבודה בבסיס נמשכה ימים ספורים (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 24-30). עדותו של סלומון, לפיה התובע עבד במקום כחודש, מסתמכת על שיחות ביניהם ולא מעבר לכך. לגבי שיחות אלה, יש לציין שבעוד שהתובע העיד שלא היתה אפשרות ליצור איתו קשר טלפוני ("לא היה קו בטלפון לדבר", עמוד 8, שורה 7), סלומון העיד ששוחח עם התובע טלפונית (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 29) ואף סתירה זו תומכת בדחיית עדותו של סלומון.

ה. לסיכום האמור לעיל, לא הוכחה טענת התובע כי במשך חודש ימים עבד בבסיס, ללא יכולת לשוב לביתו.

ו. משגרסתו העובדתית של התובע לגבי חודש העבודה בבסיס נסתרה, לא מצאנו ראיות שיתמכו בגרסתו לגבי מתכונת עבודה קבועה. ראשית, לא הוצג כל רישום שעות או ראיה אחרת שיתמכו בגרסת התובע. התובע עבד באתרים שונים ברחבי הארץ וטען באופן גורף כי לאורך כל תקופת עבודתו עבד במשך 12 שעות ביום. מדובר בטענה כללית בדבר מתכונת העסקה אשר נטענה בעלמא ולא הוכחה.

סלומון הצהיר שבמסגרת עבודה בשדה התעופה, התובע עבד עד חצות ולעיתים אף מאוחר יותר (סעיף 3 לתצהיר סלומון). כאמור לעיל, סלומון לא עבד שכם אל שכם יחד עם התובע, והוא העיד כי הוא עצמו עבד בשדה התעופה רק יום אחד עם התובע (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 1-4). על כן אין לקבל את האמור בתצהירו כראיה התומכת בגרסת התובע.

מעבר לכך, מתלושי השכר עולה כי הנתבעת שילמה לתובע תמורת עבודה בשעות נוספות, בסכומים משתנים. יש בכך לתמוך בגרסת הנתבעת, שהכחישה את הטענה למתכונת עבודה קבועה.

ז. לסיכום כל האמור לעיל, גרסת התובע לעבודה במתכונת עבודה של 12 שעות ביום לא הוכחה.

12. במאמר מוסגר, בהקשר של התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות, נציין כי בכתב התביעה התובע טען לתחולת צו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות משנת 2006, הקובע כי משרה מלאה היא בת 181.86 שעות (42 שעות שבועיות; י"פ 5500 מיום 27.2.06, עמוד 2060). צו זה אינו חל על הצדדים מאחר שפורסם לאחר סיום יחסי העבודה. בתצהירו התובע הפנה לצוים משנת 1998 ומשנת 2001, אך אלה אינם תומכים בטענות התובע. מכל מקום, במהלך ישיבת ההוכחות, התובע הבהיר כי אינו משתית את התביעה ברכיב זה על הוראות צו ההרחבה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 9) והדברים מובאים למעלה מהצורך.

13. דמי מחלה

לטענת התובע, הוא זכאי לדמי מחלה בגין התקופה מיום 7.6.05 ועד יום 29.6.05 והוא אף הציג אישור מחלה (נספח יב' לתצהיר ורשבסקי). דמי המחלה נתבעו בגין תקופה בה התובע לא עבד, שהרי התפטר לאלתר ביום 6.6.05. בנוסף, אישור המחלה הוצא ביום 15.6.05 והנתבעת אף טענה שהתובע לא הציג את האישור בזמן אמת (סעיף 33 לתצהיר ורשבסקי). בנסיבות אלה, התביעה לדמי מחלה לתקופה שלאחר התפטרותו של התובע, נדחית.

מעבר לאמור לעיל, נוסיף כי התביעה לדמי המחלה מעוררת תמיהות, לאור העובדה כי אין חולק שהתובע נפגע ב"תאונת עבודה" ביום 19.5.09 ועל פי הנטען בתצהירו, אישורי המחלה הם בהמשך לאותה פגיעה. כלומר, על פני הדברים, בגין העדרות זו, התובע זכאי לדמי פגיעה ולא לדמי מחלה. מאחר שלא הוצגו מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי, איננו נדרשים לקבוע קביעה עובדתית בנושא זה.

14. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה

אין חולק כי התובע זכאי לביטוח בקרן פנסיה, הכולל הפרשת המעביד בשיעור של 6% משכרו, בהתאם להוראות צו ההרחבה וכי הנתבעת לא פעלה בהתאם (סעיפים 85-87 לסיכומי הנתבעת).

המחלוקת בין הצדדים היא לגבי גובה השכר המבוטח. לאור מסקנתנו לעיל (סעיף 8 לפסק הדין) בנושא שכרו של התובע, התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי.

על פי תלושי השכר, שכר העבודה הרגיל בכל תקופת העבודה, לרבות דמי מחלה, היה 73,147 ₪. על כן התובע זכאי לחלק המעביד בפנסיה, בשיעור של 6%, בסך 4,389 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מסיום העבודה ועד התשלום בפועל.

15. דמי הבראה

ברכיב זה נתבעו הפרשים בגין שלושה ימי הבראה. מתלושי השכר עולה שהנתבעת שילמה לתובע 1,683 ₪ דמי הבראה (בחודשים מרץ ואפריל 2005; נספח ד' לתצהיר ורשבסקי).

בתלוש חודש מאי 2005 מצוין תשלום נוסף בגין דמי הבראה בסך 153 ₪, אולם מאחר שהתובע לא קיבל את שכר חודש זה, כקיזוז תמורת הודעה מוקדמת, אין מקום להתחשב ברישום זה לצורך חישוב פדיון ההבראה.

לאור הוראות צו ההרחבה משנת 2001 (י"פ 5011, 14.8.01, עמ' 3782) התובע היה זכאי ל - 7.5 ימי הבראה בסך 2,632.5 ₪ בגין כל תקופת עבודתו (6 ימים בגין כל שנת עבודהX 15/12 = 7.5) X 351 ₪ ליום הבראה). כלומר, התובע זכאי להפרשי הבראה בסך 950 ₪ (2,632.5-1,683 ₪).

16. דמי כלכלה

א. לטענת התובע, הוא זכאי לדמי כלכלה בסך 139 ₪ לחודש (סעיף 9 לתצהיר התובע), ובהתאם נתבעו 2,085 ₪ ברכיב זה.

לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לדמי כלכלה מאחר שמדובר ברכיב המשולם לעובדים הלנים במקום עבודתם בלבד, מה גם שהזכות לדמי כלכלה אינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

ב. בהתאם להוראות צו ההרחבה ולאור ההלכה הפסוקה, ככל שלא ניתנה לעובד כלכלה בעין, העובד זכאי לתשלום "יתרת דמי כלכלה". עוד נפסק כי הזכות לדמי כלכלה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד מעביד (ע"ע (ארצי) 512/08 מיחלקה - יאיר עופר מהנדסים וקבלנים (1993) בע"מ, 30.12.10). כמו כן, זכות זו אינה מותנית בכך שהעובד לן מחוץ לביתו לצורך העבודה.

ג. על פי סעיף 2.1 לצו ההרחבה, "יתרת דמי כלכלה ... תשולם לפי ימי עבודה בפועל". מאחר שבחודשים מרץ ומאי 2005 התובע עבד באופן חלקי (מאחר שנפגע בתאונות עבודה), הוא זכאי לדמי כלכלה בגין 13 חודשים בלבד. כלומר, התובע זכאי לדמי כלכלה בסך 1,807 ₪ (139 ש"חX 13 חודשים).

17. ביגוד

לטענת התובע, הוא זכאי לקצובת ביגוד בסך 450 ₪ (150 ₪ שלוש פעמים בשנה), מכח צו ההרחבה. ורשבסקי העיד שהנתבעת העניקה בגדים לעובדיה (סעיף 26 לורשבסקי). ורשבסקי חזר על דברים אלה גם בחקירתו הנגדית (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 14-16):

"כל עובד שמגיע אנחנו מספקים בגדים או שזה בקיץ סרבל וחולצה קצרה, ובחורף, אם יש צורך אז סווצ'ר ומעיל. אתה צריך לבוא שאנשים יראו אותך. אנחנו חברה רצינית וכשאנחנו הולכים אנחנו מצפים שיראו אותנו עם מדים ראויים."

עדות זו לא נסתרה. מסיבה זו ואף משום שהזכות לביגוד אינה ניתנת לפדיון (ע"ע (ארצי) 50537-02-11 טויטו – עיריית ירושלים, 29.4.13), התביעה ברכיב זה נדחית.

18. פדיון חופשה או קיזוז ניצול ביתר

א. לטענת הנתבעת, התובע ניצל ימי חופשה מעבר לזכאות על פי הדין ועל כן היא זכאית לקזז את היתרה. מדובר בטענה שנטענה באפן כללי, מבלי להציג פנקס חופשה. בתמיכה לטענה זו, הנתבעת הפנתה לתלושי השכר של התובע, ברם העד מטעמה, ורשבסקי, לא ידע להסביר את הטענה או את הפירוט בתלושי השכר (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 1-5). לפיכך, טענות נתבעת לקיזוז ניצול חופשה עודפת, נדחות.

ב. בכתב התביעה נתבע פדיון חופשה, אך בדיון המוקדם, התובע חזר בו מהתביעה ברכיב זה, מאחר שהתיישן (עמוד 1 לפרוטוקול, שורה 15). למרות הצהרה זו, התובע חזר בתצהירו ובסיכומיו על התביעה ברכיב זה ובאותה נשימה הודה בויתור על התביעה, בדיון המוקדם (סעיף 12.ב'.1 לסיכומי התובע). מאחר שהנתבעת התנגדה להעלאת הטענה שוב וציינה זאת במפורש בתצהירה, ונוכח הודאת התובע בסיכומיו כי אכן ויתר על התביעה ברכיב זה, אין מקום לדון ברכיב תביעה זה.

19. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. שכר חודש יוני 2005 בסך 740 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.05 ועד התשלום בפועל;

ב. פדיון הבראה בסך 950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.05 ועד התשלום בפועל;

ג. דמי כלכלה בסך 1,807 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.05 ועד התשלום בפועל;

ד. דמי גמולים לפנסיה (חלק המעביד) בסך 4,389 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.05 ועד התשלום בפועל;

מאחר שעיקר התביעה נדחה, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, (13 יוני 2013), בהעדר הצדדים.