לפני: | ||
כב' השופטת שרה שדיאור נציג ציבור (עובדים) גב' שולמית שמש נציג ציבור (מעבידים) מר אילן לוי | ||
התובע | שמואל בדיחי ע"י ב"כ: עו"ד אלישבע שבו | |
- | ||
הנתבעת | מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד יקטרינה ברנגולץ |
פסק דין |
בפנינו תביעת התובע , מאבטח בפרוייקט עוטף ירושלים, לתשלום פיצויי פיטורים , חלף הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, פידיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה והחזר ניכויים שבוצעו שלא כדין.
הנתבעת טענה כי לתובע בוצעו כל התשלומים כדין.
עובדות
המחלוקת
1. האם בעת הפסקת ההתקשרות בין הנתבעת למדינה הוצעה לתובע הצעת עבודה חלופית באותם תנאים כטענתה, או שמא לא הוצעה לו עבודה ממשית כטענתו. כפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים וככל שכן, באיזה שיעור.
2. מה גובה השכר הקובע והיקף משרתו של התובע.
3. האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים גם ללא קשר לנסיבות הפסקת עבודתו כטענתו.
4. האם זכאי התובע להפרשים בגין דמי חגים ,יתרת ימי חופשה, יתרת דמי הבראה וככל שכן, באיזה שיעור.
5. האם נותרה לתובע יתרה בגין העדר הפרשה לפנסיה, וככל שכן, באיזה שיעור.
6. האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, וככל שכן, באיזה שיעור.
7. האם זכאי התובע לתוספת וותק וככל שכן, באיזה שיעור. בענין זה, לטענת הנתבעת המדובר ברכיב שהוא חסר ערך.
8. האם זכאי התובע להפרשים בגין החזר הוצאות נסיעה. אם כן, באיזה שיעור.
9. האם נוכו משכרו של התובע כספים שלא כדין בגין קרן רווחה וביגוד, והאם שולמו מלוא הכספים בגין ימי הכשרה. כפועל יוצא, האם זכאי התובע להחזרת ניכויים והפרשות כטענתו ואם כן, באיזה שיעור.
10. האם זכאי התובע לפיצויי הלנה הוא שמא לנתבעת הגנה טובה.
הכרעת הדין
שכרו הקובע של התובע
הנתבעת טוענת מנגד כי שכר היסוד השעתי של התובע עמד על סך של 24 ₪ לשעה, ותלושי השכר של התובע מהווים לכך ראיה.
בתלושי השכר של התובע, מצוין במפורש כי שכרו של התובע 24 ₪ לשעה.
התובע הציג מודעת דרושים של הנתבעת לפיה היא מציעה לדורשי עבודה שכר יסוד של 34 ₪ לשעה. אולם במודעה זו מצוין כי השכר המוצע למאבטחים בעוטף ירושלים "עד 34 ₪" (ההדגשה שלי, ש.ש)
בנוסף הוצג בפנינו הסכם ההתקשרות שבין הנתבעת למשטרת ישראל, על פי הסכם זה סיפקה הנתבעת שירותי שמירה ואבטחה בעוטף ירושלים ובמסגרת זה הועסק התובע אצל הנתבעת. בהסכם זה מתחייבת הנתבעת כלפי משטרת ישראל כי שכר ברוטו למאבטח לא יפחת מ – 29 ₪ לשעה.
שכר עבודה לשעת חול של 32 ₪ מורכבים כדלהלן:
יסוד – 24 ₪
ע"ח תנאים – ש.נ 3 ₪ (המהווים תשלום גלובלי כחוק בהתאם למכתב המצ"ב)
הבראה 1 ₪ (חלק יחסי מתשלום ההבראה השנתי המשולמים חודש בחודשו)
נסיעות 2 ₪ (מרכיב נסיעות אשר בסה"כ החודשי לא יפחת מהמגיע לי
התמדה 2 ₪ (תוספת מיוחדת בגין עבודה במזרח ירושלים)
(שבת וחג + 50% מ 18:00 – 18:00).
על כן טענתו כי נאמר לו 32 ₪ אינה משוללת יסוד אך ההרכב של סך זה בשיעור 24 ₪ ועוד רכיבים אחרים אף הוא מבוסס. משהנטל עליו לסתור את התלושים לא הורם נטל זה.
נסיבות הפסקת העבודה
"ש. תאשר את המכתב השני מ- 9/5/10. קבלת אותו?
ת. כן. קיבלתי.
ש. גם במכתב זה מצוין שבשיחה שהתקיימה עמך הוצע לך לעבוד ברוטו שכר ובאותם תנאים.
ת. א' 1, הוא נכון. אמרתי אחרת כי הסתכלתי על א' 2. קיבלתי את א' 1, ואמרו לי לבוא. מה שכתוב בו נכון. קבלתי אותו.
....
ש. באותה שיחה הוצע לך לעבוד בחב' חשמל.
ת. נראה לי שכן.
ש. נכון שההצעה שהוצעה לך היתה באותם תנאים.
ת. לא נכון.
ש. האם אתה יכול לומר באילו תנאים הוצע לך לעבוד בחב' חשמל.
ת. אני יודע שאני בפרויקט שעבדתי שם בעוטף ירושלים קבלתי 32 ₪ לשעה. מה שהציעו לי זה 27 ₪ לשעה, ההקף שעות שהייתי עובד בפרויקט הקודם עוטף ירושלים היה היקף שעות רב, לא היתה משמרת פחות מ 12 שעות. היה תקופה של 3,4 חודשים שהיה שמונה שעות, בתוך התקופה לא היתה משמרת פחות מ 12 שעות. מחב' חשמל חוץ מהשכר השעות היו פחות, הציעו לי שמונה שעות ליום.
ש. בהצעה בחב' חשמל אמרו שאין לעבוד שעות נוספות.
ת. לא. היה אולי ש.נ. אך לא כל יום.השכר היה פחות כסף ממה שקבלתי . רק אחרי שתבעתי אמרו לי שזה בכלל 24 ₪ לשעה.
ש. הבטחת לתת תשובה ביום חמישי.
ת.לא. הגעתי , היה לי נשק שלי, שרציתי להחזיר, בעוטף הם הפסידו את המכרז בעוטף אז אני לא אעבוד שם, כדי לא להסתבך בפלילים החזרתי את הנשק. שם הציעו לי. שיש עוד פרויקטים לא באותו שכר, כמובן, לפי מה שראיתי, אמרתי שאני החזרתי את האקדח ואמרתי שאחשוב. לא אמרתי שאחזור ביום חמישי, היה לי באותה תקופה מלואים של חודש, לא אמרתי דבר כזה. " עמ' 6 לפרוטוקול ש' 11-32, כעמ' 7 ש' 1-2, ההדגשה שלי ש.ש)
בהמשך אמר:
ת. אני כשהתחלתי לעבוד בנתבעת זה היה יום אחרי שהשתחררתי מהצבא, הייתי חייב כסף , שלש שנים לא הרווחתי כלום, לא ידעתי מהם התנאים שמגיעים לי. לא ידעתי כלום. אחר שנה הבנתי שמגיע לי זכויות. כשהתפטרתי בכלל הבנתי שעבדו עלי, סליחה לא התפטרתי. שלחו לי מכתב. את שני המכתבים הנספחים לתצהיר הנתבעת.
משהתובע לא השיב להצעת העבודה של הנתבעת, ולא השיב למכתבה של הנתבעת אליו מיום 9/5/10 בו ציינה הנתבעת כי סירב להצעות העבודה שהוצעו לו והנתבעת מקבלת את התפטרותו מעבודתו, אזי יש לראות באי מענה זה התפטרות.
"היה 29 ₪ לשעה יסוד. פלוס תוספת של 3 ₪ בגין העדר קורס. מי שבא עם הכשרה , ולא צריך הכשרה של חב' חשמל מקבל תוספת. לכן היתה רלבנטיות להעברתו לחב' חשמל, קורס של 15 יום בשני המקומות. בשני האתרים עם אותם דרישות אותם פרמטרים אותם אימונים.
ש. האם היה מדובר באותו סוג עבודה. התובע עבד במחסום, עמד במחסומים, האם נכון שהעבודה בחב' חשמל לווים לאנשים עם רכבים.
ת. להיפך, הרבה יותר נוח בחב' חשמל. "
עדותו של מר בונדרמן לעניין זה לא נסתרה.
דמי חגים
הנתבעת טוענת כי התובע לא פירט תביעתו זו ודינה להידחות. התובע עבד בחלק מהחגים ולא פירט באילו חגים עבד ועבור אילו חגים הוא תובע דמי חגים.
בע"ע 300360/98 צמח – ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (ניתן ביום 30.4.02), נקבע:
"על פי סעיף יא לצו ההרחבה זכאי המערער לתשלום עבור עשרה ימי חג. לטענת המערער, נהג הוא לעבוד בימי חג. לעניין זה נפסק:ו
"התשלום עבור חגים, מכח ההסכם הקיבוצי, הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו, באשר הנחה היא שאין העובד עובד ביום חג.
אם עבד העובד ביום חג, כגירסת המעבידה, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצרוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק או בהסכם הקיבוצי, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו..." (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד - חברת אל-וו בע"מ פד"ע טו, 163, 167,168).
אשר על כן, זכאי המערער לתשלום עבור ימי חג בהם, לטענתו, עבד.
בפסיקה זו אנו יוצאים מתוך הנחה, בהעדר ראיה לסתור, שהעבודה בחגים הייתה לא מתוך בחירה של המערער, אלא מתוך כורח.
נקודת המוצא שלנו היא, שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם.
צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו.
הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. תכלית זו תסוכל אם עובד יעדיף על פי בחירתו לעבוד בחגים ולקבל תמורה הן עבור העבודה שעבד בפועל בחגים והן דמי חגים. אילו אלו היו פני הדברים, לא היינו מזכים את העובד היומי, שבחר לעבוד בימי חגים, גם בדמי חגים כדי להגדיל את שכרו" (ההדגשה לא במקור).
דהיינו – עובד העובד בימי החג מרצונו, לא זכאי לדמי חגים.
לאור האמור התובע אינו זכאי לדמי חג מעבר למה ששולם לו ותביעתו ברכיב זה נדחית.
פידיון חופשה שנתית
דמי הבראה
אשר על כן תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.
פנסיה
הנתבעת טוענת כי בחודש 5/2010 שולם לתובע סך של 4,285 ₪ בגין הפרשות לגמל.
בנוסף, על פי הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק, משנת 2008, כל עובד זכאי להיות מבוטח בקרן פנסיה המאושרת על ידי משרד האוצר וזאת מתום 6 חודשי עבודה אצל אותו מעסיק. על פי הוראות הסכם זה על המעביד להפריש לקרן הפנסיה הפרשות בשיעור 6%.
מכאן שהתובע זכאי להפרשות לקופת גמל ממועד תחילת עבודתו.
השכר הקובע לצורך עריכת החישוב הינו השכר היומי הרגיל עבור 8 שעות עבודה. ולענייננו, שכר קובע בשיעור של 29 ₪ לשעה. לפיכך על הנתבעת היה להפריש לטובת התובע סך של 6472.8 ₪ לקופת גמל, בגין כל תקופת עבודתו. משהנתבעת הפרישה לטובת התובע סך של 5308 ₪ בלבד, זכאי התובע להפרש בסך של 1164.8 ₪.
גמול שעות נוספות
התובע טוען כי ניתן לחייב את המעביד לשלם על דרך האומדנא וכי נטל ההוכחה הוא על המעביד.
הלכה פסוקה היא כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל. זאת על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לב/3-32 מרלן פרוימוביץ נ' ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39; עע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02). אמנם, הוראת תיקון 24 לחוק הגנת השכר , התשי"ח-1958 העבירה את החובות הרישומיות אל כתפי המעסיק. אולם גם לאחר כניסתו של התיקון לתוקף (חודש 2/2009 ) נטל ההוכחה הראשוני כי התובע עבד בהיקף הנטען, מוטל על כתפיו.
כמו כן, סעיף 26ב'(ג) לחוק הגנת השכר קובע כי העברת נטל ההוכחה למעסיק בשאלת השעות הנוספות תהא "רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
התובע לא הציג בפני בית הדין כל ראיה למספר השעות לו הוא טוען .(אמנם, התובע צירף לסיכומיו רישום שעות עבודתו למשך תקופת עבודתו, אך כאמור בהחלטתנו בעניין נספח זה לסיכומיו, מאחר ומסמכים אלו, כתובים בכתב ידו של התובע, היו ברשותו של התובע עוד בתחילת ההליך, והתובע לא צירפם לכתבי הטענות ואף לא נתן בידי הנתבעת ההזדמנות לחקרו, לא ניתן לקבלם כראיה בתיק).
בין הצדדים התנהל הליך גילוי מסמכים והתובע לא ביקש מהנתבעת להמציא דוחות נוכחות.
לסיכומיה צירפה הנתבעת מסמך (נספח ב') עליו חתום התובע וכותרתו "אישור בדבר הסדר על תוספת כוללת בעד עבודה בשעות נוספות בימי חול" ולפיו התובע מאשר כי הוא מסכים לקבל תוספת כוללת במקום גמול עבודה בשעות נוספות בימי חול, בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה.
אמנם גם מסמך זה לא התקבל מסמך זה כראיה מאחר וצורף לסיכומים.אולם התנהלות כזו של הנתבעת מתיישבת עם הסכמים קיבוציים ואין לפוסלה.לכן הנטל מבחינתה, לטענתה זו, הורם.
הנה כי כן, התובע לא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח כי הרישום בתלושי השכר אינו משקף נאמנה את שכר העבודה לו היה זכאי חודש בחודשו ולא הוכיח את זכאותו לגמל שעות נוספות.
בנוסף יש לציין כי הסכום הנתבע על ידי התובע כגמול שעות נוספות, מתבסס על טענת התובע לפיה שכרו הקובע לשעה עמד על סך של 32 ₪ לשעה וגם מטעם זה דין הסכום הנתבע על ידו כגמול שעות נוספות להידחות.
למעלה מהצורך יאמר כי חישוב מקרי, העלה כי התמורה החודשית כולה לחלק למספר שעות עבודתו הביא לתוצאה של תשלום 35 ₪ לשעה בערך. כלומר שולם גמול עבור עבודה בשבת וחג, ושולמושעות נוספות גלובליות בתוך שכר השעה .
תוספת וותק
לעניין זה קבע בית הדין הארצי כי
"לא הוכח לנו שיעור תוספת הותק שהגיע למערער בתקופת עבודתו ואין בעצם העובדה כי על פי צו הרחבה היסטורי שולמה תוספת ותק בלירות כדי להוכיח את זכאותה ושיעור זכאותה כיום."
(עע (ארצי) 43772-08-11 שפלב דמיטרי נ' ב.ש. אבידר ב.ש.אבידר שמירה
וניקיון, ניתן ביום 24/12/12.)
לפיכך נדחית תביעת התובע ברכיב זה.
נסיעות
התובע לא סתר רישום זה בתלוש השכר, ואף לא הוכיח את שיעור דמי הנסיעות לו הוא זכאי.
לפיכך נדחית תביעתו של התובע ברכיב זה.
החזרת ניכויים
אולם התובע לא הוכיח כי הניכויים משכרו, בשיעור של 885 ₪ מהווים ניכויים שלא כדין. זאת למעט סך של 500 ₪ שנוכה משכרו בגין קנס. הנתבעת לא הוכיחה את מקור הזכות לקזז סכום זה מהתובע ואשר על כן התובע זכאי להחזר סך 500 ₪.
סוף דבר
א. בגין הפרש פדיון חופשה שנתית סך של 800 ₪.
ב. בגין ניכויים שלא כדין סך של 500 ₪.
ג. בגין הפרש הפרשות לקרן פנסיה סך של 1164.8 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עובד מעביד (30/4/2010) ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, ח' אייר תשע"ג, (18 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
החתימה המקורית של נציגי הציבור מצויה בתיק בית הדין.
נציג ציבור עובדים גב' שולמית שמש | נציג ציבור מעבידים מר אילן לוי | שרה שדיאור, שופטת |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
07/03/2011 | החלטה על בקשה של נתבע 1 שינוי מועד דיון 07/03/11 | כאמל אבו קאעוד | לא זמין |
08/03/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה הודעה 08/03/11 | כאמל אבו קאעוד | לא זמין |
18/04/2013 | החלטה מתאריך 18/04/13 שניתנה ע"י שרה שדיאור | שרה שדיאור | צפייה |
18/04/2013 | פסק דין מתאריך 18/04/13 שניתנה ע"י שרה שדיאור | שרה שדיאור | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | שמואל בדיחי | משה בן שימול, אהרן הלוי |
נתבע 1 | מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ | שלמה בכור |