תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 12/3/2009, בין רכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין משאית לפינוי גזם בבעלות הנתבעת (להלן: "משאית הנתבעת").

התאונה ארעה עת משאית הנתבעת עמדה לצד הדרך בסמוך לסימון אדום לבן לשם ביצוע עבודתה. נהג התובעת העיד, כי מדובר בכביש דו נתיבי לפני מעגל תנועה. הנהג תאר, כי היה עומס במקום והוא נסע בנתיב הימני ומשהבחין במשאית ביקש לעבור לנתיב משמאל למשאית, כאשר עקב העומס והחסימה החלקית של המשאית נוצר בעצם נתיב נסיעה נוסף. או אז, החלה המשאית לנסוע לאחור בעודו מנסה לעבור נתיב על מנת לחמוק ממנה אולם בהגיע המשאית במקביל אליו פתח לפתע הנהג את דלת המשאית על חלון מכוניתו והמשיך בנסיעה לאחור, באופן ששרט את הצד הימני של רכבו. לדבריו לאחר התאונה עצר בצד ואז החלו קללות ואיומים מצד נהג המשאית ועוזרו.

מטעם התובעת העידה עדה נוספת שהייתה ברכב התובעת. העדה סיפרה, כי ישבה ליד הנהג, מדובר היה בכביש מאוד עמוס. הם הבחינו ברכב שאוסף זבל עומד ונסעו לאט, פתאום הרכב החל לנסוע לאחור ואז תוך כדי נסיעה הוא גם פתח את הדלת של הנהג וראתה את הדלת נכנסת להם לשמשה ונעצרת ממש מול הפנים שלה בתוך הרכב. העדה העידה שהם היו בנסיעה מאוד איטית קדימה והוא אחורה.

נהג התובעת צילם את תמונות רכבו לאחר הפגיעה, ונראה כי הדלת נכנסה לצד הימני של השמשה וכן את מתווה הכביש וניכר כי כפי שתאר נהג התובעת מדובר בנתיב נסיעה רחב, כאשר על אף החסימה שחסמה המשאית ניתן היה לנסוע בשני נתיבים וכך נסעו כלי הרכב הלכה למעשה בשל העומס והחסימה מצד המשאית.

יצויין, כי מייד לאחר התאונה, הגיע נהג התובעת לתחנת המשטרה והגיש תלונה, שכן לטענתו נהג המשאית סירב לתת לו פרטים. כמו כן מסר נהג התובעת גרסה זהה לחברת הביטוח.

נהג הנתבעת העיד, כי אכן עמד בצד הדרך לצורך ביצוע עבודתו. כשעמד חסם לגמרי נתיב אחד. לדבריו ירד עם משולש לשים בחלק האחורי, אולם נהג התובעת החליט שהוא יוצא כי אין לו סבלנות ובזמן שפתח את הדלת מעט לא עד הסוף, הוא נכנס בו בשמשה הקדמית שלו בצד ימין בדלת ובחלק התחתון של הדלת. הוא נעצר, לדבריו, אמר לו שיחכה ויסע אחורה אבל הוא נסע קדימה וקרע את כל הדלת וגם חטף מכות ברכב כך שנגרם לו נזק בכל הצד הימני. בחקירה נגדית אישר נהג התובעת, כי התאונה ארעה בשבריר שניה שפתח את הדלת, ואם היה רואה אותו לא היה פותח את הדלת. לדבריו לא ירד מן הרכב.

לחברת הביטוח נמסר מטעם הנתבעת, כי הנהג עצר עצירה מוחלטת בצד ימין כדי להרים פסולת, ירד כדי להפעיל את המנוף, צד ג' נכנס בין רכב הנתבעת לבין השיירה ופגע בדלת הנהג.

יצויין, כי לצד נהג הנתבעת היה פועל, אולם אותו פועל לא הובא להעיד.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי אופן קרות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו לפני, אני מעדיפה את עדויות עד התובעת והעדה מטעם התובעת על עדות נהג הנתבעת. עד התובעת העיד באופן בהיר וברור וחזר על אותה גרסה שמסר למשטרה ולחברת הביטוח ביום הארוע ממש. העדה מטעם עד התובעת, עמיתה לעבודה, אין לה עניין אישי בתביעה וגם היא העידה כי בעת התאונה המשאית נסעה לאחור.

עדותו של עד הנתבעת לעומת זאת לא הייתה מהימנה. עד הנתבעת ניסה ליצור את הרושם שנהג התובעת ניסה להידחף בין המשאית לבין כלי הרכב שנסעו בנתיבם, אולם מתמונות שצילם נהג התובעת מיד לאחר התאונה עלה בברור כי נוצרו הלכה למעשה שני נתיבי נסיעה של כלי רכב בשל העומס ונהג המשאית היה צריך לצפות לכך שיהיה רכב לצד המשאית.

יצוין, כי העובד הנוסף שהיה עם נהג המשאית לא הובא להעיד, ומשכך חלה ההלכה בנוגע לאי העדת עד רלוונטי וחזקה שלו היה מעיד לא היה תומך בגרסתו.

יתירה מזו, התאונה ארעה בשל פתיחת דלת מצד נהג המשאית. לא יכולה להיות מחלוקת, כי נהג הפותח דלת חייב בזהירות יתירה ועליו לעשות כן רק לאחר שווידא שהדלת לא תפגע בהולך רגל או כלי רכב הנמצא בסמוך. תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, הקובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך". במקרה דנן, נהג הנתבעת, גם לפי גרסתו, פתח את דלת המשאית מבלי להסתכל ולהבחין ברכב התובעת.

יצויין, כי מלכתחילה יצר נהג הנתבעת סיכון בכביש, שעה שעמד עם משאיתו במקום אסור. אכן מדובר במשאית העובדת בשירות העיריה ומותר לה לעמוד גם במקום אסור לצורך עבודתה, אך בוודאי שעה שעושה כן, חייב הנהג בזהירות כפולה ומכופלת והיה עליו להתנהל גם בפתיחת הדלת כאשר העובד המסייע לו נמצא מחוץ למשאית, מרחיק את כלי הרכב ומוודא שאין סכנה.

העולה מן המקובץ, כי על נהג הנתבעת מוטלת מלוא האחריות לתאונה.

התובעת הגישה חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו, וכן טענה כי שילמה למבוטח סכום של 25,910 לאחר ניכוי השתתפות עצמית וכינון. כמו כן נשאה בשכ"ט שמאי בסך 360 ₪ (ללא מע"מ). התובעת זכאית לקבל סכומים אלה.

הנתבעת תשלם איפוא לתובעת סך של 26,270 ₪ בצירוף הצמדה מיום התשלום, בתוספת אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת העדים כפי שנפסק ושכ"ט בשיעור של 11.8%.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ג, 21 יוני 2013, בהעדר הצדדים.