התביעה שבפני עניינה תאונת דרכים שארעה ביום 20.3.2010 בשעה 21:00 בערב בחניון במתחם G בכפר סבא (להלן: "החניון") בין רכב פרטי לרכב מסחרי.

הצדדים:

התובע הינו הבעלים והנהג של רכב מסוג פיאט פונטו שהיה מעורב בתאונה (להלן: "הרכב הפרטי").

הנתבעת הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב המסחרי שהיה מעורב בתאונה (להלן: "הנתבעת").

הנתבע היה הנהג של הרכב המסחרי שהיה מעורב בתאונה (להלן: "הנתבע" ו"הרכב המסחרי" בהתאמה).

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע, ביקש הוא לחנות את רכבו בחניון. מאחר והחניון היה מלא ולאחר שהבחין שהנתבע עומד לצאת ממקום חניה מוסדר, עמד וחיכה עד שהנתבע יפנה את מקום החניה. בעת שחיכה עמד הרכב בעצירה מוחלטת והוא אף הפעיל את מעצור היד.

לטענת התובע, בעודו עומד ומחכה שהנתבע יפנה את מקום החניה, יצא הנתבע ממקום החניה, פנה ימינה לעבר רכבו של התובע ובעת שניסה להשתלב בנתיב הנסיעה שבין מקומות החניה, שפשף רכבו של הנתבע את רכב התובע וגרם לו לנזק בצד הימני של הרכב.

מטעם התובע העיד חבר שהיה עמו ברכב ואשר תמך בתיאור התאונה כפי שתיאר אותה התובע.

תמצית טענות הנתבעים כפי שהעיד על כך הנתבע:

לטענת הנתבע, הוא אכן ביקש לצאת ממקום החניה שבו חנה רכבו בחניון, ובעודו יוצא מהחניה לכיוון שביל הנסיעה, נוצר חיכוך מזערי עם רכבו של התובע אשר מיהר לתפוס את מקום החניה המתפנה לאור מצוקת החניה שהייתה בחניון.

לטענת הנתבע, מדובר בנזקים מזעריים, ברכבו שלו נגרם נזק שתוקן באמצעות וקס.

לטענת הנתבע, הנזקים המופיעים בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי לא אירעו בעת התאונה אלא שויכו לה לצורך מתן פיצוי.

מוסיף וטוען הנתבע שהוא לא הרגיש שארעה התאונה עד שהתובע צעק לעברו שהוא פגע ברכבו וזאת מאחר ומדובר ב"שפשופים מינוריים".

מכל מקום, מי שגרם לתאונה זה התובע שמיהר לתפוס את מקום החניה שהתפנה ע"י הנתבע.

דיון והכרעה:

מדובר בתאונה שארעה בחניון של מרכז קניות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע ביקש להיכנס למקום חניה והנתבע פינה מקום חניה.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם התאונה ארעה כאשר התובע היה בעצירה מלאה או לחלופין, כפי שטוען הנתבע, בעת ששני הרכבים היו בנסיעה כאשר התובע מיהר לתפוס את מקום החניה שפינה הנתבע.

לאחר ששמעתי את הצדדים והעד מטעם התובע בדיון שהתקיים בפני ובהתחשב במיקום הנזקים של רכבו של התובע, הרי שאני מקבלת את התביעה ומקבלת את טענת התובע שהתאונה ארעה בעת שהנתבע ניסה להשתלב בשביל הנסיעה וכפי הנראה לא חישב במדויק את המרחק ופגע ברכבו של התובע וגרם לשפשוף בצד הימני של הרכב.

מאחר והרכב נבדק אצל שמאי כבר יומיים לאחר התאונה, דהיינו, ביום 22.3.2010 הרי שאני מקבלת את חוות הדעת כזו המתארת את הנזקים כפי שהיו.

גובה הנזק:

גובה הנזק מפורט בסעיף 11 לכתב התביעה.

אני מקבלת את התביעה בהתייחס לנזק הישיר אשר מגובה בחוות דעת שמאי, דהיינו, סך של

3,608 ₪ וכן החזר שכר טרחת השמאי בסך 556 ₪ בהתאם לקבלה שצורפה לכתב התביעה.

אינני מקבלת את הנזק המפורט בסעיף 11.3 המתייחס לעוגמת נפש, בזבוז זמן ונסיעות. נזק שלא הוכח ולא צורפו לו מסמכים מתאימים.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,264 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ והחזר אגרת משפט בהתאם לקבלות וכן התשלום לעד מטעם התובע.

התשלומים יבוצעו תוך 30 יום, להוציא התשלומים לגביהם ניתנה החלטה נפרדת בראשית הדיון.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.