מבוא

1. לפני תובענה כספית על סך 97,641 ₪, שהגיש התובע, מר חנן טפיאס (להלן: "התובע") כנגד הנתבעות: קל אוטו בע"מ, קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ (להלן: "הנתבעות" או "קל- אוטו") וקומפיוטסט הנדסת ציוד לרכב בע"מ (להלן: "הנתבעת 3" או "מכון קומפיוטסט").

במסגרת התובענה, עתר התובע להורות על ביטול ההתקשרות בינו לבין הנתבעות 1 ו - 2 ביחס לרכישת רכב וכן, לחייבן לשפותו בגין הנזקים שנגרמו לו, בשל מעשיהן ומחדליהן, לטענתו.

1. כאן המקום להקדים ולציין – כי במסגרת הדיון שהתנהל בתיק ביום 02/10/14 ולבקשת התובע הוריתי על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 3 ללא צו להוצאות- לאור האמור, להלן, יקראו הנתבעות 1 ו – 2: "הנתבעות".

מבוא - העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת או כפי שהתבררו לפני :

1. אין מחלוקת – כי, בתאריך 30/03/08 רכש התובע מהנתבעות רכב מסוג רנו מגאן שנת ייצור 2005 (לעיל ולהלן: "הרכב") ושילם בעבורו תמורה בסך 65,521 ₪.

מוסכם בהדגשים שונים- כי עובר לרכישה, הוצגו בפני התובע, ע"י הנתבעות תוצאות בדיקת תקינות שבוצעו במעבדת הנתבעת 3 (אשר בדיעבד התברר כי הינה של רכב אחר) בנוסף אין מחלוקת – כי התובע ביצע על חשבונו בדיקת תקינות נוספת במעבדת הנתבעת 3 ותוצאות הבדיקה הנוספת, יצאו זהות בדיוק לתוצאות הבדיקה שהציגו הנתבעות בפניו.

אין מחלוקת – כי, עפ"י הסכם הרכישה התחייבו הנתבעות להעניק לתובע שנת אחריות על הרכב (נספח ז' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע) וכן התחייבו לרכישה חוזרת של הרכב (נספח ח' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע) וזאת, החל משנה מיום הקנייה בכפוף לתנאים מסוימים.

אין מחלוקת – כי, כחודשיים מיום הרכישה, ביום 21/05/08 סר התובע ל "מוסך השלושה" שהנו מוסך מורשה של רנו בסמוך למקום עיסקן של הנתבעות ושם התלונן על רעשים בהגה. אין חולק כי באותו מעמד, בוצע לרכב תיקון , במסגרת האחריות אשר הוענקה לתובע על ידי הנתבעות וכי התובע לא חוייב בגין תיקון זה למעט בגין השתתפות עצמית.

אין חולק כי בהמשך – סר התובע ל"מוסך השלושה" מספר פעמים- הן לשם ביצוע תיקונים ברכב והן לשם ביצוע טיפולים ברכב – כאשר בחלקם הרב של המקרים תוקנו התקלות במסגרת האחריות והתובע נדרש לשלם השתתפות עצמית, בחלק מהפניות קיבל התובע פטור מדמי השתתפות עצמית ובחלק אחר נדרש לשלם את עלות התיקון – וזאת, במקרים בהם נקבע – כי התיקון אינו מכוסה במסגרת האחריות לרכב.

אין מחלוקת - כי ביום 13/11/09 הגיע התובע אל הנתבעות במטרה למכור את הרכב לנתבעות וזאת, לטענתו, במסגרת התחייבותן לקנייה חוזרת על פי הסכם ההתקשרות. התובע הונחה לבצע בדיקה של הרכב במכון של הנתבעת ולאור תוצאות הבדיקה, סירבו הנתבעות לבצע רכישה חוזרת של הרכב.

1. לסיום אין מחלוקת – כי הרכב נמכר על ידי התובע, לטענת התובע לגורם שלישי לשם שימוש לפירוק בלבד ואין חולק – כי אותו גורם מכר את הרכב לאדם נוסף, אשר זהותו נשארה עלומה, מחמת סירוב הקונה למסור את פרטיו. זאת ועוד, אין חולק כי מכירה זו בוצעה על ידי התובע, לאחר תחילת ההליכים המשפטיים, לאחר שניתנה על ידי בית המשפט הוראה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית וטרם הגיע המועד להגשת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעמן של הנתבעות.

תמצית טענות הצדדים ;

1. לשיטת התובע, הנתבעות הפרו את תום ליבן בניהול מו"מ מולו ונמנעו במכוון מלגלות לו נתונים מהותיים בקשר לרכב נשוא העסקה ובהדגשה – לטענת התובע, במעמד הרכישה, הוצגה בפניו אך ורק היסטוריית טיפולים תקופתיים שנעשו ברכב להבדיל מהיסטוריית התיקונים שעבר הרכב וזאת, על אף שביקש היסטוריית תיקונים זו. בהקשר זה – הוסיף התובע וטען – כי לו היו הנתבעות מציגות בפניו את היסטוריית התיקונים המהותיים כפי שהתברר כי בוצעו לרכב, הרי שהיה במצג כזה כדי להשפיע על הליך רכישת הרכב ואף להוביל לתוצאה לפיה התובע לא היה רוכש את הרכב כלל ועיקר.

התובע מוסיף וטוען כי, בניגוד למצג אשר הוצג לו קודם לרכישת הרכב, התחוור במהלך ההליך המשפטי, כי לא זו בלבד שהרכב עבר מספר תיקונים להבדיל מטיפולים תקופתיים, אלא שנציג הנתבעות, שהיה במועד חתימת הסכם המכר בין הצדדים מנהל סניף ת"א של הנתבעות- מר יוסי הדר, הודה ב"רחל בתך הקטנה" כי מדיניותן של הנתבעות הינה אי גילוי התיקונים של הרכבים המוצעים למכירה לצרכנים. בהקשר זה הפנה התובע אל עדותו של מר הדר מיום 02.10.14 (בעמ' 28 שו' 31-32, עמ' 29 שו' 1-4 ועמ' 31 שו' 1-7), במסגרתה הודה מר הדר, לדידו של התובע כי מדיניות הנתבעות הנה כזו, שאם רכב עובר תיקון במהלך תקופת האחריות, הרי שמאחר ואין תשלום בגין התיקון הרי שאין גם ציון של התיקון במחשבי הנתבעות (עמ' 28 שו' 28-32).

לטענת התובע, מנספחי תצהירו של מר הדר עולה בבירור, כי הרכב שנמכר לתובע עבר מספר תיקונים מהותיים ביותר, או למצער תיקונים אשר יש במהותם כדי להשפיע על הליך רכישת הרכב, כגון החלפת אגן השמן של הרכב, החלפת דיסקיות בלם, פירוק והחלפה של צלחות בלם קדמי, חריטה בצלחות בלמים, תיקון נורית אזהרה ותיקון נקישות יתר בתיבת ההילוכים.

יתרה מכך, לטענת התובע התחוור לו בדיעבד כי הרכב עבר תאונה קשה כשנתיים קודם לרכישתו על ידו, עובדה אשר אף היא הועלמה ממנו על ידי הנתבעות.

מכאן נטען – כי הצגת מצב לפיו הרכב עבר רק טיפולים תקופתיים נועדה להציג מצג שווא לפיו לרכב אין כלל בעיות מכניות וביקוריו במוסך הינם אך ורק לצורך טיפולים תקופתיים שוטפים. עוד נטען – כי הנתבעות נמנעו באופן מכוון מלהגיש תצהיר של הגב' אודליה בהליך אף נמנעו מזימונה לשם מתן עדות בתיק – וזאת, על אף שהתובע טען, מלכתחילה כי היא היתה זו אשר מולה היה לו דין ודברים וממנה ביקש את היסטוריית התיקונים. התובע טוען כי הדברים חמורים אף יותר נוכח הודייתו של מר הדר כי הוא מעולם לא הראה לתובע את היסטוריית התיקונים של הרכב וכשנשאל על כך העיד כי אולי הגב' אודליה הראתה וכן, בנסיבות בהן הודה מר הדר כי התיקון שנעשה לרכב באגן השמן בשנת 2006 לא הופיע בדו"ח הטיפולים שנמסר לתובע.

לטענת התובע, כחודשיים לאחר מועד הרכישה, החלו להתגלות ברכב ליקויים אשר מצאו ביטויים בתחילה ברעשים בהגה בגינם, נאלץ התובע לסור למוסך מורשה אליו הופנה ע"י הנתבעות במסגרת האחריות שניתנה לרכב שנרכש וממועד זה ובמשך תקופה ארוכה נאלץ התובע לשוב פעם אחר פעם למוסך לצורך טיפול בתקלות שונות.

לטענת התובע, המקור לכשלים החוזרים והנשנים ברכב, הינו מצג שווא אשר הוצג לו על ידי הנתבעות עובר לעריכת העיסקה בינו לבינן. לחילופין ובהשלמה הינו טוען כי המצב נובע ממחדלן של הנתבעות מביצוע תיקונים ברכב באופן מקצועי, מחדל אשר הוביל להישנותן של התקלות ולכך שבסיכומו של דבר, לא נפתרו. בתמיכה לטענתו זו, הגיש התובע חוות דעת מומחה מטעמו – המהנדס אהוד אסטרחן.

לטענת התובע, כעבור שנה ו- 8 חודשים מש"כלו הקיצין" ומצבו של הרכב לא איפשר שימוש סביר בו, הוא ביקש מהנתבעות לממש את התחייבותן לרכוש ממנו את הרכב בחזרה.

אלא, שהואיל ובדיקה עדכנית גילתה שהרכב תקול, סירבו הנתבעות לבצע רכישה חוזרת של הרכב.

בנסיבות האמורות, טוען התובע כי במעשיהן ובמחדליהן הנטענים של הנתבעות, ביצעו כלפיו הנתבעות שורה של עוולות ובין היתר: הטעיה - בניגוד להוראות סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן:"חוק הגנת הצרכן") והוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן:"חוק החוזים") הפרת חובת האמון והגילוי - מכוח חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008 (להלן:"חוק מכירת רכב משומש") הפרת חובת תום הלב - בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים, אי התאמה - מכוח סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח – 1968 (להלן:"חוק המכר") רשלנות – מכוח סעיפים 35 ו 0 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חודש] להלן:"פקודת הנזיקין") ותיאור כוזב – מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות")

עוד נטען – כי, הנתבעות הפרו את הסכם המכר פעם נוספת כשנמנעו מלרכוש בחזרה את הרכב, וזאת חרף התחייבותן לעשות כן ולו בהצעת מחיר נמוכה המגלמת את התיקונים שיש לבצע ברכב לשיטת הנתבעות.

בנסיבות האמורות, לטענת התובע, יש להורות על ביטול הסכם המכר ועל חיוב הנתבעות לשאת בהשבה ובפיצויי בגין הנזקים אשר נגרמו לו ובכלל זה– חיוב הנתבעות בתשלום הסכומים לפי הפירוט להלן (ס' 103-108 לכתב התביעה המתוקן) :

עלות התמורה ששולמה בגין רכישת הרכב - 65,521 ₪.

עלות ביצוע תיקונים עד למועד הגשת התובענה - 9,765 ₪.

עלות ביצוע תיקונים לאחר הגשת התובענה הראשונה - 10,735 ₪.

עלות הבדיקה הנוספת במעבדת הנתבעת 3 - 499 ₪.

שכירת רכב חלופי - 660 ₪.

עוגמת נפש - 10,461 ₪.

ובסה"כ סך 97,641 ₪.

במאמר מוסגר אציין כי במסגרת תביעתו ייחס התובע לנתבעת 3 רשלנות בכך שלא גילתה את הליקויים ברכב במסגרת הבדיקה אשר נערכה לרכב עובר לרכישתו על ידו ואולם, תביעה זו נדחתה בהסכמה כמפורט בסעיף 2 לעיל.

1. מנגד טוענות הנתבעות -

כטענה מקדמית , ראשית- כי משנדחתה התביעה נגד הנתבעת 3, הרי שיש בכך כדי לסתום את הגולל גם על עילת התביעה כלפיהן, שכן לטענתן, בעצם ויתור התובע על תביעתו כנגד הנתבעת 3, אשר ביצעה לרכב בדיקה עובר לרכישת הרכב על ידו, גילה התובע דעתו כי הרכב נרכש במצב תקין וכן, כי לא ניתן היה לגלות פגמים אשר היו בו – ככל שהיו בו – בבדיקה.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי, לעניין זה, אין בחוות הדעת אשר הוגשה על ידי התובע להושיעו שכן אין בה בכדי ללמד על מצבו של הרכב עובר לרכישתו וזאת, הן משום שבחקירתו, הודה מומחה התובע כי הכשלים המתוארים בחוו"ד הינם תוצאה של תהליך בלאי אשר לא נובע בהכרח מנזק תאונתי כגון פגם בייצור, בחומר וכו' והן, משום שהמומחה מטעם התובע אישר כי לא ניתן לקבוע בוודאות שהרכב אמנם עבר תאונה משהוחלפו ברכב חלקים ויתרה מכך העיד כי , משהוחלפו החלקים, לא ניתן היה לגלות כי הרכב אינו תקין במסגרת בדיקתו עובר לרכישה.

יתרה מכך, לטענת הנתבעות, לא זו בלבד שחוות דעת המומחה מטעם התובע אין בה בכדי להועיל לו, הרי שהתובע גרם לנתבעות נזק ראייתי חמור בנסיבות בהן מכר את רכבו חרף הודעת הנתבעות על רצונן בהגשת חוו"ד נגדית וקודם שהיה באפשרותן לבדוק את הרכב.

זאת ועוד, לטענת הנתבעות, התובע מכר את הרכב לחלקים וזאת למרות שלא היה מחויב לעשות כן, הואיל ולא היה מדובר ברכב שאינו בר נסיעה, ודי במעשיו של התובע עד כה כדי לשלול ממנו כל תרופה או סעד.

לגופם של דברים, מוסיפות הנתבעות וטוענות כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת – שבין הצדדים נכרת חוזה המחייב את התובע וכן צורפה חוברת אחריות המפרטת את אופי והיקף האחריות שקיבל התובע בגין הרכב. לטענת הנתבעות, התובע אשר חתם על הסכם הרכישה מנוע מלהעלות כל טענה הנוגדת את ההסכם עליו חתם ובכלל זה טענות הנסבות על פגמים ברכב וזאת, לאור הצהרתו המפורשת במסגרת ההסכם ובהתאם לה ניתנה לו האפשרות לבדוק את הרכב והוא מוותר על כל טענה בדבר אי התאמה.

זאת ועוד, לטענת הנתבעות, הן מילאו אחר התחייבותן הנובעת מתעודת האחריות ואין בעצם קיומם של ליקויים ברכב, אשר תוקנו במסגרת תעודת האחריות, בכדי להוות הפרה של הההסכם וזאת, כל זמן שהנתבעות לא כפרו בחובתן לביצוע תיקון בהתאם לתעודת האחריות.

בכל הנוגע לטענת התובע הנסבה על סירובן לרכוש את הרכב, טוענות הנתבעות כי התחייבותן לרכישת הרכב כללה תנאי מכללא ולפיו הרכב הנרכש יהיה תקין- תנאי אשר לא התקיים באשר בהתאם לבדיקה אשר הוצגה על ידי התובע שמונה מערכות יסודיות ברכב היו תקולות בעת הצגת הרכב למכירה. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי בנסיבות אלו, סירובן לרכוש את הרכב היה בהתאם למוסכם. יתרה מכך, לטענתן בנסיבות בהן לא נקב ההסכם בתמורה אשר יהא על הנתבעות לשלם לתובע בעת רכישת הרכב, הרי שממילא יכלו, להציע לרכוש את הרכב במחיר זעום אשר היה מוביל לדחייתו על ידי התובע.

זאת ועוד, מבלי לגרוע מטענתן ולפיה לא חלה עליהן חובה לרכוש את הרכב בנסיבות האמורות, טוענות הנתבעות כי התובע ממילא לא הוכיח את הנזק אשר נגרם לו כפועל יוצא מהפרת התחייבותן זו של הנתבעות, באשר הוא לא הציג נתונים הנסבים על שוויו של הרכב עובר להצעתו למכירה לנתבעות.

זאת אף זאת, באשר לעתירת התובע להשיב לו את סכום התמורה ששילם בעת רכישת הרכב מושא המחלוקת – הרי שהנתבעות טוענות כי יש לדחות את הדרישה בהינתן שלא הוכחה הפרת חוזה על ידן וכן, בנסיבות בהן התובע אינו יכול לבצע השבת הרכב לאור מכירתו.

ולסיום – הנתבעות טוענות כי יש לדחות תביעתו של התובע להשבת עלויות התיקון של הרכב בנסיבות בהן לא הוכיח התובע כל מקור המזכה אותו בתשלום החזר תשלומים אשר בהם נשא מחוץ לאחריות.

לאור האמור, לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה,

1. אקדים אחרית לראשית - לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, נתתי דעתי לעדויות ולסיכומים בכתב מטעמם, באתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל אך באופן חלקי כפי שיפורט להלן;
2. אקדים ואציין כי ניתן לחלק את המחלוקת בין הצדדים לשלוש נקודות או פרקים על ציר הזמן -

נקודת הזמן הראשונה- שלב כריתת החוזה והמשא ומתן לקראת כריתתו - נקודת זמן אשר בהקשר אליה המחלוקת בין הצדדים הינה באשר למצבו של הרכב במועד זה וכן, המצג אשר הוצג על ידי הנתבעות באשר למצבו זה.

פרק הזמן השני – שלב קיום החוזה ובכלל זה – האם קיימת אי התאמה בין הרכב אשר סופק לתובע במועד מסירתו, לבין הרכב כפי שהוסכם כי ימסר לו. עוד במסגרת שלב זה תבחן טענת התובע בכל הנוגע לכך שאי ההתאמה ברכב התגלתה רק בשלב מאוחר יותר הואיל וברכב התגלו ליקויים חוזרים אשר מקורם במצבו מלכתחילה וכן, טענתו בדבר מחדל הנתבעות מביצוע תיקונים כדבעי של ליקויים אלו.

נקודת הזמן השלישית- הינה במועד בו ביקש התובע למכור את הרכב לנתבעות- בנקודת זמן זו המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת עצם חובתן של הנתבעות לרכוש את הרכב מאת התובע והסעד לו זכאי התובע ככל שהנתבעות הפרו חובתן לעשות כן.

בשים לב לאמור, אבחן ואכריע בטענותיהם של הצדדים באשר לשלוש נקודות הזמן האמורות.

נקודת הזמן הראשונה - רכישת הזכויות ברכב -

1. השאלה הראשונה אליה יש להידרש בנקודת זמן זו הינה שאלת המצגים אשר הוצגו בפני התובע קודם לרכישת הרכב.

בהקשר זה, כפי שפורט לעיל, מחד טוען התובע כי עובר לרכישת הרכב, הציגו בפניו הנתבעות, במכוון, מצגים מטעים באשר למצב הרכב ביום הרכישה ואילו הנתבעות מנגד טוענות כי לא נפל כל דופי במצגים שהציגו בפני התובע בדבר מצבו של הרכב, במיוחד לאור העובדה שאין חולק שהרכב נבדק פעמיים טרם הרכישה. בנוסף טוענות הנתבעות, כי התובע מנוע מלטעון טענות בדבר הסתרת ליקויים ברכב בעת הרכישה.

הנני סבורה, שהנטל המוטל על התובע, בהקשר לטענתו זו, הינו להוכחת שני תנאים מצטברים עיקריים - ראשית, עליו להוכיח כי היה בידי הנתבעות מידע אשר הנתבעות לא גילו לו, שנית עליו להראות מה תוצאות הסתרת מידע זה ובכלל זה- ככל שהינו עותר לביטול ההסכם כפועל יוצא ממחדל הנתבעות מגילוי – כי מדובר במידע שהיה בו בכדי להשפיע על עצם ההתקשרות בעסקה – דהיינו, כי היה מדובר במידע "מהותי" או "יסודי" ולחילופין – ככל שהינו עותר לפיצוי הנובע ממחדל זה- מה שיעור הנזק הקשור בקשר סיבתי למחדל כאמור.

1. באשר לעצם גילוי מידע וקיומו בידי הנתבעות, הנני סבורה כי התובע הרים את הנטל להוכיח שהיה בידי הנתבעות מידע אשר הנתבעות לא גילו לו – כך, התובע העיד ועדותו לא נסתרה, כי הוא ביקש את היסטורית התיקונים של הרכב. עוד טען התובע כי ההיסטוריה האמורה נדרשה מאודליה ואולם, כל שנמסר לו הוא אישורים על ביצוע שני טיפולים ברכב. הנני סבורה כי בנסיבות בהן התובע העיד כבר מתחילת ההליך, שבקשתו להעברת היסטוריית התיקונים הופנתה לאודליה מטעמן של הנתבעות והנתבעות בחרו שלא להעיד את אודליה, הרי שמחדלן זה של הנתבעות יש בו משום חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתן של הנתבעות בנושא. כיוון שכך, הנני קובעת- כנקודת מוצא לדיון כי – התובע אמנם ביקש את היסטוריית התיקונים ברכב וכל שקיבל הוא את הטיפולים השוטפים ברכב. יתרה מכך, בהינתן שבמסגרת הדיון התחוור כי ברכב בוצעו תיקונים בנוסף לטיפולים שוטפים, הרי שהנני קובעת כי המצג אשר הוצג על ידי הנתבעות ולפיו היסטורית התיקונים והטיפולים ברכב כוללת רק שני טיפולים (טיפול 30,000 וטיפול 60,000) – הינו בגדר מצג שווא.

אלא שבקביעתי זו לא סגי, באשר- על מנת לזכות את התובע בביטול ההסכם או בפיצויים בגין מצג השווא - יש לבחון מה תוצאותיו והיקפו של מצג שווא זה- דהיינו, במה היה שונה הרכב כפי שהוצג לרכב כפי שהיה בפועל , האם הוכח כי היה במצג השווא בכדי להשפיע על עצם ההתקשרות בעסקה ולחילופין האם היה במצג השווא לגרום לתובע לנזקים אשר הוכחו.

1. לעניין מצבו של הרכב בפועל לעומת הרכב כפי שהוצגו בפניו, טען התובע שניים- ראשית- לטענתו עבר הרכב תאונה קשה ושנית טען כי, בניגוד למצג ולפיו הרכב לא עבר כל תיקון, היו ברכב ליקויים מכניים אשר תוקנו קודם למכירה ואשר לו היה התובע יודע עליהם, היה בכך בכדי למנוע התקשרותו בהסכם.
2. הוכחת קיומה של תאונה –

בהקשר זה, הנני סבורה כי דבר קיומה של תאונה כנטען לא הוכח לא מיני ולא מקצתי.

כך, העיד התובע כי על דבר קיומה של תאונה הוא למד מפי אדם מהמוסך בשם "ניסים" ואשר אמר לו כי הרכב הינו: "ללא תקנה" לאור תאונה אשר עבר. אין חולק כי התובע לא זימן את אותו ניסים עלום לעדות ומחדלו זה יש בו בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתו. יתרה מכך, אין חולק כי בהינתן שלטענת התובע שמע על דבר התאונה מ"כלי שני" הרי שעדותו של התובע, בכל הנוגע לתוכן הדברים אשר נאמרו לו על ידי ניסים, הינה בבחינת עדות מפי השמועה ומשכך אינה קבילה.

1. זאת ועוד, התובע אמנם הציג חוות דעת מומחה, בתמיכה לטענותיו באשר לליקויים ברכב ואולם, הנני סבורה כי – בסופו של יום- לאחר חקירתו הנגדית של המומחה מטעם התובע – אין בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע בכדי לתמוך בדבר קיומה של תאונה ברכב.

כך, אפתח ואציין כי המומחה מטעם התובע – המהנדס מר אהוד אסטרחן - בדק את הרכב מושא המחלקות בין הצדדים ביום 25/03/12 – כלומר, 4 שנים ממועד רכישתו ע"י התובע. בנסיבות אלו, ברי כי חלוף הזמנים יש בו בכדי להשפיע על היכולת לקבוע מה היה מצב הרכב בזמן הרלוונטי- דהיינו, בזמן רכישתו על ידי התובע.

יתרה מכך, לגופם של דברים, המומחה נשאל בחקירתו הנגדית באופן ספציפי בנוגע לגורם לכשליים הקיימים ברכב ומקורם והשיב, בעמוד 10 שורות 7-10:

"ש. כלומר, כרגע כל הדברים שאתה מציין בחוו"ד שלך, כל האירועים באירעו לרכב, הם אירעו מאיזו סיבה לשיטתך?

ת. אני ציינתי שלרכב ככל הנראה הייתה תאונה. לא מצאתי לזה שום תיעוד, אלא עובדות בשטח, נזקים מתחת לאוטו. מצאתי סימנים של נזקים מתחת לרכב, אבל לא מצאתי לזה אסמכתאות בניירות אלא בתוצאות. לפי דעתי, כן הייתה תאונה, אבל אני לא יכול לחתום על זה ב-100%, אין לי שום מסמכים."

ובהמשך בשורות 11-12 :

"שאלת ביהמ"ש: האם מישהו שבודק את האוטו יכול לדעת האם אירעה בו תאונה אם לאו אני משיב שכיום לא, כי החליפו בו חלקים". – עדות העומדת בסתירה לטענתו ולפיה הממצאים ברכב לימדו אותו על תאונה שארעה בו.

זאת ועוד, המומחה העיד כי נמסרה לו כל היסטוריית התיקונים של הרכב וכי לא מצא בה כל תיעוד לפגיעה בתחתית הרכב ואולם, משעומת עם מסמך (נספח ט' לתצהיר התובע) המעיד על קיומה של מכה כאמור השיב כי אינו בטוח שראה את המסמך.

בנוסף, העיד המומחה כי הינו יכול לייחס את המכה ואת החלפת אגן השמן לכך ש:"הרכב נתקל במכשול" (עמוד 11 שורות 4-6) , דהיינו לא רק לתאונה.

תשובותיו של מומחה התובע, מעלות, כי לא זו בלבד שהמומחה מטעם התובע לא עמד על חוות דעתו ובהתאם לה עבר הרכב תאונה, אלא, המומחה אף חזר בו מחוות דעתו זו במסגרת עדותו.

בנסיבות אלו, אינני סבורה כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הרכב נשוא התביעה עבר תאונה ובוודאי שלא תאונה קשה קודם לרכישתו על ידו.

1. מבלי לגרוע מן האמור, הרי שחיזוק למסקנתי זו ניתן ללמוד גם מעובדת מכירת הרכב על ידי התובע טרם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וסיכול האפשרות לעריכת חוות דעת נגדית בנושא על ידי הנתבעים. לעניין זה- דווקא משום שלטענת מומחה התובע, אין כל תיעוד במסמכים לקיומה של תאונה ברכב, הרי שבדיקת הרכב על ידי מומחי הנתבעות יכול שהיה בה בכדי להוביל להגשת חוות דעת נגדית. אלא, שהתובע כאמור מכר את רכבו קודם למתן אפשרות לבדיקה כאמור ובהתנהגותו זו גרם נזק ראייתי לנתבעות ועובדה זו, לכל הפחות, בהצטבר הנסיבות כפי שתוארו לעיל, אף בה יש בכדי להוביל להטיית המאזן לכיוון גרסת הנתבעות בכל הנוגע לקיומה של תאונת דרכים.

מהאמור נובע כי התובע לא הוכיח דבר קיומה של תאונת דרכים ברכב קודם לרכישתו על ידו.

1. באשר לתיקונים אשר בוצעו ברכב קודם לרכישתו על ידי התובע –

אפתח ואציין ראשית, כי אין חולק שברכב בוצעו תיקונים קודם לרכישתו על ידי התובע וכפי שפורט לעיל, דו"ח התיקונים לא הועבר לתובע עובר לרכישת הרכב, הגם שביקש אותו.

אלא שהגם שכאמור דו"ח התיקונים לא גולה לתובע עובר לרכישה, הרי עדיין, יש להפריד בין שני סוגי ליקויים- סוג אחד- ליקויים אשר היו ידועים לתובע במועד הרכישה והסוג השני – ליקויים אשר לא היו ידועים לו.

ההפרדה האמורה הינה תוצר של השוואת דו"ח התיקונים אשר בוצעו ברכב, אל מול הבדיקה אשר בוצעה לרכב עובר לרכישתו על ידי התובע, בדיקה אשר גילתה מספר ליקויים. לעניין זה, ברי כי ליקויים הנזכרים בדו"ח הבדיקה, היו ידועים לתובע עובר לרכישה באופן השולל טענת התובע ולפיה הוטעה או הוצג לו מצג שווא בהקשר אליהם.

עיון בדו"ח התיקונים אשר בוצעו לרכב אל מול הבדיקה כאמור, מעלה כי מלבד החלפת אגן השמן של הרכב ובעיית נקישות יתר בתיבת ההילוכים, צויינו כל יתר הליקויים במסגרת דו"ח הבדיקה ובכלל זה - החלפת דסקיות בלם, פירוק והחלפה של צלחות בלם קדמי, חריטה בצלחות בלמים ותיקון נורית אזהרה .

מן האמור נובע כי היקף מצג השווא כפי שהוצג על ידי הנתבעת לתובע טומן בחובו אי גילוי של שני פריטים- החלפת אגן שמן של הרכב ובעיית נקישות יתר בתיבת ההילוכים.

1. לאור קביעתי זו, אבחן מה משמעות אי גילוי שני הליקויים האמורים על ידי הנתבעות – בחינה כאמור יש לערוך בראי הקביעות הנורמטיביות החלות במקרה בפני ובכלל זה בפרט הנורמות הנסבות על הפרת חובת תום הלב בגין מחדל מביצוע גילוי בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים, הטעייה לפי סעיף 15 לחוק החוזים וסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, הפרת חובת הגילוי בהתאם להוראות חוק מכירת רכב משומש ועוולות בהתאם לחוק עוולות מסחריות.
2. סעיפים 12 ו- 15 לחוק החוזים, הדנים בניהול משא ומתן בתום לב ובביטול הסכם מפאת הטעייה אשר שימשה בסיס לכריתתו או פיצוי בגין כך.

סעיף 15 לחוק החוזים קובע:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו רשאי לבטל את החוזה. לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

וסעיף 12 לחוק החוזים קובע:

"(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים"

באשר ליחסי הגומלין בין שני סעיפים אלו, נקבע בפסיקה, כי חובת הגילוי החלה במסגרת סעיף 15, חלה אף מפאת החובה לנהוג בתום לב במסגרת משא ומתן בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים.

יפים בעניין זה, דבריה של פרופ' ג' שלו:

"סעיף 12 לחוק החוזים קובע את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב במשא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה. מחובה כללית זו נגזרת גם חובת גילוין של עובדות מהותיות במהלך המשא-ומתן. הפרתה של חובת הגילוי לפי סעיף 12 מהווה הטעיה, על-פי הסיפא של סעיף 15. חובת הגילוי הנדונה, שהפרתה מהווה הטעיה על-פי הסיפא של סעיף 15, היא חובת גילוי "לפי דין ( ג' שלו, דיני חוזים- מהדורה שניה, ירושלים, תשנ"ה 223 ; ד"נ 7/81 - פנידר, חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ. קסטרו, פד"י ל"ז (4) (673 , 697 ).

1. משנקבע על ידי כי הנתבעות הפרו את חובת הגילוי וזאת, לא רק הגילוי היזום על ידן אלא אף גילוי אשר נדרש מפורשות על ידי התובע, הנני נדרשת לבחינת תוצאת מחדלן זה.

לעניין זה, קובע סעיף 15 כי, ככל שכפועל יוצא מההטעיה, נכנס המוטעה לכדי הסכם, הרי שתהיה לו הזכות לביטול ההסכם.

עוד נקבע, בהתאמה, בכל הנוגע לסעיף 12 כי :

"באותם מקרים שבהם הופרה חובת הגילוי לפי סעיף 12, וצד למשא-ומתן הונע להיכנס לחוזה עקב אי -גילוי זה, עומדות לצד זה, במצטבר או לחלופין, התרופות של ביטול החוזה מחמת הטעיה במחדל ופיצויים שליליים לפי סעיף 12(ב)" (ג' שלו, דיני חוזים- מהדורה שניה, ירושלים, תשנ"ה 223 ; ד"נ 7/81 - פנידר, חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ. קסטרו, פד"י ל"ז (4) (673 , 697 )(ההדגשה שלי ל.ב.מ.)

דהיינו- ההטעיה, בהתאם לסעיפים 15 ו- 12, מורכבת משני חלקים- האחד – עצם קיומה של הטעייה והשנייה- קשר סיבתי בין אותה הטעייה לבין ההתקשרות בעסקה ורק בכפוף לקיום שני חלקים אלו, הננו נדרשים לסעדים להם זכאי המוטעה.

כפי שפורט לעיל, הוכיח התובע דבר קיומה של הטעות העולה כדי הטעייה, הואיל והיא נגרמה כפועל יוצא מגילוי שגוי או חלקי על ידי הנתבעות ואולם, על התובע מוטל הנטל להראות גם קשר סיבתי בין הטעות לבין התקשרותו בהסכם.

יפים, לענין זה, דברי כב' שופט מלץ בע"א 280/87 קופלמן נ' בינקין , פ"ד מג (2) 753, בעמ' 757-758::

"אחד מיסודות עילה זו (כלומר, ביטול חוזה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) – ל.ב.מ) הינו קיום קשר סיבתי בן ההטעיה לבין כריתת החוזה. במקרה שנטענת הטעיה באי-גילוין של עובדות כמו בענייננו, חייב התובע להוכיח, כי הטעות, שנגרמה על-ידי אי-הגילוי, היא שהניעה אותו להתקשר בחוזה; או, במלים אחרות, כי לו ידע את הדבר שלא התגלה לו, לא היה מתקשר...".

וכן דברי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 362/89 , הבנק הבינלאומי הראשון נ' יקבי חברון בע"מ (13/12/89):

"נראה לי כי הבנק לא הניח תשתית עובדתית ראויה לבחינת טענת הטעות. לשם ביסוסה של טענה זו היה על הבנק להראות כי לולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה עם היקב (סעיף 14(א) ו-(ב) לחוק). טענה בלבד בעניין זה – בלא להניח לה תשתית עובדתית – אינה מספקת. בטענות אין די, ויש לבססן מבחינה עובדתית. ביסוס כזה לא נעשה, ועל כן דין טענת הטעות להידחות".

(ראו גם - עא 1581/92 אברהם אבי ולנטין נ' דורית ולנטין , מט (3) 441 (13.04.1995))

1. האם הרים התובע את הנטל להוכיח הקשר הסיבתי כאמור- דהיינו, האם הוכיח כי לו היה יודע על שני הליקויים כפי שפורטו על ידי לעיל – דהיינו, החלפת אגן השמן ונקישות בידית ההילוכים של הרכב, לא היה מתקשר בעיסקה? הנני סבורה כי תשובה לשאלה זו הינה בשלילה.

לעניין זה אציין ראשית כי ידיעתו השיפוטית של בית המשפט אינה מגעת כדי ידע בדבר מהותם של ליקויים אלו- דהיינו, לבית המשפט אין ידיעה האם מדובר בליקויים מהותיים ברכב או שמא מדובר בליקויים שוליים כגון החלפת תקר. בהקשר זה, הנני סבורה כי היה על התובע לתמוך טענתו ולפיה לא היה מתקשר בעיסקה לו ידע על הליקויים כאמור, בחוות דעת, בגידרה יוכח מקצועית, כי אמנם מדובר בליקוי מהותי ברכב אשר היה בו בכדי להשפיע על רוכש סביר- בכלל זה ולשם הדוגמא היה על התובע להראות כי לא ניתן לתקן הליקויים באופן שאינו ניכר, מה עלות תיקון ליקויים אלו, כי יש בליקויים כאמור בכדי להשפיע על שוויו של הרכב וכיוצא בכך ואולם, תחת זאת, הסתפק התובע באמירתו הוא בעלמא ולפיה לא היה רוכש את הרכב לו ידע על מצבו ותו לא.

לאמור יש להוסיף כי בדיקת הרכב על ידי קומפיוטקסט לא העלתה קיומם של ליקויים אלו ויתרה מכך, מומחה התובע אישר כי במועד הבדיקה לא ניתן היה לגלות ליקויים אלו- דהיינו- לכאורה הליקויים תוקנו כדבעי קודם למכירה ומשכך, לכאורה לא דובר בליקויים שהיו קיימים ברכב בעת הרכישה ואף בעובדה זו יש בכדי לחדד העדרה של חוות דעת מקצועית לעניין השלכת עצם ביצוע התיקונים על ההתקשרות בעיסקה.

1. יוצא אפוא ולאור האמור לעיל, כי אי גילוי עובדות אלו על ידי הנתבעות לא מהווה הטעיה מצידן של הנתבעות המקימה לתובע זכות לבטל את ההסכם מכח סעיף 15 לחוק החוזים ולחילופין כי מדובר בנסיבות בהן העדר תום לב במו"מ יש בו בכדי להצדיק מתן תרופות וסעדים בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים.
2. הנני סבורה כי קביעתי ובהתאם לה התובע לא הרים את הנטל להוכיח קשר סיבתי בין ההטעייה לבין ההתקשרות בעסקה, אשר מבוססת על כך שלא הראה כי הטעות הינה בנושא מהותית, יש בה בכדי להשליך גם לעניין דחיית הסתמכות התובע על סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, וזאת, הואיל וסעיף זה מגדיר הטעייה כהטעייה בכל "ענין מהותי בעסקה" ומשכך, משנקבע על ידי כי התובע לא הרים את הנטל להראות כי הליקויים הינם מהותיים, הרי שיש לדחות גם טענתו זו.
3. ועתה אעבור לדון בטענותיו של התובע באור של חוק מכירת רכב משומש-

אפתח ואציין – כי לאחר חקיקת החוק ובהתאם לפסיקות בתי המשפט, אין עוד מחלוקת בדבר חובת הגילוי המוגברת המוטלת על מוכר רכב ביחסיו עם צרכן.

סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, קובע כי עוסק ברכב לא יעשה עסקה למכירת רכב משומש אלא אם מתקיימים תנאים מוגדרים לרבות מסירת טופס, הנפרד מהחוזה ובו מפורטים נתונים שונים בזו הלשון:

"(א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה – החוזה);

(2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי);

(3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.

(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:

(1) שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה העוסק ברכב תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;

(2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;

(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה;

(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;

(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;

(6)הסכום שישולם בעבור הרכב."

1. כנקודת מוצא יש לקבוע, שאין מחלוקת בין הצדדים, כי עובר לרכישת הרכב הציגו הנתבעות בפני התובע, טופס גילוי. זאת ועוד, לאור קביעתי לעיל ולפיה לא הוכח כי הרכב עבר תאונה, הרי שלכאורה עמדו הנתבעות בגילוי בהתאם ללשונו המפורשת של החוק. יחד עם זאת, טוען התובע כי חובת הגילוי המוגברת החלה על הנתבעות בהתאם לחוק מכירת רכב משומש, חולשת גם על גילוי היסטוריית התיקונים של הרכב שכן בהתאם לחובת הגילוי על פי החוק, יש לגלות כל פרט הקשור לרכב ואשר יש להניח באופן סביר שאי גילויו יכול להשפיע על החלטתו להתקשר בהסכם הרכישה ובמקרה דנן, לטענתו במידה והנתבעות היו מציגות לו את כל התיקונים שהרכב עבר הוא לא היה רוכש את הרכב.

לצורך הדיון, הנני מוכנה ללכת כברת דרך עם התובע להניח כי הואיל ועניין לנו בחובת גילוי מוגברת הרי שיש לגלות כל פרט שניתן להניח באופן סביר שאי גילויו יכול להשפיע על החלטת הצד המתקשר לכרות החוזה כאמור בע"א (ת"א) 94/79 - דוד אביבי נ' בני משה קרסו בע"מ, פ"מ תש"מ (2) 426 אליו מפנה התובע. אלא, שגם לו חל האמור הרי שכפי שפורט לעיל בהרחבה, אינני סבורה שהתובע הרים את הנטל להוכיח כי הפריטים אשר לא גולו לו בהיסטורית הטיפולים של הרכב, היה בהם בכדי להשפיע על התקשרותו בעיסקה ומשכך, הנני סבורה כי דין טענתו של התובע, בהתבסס על חוק מכירת רכב משומש – להידחות.

1. אינני מוצאת להרחיב מילים בכל הנוגע לטענת התובע הנסבה על כך שהנתבעות פרסמו תיאור כוזב בניגוד לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 וזאת, בנסיבות בהן אינני סבורה כי יש בהתנהלותן של הנתבעות משום פרסום מידע ויתרה מכך, בנסיבות בהן אינני סבורה כי מדובר במידע שהינו מהותי.
2. הנני מוצאת להוסיף ולציין כי התובע אף לא הוכיח לחילופין מה נזקו כפועל יוצא מהטעייה או העדר גילוי כפי שנטען על ידו וזאת, לשם פסיקת פיצויים לטובתו, ככל שסברתי כי התובע זכאי לפיצויים בנסיבות אלו. בכלל זה לא הראה התובע מה עלות תיקון הליקויים ומה ההבדל בשווי בין הרכב כפי שרכש אותו לבין רכב כפי שהתיימר לרוכשו. בנסיבות אלו, אינני מוצאת להידרש לטענותיו החלופיות של התובע הנסבות על פקודת הנזיקין, באשר גם לו סברתי כי יש בהתנהלות הנתבעות בכדי להוות רשלנות בהתאם לסעיפים 35 ו – 36 לפקודת הנזיקין, ממילא לא הוכח בפני הנזק אשר ניתן לתבוע בהתבסס על עוולה זו.
3. לאור כל האמור והמתואר, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי דין החוזה בטלות הנובעת מפגם בכריתתו, דהיינו מפגם בשלב כריתת החוזה ולחילופין כי הינו זכאי לפיצוי בגין שלב זה.

נקודת הזמן השנייה- שלב קיום החוזה –

1. בנקודת זמן זו כאמור תבחנה השאלות – האם קיימת אי התאמה בין הרכב אשר סופק לתובע במועד מסירתו, לבין הרכב כפי שהוסכם כי ימסר לו – לעניין זה, כפי שכבר נקבע לעיל, אין חולק כי ברכב היו תיקונים קודמים אשר לא גולו לתובע – בהקשר לנושא זה יש להתייחס לשניים – ראשית לטענת הנתבעות ולפיה מנוע התובע מלטעון לאי התאמה לאור תניית פטור הקיימת בהסכם בין הצדדים ושנית- לטענת התובע ולפיה הליקויים כפי שהיו ברכב מלכתחילה השפיעו גם על מצבו של הרכב לאחר מכן ובמכלול זה קיימת אי התאמה. זאת ועוד, תבחן הטענה ולפיה הנתבעות חדלו מביצוע תיקונים כדבעי.
2. אפנה לבחינת טענתו של התובע ובהתאם לה בליקויים כפי שפורטו לעיל וכפי שלא גולו, יש משום אי התאמה בניגוד להוראות חוק המכר.

בהקשר זה, במסגרת סיכומיו, טוען התובע כי מתקיימת במקרה זה אי התאמה כהגדרתה בסעיפים: 11(2) לחוק המכר, דהיינו כי מדובר ב "נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם", או בהתאם לסעיף 11(3) לחוק המכר דהיינו: "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם" וגם כעולה מסעיף 11(5) לחוק המכר: "נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים"

את טענת אי ההתאמה מבסס התובע על הליקויים והפגמים שנתגלו לשיטתו לאחר רכישת הרכב ואשר כזכור לשיטתו היו בידיעת הנתבעות ולא גולו לו עובר לרכישתו וקשר סיבתי בין ליקויים אלו לבין הליקויים החוזרים והנשנים ברכב במובן זה שמכלול הליקויים כאמור- אלו שהיו קיימים ואלו שהתגלו- מהווים אי התאמה.

1. לעניין זה העיד התובע בתצהיר עדותו הראשית – כי כחודשיים בלבד מיום הרכישה, ביום 21/05/08 נאלץ לסור למוסך בפעם הראשונה בשל רעשים חשודים שנבעו מההגה, וכי החל מיום זה נאלץ לסור למוסך עקב תקלות שונות ורבות ברכב.

עוד העיד התובע בתצהירו, כי לאורך תקופה של 24 חודשים נאלץ להפקיד את הרכב במוסך בשלושה עשר מקרים שונים בשל תקלות מכניות אשר לא איפשרו נסיעה ברכב וחייבו טיפול מיידי. בהקשר זה מונה התובע בסעיפים 43 (א) – (יג) לסיכומיו, את הטיפולים והתיקונים שעבר הרכב כנטען. הנני מוצאת לציין, כבר בשלב זה ובמאמר מוסגר כי באשר לחלק מהתיקונים אין ולא יכול להיות חולק כי אינם קשורים באי התאמה כלשהי, באשר מדובר בטיפולים שוטפים ומשכך, שומה היה על התובע להשמיט תיקונים אלו מהפירוט כאמור ואולם, זאת התובע לא עשה.

לאחר הוצאת ה"מוץ מהתבן", עולה כי התיקונים אשר אינם בגדר טיפולים שוטפים ברכב הנם: "תיקון עקב רעשים שנבעו מההגה, תיקון עקב רעשים מהמנוע, תיקון בבלמים, תיקון במערכת ההנעה, תיקון עקב חוסר התנעה של הרכב, תיקון בבולמי הזעזועים ותיקון בחיישן אלקטרוני שגורם לכיבוי מתמיד של הרכב תוך כדי נסיעה ועוד".

1. בתמיכה לעדויות התובע, צירף התובע את נספח ט' לסיכומיו שהוא דו"ח הטיפולים והתיקונים אשר בוצעו ברכב לאורך התקופה, אשר עיון בו מעלה כי הרכב הוכנס למוסך פעמים רבות, כאשר בכל פעם ולצורך טיפול בתקלות שנתגלו, היה צורך להשבית את הרכב.
2. הנני סבורה כי מתוך ראיות התובע אמנם ניתן להתרשם כי התובע פנה באופן תדיר ותכוף למוסך לשם ביצוע תיקונים ברכב ואולם, כזכור הטענה בהקשר לאי ההתאמה הינה כי הנתבעת מסרה לתובע רכב שאינו בהתאם למוסכם בין הצדדים ומשכך, לא די בכך שהתובע הראה כי אמנם הרכב היה תקול בנקודות זמן שלאחר המסירה, אלא שעל מנת שתקום לו עילת אי ההתאמה בהתאם להסכם המכר, עליו להראות כי בזמן המסירה הרכב לא תאם את המוסכם – דהיינו, עליו להראות קשר סיבתי בין הליקויים אשר התגלו לבין הליקויים הקודמים ברכב ולחילופין כי הליקויים כפי שהתגלו היו קיימים ברכב, בבחינת ליקויים סמויים.

לעניין זה הנני מוצאת להוסיף ולהדגיש כי הואיל ורכב פועל באמצעות מנגנון מכאני, ברי כי ברכב יכולים להתגלות ליקויים ואין בעצם התגלותם בכדי ללמד על כך שהרכב היה תקול מלכתחילה. יתרה מכך, צדדים בכלל ובמקרה בפני בפרט, צפו דבר התגלותם של ליקויים בשלב מאוחר יותר ומשכך, אף ניתנה לתובע תעודת אחריות המקנה לו הזכות לתיקון הליקויים על ידי הנתבעות. האמור מחזק מסקנתי ובהתאם לה לא די בקיומם של ליקויים בכדי להצביע על אי התאמה בממכר, אלא שהיה על התובע להראות כאמור כי הליקוים מצביעים על כך שהרכב היה תקול מלכתחילה.

הנני סבורה כי התובע כשל מהוכחת קשר סיבתי כנדרש.

1. לעניין זה, עיון בחוות דעתו של מומחה התובע מעלה כי לדעת מומחה התובע, התקלות בהן לקה רכבו של התובע אינן תקלות פתאומיות אלא תקלות מתפתחות. זאת ועוד, מומחה התובע גורס כי מקבץ כה גדול של תקלות אינו סביר ומעיד על בעיה יסודית במנוע ובמכלולים הצמודים לו. זאת ועוד, המומחה חיוה דעתו כי הפגמים היו קיימים בעת רכישת הרכב ויתרה מכך, כי היו צריכות להתגלות בעת בדיקת הרכב.

דא עקא, שמחוות דעתו זו חזר בו מומחה התובע, בעת עדותו בפני בית המשפט, עת העיד כי יכול שהפגם במנוע יגרם גם בלא קשר לאירוע או נזק תאונתי (ראו עדותו בעמוד 9 שורות 29-31) וכן, העיד כי קיימת אפשרות שהמנוע או הגיר יכשלו גם כפועל יוצא מפגם בחומר, בייצור, בטיפול לא סדיר (ראו עמוד 9 שורות 32-33), עוד אישר המומחה כי לא פתח את המנוע או ראה את ההילוכים ברכב זה (עמוד 11 שורות 31-33)– דהיינו, מסקנתו בדבר המקור לליקויים ובפרט העובדה שהליקויים היו ברכב מלכתחילה היתה נסיבתיות התגלותם לאחר הרכישה – והסתמכותו על מסמכים ועל דברי התובע (ראו עדותו בעמוד 12 שורות 1-5), עוד העיד המומחה כי בהיסטורית הטיפולים לא קיים תיעוד לתקלה במנוע (עמוד 14 שורות 30-28)

יתרה מכך, המומחה העיד מפורשות :

"תסכים איתי שיכול להיות שנוכח הבדיקה, שמצאו שהוא תקין, לא היו נקישות?

ת. אין לי תשובה לכך. אני לא יודע. תמיד יש איזושהי נקודת התחלה, זה היה יכול להיות אחרי הבדיקה הראשונה".

כן אישר המומחה כי כל יתרת התקלות : תקלות חשמליות של חיישנים, מערכת הצתה ואלטרנטור לא ניתן היה לגלות בעת הבדיקה (ראו עמוד 16 שורות 17-21)

דהיינו- מומחה התובע מאשר מפורשות כי יכול שהליקויים לא היו קיימים ברכב בעת מסירתו לתובע כמו גם בזמן בדיקתו.

בנסיבות אלו, אינני סבורה כי התובע הוכיח כי הליקויים היו קיימים ברכב בעת מכירתו ומשכך, אינני סבורה כי הוא הוכיח דבר קיומה של אי התאמה.

1. לאור קביעתי כאמור אינני נדרשת לטענת הנתבעת והתאם לה התובע מנוע ומושתק מלטעון לאי התאמה לאור תניית פטור הקיימת במסגרת הסכם המכר. יחד עם זאת, הנני מוצאת לציין- למעלה מן הצורך ובבחינת אוביטר בלבד – כי ספק בעיני, לו היה מתברר כי ברכב היו קיימים ליקויים אשר קשורים בקשר סיבתי למידע אשר לא גולה לתובע - באם יכלה הנתבעת להסתמך על תניית הפטור כאמור (לעניין זה ראו: סעיף 16 לחוק המכר וכן, ת"א (שלום- חיפה) 30792-09-12 – כהן ואח' נ' קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ (מיום 16/03/14)).
2. כאמור קבעתי כי התובע לא הוכיח דבר קיומה של אי התאמה בין הרכב כפי שנמכר לו לבין הרכב כפי שהתחייבה הנתבעת לספק לו.

יחד עם זאת, יש לזכור כי הסכם ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעות לא כלל רק אספקת רכב תקין במועד המסירה, אלא גולמה במסגרתו אחריות לתיקון ליקויים אשר יתגלו ברכב בתקופת האחריות ובהקשר זה האחרון הנני סבורה כי הוכח שהנתבעות כשלו מקיום התחייבותן זו והאמור נסב במיוחד על ליקויים במנוע ובגלגל התנופה אשר לא הוכח כי תוקנו כדבעי.

לעניין זה עיון בגיליון התיקונים של הרכב מעלה כי –

• בתאריך 11/9/08 הגיע הרכב למוסך בגרירה בשל רעשים במנוע, במסגרת זו הוחלף גלגל התנופה במנוע ופירוק תיבת הילוכים אטומטית.
• בתאריך - 6/11/08 היתה ברכב בעיה של תקלת מנוע – מערכת ההצתה.
• ביום 7/1/09, הגיע הרכב למוסך בגרירה שוב בשל "תקלה במנוע – לא מניע" ובמסגרת זו בוצע ברכב שיפוץ ראש מנוע, הסרת תיבת הילוכים אוטומטית (פעם שנייה), הסרת גלגל תנופה (אשר כזכור הוחלף חודשיים קודם לכן), החלפת מחזיר שמן דיפרנציאל, החלפת ממיר מומנט.
• ביום 7/8/09 הוכנס הרכב למוסך בשל בדיקת מנוע מעשן.
• בתאריך 16/11/09 הוכנס הרכב בשל רעשים חריגים במנוע ובאותה הזדמנות הוחלפה לו רצועת התיזמון, תושבת הגיר, גלגל התנופה(פעם נוספת), החלפה של פקקים בראש מנוע (אשר שופץ כאמור בינואר 2009), הסרת אגן שמן מנוע והסרת תיבת הילוכים אוטומטית(פעם שלישית ממועד מסירת הרכב לחזקת התובע).

הנני סבורה כי, גם מבלי כל ידיעה מקצועית, הליקויים והטיפולים החוזרים והנשנים באותן בעיות מצביעים על כך שמדובר בתקלות חוזרות, יש בהם בכדי ללמד על כך שהנתבעות חדלו מביצוע תיקון הליקויים כדבעי. במאמר מוסגר אציין כי בגין הטיפול מיום 7/1/09 ויתרו הנתבעות על תשלום השתתפות עצמית והנני סבורה כי ויתורן זה יש בו גם כן משום גילוי דעת בדבר כך שמדובר בתקלה חוזרת וחיזוק לטענתו זו של התובע.

הדברים ייאמרו ביתר שאת לנוכח הודאתו של יוסי נציג הנתבעות כי ברכב נעשה שימוש סביר מבחינת היקף הקילומטרים שגמע מאז רכישתו ועד לגילוי התקלות (פרו' 02/10/14, עמ' 29, שו' 15-16) מכאן, הליקויים לא הנטענים לא נבעו משימוש לא סביר ברכב.

לעניין זה, במסגרת חוות דעתו, חיווה מומחה התובע דעתו כי התקלות הינן תקלות חוזרות אשר לא תוקנו כדבעי ולעניין זה לא חזר בו מקביעתו זו במסגרת חקירתו הנגדית וקביעה זו לא נסתרה.

אציין כי מודעת אני, כפי שצויין לעיל, לכך שהתובע מכר את רכבו ובכך מנע בדיקת הרכב על ידי הנתבעות ואולם, הנני סבורה כי לעניין זה, על אף הביקורת שיש כלפי התובע בגין המכירה במועד בו בוצעה, לא ניתן להתעלם מכך שבידי הנתבעות היו ראיות ישירות רבות אשר היה באפשרותן להביא כנגד גרסתו זו של התובע ובכלל זה עדויות המכונאים אשר טיפלו ברכב ובתקלותיו בזמן אמת, אשר לכאורה ניתן היה באמצעותן לשלול גרסתו של התובע ולהציג גרסה נגדית של הנתבעת בגדרה יוסברו הליקויים החוזרים ואולם, הנתבעות חדלו מהבאת ראיות ו/או עדויות כלשהן מכלי ראשון בכל הנוגע לתיקונים אשר בוצעו ברכבו של התובע ומחדלן זה מהווה חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתן ומחזקת גרסת התובע.

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי הנתבעות הפרו את חובתן לביצוע תיקונים ברכב כדבעי ולקיים בכך את תעודת האחריות אשר סופקה לתובע.

נקודת הזמן השלישית - סירובן של הנתבעות לרכוש בחזרה את הרכב מהתובע;

1. אין חולק בין הצדדים כי התובע ביקש למכור את הרכב נשוא התביעה לנתבעות בחזרה וכי הנתבעות סירבו לרוכשו מאת התובע וזאת, כעולה ממכתב בא כוחן מיום 11/2/10.
2. אין חולק כי הסיבה בעטייה סירבו הנתבעות לרכוש את הרכב בחזרה מאת התובע היתה מצבו המיכאני- כפי שהינו עולה מנספח יב' לתצהיר התובע, שהוא בדיקה אשר בוצעה לרכב על ידי אשת התובע במכון המוסכם על הנתבעות, ביום 2/2/10.
3. לטענת התובע הנתבעות הפרו את התחייבותן לרכישה חוזרת של הרכב חרף עמידתו בכל התנאים שנקבעו על ידן כדלקמן : (1) כל התיקונים שבוצעו ברכב בוצעו במוסך מורשה אליו הופנה התובע על ידי הנתבעות, (2) התובע ביצע טיפול 90,000 כנדרש על פי הוראות היצרן, (3) הרכב לא עבר תאונה, (4) הרכב עבר כ- 19,000 ק"מ במהלך שנה ו- 7 חודשים.

מנגד טענו הנתבעות – כי הסירוב לרכישה חוזרת של הרכב הינו כדין וזאת, בנסיבות בהן מתוצאות בדיקת הרכב מיום 02/02/2010 עולה כי ברכב כשל של 8 מתוך 13 מערכות שונות של הרכב, לרבות מערכות קרדינאליות ובסיסיות כגון מנוע, מערכות קירור, פליטה, היגוי, שילדה, העברת כח (גיר) צמיגים וכיוצא בכך.

1. לאחר שבחנתי את הטענות אין בידי לקבל את טענות הנתבעות.

ראשית, אין בידי לקבל טענת הנתבעות ולפיה התנאי ובהתאם לו עליהן לרכוש את הרכב רק אם הינו תקין עולה מהתחייבות לרכישה חוזרת, במסגרתה נקבע, בין היתר:

"הרכב לא יעבור תאונה שבגינה תהיה פגיעה בשלדה או בקצה השלדה מעבר לאמור ורשום בטופס בדיקת הרכב בכפוף לבדיקת המכון"

בהקשר זה, מפנות הנתבעות לסיפא לאמור כמבסס טענתן ולפיה הרכישה כפופה לבדיקת המכון. אינני סבורה כי יש ממש באמור הואיל והנני סבורה כי לשון הסעיף הינה ברורה ובדיקת המכון מתייחסת רק לנושא התאונה והפגיעה בשלדה וכי לא ניתן ללמוד ממנה על תנאי הנסב על תקינות הרכב באופן כללי. לא למותר לציין כי הואיל והנתבעות הן אלו אשר נסחו את כתב ההתחייבות, הרי שברי כי כל אי בהירות בנוסח פועלת לחובתן. האמור הינו למעלה מן הצורך, הואיל והנני סבורה כי לשון הסעיף ברורה.

זאת ועוד, טוענות הנתבעות כי על התנאי האמור ניתן ללמוד מכך שאין בהתחייבות לרכישה חוזרת, בכדי לחייבה לרכוש את הרכב במחיר מינימאלי כלשהו ומשכך, שומה כי על הרכב להיות תקין. גם טענה זו אין בידי לקבל וזאת, הואיל והנני סבורה כי אמנם אין חובה לרכישה במחיר מינימאלי ואולם, בנסיבות בהן הרכב אינו תקין, לא יכולות הנתבעות לסרב לחלוטין לרכישה אלא, הינן זכאיות לגלם את התקלות במחיר הרכב.

במקרה בפני, עיון במכתב ב"כ הנתבעות מעלה כי הנתבעות השיבו כי הן דוחות דרישת התובעת :"למתן הצעה כלשהי לרכב" – דהיינו, הן סירבו לחלוטין לרכישת הרכב.

בנסיבות אלו, הנני סבורה כי הנתבעות הפרה התחייבותן לרכישה חוזרת של הרכב וזאת, הואיל וסירבו באופן גורף לרכישתו ולו במחיר נמוך המגלם את כלל התקלות ברכב.

1. זאת ועוד, הנני סבורה כי הפרת הנתבעות חובתן לרכישת הרכב מחריפה, בנסיבות בהן נקבע על ידי לעיל שברכב התגלו ליקויים חוזרים במערכות הרכב הקשורות למנוע ולגלגל התנופה, מערכות אשר הנתבעות הפרו חובתן לתיקונן כדבעי. בנסיבות אלו, הרי שחלק מהליקויים ממילא מוטלים לפתחן של הנתבעות - עובדה המחריפה הפרת ההתחייבות על ידן.

נזקו של התובע –

1. סיכום כל הכרעותי לעיל מעלה כי הנני סבורה שהנתבעות הפרו התחייבותן לתיקון הרכב כדבעי, בהתאם לאחריות אשר ניתנה על ידן וכן, סירבו להציע הצעה לרכישת הרכב ובכך, גם הפרו התחייבותן לרכישה חוזרת.
2. בנסיבות אלו, הנני נדרשת לתוצאות ההפרות ובכלל זה לשאלה האם זכאי התובע לבטל למפרע את ההסכם ולחילופין לשאלת הפיצוי לו הינו זכאי בנסיבות אלו.

ביטול הסכם המכר:

1. בהקשר לסוגיית הביטול הנני סבורה כי בנסיבות בהן לא ניתן לבצע השבה הרי שממילא אין כל צורך להכריע בשאלה האם הפרות ההסכם על ידי הנתבעות זיכו את התובע, במועדים הרלוונטיים בביטול ההסכם.

כך, לעניין זה קובע סעיף 21 לחוק החוזים כי :

"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."

כאמור, התובע מכר את הרכב ומשכך, אינו יכול להשיב את הרכב. התובע, המודע לבעייתיות הכרוכה בביצוע ההשבה, מפנה לע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (4/9/14) תוך שלטענתו, במסגרת פסק דין זה הכיר בית המשפט העליון באפשרות לביטול הסכם בלא השבה הדדית. דא עקא, הנני סבורה כי – התובע אינו יכול להיבנות מהלכה זו וזאת, הואיל ובאותו מקרה נקבע כי ההפרה היתה במעמד ההסכם וכי ההפרה היתה במסירה שהיא בבחינת כשלון תמורה מלא.

כך, בעמוד 39 לפסק הדין קובע בית המשפט :

"יחד עם זאת, אני מוצא לנכון להעיר כאן כי לא בכל מקרה שבו לקוח צרך מוצר בעקבות מעשה הטעיה, לכאורה, מצד עוסק – יהיה הצרכן זכאי להשבת הסכום ששילם בעד המוצר – כולו, או חלקו. הדבר אפשרי, לטעמי, רק במקרים חריגים ביותר – כגון זה שלפנינו – שבהם תכונותיו של המוצר שנצרך בפועל (בעקבות הטעיה מצד העוסק ותוך הסתמכותו על מצג מטעה) שונות באופן מהותי מתכונותיו של המוצר שהצרכן התכוון לצרוך, עד כי מתקיים למעשה מעין "כשלון תמורה מלא". בסיטואציה כזו השבה היא, כמובן, בלתי אפשרית ועל אף זאת הצרכן יהיה זכאי לפיצוי בגין מחיר המוצר. הדבר דומה למקרה שבו מי שרכש רכב פגום, למשל, מבלי שהמוכר גילה לו את דבר הפגם עשה תאונת דרכים ברכב בשל הפגם והרכב ניזוק total loss. הרוכש יוכל עדיין לבטל את העיסקה ולתבוע מהמוכר שהטעה אותו כי יחזיר לו את מלוא התמורה, אף שאין בידו להשיב למוכר את הרכב. השוו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד' עמ' 643-642 (תשע"א-2011) ועיינו גם: ע"א 607/83 אהרן נ' קרסנטי, פ"ד מב(1) 397 (1988)." (ההדגשות שלי ל.ב.מ.)

אלא, בשבמקרה בפני, לא הוכח כי במעמד החוזה היתה הפרה אלא שההפרה קשורה בנסיבות המאוחרות להסכם.

יתרה מכך, לא הוכח בפני כי במעמד בו היה על התובע לבצע השבה, הרכב הינו בבחינת "טוטל לוס" ומשכך, אין לחייב הרכב בהשבתו ועל כך ניתן ללמוד מתצהירו של התובע ובהתאם לו – לדידו, ניתן היה להשמיש את הרכב תוך תיקונו וכן, מכך, שהתובע מכר את הרכב לצד שלישי אשר השמישו ומכר אותו. בנסיבות אלו, לא יכול התובע להסתמך על ההלכה האמורה באשר אין כל צידוק לפטור אותו מהשבה.

במאמר מוסגר אציין כי במקרה בפני, אין רבותא בהשבת שווה כסף באשר לכאורה היה זכאי התובע לרכישת הרכב על ידי הנתבעות בשווי כפי שימצאו לנכון. בנסיבות אלו, לו מבוטל ההסכם מפאת הפרת התחייבות זו הרי שעל הנתבעות לשלם מחד מה שהיו משלמות בהתאם לשווי הרכב באותו מועד ושווי זה, היה על התובע להשיב במסגרת ההשבה.

בנסיבות אלו, הנני סבורה כי לא ניתן להורות על ביטול העיסקה וכי תרופתו של התובע הינה בקבלת פיצויים בגין הפרת ההתקשרות.

פיצויים -

1. בסוגיית הפיצויים להם זכאי התובע הנני נדרשת לקביעת הפיצוי בגין כל אחת מההפרות – דהיינו, לקביעת הפיצויים הנובעים ממחדל הנתבעות מביצוע תיקונים כדבעי ולקביעת פיצויים הנובעים מסירוב הנתבעות לרכוש את רכבו של התובע מחדש.
2. ראשית- הפיצויים הנובעים ממחדל הנתבעות מתיקון הרכב כדבעי –

בהקשר זה, הנני סבורה כי התובע זכאי לקבלת החזר התשלום בו נשא בסך 4,100 ₪ ביום 16/11/09 בגין טיפול חוזר במנוע אשר בעלותו נשא, להשתתפות העצמית בסך 6/11/08 בסך 457 ₪ בגין טיפול חוזר במנוע וכן לתשלומים בסך 607 ₪ מיום 10/5/10 ו- 501 ₪ מיום 30/6/10 בגין תיקוני מנוע אשר בוצעו ברכב. לעניין זה, הנני סבורה כי הנתבעות היו זכאיות לגבות מהתובע השתתפות עצמית בגין התיקון הראשון במנוע ביום 11/9/08 ואולם, לא היו זכאיות לשוב ולגבות ממנו השתתפות עצמית בגין תיקונים במנוע לאחר מכן. במאמר מוסגר אציין כי בגין התיקון במיום 7/1/09 הנתבעות אף הסכימו שלא לגבות השתתפות עצמית.

לא מצאתי לזכות את התובע בגין תשלומים בגין טיפולים אשר ביצע ברכב או תיקונים אשר אינם קשורים למערכים אשר בהם היו תקלות חוזרות.

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובע זכאי להחזר הוצאות בגין תיקונים בסך של 5,665 ₪.

1. הפיצויים הנובעים ממחדל הנתבעות מרכישת הרכב –

הנני סבורה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח לאיזה פיצוי הינו זכאי בגין מחדל הנתבעות מרכישת רכבו בחזרה.

לעניין זה כאמור קבעתי לעיל כי על הנתבעות לא חלה החובה לרכוש את הרכב במחיר מיניאלי אלא היה עליהן להציע הצעה כלשהי לרכישת הרכב. לעניין זה, גם לו אקבל טענת התובע ולפיה ניתן היה להשמיש את הרכב לאחר ביצוע תיקונים בסך של 15,000 ₪, הרי שלא הוצג בפני מחירון הרכב באותו מועד על מנת שיקבע מה המחיר הסביר שהיה על הנתבעות להציע לתובע באותו מעמד. לאמור יש להוסיף כי התובע מכר את הרכב, לטענתו, לחלפים בתמורה לסך 10,000 ₪. יחד עם זאת, אין חולק כי הרכב הושמש על ידי זה שרכש ממנו את הרכב ונמכר לקונה אחר. נסיבות אלו מחריפות את מחדל התובע מהצגת חוות דעת הנוגעת לשוויו של הרכב וכפועל יוצא מכך חוסר האפשרות לקביעת שוויו בעת שהוצע לנתבעות.

משכך, הנני קובעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי ישיר בגין מחדל הנתבעות מרכישת הרכב, יחד עם זאת, הפרת התחייבותן של הנתבעות תובא לידי ביטוי במסגרת פסיקת הנזק הכללי בגין עוגמת נפש.

1. עוגמת נפש-

פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש- "נזק שאינו נזק ממון" היא לעולם לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1971)

בנסיבות כפי הונחו בפני, הנני סבורה כי לתובע נגרמה עוגמת נפש רבה כפועל יוצא מהתנהלות הנתבעות. בהקשר זה, עיון בתיקונים אשר בוצעו ברכב ובפרט בתיקונים החוזרים מעלה כי הרכב הושבת לתקופות ארוכות וכן, כי במספר מקרים היה על התובע לגרור את הרכב למוסך ומשכך, ברי כי לתובע נגרמה טירחה ועוגמת נפש כפועל יוצא מכך. זאת ועוד, התובע ביקש למכור את הרכב לנתבעות, הנתבעות סירבו למלא חובתן לרכישת הרכב וגם בכך נגרמה לתובע עוגמת נפש.

לאחר ששקלתי האמור הנני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

1. נזקים נוספים להם טוען התובע –

באשר לסכום הנתבע בגין עלות הבדיקה נוספת במעבדת הנתבעת 3 מיום 2/2/10– בנסיבות בהן היה על התובע לבצע בדיקה נוספת במעבדת הנתבעת 3 – בהתאם לדרישת הנתבעות ואולם, לאחר מכן, סירבו הנתבעות לרכוש ממנו את הרכב בהתאם להתחייבותן, הנני מוצאת לחייב הנתבעות בעלות בדיקה זו בסך של 499 ₪.

באשר לעלות של השכרת רכב חלופי בחודש אוגוסט 2010 – אינני סבורה כי עלה בידי התובע לבסס את המקור לחיוב הנתבעות בראש נזק דנן לא כל שכן בהתחשב במועד בו שכר התובע הרכב לשיטתו, מכאן שדין תביעתו בראש נזק דנן להידחות.

סוף דבר

1. אשר על כן הנני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 16,114 ₪ סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן תישאנה הנתבעות בהוצאות התובע בסך של 7,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ה, 02 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.