הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 22.7.10, חוב כספי של הנתבעים לתובעת בשל אספקה של ברזל ומוצריו לנתבעת 1 (להלן – החברה) , במהלך השנים 2007 0 2008.

2. על פי כתב התביעה, החברה הפעילה מסגריה באזור התעשייה עטרות, כאשר הנתבע 2 (להלן – בזיאן) היה אחד ממנהלי החברה, ואילו הנתבע 3 (להלן – עדרי) היה ערב אישית לכל התחייבויותיה וחתם על כתב ערבות אישית מתמדת (להלן – כתב הערבות).

לגבי הנתבעת 4 , בת זוגו של עדרי בתקופה הרלבנטית, (להלן – ארבלה) ,טוענת התובעת כי היא הייתה בעלת מניות בחברה וסיפקה לתובעת את הכספים במהלך ההתקשרות בין הצדדים.

3. התובעת טוענת כי החברה, באמצעות בזיאן ועדרי, התקשרה עמה בקשרי מסחר והזמינה וקיבלה סחורה שבגינה הוצאו על ידי התובעת חשבוניות מס, כמפורט בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לכתב התביעה (להלן – הכרטסת) , אך לא שולם עבורה, ונותר חוב של 322,275 ₪.

4. כדי למזער את נזקיה הסכימה התובעת לפרוס את החוב, ולטענתה , בזיאן חתם על הסכם פריסת החוב ושילם סכום זעום על החשבון, ואילו עדרי סירב לחתום תוך התחמקויות שונות.

5. בסעיף 22 לכתב התביעה טוענת התובעת , לגבי בזיאן, כי בניסיונותיו להתחמק מתשלום החוב הוא פתח חברה חדשה, "בזיאן אומנויות בע"מ".

6. לגבי ארבלה טוענת התובעת , בסעיף 23 לכתב התביעה, כי כדי להסיר את אחריותה ולהתחמק מתשלום החוב – העבירה את מניותיה לבתו של בזיאן, הגב' איה בזיאן, שביום העברת המניות מלאו לה 20 שנים בלבד.

7. התובעת טוענת כי נעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של החברה, ויש להרים את מסך ההתאגדות ומסך הייצוג בין החברה לבין יתר הנתבעים , ולחייב את כולם, ביחד ולחוד עם החברה, בתשלום מלוא החוב.

8. עוד נטען, כי הנתבעים חייבים בתשלום החוב מכוח דיני הנזיקין , בשל רשלנות ותרמית.

9. בנוסף ולחלופין, טוענת התובעת כי הנתבעים עשו עושר ולא במשפט בכך שנהנו מן הסחורה שסיפקה התובעת מבלי לשלם עבורה.

10. ביום 25.10.10 ניתן פסק דין כנגד בזיאן, בהיעדר הגנה, וביום 23.1.11 נמחקה התביעה נגד החברה מחמת חוסר מעש מצדה של התובעת.

נותרו אם כן רק הנתבעים 3 ו – 4, עדרי ובת זוגו ארבלה.

11. בכתב ההגנה מטעמם טוענים עדרי וארבלה , כי כתב הערבות , החתום לכאורה על ידי עדרי כערב, הוא מזויף ומפוברק, והוכן על ידי התובעת למטרת יצירת עילת תביעה , יש מאין , כנגד עדרי.

12. עוד נטען בכתב ההגנה, כי ההתקשרות הייתה עם החברה והסחורה סופקה לחברה , ועל כן החוב הוא של החברה ולא של הנתבעים באופן אישי, וזו גם הסיבה לסירובו של עדרי לחתום על הסכם פריסת החוב.

13. לעניין העברת המניות בחברה על ידי ארבלה לבתו של בזיאן, נטען , בסעיף 25 לכתב ההגנה, כי במועד העברת המניות לא היה קיים כל חוב , ודי בכך כדי לדחות את התביעה נגד ארבלה על הסף.

14. לעניין בקשת התובעת להרמת המסך נטען, כי כתב התביעה כולל אמירות סתמיות בלבד בהקשר זה, שהינן נטולות בסיס עובדתי.

15. לאור הטענה כי כתב הערבות זויף – מונתה ביום 30.4.13 הגב' סימה אנקונה כמומחית מטעם בית המשפט (להלן – המומחית) , לצורך מתן חוות דעת האם החתימה על כתב הערבות הינה של עדרי.

חוות הדעת של המומחית הוגשה ביום 26.8.13, ובה נקבע כי החתימה נשוא המחלוקת לא נכתבה על ידי עדרי , אלא מדובר ב "חיקוי על פי מודל חתימותיו" (להלן – חוות הדעת).

16 . מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהל התובעת , מר שמעון אוחנה, וכן תצהיריהם של בזיאן , ושל בתו של אוחנה, הגב' דנה קושילביץ , שעובדת במשרד התובעת.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של עדרי ושל ארבלה.

17. יצוין, כל לגבי בזיאן היה צורך, בשלב מסוים , להוציא צו הבאה , והוא נחקר על תצהירו ביום 1.6.14.

הואיל ולדעת ב"כ התובעת התכחש בזיאן בחקירתו לאמור בתצהירו ועדותו הייתה הפוכה מן האמור בתצהירו – התקבלה בקשת ב"כ התובעת להכריז על בזיאן כעד עוין , עם כל המשתמע מכך (ראה פרוטוקול עמ' 33 שורות 26 – 32).

טענות התובעת

18. התובעת טוענת כי בזיאן ועדרי הם חברים, וביחד עם ארבלה פעלו בצוותא לביצוע הונאות עסקיות רבות.

לטענת התובעת, בזיאן , עדרי וארבלה נהגו להקים תאגידים, כשיטה, על מנת להתחמק מנושיהם, ודי במעשה מרמה זה כדי לבצע הרמת מסך, ולחייבם, ביחד ולחוד, בחובות החברה אותה ניהלו יחדיו.

19. עוד טוענת התובעת בסיכומיה, כי כחלק מ"תרגיל העוקץ" זייף עדרי את חתימתו על כתב הערבות, בזיוף עצמי, ביודעו כי יתכן וביום מן הימים תיבדק חתימתו על ידי מומחה והוא יוכל להכחיש שזו חתימתו.

לטענת התובעת, עדרי חתם חתימה דומה על כתב הערבות , אולם לא זהה לחתימתו , וזאת על מנת שמצד אחד לא תחשוד התובעת (המכירה את חתימתו), ומצד שני – על מנת שמומחה אשר אי פעם יבדוק את החתימה לא יקבע כי זו חתימתו של עדרי.

טענות עדרי וארבלה

20. לטענת אדרי וארבלה , טענותיה של התובעת אינן אלא ערב רב של תיאוריות מופרכות, שאין להן עיגון בחומר הראיות, אלא נהפוך הוא – חומר הראיות מלמד כי התביעה כולה מבוססת על זיוף ופברוק מסמכים, על הסתרת מסמכים מהותיים , ועל בדותות.

21. עדרי וארבלה טוענים כי אין עילת תביעה נגדם, הואיל ובמועד היווצרות החוב לא הייתה ארבלה בעלת מניות בחברה, ואילו עדרי לא היה בעל שליטה בחברה , ולכן אינו אחראי בדרך כלשהי לחובותיה של החברה.

22. לעניין הסעד של הרמת מסך, המבוקש על ידי התובעת, נטען כי אין עילה לכך הואיל והתובעת לא הציגה ראיות כבדות משקל במיוחד, כנדרש על פי הפסיקה, כדי להוכיח שעדרי וארבלה פעלו להונות את התובעת , ואין די בעניין זה בטענות בעלמא של התובעת ביחס להקמת תאגידים כ"שיטה".

דיון והכרעה

23. הואיל ואין מחלוקת כי לא שולמה תמורה בשל הסחורה שסופקה על ידי התובעת וקיים חוב כלפיה – השאלה שעומדת בפנינו הינה , מי אחראי לחוב, האם החברה או שמא עדרי וארבלה באופן אישי (לאחר שניתן פסק דין נגד בזיאן בהעדר הגנה), והאם יש מקום להרים את מסך ההתאגדות של החברה.

לגבי ארבלה

24. כפי שעולה מחומר הראיות, מניותיה של ארבלה בחברה הועברו לבתו של בזיאן ביום 26.12.07 , וארבלה התפטרה מכהונתה כמנהלת החברה ביום 28.12.07.

(ראה נספח ה' לתצהירו של שמעון אוחנה מטעם התובעת ונספחים ב1 וב2 לתצהירה של ארבלה).

תהא אשר תהא הסיבה להעברת המניות – אין מחלוקת כי עובר להעברת המניות עמדה יתרת החב של החברה לתובעת על אפס (ראה עדותו של אוחנה מטעם התובעת , פרוטוקול עמ' 15 שורות 21 – 27).

אמנם אוחנה הוסיף כי בכרטסת היו רשומים שיקים דחויים ולכן היה למעשה חוב לחברה, אולם הוא הודה כי ארבלה לא הייתה חתומה על השיקים האמורים (פרוטוקול עמ' 15 שורות 29 - 31 ).

מעיון בכרטסת עולה, כי הפעם הראשונה שבה חזרו שיקים של החברה הייתה ביום 3.7.08, למעלה מחצי שנה לאחר העברת המניות על ידי ארבלה, וכי ארבלה לא חתמה על שיקים אלה ולא מסרה אותם לתובעת .

(ראה לעניין זה את עדותה של דנה קושילביץ מטעם התובעת, פרוטוקול עמ' 20 שורות 14 – 15, וכן סעיף 10 לתצהירה של ארבלה , אשר האמור בו לא נסתר).

25. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע אחריות כלשהי של ארבלה לחובותיה של החברה לתובעת, ולכן דין התביעה נגדה להידחות.

לגבי עדרי

26 . מעדותה של ארבלה עלה, כי בן זוגה עדרי היה למעשה מסגר בלבד, והואיל ולטענתה היה זקוק לתעסוקה מסודרת – לשם כך היה צורך לפתוח חברה (פרוטוקול עמ' 24 שורות 5 – 13).

עוד עלה מעדותה של ארבלה , כי היא זו שהייתה אשת העסקים וניהלה חברות , תוך פיקוח על הצד הכספי, ועדרי לא ניהל מעולם משא ומתן עם התובעת .

(פרוטוקול עמ' 23 שורות 2 - 5 ועמ' 24 שורות 29 – 30).

ארבלה חזרה והדגישה כי מעורבותו של עדרי הייתה אך ורק על מנת לתת לו תעסוקה בתחום המסגרות , ולא מעבר לכך.

מדבריה של ארבלה השתמע, כי היא לא סמכה על עדרי מבחינה עסקית.

כאשר נשאלה ארבלה באופן ישיר על ידי בית המשפט מדוע לא העבירה את מניתיה לעדרי על מנת לתת לו תעסוקה, ובחרה להעבירן לאחרים – ענתה:

" להעביר לעדרי פירושו שאני עדיין צריכה לשבת ולנהל את הנושא הכספי ואת זה לא רציתי" (פרוטוקול עמ' 26 שורות 18 – 19).

ודי לחכימא ברמיזא בהקשר זה...

27. גם מעדותו של עדרי עצמו עלה כי מעבר להיותו שכיר בחברה לא הייתה לו מעורבות בעסקיה של החברה.

כאשר נשאל עדרי מה היה מעמדו בחברה – ענה:

"הייתי עובד במסגרייה ואני לא זוכר אם קיבלתי משכורת בתקופה של ארבלה. הייתי אמור לקבל משכורת מזוהיר בזיאן בתקופה של זוהיר, אבל עזבתי כי לא קיבלתי משכורת... היה לי עניין שהחברה תצליח...השגחתי על עובדים , אף פעם לא ביצעתי הזמנות...סמכתי על בזיאן בעניין הזה כי הוא בעל המקצוע ולכן אנחנו ביחד" .

(פרוטוקול עמ' 27 שורות 30 – 31 ועמ' 28 שורות 16- 22).

28. מעדותו של עדרי לא התרשמתי כי מדובר באדם מתוחכם , וזאת בלשון המעטה, ולפיכך ראיתי לדחות את התיאוריה של התובעת לפיה עדרי ביצע זיוף עצמי של חתימתו על כתב הערבות , ביודעו, כטענת התובעת, שביום מן הימים תיבדק החתימה על ידי מומחה והוא יוכל להכחיש כי זו חתימתו.

כתב הערבות נבדק על ידי המומחית, ובחוות הדעת נקבע, באופן חד משמעי , כי החתימה איננה של עדרי וכי מדובר בחיקוי על פי מודל חתימותיו.

מסקנתה זו של המומחית לא התערערה בחקירתה הנגדית, אלא להפך – כאשר נשאלה המומחית באופן ישיר על ידי בית המשפט האם המקרה דנא הינו מבחינתה, כמומחית, מקרה קשה, או גבולי, או שהייתה נחרצת במסקנותיה – אישרה המומחית כי הייתה נחרצת במסקנותיה .

(ראה פרוטוקול עמ' 14 שורות 1 – 5).

הלכה ידועה היא , כי חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד, ובית המשפט יטה לאמץ ככלל את חוות הדעת, אלא אם כן ישנה "סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת".

במקרה שלפנינו , חוות הדעת לא נסתרה בחקירתה הנגדית של המומחית ולא מצאתי כי יש לסטות מהכלל שנקבע בפסיקה ולא לאמץ את חוות הדעת.

29. הואיל והגעתי למסקנה כי יש לאמץ את חוות הדעת וכי האפשרות של זיוף עצמי על ידי עדרי איננה סבירה – הרי שהדבר מוביל למסקנה נוספת, והיא שכתב הערבות "טופל" על ידי התובעת, אם לא לומר פוברק על ידה.

מכתב הערבות עולה כי הוא נחתם, לכאורה , על ידי עדרי ביום 20.3.07 , וצוינו בו מלוא הפרטים של החברה, לרבות המספר שלה, בעוד שהחברה נוסדה רק כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 3.6.07.

נראה כי כל המוסיף בעניין זה – גורע.

הואיל וכתב הערבות נחתם במועד שבו החברה (החייבת) לא הייתה קיימת – מכאן, שהמסמך לא השתכלל לכתב ערבות, כמשמעותה של ערבות בחוק הערבות, התשכ"ז – 1967, ועל כן הוא חסר תוקף.

30. לתובעת בלבד הפתרונים לגבי "תעלומת" החתימה על כתב הערבות לפני שבכלל הוקמה החברה, ובנסיבות אלה – דין התביעה כנגד עדרי להידחות.

31. הגם שלא התרשמתי כי ארבלה ועדרי הם "מלאכים זכים וטהורים" - משהגעתי למסקנה כי דין התביעה נגד כל אחד מהם להידחות, כפי שפורט לעיל – מתייתר למעשה הצורך לדון בשאלה האם יש מקום להרים את מסך ההתאגדות במקרה שלפנינו.

למעלה מן הצורך יוער, כי לא הוכח שנעשה במקרה הנדון שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה למטרות בלתי כשרות באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של חברה, כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות, התשל"ט – 1999, וכפי שנקבע בפסיקה, שכן התובעת לא ביססה כדבעי את טענותיה בדבר קיומה של "שיטה" להונאת נושים, ולכן יש לדחות טענות אלה.

32. זאת ועוד, כפי שנטען בסעיף 54 לסיכומיהם של עדרי, וארבלה, כאשר נטענת טענה בדבר הונאה ומרמה - מוטל על הטוען נטל הוכחה מוגבר (ראה ע.א. 292/04 כהן נגד אשד פ"ד נט(1) 414).

במקרה דנא, התובעת לא רק שלא עמדה באותו נטל הוכחה מוגבר, אלא למעשה לא הרימה את הנטל ה"רגיל" להוכחת תביעתה.

סוף דבר

33. לאור כל האמור לעיל – התביעה נגד הנתבעים 3 ו -4 , עדרי וארבלה , נדחית.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 3 ו – 4, תוך 30 ימים, הוצאות וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪, ובסך הכול – סכום של 30,000 ₪.

הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אב תשע"ה, 25 יולי 2015, בהעדר הצדדים.