1. ביום 28.4.13 ניתנה החלטה בדבר הפסקת התובענה בעקבות בחירת התובעים בכך.

כן ניתנה לצדדים וכהסכמתם זכות טיעון בהתייחס להוצאות המשפט תוך שנדרשו להתייחס אף לאופן הפסקת ההליך (במחיקה /בדחיה).

הצדדים השלימו טיעוניהם בהתייחס לנדרש ומשכך הועלה התיק למתן פסק דין למעשה.

2. תביעה זו נפתחה כנגד החברה הקבלנית אשר מכרה לתובעים את דירתם ברח' מעלות אשר 18/21 בהסכם מיום 4.12.06 וזאת בגין ליקויי בניה נטענים ותוך שנתבקש צו עשה המחייב את הנתבעת בתיקונם של הליקויים שפורטו בחוות דעת הנדסית שהתייחסה לבניין בכללותו.

להגשת כתב התביעה קדמה בקשה לצו עשה זמני המורה על תיקונה של דליפה בדירה וזו נדחתה טרם תגובה כמבואר בהחלטה מיום 6.9.10 תוך שבית המשפט ממליץ על תיקונו של כתב התביעה שהוגש בינתיים. (בקשה נוספת שהוגשה בהמשך, לא נענתה אף היא למעשה)

3. ביום 16.9.10 אכן נתבקש תיקונו של כתב התביעה, כשהפעם כלל הכתב סעד כספי ששיעורו 88,556 שקלים שמרכיביו ליקויי בניה בדירה ע"פ חוות דעת (68,556 שקלים) ועגמת נפש.

הנתבעת הגישה ביום 17.11.2010 כתב הגנתה שעיקרו שלילת הליקויים הנטענים בהפרזה על פי הנטען, והעמידה על זכותה לביצועם של תיקונים על פי דיני המכר.

4. קדם משפט ראשון ויחיד התקיים ביום 19.12.2011 ובסופו ניתנה החלטה לפיה הצדדים כהסכמתם יכנסו ישיבה משותפת בלווית אנשי מקצוע מתאימים על מנת לצמצם את הפלוגתאות כשבהמשך לכך ימונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת ליתן את הדעת לליקויים הנטענים.

5. באי כוח הצדדים הגישו ביום 19.2.12 הודעה לפיה מוסכם שתוך 30 יום יגיע נציג הנתבעת על מנת לבצע תיקונים נדרשים בדירת התובעים וזאת מבלי לגרוע מכל טענה שהעלה מי מהצדדים.

בהמשך לכך הודיעו התובעים כי הנתבעת מתנערת מהתחייבותה זו וזו מצידה השיבה כי אין אמת בנטען שכן כבר בחודש 3/12 בוצעו התיקונים הנדרשים על ידי התובעים עצמם.

ב"כ הנתבעת הבהירה כי רטיבות שמקורה היה בקומה העליונה אינה בנמצא מזה שנתיים על פי טענת התובעים, אולם הביעה נכונות אף לתיקון בעניין זה ככל שימצא צורך.

כן ציינה כי במצב דברים זה ביקשה הסכמת ב"כ התובעים למחיקת התביעה ללא חיוב בהוצאות, אלא שהלה אינו מסכים לכך.

6. ב"כ התובעים בתשובתו עמד על כך שהליקויים המהותיים לפחות טרם תוקנו וכי אלו אשר בוצעו אינם אלא תיקונים קוסמטיים בלבד ומשכך ביקש המשכו של ההליך.

בהחלטה שניתנה ביום 20.11.12 הבהיר בית המשפט כי אין מקום לטענות סתמיות בעניין אי שביעות רצונם של התובעים תוך שאלו נדרשו לפרט הליקויים הטעונים עוד תיקון לטענתם.

7. לאחר ארכות שאושרו הודיעו התובעים ביום 7.3.13 כי שקלו בדבר, לרבות סיכון וסיכוי הכרוך בהמשכו של ההליך ובחרו בסופו של יום להודיע כי אין טענות נוספות בפיהם בכל הנוגע לליקויים בדירה ומבקשים הם לפיכך למחוק תביעתם תוך שיתאפשר להם לטעון לעניין הוצאותיהם בניהול ההליך.

8. בעקבות ההודעה האמורה נדרשו הצדדים לבוא בדברים, דבר שהביא להודעתם המשותפת מיום 25.4.13 בדבר רצונם לטעון להוצאותיהם ולהחלטה מיום 28.4.13 הנזכרת לעיל.

9. עד כאן תמצית השתלשלות ההליך.

ההכרעה בסוגיית ההוצאות להלן ניתנת לאחר עיוני במכלול נתוני התיק ובטענות הצדדים שעיקריהן טענות התובעים על כי אולצו לפתוח בהליך זה ולהוציא הוצאות על מנת לקבל מענה לליקויים הנטענים מחד, כשמנגד טענות הנתבעת לפיהן מעולם לא התנערה מחובתה לפעול לתיקונם של ליקויים ובסופו של דבר פעלה למעשה לביצועם של תיקונים לפנים משורת הדין, שכן עסקינן בליקויים שכל טענה בהתייחס להן התיישנה ו/או בכאלה שאינם בשליטתה ובאחריותה של הנתבעת. הנתבעת מוסיפה ומציינת כי התובעים הפריזו בהיקף דרישותיהם והסבו לה הוצאות רבות בניהולו של הליך זה. משכך, ומשהבהירו התובעים כי אין בפיהם תלונות נוספות, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה תוך שכל צד ישא בהוצאותיו.

דיון והכרעה

10. בענייננו ועל פי בחירת התובעים למעשה, הופסקה התביעה בסופו של יום.

אקדים ואתייחס לאופן סיומו של ההליך ובענין זה סבורה אני, כי יש מקום בהחלט לעמדת הנתבעת התובעת דחייתה של התביעה. התובעים קיבלו יומם, ובכלל זאת אפשרות לתיקון תביעתם, כך שנתונה היתה בידם האפשרות לכלול ולמצות כל טענותיהם בדבר ליקויים קיימים בתביעתם זו. התובעים הם שבחרו בסופו של יום שלא למצות אפשרות זאת ומטעמים עניניים שבכללם אמירה מפורשת כאמור לפיה אין טענות נוספות בפיהם בכל הנוגע לליקויים בדירה. משעה שכך, אין כל הצדקה להותיר את הנתבעת חשופה לאפשרות נוספת של תביעה בסוגיה דנן, בפרט עת שיתפה פעולה ותרמה תרומתה להנחת דעתם של התובעים ולסיום ההליך.

הפסקת התובענה תעשה לפיכך תוך רישום דחיית התביעה.

11. אשר לסוגיית ההוצאות - הכלל הנוהג בפסיקה הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו, זכאי להוצאותיו. ראה ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83); ע"א 270/60 וולטר ויינשטיין נ. פקיד השומה ת"א 1, פד"י טו' 558. ד"ר זוסמן/ סדר הדין האזרחי, מהדורה רביעית, פסקה 640.

עוד רלבנטי לעניננו הכלל הנזכר בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08), כמו גם בבש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.07) ולפיו:

"כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך."

עם זאת, הפסיקה מאבחנת ומציינת נסיבות המצדיקות לעיתים סטיה מהכלל האמור. כך למשל בבג"ץ 5562/08 סאמיה פארוק אמין סקא נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (11.12.2008), המתייחס לנסיבות בהן מצא עצמו העותר נאלץ לפתוח בהליך המשפטי על מנת לקבל מענה לפניותיו כנגד המשיב.

מכל מקום, לבית המשפט מסור שיקול דעת נרחב בשאלת החיוב בהוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים ובין אלו סבירות ההוצאות הנטענות בהתחשב בטיב העניין.

ראה בעניין זה ע"א 3769/97 שמעון דהן נ' אביבה דני, פ"ד נג(5) 581 ,599 וכן בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא – משרד התעשיה והמסחר (30.6.05).

12. עסקינן בהליך אשר אין ספק כי הצדדים שניהם נדרשו להוציא הוצאות במסגרתו: התובעים מחד – בשכירות שרותי עו"ד, תשלום אגרה ותשלום עבור הוצאות חוות דעת המומחה והנתבעים מאידך בהתגוננות ומענה באמצעות עו"ד ובמעש הכרוך בביצוע התיקונים.

13. התובעים מצידם נתלים בחוות הדעת הנתונה בידם ובעצם ביצועם של תיקונים מצד הנתבעים בסופו של יום על מנת להמחיש צדקת תביעתם. דא עקא, בית המשפט אינו יכול להתעלם מנסיבות ביצוע התיקונים, קרי – במסגרת מגמת הצדדים לגבש פתרון מוסכם וענייני ותוך שהנתבעת אינה מרפה מטענותיה הרבות בכתב הגנתה.

לא ניתן לומר כי ההליך התקדם לכדי שלב ומציאות בה המחישו התובעים צדקת טענותיהם והניחו דעת בית המשפט בדבר צדקת תביעתם. אדרבא, נראה כי התובעים ערים היו לקשיים הטמונים בניהול תביעתם על רקע טענות ההגנה מנגד ובכללן התיישנות, תום תקופת האחריות, אי יידועה של הנתבעת קודם לתביעה אודות מרבית הליקויים הנטענים, נכונותה ועשייתה של הנתבעת תיקונים נדרשים עובר להגשת התביעה ועוד.

יתרה מכך, הנתבעים הוטרחו מעבר למתחייב עת נדרשו להגיש כתב הגנה ולאחריו כתב הגנה מתוקן וזאת מעבר להתגוננות שנדרשה מהם בהליך קודם אשר מצאו התובעים לנכון לפתוח בגין נזקי רטיבות נטענים בבית המשפט לתביעות קטנות ((ת"ק 39381-03-10 נמחק בינתיים).

אוסיף ואציין כי כתב ההגנה המתוקן מגולל מסכת עובדתית אשר נשמטה מכתב התביעה המתוקן ואשר יש בה לשלול לכאורה התעלמות מפניות התובעים כנטען, אם כי אין בית המשפט מתיימר במסגרת זו לקבוע ממצאים. לא ניתן אף שלא לתהות על בחירת התובעים תחילה להגיש תביעה בת 5,000 שקלים בתביעות קטנות ולהמירה בתביעה לצו עשה שנדרש תיקונה ובהמשך – בכתב תביעה מתוקן ששיעורו פי כעשרים.

14. סבורתני כי במצב הדברים האמור, עת בחרו הצדדים שלא לברר ההליך עד תום וגילו שניהם גישה עניינית בקשר זה, הרי שאין מקום לחיוב בהוצאות ולאמור משנה תוקף עת נמצא כי יש הצדקה לדחיית התביעה בסופו של יום. התיק יסגר וללא חיוב בהוצאות.

ניתן היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים.