בפס"ד מיום 28.7.13, במסגרת ערעור על פסק הדין שניתן על ידי ביום 21.9.11, ביטל כב' השופט הבכיר גדעון גינת (בע"א 48753-11-11) את החלק בפסק הדין המתייחס לשאלת גובה הנזק.

כב' השופט הבכיר גינת קבע כי, חשבונית תיקון הרכב "הינה ראיה הכרחית לצורך הוכחת גובה הנזק. ברור, שיש להציג החשבונית כדין, דהיינו, באמצעות מי שערך אותה ומי שבידיו המידע בדבר הפריטים השונים הכלולים בה." (שם, עמ' 5 פסקה 18). כך, גם לעניין "דו"ח הבדיקה הראשוני של הרכב מיום 27.4.08." (שם, שם, פסקה 19). בעקבות זאת כאמור, בוטלו החיובים הכספיים והוחזר הדיון אלי, בשאלת גובה הנזק והיקפו. עוד, ניתנו הנחיות כדלקמן: "שישוב וישמע את בעלי הדין בהקשר זה ויתן פס"ד מחודש." (שם, בעמ' 7).

1. הנתבע, לצערי, נפטר ביום 19 ספטמבר 2014. צו קיום צוואה מיום 2 מרץ 2016, הוגש לתיק ביום 23 יוני 2016. בשל שביתת קלדניות, נדחה דיון הוכחות שהיה קבוע ליום 20 יולי 2016 ליום 8 דצמבר 2016. (הדיון הוקלט ברובו, ציטוטים בפסה"ד הינם מפרוטוקול מודפס זה.)

1. לדיון זומנו:- נהג רכב התובעת מר רועי שטרן, אשר לא התייצב לדיון, שמאי התובעת, מר יוני רחמין ובעל המוסך מר חוני ואיל, אשר הנפיק את חשבונית התיקון מס' 918, העומדת במרכז המחלוקת שלפני. מטעם הנתבע, זומן בוחן התנועה מר רפי וולמרק. בשל התארכות ההליך, והצורך בקיומה של הקלטה, עזב מר ואיל את בית המשפט מאחר ולא חש בטוב. הצדדים ויתרו על עדותו בהסכמה, וכן הסכימו כי חשבונית מס 918 תוגש שלא באמצעות עורכה (ת/11) (עמ' 106-107 לפרוטוקול). כמו כן, ויתר ב"כ התובעת על עדותו של הנהג מטעמו. לפני העידו מר יוני רחמין ומר רפי וולמרק.
2. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב. לטענת התובעת, עדות השמאי מטעמה לא נסתרה, שכן הנתבע לא הגיש חו"ד שמאי מטעמו. בנסיבות אלו, טענה כי יש לקבל את חוה"ד של השמאי מטעמה במלואה. באשר לעדות בוחן הרכב, מטעם הנתבע, נטען כי הוא התייחס לשיעור הנזקים, שעה שאלו אינם בתחום מומחיותו. לעניין זה, התנגד ב"כ התובעת לעדות סברה ולעדות באמצעות מומחה שאינה בתחום מומחיותו.
3. הנתבע בסיכומיו, הפנה לפסק דינו של כב' השופט הבכיר גינת וטען כי, היה על נהג התובעת להתייצב לדיון. לעניין זה נטען, כי הימנעות זו יש לזקוף לחובת התובעת, במצטבר להימנעות מהגשת תמונות, אשר בהתאם לנטען, צולמו על ידי נהג התובעת בסמוך לאירוע התאונה. בנוסף ולחילופין, במסגרת הסיכומים, ביקש ב"כ הנתבע לשקול זימונו של הנהג, אף כעת לאחר שהסתיימה שמיעת העדים ולאחר שהוגשו הסיכומים.
4. עוד, נטען כי ראיות התובעת, חוות דעת השמאי רחמין ביחד עם חקירתו ועדותו של מר יוסף דבש (עמ' 11 ש' 5, פ' דיון מיום 21.9.11) תומכות בטענת הנתבע כי הנזקים נגרמו בשני מוקדי פגיעה. כמו-כן, הפנה ב"כ הנתבע לחוות דעתו של מר וולמרק להפרשי הגבהים ולעוצמת הפגיעה הנטענת.
5. הליך זה, כאמור ראשיתו בתביעה בסדר דין מהיר, שהוגשה בשנת 2010. מועדים שנקבעו על ידי לשמיעת העדים, נדחו מספר פעמים לבקשת שני הצדדים. בנוסף, סיום בירורו של התיק נדחה עד להצגת צו ירושה. נהג התובעת הוזמן לעדות, אולם לא התייצב וב"כ התובעת ויתר על עדותו. בנסיבות אלו, לאחר ששמעתי את העדים שזומנו על ידי הצדדים, איני מוצאת מקום לזמנו שוב, תוך שכאמור הימנעותו מהתייצבות לעדות וויתור התובעת על עדותו, תפעל לחובת התובעת.

דיון והכרעה

1. הצדדים כאמור חלוקים בשאלת הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. לטענת הנתבע, מחוה"ד המומחה אשר הוגשה על ידי התובעת, עולה כי הנזקים מתייחסים לשני מוקדים. נסיבות התאונה והמנגנון אינם מאפשרים פגיעה בשני מוקדים, בהתאם למפורט.
2. השמאי מטעם התובעת, מר רחמין נחקר על ידי ב"כ הנתבע על חוות הדעת שהגיש. לטענתו, מעולם לא פגש את בעל הרכב. מר רחמין אישר כי ישנם שני מוקדי נזק לרכב, מוקד חזית ומוקד שמאלי (עמ' 33, ש' 4). והוסיף, כי לא ניתן לקבוע האם שני המוקדים נגרמו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. יחד עם זאת, הבהיר כי אין מניעה שחוות דעת אחת תכלול מספר מוקדי נזק שונים אשר ייתכן ונגרמו באירועים שונים (עמ' 34, ש' 6). השמאי לא נחקר על רכיבי הנזק שפירט בחוה"ד.
3. מטעם הנתבע, העיד מר רפי וולמרק, בוחן תנועה (חוות דעתו הוגשה וסומנה נ/1). מר וולמרק אישר כי אינו יכול לחוות דעתו באשר לשיעור גובה הנזקים הנטענים. אולם, בתחום מומחיותו להעריך אילו נזקים סביר שנגרמו, בהתאם למנגנון התאונה הנדונה. עוד, אישר כי לא בדק את הרכבים נשוא התאונה, אלא בחן רכבים דומים מאותו הדגם וכן עיין בתמונות הנזק של הרכבים (עמ' 45, ש' 15-19, עמ' 46, ש' 4-12). לדבריו, רכב הנתבע תוקן לפני שערך את חוות דעתו ואולם הוא נעזר והתבסס בחוות דעתו על תמונות שהוצגו לו וצורפו נספח א' לחוות הדעת. בנוסף, העיד כי לא בדק את המקום בו אירעה התאונה, אולם ציין כי הוא מכיר היטב את המקום אשר תמונותיו הוגשו וסומנו (נ/2-4).
4. מר וולמרק הסביר כיצד ערך את חוות דעתו "אני לא אמור לעשות שחזור... אני לא יכול... אני לוקח דגם של רכב זהה, של הסובארו, מודד את הגבהים של אזור הפגיעה, לוקח רכב זהה לרכב הטויוטה, מודד גבהים. היה והיה לי הפרש של שני ס"מ, 3 ס"מ הפרשי גבהים, הייתי יכול לבוא ולטעון שכתוצאה בלימה, כתוצאה מתאוצה, גובה הרכב משתנה, פה אנחנו מדברים על הפרשים גדולים. לא יכול להיות מצב, שיש לי הפרש 40 ס"מ בין מיקום נזק אחד למיקום נזק השני. אם אני מצליב ביניהם, זה המצב, לא יכול להיות". (עמ' 47, ש' 8-13).
5. מר וולמרק הדגיש, כי כאשר הוא למד על נזקי רכב הנתבעת מהתמונה שהוצגה לו, המדובר בתאונה קלה בעוצמתה. והסביר, כי המדובר בנזק קל ביותר, מאחר ורכב התובעת, הינו ג'יפ מסוג לנד קרוזר. לטענתו, אילו היה מדובר בתאונה בעוצמה רבה, הרי שהפגיעה ברכב הנתבע, רכב מסוג סובארו, הייתה צריכה להיות משמעותית הרבה יותר. עובדה זו, בשילוב עם מבנה הרכבים הובילה, לדעתו, למסקנה חד משמעית לפיה מרבית הנזקים המתוארים בדו"ח שמאי התובעת לא יכלו להיגרם כתוצאה מהאירוע הנדון. עוד, בהתאם למנגנון התאונה הנטען, המדובר במוקד נזק אחד בלבד, לחזית הרכב. הנזק שארע למוקד השמאלי של רכב התובעת, לא יכול שארע בעקבות התאונה נשוא התביעה.
6. מר וולמרק, מיקד טיעוניו וחוות דעתו, להפרש הגבהים בין הרכבים. הפרש של כ-40 ס"מ בין חזית הג'יפ ותא המטען של רכב הנתבע. והסביר כי גם בהינתן צמצום של הפרשי הגובה כתוצאה מבלימה מהירה של הגי'פ, המורידה את חזית הרכב לכיוון הכביש ומנגד, נסיעה מהירה לאחור של רכב הנתבע, המעלה את גובה תא המטען של הרכב, מותירה הפרש גבהים משמעותי. בנסיבות אלו, לא יתכן כי נגרמו הנזקים הנטענים.
7. בהתייחס לסברה, לפיה ייתכן והפרשי הגובה ב"שטח" (היינו בכביש – הערה שלי ס.ר.ז.) צמצמו את הפרשי הגובה בין הרכבים, הודה כי אכן לא ביקר במקום בפועל. אולם, העיד כי היכרותו עם תוואי הצומת והפרשי הגובה הזניחים בכביש, אינם יכולים לשמש הסבר מספק למנגנון התאונה ולנזק הנטען.
8. במהלך הדיון ובמסגרת חקירתו, התבקש מר וולמרק, להתייחס ל"רשימת הנזקים" המופיעים בדו"ח שמאי התובעת ובחשבונית המוסך שהוצגה כאמור, ולהשיב לשאלה אילו נזקים סבירים בעיניו, בהינתן שנגרמו במסגרת התאונה הנדונה, ואלו הם (עמ' 68, ש' 9-15):

תפס מגן קדמי L - 507 ₪

פלסטיק לגשר עליון – 1,106 ₪

מגן קדמי + ערפל – 4,351 ₪

מסכה ניקל – 2,955 ₪

פנס ראשי שמאל – 968 ₪

פנס ערפל שמ' – 622 ₪

קליפסים – 180 ₪

כונס במגן קדמי L – 247 ₪

בנוסף לנזק לסורג הקדמי (עמ' 63, ש' 1-2), המצויין בחשבונית כמסכה ניקל (עמ' 66 ש' 7) וכן לקשת נוי (עמ' 63, ש' 14).

1. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות שוכנעתי בצדקת טענת הנתבע, כי כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכב התובעת, נזקים רק במוקד אחד - בחזית רכב התובעת, אולם כאשר מוקד הפגיעה הינו בחלקו השמאלי של הפגוש. הנזק שנגרם למראה השמאלית, אינו קשור לתאונה נשוא הליך זה. עם-זאת, טענתו של מר וולמרק כי הנזק למוקד השמאלי כאמור, הוא "הנזק הגדול בעצם, שהוא גרם לכל הפגיעה בכנף הפנימית..." (עמ' 85 ש' 7-8) אינה מקובלת עלי ואינה עולה בקנה אחד עם מיקום הנזקים הנטענים ועם תמונות הנזק (ת/8), מהן לא נראית כל פגיעה נוספת בחלקו השמאלי של הרכב, למעט במראה ובפגוש. בהמשך לטענת מר וולמרק, הרי שהיה מצופה לראות פגיעה בכנף השמאלית של הרכב. עיון בתמונה מצביע כי לא כך הדבר. עולה באופן ברור כי הנזק למראה השמאלית נגרם במנותק מכל שאר הנזקים.
2. שמאי התובעת, הודה בעדותו כי המדובר בשני מוקדים שונים וכי לא ניתן לקבוע בנסיבות אלו כי נגרמו במסגרת אותה תאונה. עם זאת, לאחר ששמעתי עדותו של מר וולמרק, בוחן התאונה מטעם הנתבע, אשר לא בדק את הרכבים והתבסס על תמונות המעידות על הנזקים הנטענים בלבד, החלטתי שלא לקבל את עמדתו להפרש גבהים בלתי סביר, תוך התייחסות לגבהים שקבע, בהתעלם מנזקים תוצאתיים, אשר כידוע נגרמים לרכבים בעת פגיעה במקום מסוים, המשליכים וגורמים לנזקים נוספים במקומות מרוחקים יותר. גם מר וולמרק אישר זאת, בחקירתו הנגדית "זה יכול להיות, עוד פעם, אמרתי תלוי בעוצמת הפגיעה, אם עצמת הפגיעה תהיה חזקה." (עמ' 49 ש' 6-9, עמ' 50 ש' 6-14)
3. מחוות דעתו של מר וולמרק ומהתמונות שצורפו אליה, עולה באופן ברור, כי חלקו האחורי של רכב הנתבע משתרע מגובה הנמוך מ- 44 ס"מ עד 93 ס"מ, מגובה הרצפה, במצב עמידה (נספח א' תמונות 1-3). חלקו הקדמי של רכב מסוג של התובעת, במצב עמידה, משתרע נמוך מגובה של 60 ס"מ (תמונה 5) ועד לגובה העולה על 90 ס"מ (תמונות 4,5,6). זאת ועוד, מר וולמרק, בחקירתו הנגדית הודה כי בעת בלימה, יורד גובה הרכב לכיוון הכביש ומנגד בעת נסיעה לאחור במהירות, עולה גובה חלקו האחורי של הרכב הפוגע גם כן, כך ש"פער" הגבהים הנטען הצטמצם ל- 16 ס"מ (עמ' 52, ש' 1-2, עמ' 53, ש' 8, עמ' 54 ש' 6). מכל אלו, הרי שלא ניתן לסתור את העובדה כי חלקו האחורי של רכב הנתבע פגע ברכב התובעת, בעת שנסע במהירות אחורה ואילו רכב התובעת בלם על מנת למנוע את הפגיעה. נהפוך-הוא, הגבהים מותאמים ותואמים את גובה הפגיעה בפגוש רכב התובעת ובוודאי את הפגיעה בחזית הרכב. הטענה כי בין הרכבים הפרש של 40 ס"מ אינה נכונה ואינה מתיישבת עם הנתונים המפורטים לעיל.
4. אני קובעת, כי חוות דעתו ועדותו של מר וולמרק לעניין זה, הינה הצגה מגמתית וחלקית של הנתונים. האמת העובדתית משתקפת באופן ברור מן התמונות שצורפו לחוות דעתו. אשר על כן, ובהמשך לכך, הטענה כי הנזק בפנסי החזית הקדמיים אינה אפשרית (סיכום ומסקנות חוות דעת וולמרק סעף ה') אינה מקובלת עלי אף היא. משאירעה פגיעה חזיתית בפגוש, התוצאה האפשרית מבחינת גובהי הרכבים כי הפנסים הקדמי ופנס הערפל יפגעו גם כן, אם באופן ישיר או באופן משני ועקיף כתוצאה מהנזק והתזוזה של הפגוש הקדמי. כך, גם בהתאם לעדותו של מר וולמרק (עמ' 57, ש' 13). בנסיבות אלו, הרי שפגיעה חזיתית (שמאלית) ופגיעה בפגוש תגרום גם לפגיעה בפנס הראשי הקדמי הימני. לעניין זה, יצויין כי פנס הערפל הימני, הממוקם מתחת לפגוש לא נפגע. נתונים אלו מחזקים כי המוקד בפגוש היה בחלקו השמאלי והפגיעה המשנית גרמה לפגיעה בפנס הימני בלבד (ולא לפנס הערפל). זאת ועוד, בנסיבות אלו, הרי שגם פגיעה קלה במכסה המנוע הינה סבירה והגיונית, במיוחד בהמשך לקביעה לנושא הגבהים הנטענים ובעת שהוכח כי היתה פגיעה בפגוש הקדמי, כעולה מהתמונה שהוגשה וסומנה ת/8. משדחיתי את הטענה לעניין הפרשי הגבהים, אזי גם ההסבר שניתן על ידי מר וולמרק, באשר לגובה ה"מתיחה", בהתייחס ל- ת/9 נדחה על ידי ואינו מתקבל. זאת, גם בהמשך לטענת התובעת כי לא נתבעו נזקים לרכב אשר הצריכו טיפול זה.
5. יתרה מכך, טענת מר וולמרק לנזקים קלים ברכב הנתבע, המתבססת על תמונה אחת בלבד, אשר יש בה כדי להעיד על נזק חיצוני, ללא בדיקה של פנים הרכב, אין באפשרותי לקבל. זאת במיוחד, בראי גרסת הנתבע עצמו וטענתו כי רכב התובעת פגע בו "בעוצמה" סעיף 5 לתצהירו של המנוח, מיום 20.02.11. בנוסף לכך, הנתבע צירף תמונה נוספת של הנזק החיצוני שנגרם לרכבו, אליה לא התייחס מר וולמרק.

סיכום הנזקים

1. מכל אלו, בהתאם לחשבונית שהוצגה וחו"ד שמאי התובעת, הנני מקבלת את התביעה רק בגין הנזקים שנגרמו למוקד הקדמי ברכב התובעת. לפיכך, איני מקבלת את התביעה בגין הנזק למראה השמאלית, בסך של 1,750 ₪ (לא כולל מע"מ) (הופחת גם בפסה"ד מיום 21.9.11), את התביעה בגין הנזקים לגלגלים (בטנה קדמית ימין בטנה קדמית שמאל) בסך של 2,374 ₪ (לא כולל מע"מ) ואת הנזק למגן בוץ קדמי שמאלי, בסך של 649 ₪ (לא כולל מע"מ. (סה"כ 4,773 ₪, לא כולל מע"מ)
2. אשר לרכיבי העבודות, לא הוגשה חו"ד שמאית נגדית ואף מר וולמרק, בחקירתו הנגדית, הבהיר כי אינו יכול "להפריד ביניהם" (עמ' 65 ש' 9). עוד, הובהר כי העבודות שבוצעו על השלדה ואשר לטענת הנתבעת לא נגרמו בתאונה, נכללו בחשבונית רק במסגרת עבודות הפחחות (עמ' 80, ש' 18). אשר על כן, מאחר שקבעתי כי חלק מהנזקים לא נגרמו בתאונה, ברי כי יש להפחית חלק יחסי מעלות העבודות, בסך של 4,120 ש"ח. לפיכך, על דרך האומדן, החלטתי להפחית סך של 1,000 ₪ מסך עלות העבודות.
3. מכל האמור, הנזקים כפי שפורטו בכתב התביעה עמדו על סך של 37,013 ₪ (כולל מע"מ), בתוספת שכ"ט שמאי בסך של 560 ש"ח והפרשי הצמדה וריבית מיום 9.3.2009. בחשבונית ת/11, פורטו נזקים בשיעור של 38,559 ₪ (כולל מע"מ). מכיוון שכתב התביעה לא תוקן, הרי שהתובעת אינה רשאית לתבוע נזקים העולים על גובה הנזקים כפי שפורטו בכתב התביעה כאמור לעיל. לפיכך, בהפחתת הנזקים, כאמור בסעיפים 18 ו- 19 לעיל, בסך כולל של 6,668 ₪ כולל מע"מ. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לפצות התובעת, בשיעור נזקיה כפי שפורטו לעיל, בסך של 31,891 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.03.2009 ועד התשלום בפועל. כמו-כן, ישא הנתבע בשכר טרחת ב"כ התובעת בסך של 4,600 ₪, בעלות חו"ד השמאי בסך של 560 ₪ ובאגרת ביהמ"ש. כל צד ישא בעלות שכר טרחת המומחה שהעידו מטעמו במסגרת ישיבת ההוכחות השניה.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.