צד 'ג רוני נשר

1. לפניי תביעה על סך 9,279 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

התובעת הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים של מונית מ.ר. 67-140-25 (להלן: "המונית").

נתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים ו/או הנהג ו/או המחזיק של רכב מ.ר. 85-514-51 (להלן: "הרכב המסחרי").

נתבעת 2 הייתה מבטחת רכב הנתבע 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו.

2. בכתב התביעה נטען, כי עת עמד רכב התובעת בהתאם להוראת רמזור אדום, פגע בו רכב הנתבעים מאחור וגרם לנזקים ברכב.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי. כמו כן, לבית המשפט הוגשו תמונות הנזק שנגרם לרכב התובעת, מהן עולה כי לרכב התובעת נגרם נזק באזור הפינה השמאלית אחורית של הרכב.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו נטען, כי רכב התובעת סטה פתאומית מנתיבו אל נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, רכב הנתבעים הצליח למנוע את הפגיעה ברכב התובעת, אולם נהגת צד ג' לא הצליחה לבלום את רכבה, פגעה ברכב הנתבעים מאחור והדפה אותו לעבר רכב התובעת.

נוכח האמור, הגישו הנתבעים הודעת צד ג' כנגד צד ג', אשר לפי הנטען הדף את רכבם לעבר רכב התובעת.

4. צד ג' הגיש כתב הגנה במסגרתו טען, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה לפתחו של נהג התובעת, אשר סטה באופן פתאומי וללא איתות ממסלולו ובכך חסם את נתיב נסיעת רכב הנתבעים וגרם להתנגשות כל הרכבים.

5. כפי העולה מהחלטתי שניתנה בדיון, אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב התובעת נפגע מאחור ואין מחלוקת בין הצדדים כי רכב צד ג' פגע ברכב הנתבעים והדף אותו אל עבר רכב התובעת. המחלוקת בין הצדדים נסבה רק בשאלה האם, כנטען על ידי הנתבעים וצד ג', עובר לקרות התאונה סטה רכב התובעת אל עבר נתיב הנסיעה של הרכבים האחרים ובכך קיצר את מרחק הבלימה של הרכבים וגרם לקרות התאונה.

6. בדיון העידה גב' נשר רוני, נהגת צד ג'.

מעדותה עלה, כי התאונה אירעה בצומת אשר בו שני נתיבים שכיוון נסיעתם ישר ונתיב שמאלי, אשר כיוון נסיעתו שמאלה. נהגת צד ג' העידה, כי נסעה בנתיב השמאלי, כאשר לפניה רכב הנתבעים. המונית (רכב התובעת) נסעה בנתיב האמצעי, שכיוון נסיעתו ישר. לפתע סטתה המונית שמאלה, לפני רכב הנתבעים, רכב הנתבעים בלם ונהגת צד ג' בלמה אך פגעה ברכב הנתבעים מאחור.

נהגת צד ג' העידה במפורש כי רכב הנתבעים לא פגע במונית טרם רכבה פגע ברכב הנתבעים (עמ' 7 ש' 23). נהגת צד ג' אף הסבירה זאת בכך כי לרכב הנתבעים היה מרחב תמרון שמאלה בעוד שלנהגת צד ג' לא היה מרחב תמרון כזה, שכן משמאלה היה מצוי אי תנועה.

נהגת צד ג' נשאלה בחקירה נגדית כמה זמן עבר מן הרגע שהמונית סטתה ועד לתאונה והשיבה כי היה מדובר בעניין של שניות.

בחקירתה הנגדית, עמדה נהגת צד ג' על כך כי ראתה את המונית סוטה על אף שרכב הנתבעים הוא רכב גבוה והסבירה, כי ראתה את המונית מכיוון שהגיעה מן הצד.

7. נהג הנתבעים העיד אף הוא בדיון.

לפי גרסתו, נסע בנתיב השמאלי לצורך פניה שמאלה, כאשר רכב צד ג' מאחוריו. המונית נסעה לפניו ועל שני הנתיבים יחדיו. הרמזור שמאלה היה ירוק ואילו הרמזור ישר היה אדום. נהג המונית החליט פתאומית כי הוא מבקש לנסוע ישר, אך מכיוון שהרמזור ישר היה אדום - בלם פתאומית. בשלב זה, בלם נהג הנתבעים וסטה שמאלה בחדות ובדרך זו הצליח למנוע פגיעה במונית התובעת. רכב צד ג' שנסע מאחוריו לא הצליח לבלום, פגע בו מאחור והדפו אל מונית התובעת.

נהג הנתבעים עמד על כך כי רכב התובעת לא סטה מן הנתיב שליד אלא נסע לפני רכבו לאורך כל הדרך, כאשר 3/4 מן הרכב על הנתיב השמאלי ו1/4 מן הרכב על הנתיב שנוסע ישר (עמ' 9 ש' 27).

נהג הנתבעים העיד כי "הוא נסע לפניי כל הדרך ישר ובשני נתיבים ולא חתך משום מקום" (עמ' 9 ש' 11-12). בחקירתו הנגדית אף ציין "יצאתי והתלהמתי כלפיו איך הוא עוצר באמצע בצומת" (עמ' 9 ש' 16).

8. אציין, כי לבית המשפט הוגשו תמונות הרכבים, כפי שצולמו מיד לאחר קרות התאונה. בתמונה ניתן לראות כי המונית עומדת ישר במרכז הצומת, כאשר חלקה השמאלי בנתיב השמאלי וחלקה הימני בנתיב הימני. רכב הנתבעים עומד באלכסון, כאשר חלקו השמאלי קדמי על המדרכה שמשמאל. רכב צד ג' עומד על נתיב הנסיעה השמאלי, כאשר משמאלו מצוי אי תנועה ועליו מוצבים עץ, עמוד תאורה ורמזור.

9. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.

ב"כ הנתבעים טען, כי גרסת צד ג' תומכת בגרסת עד הנתבעים שכן נהגת צד ג' מודה כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת רק לאחר שרכב צד ג' פגע בו מאחור והדף אותו אל עבר רכב התובעת.

ב"כ צד ג' טען כי אין מחלוקת על כך כי רכב התובעת סטה או לכל הפחות עצר באופן פתאומי ואסור באמצע הצומת ומשכך, האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובעת.

ב"כ התובעת טען, כי גרסת נהגת צד ג' לעניין סטיית רכב התובעת נסתרה בעדותו של נהג הנתבעת. נטען גם, כי נהגת צד ג' לא יכולה הייתה לראות את המונית לאור גודלו וגובהו של רכב הנתבעים שלפניה. עוד נטען, כי לטענת נהגת צד ג' חלפו מספר שניות בין רגע עצירת המונית לבין רגע התאונה ויש בכך כדי לנתק את הקשר בין עצירת המונית לפגיעה של רכב צד ג' ברכב המסחרי והדיפתו. ב"כ התובעת טען עוד, כי העובדה שהרכב המסחרי נהדף אל עבר רכב התובעת מלמדת על כך כי רכב צד ג' נסע במהירות גבוהה שאינה מתאימה לתנאי הדרך.

דיון

10. נהג התובעת לא העיד בדיון ובפני בית המשפט הובאו רק עדויות שני הנהגים האחרים.

שני הנהגים האחרים מסכימים כי רכב הנתבעים הספיק לעצור אחרי רכב התובעת, תוך כדי שהוא מבצע סטייה חדה שמאלה וכי לא פגע ברכב התובעת. שני הנהגים מסכימים, כי פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת נגרמה כתוצאה מפגיעתו של רכב צד ג' ברכב הנתבעים והדיפתו אל עבר רכב התובעת.

נהגת צד ג' טענה, כי מונית התובעת סטתה אל עבר נתיב נסיעתם של הרכבים האחרים ואילו נהג הנתבעים העיד כי לא הייתה כל סטייה של רכב התובעת אלא, התאונה נגרמה כתוצאה מעצירה פתאומית של רכב התובעת בצומת.

אני מקבלת את גרסתו של נהג הנתבעים כי מונית התובעת לא ביצעה סטייה. נהג התובעת נסע כברת דרך אחרי רכב התובעת ויכול היה לראות את המונית ומיקומה בבירור. מאידך, נהגת צד ג' נסעה אחרי רכב הנתבעים (רכב מסחרי גדול) ולכן שדה הראייה שלה היה מוגבל.

מסקנה זו גם עולה בקנה אחד עם תמונות הרכבים ממקום התאונה, מהן ניתן לראות כי רכב התובעת עומד ישר על הכביש, כאשר חלקו השמאלי על הנתיב השמאלי וחלקו הימני על הנתיב מימין, אך ניתן לראות בבירור כי רכב התובעת אינו במנח אלכסוני. מיקום ומנח הרכבים תומך בגרסת נהג הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל נמצאתי, כי רכב התובעת ביצע בלימה פתאומית במרכז הצומת ורכב הנתבעת בלם והצליח להימנע מפגיעה בו. רכב צד ג' פגע ברכב הנתבעים מאחור והדפו לעבר רכב התובעת.

משכך לנתבעים אין כל אשם לקרות התאונה ואני מורה על דחיית התביעה כנגדם.

משנדחתה התביעה כנגד הנתבעים, אני מורה גם על דחיית הודעת צד ג'.

התובעת תישא בשכר עד הנתבעים כפי שנפסק.

בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אומר:

הודעת צד ג' נדחתה מן הטעם כי התביעה כנגד הנתבעים נדחתה. אך, על מנת לחסוך בתביעה עתידית, אשר ייתכן ותוגש ע"י התובעת כנגד צד ג' אומר כי, בראות עיניי, התאונה אירעה עקב אי שמירת מרחק של צד ג' מרכב הנתבעים, שעצר אחרי רכב התובעת. רכב הנתבעים ורכב צד ג' היו שניהם בנתיב הנסיעה השמאלי ולא בצומת. רכב הנתבעים עצר פתאומית ורכב צד ג' לא שמר מרחק, פגע בו והדפו. גם העובדה כי רכב הנתבעים, שהינו רכב מסחרי גדול, נהדף ע"י צד ג' אל עבר התובעת מלמדת על כך כי צד ג' נסעה במהירות גבוהה מדי בהתחשב בתנאי הדרך.

בנסיבות העניין, אין צו נוסף להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ה, 11 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.