זוהי תביעה כספית על סך 103,000 ₪ אשר הוגשה על ידי התובע בגין נזק, שלטענתו נגרם על ידי הנתבעים, לרכב אספנות שבבעלותו.

א. תמצית טענות התביעה

1. בתקופה הרלוונטית, התובע היה הבעלים של רכב אספנות מסוג ב.מ.וו 2002 שנת ייצור 1969 מ.ר. 247-260. מדובר ברכב אספנות ייחודי, אותו רכש התובע כרכב אספנות, השקיע בשיפוצו, שיקומו ותחזוקתו, כולל רכישת חלקים יוקרתיים בחו"ל.

כדי שהרכב יהיה במקום מקורה, התובע החנה אותו בנכס ברחוב הפנינים 23 באשקלון. בנכס זה הייתה רשאית חב' שנבר הנדסה ובנייה (להלן "שנבר") להירשם כבעלים, וגיסו של התובע (אמיר שיינברג) היה בעל השליטה בה.

חב' שנבר רכשה על פי חוזה מכר מיום 15.5.97 את זכויות החכירה בנכס מה"ה לאה ודוד מוסקוביץ, הם החייבים 1,2,.

2. אדם בשם רועי שנהב נטל הלוואה מנתבע 1 (הבנק) וחב' שנבר משכנה את הנכס שבבעלותה על פי הסכם מיום 7.7.00. ה"ה מוסקוביץ הם שחתמו על הסכם במשכון, כיוון שבעת נטילת ההלוואה, הנכס טרם נרשם על שם שנבר.

טוען הנתבע, כי בשטר המשכון לא שועבד הרכב, לא שימש בטוחה ואין לנתבע 1 כל זכויות בו מכוח שטר המשכון ו/או השעבוד.

רועי שנהב לא פרע את חובותיו לנתבע 1, וזה פתח נגדו תיק הוצל"פ למימוש המשכון הרובץ על הנכס, כאשר, כאמור לעיל, המשכון אינו רשום על הרכב.

התובע טוען, כי מעולם לא היה צד לתיק הוצאה לפועל ולא ידע אודות תיק הוצל"פ זה. בנוסף, הסתבר לתובע בדיעבד, כי גם חב' שנבר לא יודעה על ידי הנתבעים אודות הליכי מימוש המשכון והכינוס, ואלה התנהלו מול ה"ה מוסקוביץ, אשר כבר לא היה להם כל עניין בנכס ולא הגיבו לאזהרות שנשלחו אליהם.

3. טוען התובעת, כי לחברת שנבר ו/או לתובע, לא נמסרה כל הודעה ואף לא על קיום ההתמחרות. הרכבים אשר היו בנכס ונגררו ממנו, אינם שייכים לשנבר ולא מושכנו לטובת נתבע 1 ונתבעת 2 לא מונתה ככונסת נכסים לגביהם.

התובע אף מעולם לא קיבל הודעה שעליו לפנות את הרכב, הוא לא ידע שבכוונת הנתבעים לגרור את הרכב מהנכס וגם גיסו לא מסר לו על "צרותיו". בעדותו אישר כי בשלב מסוים הייתה חשיבה למכור לו את הנכס כעזרה לגיסו (ע' 10 שורה 8 – 15 לפרוטוקול).

עוד טוען התובע, כי לא ניתן צו כינוס לגבי הרכב, אך במסגרת הליכי הכינוס בקשו הנתבעים אישור להעברת הנכס. הנתבעים לא טרחו לבדוק על שם מי רשום הרכב במשרד הרישוי ולא העירו את תשומת לב ר' ההוצאה לפועל, שהרכב אינו ממושכן כלל ואין עליו צו כינוס.

הנתבעים אף לא פנו אל התובע, אשר היה רשום במשרד הרישוי כבעל הרכב, ולא ביקשו את אישורו להעברת הזכויות. ר' הוצאה לפועל אישר להעביר את הרכב "יחד עם הנכס" כחלק מהנכסים שנמסרים במסגרת הליכי הכינוס.

4. נתבעת 2 ככונסת הנכסים, ידעה שהנכס הינו בבעלות שנבר, לא טרחה להמציא לחב' שנבר אזהרה והודעות.

לגרסת התובע, רק ביום 5.8.08 הודיע לו גיסו שהרכב נגרר מהנכס. התברר לתובע בדיעבד, כי במסגרת הליכי הכינוס הנתבעים ביקשו את אישור ר' ההוצאה לפועל להעברת הרכב לצד ד' אך לא העירו את תשומת לב ר' ההוצאה לפועל, שהרכב אינו ממושכן וכי אין עליו צו כינוס.

ביום 7.8.08 הוגשו ללשכת ההוצאה לפועל בקשות לביטול הליכי המכר של הנכס ובקשה להשבת הנכס ואלה נדחו, כיוון שלא הוגשו תשובות התובע ושנבר, ערעור שהוגש נמחק, לאחר שהתברר שהליכי המכר והעברת הרכב הינם "מעשה עשוי" שלא ניתן לתקנו.

5. התובע איבד את זכויותיו ברכב, אשר הועברו לידי צד ג' ועל הנתבעים לפצותו. שווי הרכב על פי הערכת שמאי הינו 53,000 ₪. התובע השקיע ברכב זמן, עבודה וכסף להבאתו למצב תצוגה ובבדיקה שערך הסתבר לו, שצד ד' הרס לחלוטין את הרכב ולא ניתן להשמישו.

לטענת התובע, כאשר הרכב הושב אליו, היו חסרים בו חלקים מהותיים כגון: מנוע, פנסים, מושבים, לוח שעונים, ריפודים פנימיים נעקרו, מנעולים שבורים, חסרו פסי קישוט ועוד. מדובר בחלקים מקוריים של הרכב שאין להשיגם.

לטענתו, טרם גרירת הרכב מהנכס, הוא היה במצב שמיש וכשיר לנסיעה בניגוד לעדות צד ד' שהרכב לא היה במצב של נסיעה והיה צורך לגרור אותו. גם התובע הצהיר שגיסו אמר לו שהרכב נגרר מהנכס. (ס' 13 לתצהיר התובע).

ב. תמצית טענות ההגנה

6. נתבעת 2 מונתה ככונסת נכסים לבקשת נתבע 1, בגין חובות כבדים שיצרו רועי וניקולט שנהב. שנבר משכנה לטובת נתבע 1 את זכויותיה בנכס להבטחת חובות ה"ה שנהב לנתבע 1.

אין ממש בטענת התובע, ולפיה שנבר לא ידעה אודות מכירת הנכס וגורל הרכבים. לאחר מינויה ככונסת נכסי, פנה אליה עו"ד הר נבו בשם שנבר, בניסיון לפדות את המשכנתא שהייתה רשומה על הנכס. בחודש אוגוסט 2009 חודש הקשר עמה על ידי שנבר באמצעות עו"ד פופר, אשר טען בפניה, שהוא מייצג גם את התובע וגם את שנבר. כן אמר לה עו"ד פופר, כי התובע ירכוש את הנכס במסגרת זכותה של שנבר לפדות את הנכס.

נתבעת 2 אף שלחה לעו"ד פופר טיוטת הסכם מכר של הנכס, בטיוטא זו הוגדר התובע כמי שאמור לרכוש את הנכס. (נספח א' לתצהיר הנתבעים).

7. ביום 17.11.03 שלח עו"ד פופר מכתב אל נתבעת 2 בו צוין בין היתר, כי רוכש הנכס יהיה התובע (נספח ב' לתצהיר הנתבעים) וביום 7.12.03 כתב לה שהמכירה תבוצע לידי התובע, והמשכנתא תוסר מהנכס בכפוף לתשלום סך 110,000$ (נספח ג' לתצהיר הנתבעים) וביום 14.12.03 אישרה זאת נתבעת 2 (נספח ד' לתצהיר הנתבעים).

ביום 21.12.03 שלח עו"ד פופר מכתב לנתבע 2 וביקש להוסיף תיקונים נוספים בטיוטת הסכם המכר, ובין היתר, ביקש להוסיף, שהתובע יהיה רוכש מרצון ולא כשלוח של שנבר. הוא אף ביקש שנתבעת 2 תפנה לחברת מימון, באמצעותה ביקש התובע לרכוש את הנכס, שכנגד תשלום 110,000$ יעבור הנכס לבעלות התובע כשהוא נקי מכל חוב ושעבוד (נספחים ה' – ז' לתצהיר הנתבעים).

ביום 8.1.04 פנה אל נתבעת 2, מר צורי אביב – אביו של התובע , שעל פי עדות התובע עבד בנכס, וביקש לזרז את הטיפול במכירת הנכס לבנו (נספח ח' לתצהיר הנתבעים).

המו"מ עם התובע לא הבשיל לסיום העסקה, נוכח אי עמידת התובע בהתחייבויות שנטל על עצמו והוא ניתק את הקשר עמה.

לאור המפורט, טוענים הנתבעים, ברור שהתובע ידע אודות הליכי מכירת הנכס.

8. כחודש לאחר מינוי נתבעת 2 ככונסת נכסים, הגישה שנבר לר' ההוצאה לפועל בקשה למתן ארכה להגשת הסתייגות ממכירת הרכב, ובין כונסת הנכסים לבין שנבר התנהלו במשך תקופה ארוכה משאים ומתנים על מנת לאפשר לשנבר למכור בעצמה את הנכס.

לשנבר ולתובע עצמו, ניתנה אפשרות לפדות את הנכס לפני מכירתו וגם לאחר ההתמחרות שהתקיימה במשרדי נתבעת 2. כך עולה מפרוטוקול ההתמחרות ומכתב ממוען לשנבר אשר נשלח לאחר ההתמחרות (נספחים ב'1, ב'2 לכתב ההגנה). יתרה מכך, בין כונסת הנכסים ושנבר התקיימו פגישות בנושא מתן אפשרות לשנבר לפדות את הנכס.

9. נספח ב' 1 לכתב ההגנה הינו פרוטוקול מיום 19.8.07 בו מפורט, כי הובהר למציעים שניתנה לשנבר אפשרות לפדות את הנכס בתמורה ל- 100,000$. נספח ב' 2 לכתב ההגנה, הינו מכתב מנתבעת 2 אל שנבר מיום 14.8.07 בו ניתנת לשנבר האפשרות לפדות את הנכס.

נספח ג' לכתב ההגנה, הינו מכתב עו"ד עייש הממוען אל ב"כ אשת טורס, אשר רכשה את הנכס במסגרת הליכי הכינוס, בו מפורט, כי בעת המו"מ בין כונסת הנכסים לבין אשת טורס לסיכום רכישת הנכס, פנה אליו מר צורי אביבי אשר הציג עצמו כנציג שנבר והציג את המכתב שקיבלה שנבר מכונסת הנכסים לפיו ניתנה לשנבר האפשרות לפדות את הנכס בתמורה לתשלום 100,000$.

צורי אביבי הינו אביו של התובע שעבד בשנבר. (ראה עדות התובע ע' 9 שורה 9-12 לפרוטוקול).

10. ב"כ הרוכשת, עו"ד פורי פנה אליה ביום 13.5.08 וציין שבנכס נמצאו מיטלטלין שונים, לרבות 3 כלי רכב והיא הבהירה לו שהנכס נמסר לרוכשת כפי שהוא על תכולתו בהתאם לס' 3 לחוק המכר. למרות זאת, היא פנתה אל ר' ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות.

טוענים הנתבעים, כי הרכב לא נמכר על ידי הכונסת ככונסת נכסים, אלא הועבר לחזקת רוכשת הנכס, אשר רכשה את הנכס " AS IS" וכונסת הנכסים פעלה על פי החלטת ר' ההוצאה לפועל מיום 29.8.09, אשר אישר לה למכור את הרכב לכל המרבה במחיר. בהחלטה אף נקבע, כי אם מכירת הרכב תתגלה כלא כדאית כלכלית, הרכב יימסר לרוכש הנכס עם על המיטלטלין.

11. במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בין שנבר, לרוכשת ולכונסת הנכסים, נחתם הסכם בין שנבר לרוכשת (אשר קיבל אישור ר' ההוצאה לפועל), לפיו הרוכשת תשיב לשנבר את הרכב והוא הושב לתובע, אשר טוען, כי קיבל את הרכב במצב רעוע למדי.

לטענת הנתבעים, נוכח הליכי הכינוס והמכר של הנכס, נוכח העובדה שהתובע ניהל עם הכונסת מו"מ לרכישת הנכס, הוא ידע אודות הליכי המכירה ויכול היה להוציא את הרכב מהנכס, בכל רגע נתון.

לטענת הנתבעים, שנבר והתובע ידעו היטב על מכירת הנכס, ובחרו להשאיר את הרכב בנכס ולא גילו בו עניין. משכך, טוענים הנתבעים, התובע זנח את הרכב וכונסת הנכסים סיימה את תפקידה עם קבלת אישור ר' ההוצאה לפועל .

12. הליך הכינוס נמשך שש שנים, ואין להעלות על הדעת שהתובע לא ידע שהנכס מצוי בהליכי כינוס, מה עוד שחילופי המכתבים מצביעים על ידיעה ברורה, של שנבר, שהינה בבעלות גיסו של התובע ושל אביו של התובע.

על כל אלה מוסיפים הנתבעים, כי הנכס אוחסן בחדר צדדי מבלי שניתן היה להבחין בו, הכונסת ונציגי הרוכשים לא שמו ליבם להמצאות הרכב .

ג. הודעת צד ג'

13. הנתבעים הגישו הודעת צד ג' נגד רוכשת הנכס, שנבר וצורי אביב שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל בשנבר– אביו של התובע.

לגבי שנבר וצורי אביב (צדדי ג' 2,3) טוענים הנתבעים, שחודש לאחר שנתבעת 2 מונתה ככונסת נכסים, הגישה שנבר בקשה למתן ארכה להסתייגות ממכירת הרכב. התנהל מו"מ ארוך בין כונסת הנכסים לשנבר, באמצעות צורי אביבי, כדי לאפשר לשנבר למכור בעצמה את הנכס. לשנבר ולתובע ניתנה אפשרות לפדות את הנכס בתמורה ל- 100,000$.

14. בעת המו"מ בין כונסת הנכסים לרוכשת הנכס, פנתה שנבר לב"כ הרוכשת והבהירה, כי לא תתנגד למכירת הנכס בכפוף לקבלת תשלום (נספח ג' לכתב ההגנה), שנבר ומנהליה, כולל צד ג', ניסו לסכל את מכירת הנכס, הליכי הכינוס נמשכו כשש שנים והבעלים של הנכס ושל הרכב ידעו ו/או היה עליהם לדעת אודות הליכי הכינוס.

טוענים הנתבעים, כי היה על צדדי ג' להודיע לתובע על הליכי כינוס, למרות שהוא ידע אודותם, ולדרוש ממנו להוציא את הרכב מהנכס. משלא עשו כן, הם נושאים באחריות לכל נזק, אם נגרם, לרכבו של התובע.

15. לגבי צד ג' 1- שנבר טוענים הנתבעים, כי הנכס נמכר לה "AS IS". זמן מה לאחר שקיבלה את החזקה פנתה רוכשת הנכס אל כונסת הנכסים וטענה שבנכס מאוחסנים מספר כלי רכב. כונסת הנכסים הגישה בקשה לר' ההוצאה לפועל למתן הוראות כיצד לנהוג ברכב. בהחלטה מיום 29.6.08 קבע ר' ההוצאה לפעול, שהכונסת רשאית למכור את כלי הרכב, וככל שהמכר אינו כלכלי, היא רשאית להותירם בנכס ולהעבירם לחזקת הרוכשת.

בהליכים המשפטיים בין הרוכשת, הכונסת ושנבר נחתם הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו, הרוכשת תשיב את רכב לשנבר וזה הושב לה. לאחר שנחתם הסכם זה, אין מחלוקת שככל שנגרמו לרכב נזקים, יש לברר סוגיה זו בין שנבר לרוכשת הנכס.

צד ג' 2-3 שנבר וצורי אביבי

צדדי ג' 2-3- לא הגישו כתבי הגנה והתביעה לא נוהלה נגדם.

ד. כתב הגנה צד ג' 1 / רוכשת הנכס

16. הנכס נרכש בהליכי כינוס נכסים ולאחר תשלום מלוא התמורה, הסתבר שבנכס 3 רכבים ישנים, אחד מהם רכב אספנות וקטנוע חדש.

צד ג' 1 רכש את נכס ובו נותרו שלושה רכבי אספנות וקטנוע חדש (להלן: "המיטלטלין/הרכבים"). צד ג'1 פנה לכונסת לפינוי הרכבים מהנכס והציע לה לפנות לר' ההוצאה לפועל לקבלת הוראות. הכונסת בחרה לפנות לר' ההוצל"פ בבקשה שיקבע, כי האחריות לפינוי הרכבים, אינה חלה עליה אלא על צד ג' 1. לאחר החלטת ר' ההוצל"פ בבקשה זו שהוגשה על ידי הכונסת, היא החליטה להותיר את הרכבים בידי צד ' 1 אשר היה עליו להתמודד עם פינוי הרכבים מהנכס.

17. צד ג' 1 היה בקשרי עבודה עם אחמד עלימי (צד ד' ) והאחרון הציע לרוכשת, לפנות את הרכב מהנכס על חשבונו, בתמורה לכך, שהנכס יימסר לו. הרוכשת הסכימה להצעה והרכב פונה על ידי גרר, על חשבון צד ד' למקום מגוריו בכפר קרע. כך שלרוכשת לא צמחה כל תועלת מהעברת הרכב לצד ד'.

הרוכשת לא נגעה ברכב ולא הזיזה אותו ממקומו, צד ד' גרר את הרכב כפי שנמצא בעת קבלת החזקה בנכס.

18. בהליכים שהתנהלו בין התובע לרוכשת במסגרת תיק ההוצאה לפועל הוסכם, שככל שהתנאים יאפשרו זאת, תשיב הרוכשת את הרכב לתובע. הרוכשת פנתה אל צד ד' כדי שישיב את הרכב, והאחרון דרש תשלום של 30,000 ₪ כתנאי להשבת הרכב, בטענה שאלה ההוצאות שנגרמו לו עקב החזקת הרכב בחניון ואף הגיש נגד הרוכשת תביעה להשבת הוצאותיו.

באותה תביעה הוסכם, כי צד ג' ישלם לצד ד' 1,600 ₪ בלבד, בגין הוצאות גרירה שנגרמו לו. נקבע שם, כי ככל שהתובע יבקש לקבל את הרכב, תישא הרוכשת בעלות גרירתו מכפר קרע.

התובע לא הזדרז להשיב לפניית הרוכשת ורק לאחר זמן השיב לאן יש להעביר את הרכב, ואז החל צד ד' לעורר קשיים לשחרור הרכב. לאחר מאמצים רבים, הצליחה הרוכשת ליטול את הרכב מצד ד' ולגרור אותו על חשבונה למקום שביקש התובע.

ה. הודעת צד ד' לעלימי

טוענת הרוכשת, כי ככל שיקבע שהרוכשת אחראית, על צד ד' לשפותה, כיוון שהרכב נמסר לצד ד' כפי שהיה בחניון הנכס וככל שנגרם לו נזק, הדבר נעשה על ידי צד ד' .

ו. כתב הגנה צד ד'' – עלימי (מקבל הרכב )

19. לטענת צד ד' קיים מעשה בית– דין והשתק שיפוטי בהסכמות צד 'ג1 (הרוכשת) וצד ד' במסגרת ההליכים שהתקיימו בתא"מ 1544-11-09 שנסתיימו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. בעת העברת הרכב לחזקתו, אשת הציגה בפניו מצג שהרכב הינו שלה.

צד ד' מעולם לא היה שלוח של רוכשת הנכס, ואין כל אפשרות לחייבו להפעיל פיקוח ו/או שמירה על הרכב, שעה שזה נמכר לו בתמורה לפינויו מהנכס. בפועל, טוען צד ד', הוא אף היה רשאי להשאיר את הרכב בחזקתו ולא להשיבו.

20. הרוכשת היא שפנתה אל צד ד' בבקשה לפנות את הרכב מהנכס, ומסרה לו שאת הרכב, אשר היווה עבורה מטרד, קיבלה כחלק מהמיטלטלין שהועברו אליה ביחד עם הנכס ואף העבירה לו מסמכים חתומים בידי הכונס.

צד ד' שלח מכונאי וגורר רכבים מיוחדים, פינה את הרכב מהשטח ולאחר זמן פנתה אליו הרוכשת וביקשה שלא יעשה שימוש ברכב עד לברור מחודש של זכויותיו.

עד אז שמר צד ד' על הרכב בחניון בתשלום ובחודש מרץ 2009 ביקשה ממנו הרוכשת להחזיר לה את הרכב. צד ד' דרש השבת הוצאותיו בסך 35,000 ₪.

21. כיוון שהרוכשת התעלמה מדרישת צד ד' להחזר הוצאותיו, הוא הגיש נגד הרוכשת תביעה כספית להשבת הוצאותיו וזו הגישה נגדו תביעה שכנגד על סך 25,000 ₪ בגין שירותים שלטענתה סופקו לו על ידה אגב התקשרות כספית ביניהם.

בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין שולמו לצד ד' הוצאות הגרירה בלבד בסך 1,600 ₪ בהתבסס גם על התביעה שכנגד שהגישה נגדו הרוכשת.

הרוכשת והתובע התמהמהו בנטילת הרכב ממקום בו הוחזק על ידי צד ד' .

לטענתו, הרוכשת הוליכה אותו שולל כאשר טענה בפניו שהיא נותנת לו את הרכב בתמורה להוצאות גרירתו בלבד.

צד ד' מכחיש כי הרכב הושחת עת היה בחזקתו ולטענתו הוא השיבו כפי שנמסר לו. מדובר ברכב ישן מאוד שלא היה כשיר לנסיעה.

בכל מקרה לצד ד' טענת קיזוז לעניין הוצאותיו בסך 39,000 ₪.

דיון

22. השאלות הצריכות הכרעה הן:

-האם הנתבעים אחראים להימצאות הרכב בחניון ואי השבתו לתובע

-האם נגרם לרכב נזק החל מיום הוצאתו מהנכס, ואם כן מה גובהו

-מי אחראי לנזק

לטענת התובע, הוא לא ידע אודות הליך מכירת הנכס, משכך לא פינה את הרכב מהנכס, וכאשר קיבל אותו חזרה, נגרם לו נזק בסכום התביעה.

לטענת הנתבעים, הם לא ידעו ולא יכולים היו לדעת אודת המצאות הרכב בנכס, כיוון שאוחסן במקום לא נראה לעין, ולעומת זאת, התובע, אביו וגיסו ידעו שהנכס בהליכי מכירה ונמכר, וזנחו את נושא הרכב.

23. התובע העיד, כי לא ידע אודות הליך מכירת הנכס, למרות שמדובר בסוג של עסק משפחתי של גיסו, ואביו, צורי אביבי, עבד עם גיסו. הוא אישר, ש"בעבר במהלך שגיסי נכנס לחובות, היה רצון כלשהו שהנכס ייקנה על שמי אבל זה היה מזמן. זה היה הרבה לפני הכינוס. היה דיבור על זה אבל אף פעם לא הייתי בהליך ממשי של לקנות את הנכס.

למרות טיוטת הסכם המכר של הנכס על שמו (נספח א' לתצהיר הנתבעים) ולמרות ההתכתבות, בין הנתבעת לבא כוחו – עו"ד פופר- בעניין מכירת הנכס לתובע, שהוצגה לו במהלך חקירתו, טען התובע שאינו מכיר את המסמכים. לדבריו:

" יכול להיות שהיה הליך שהתחיל ב-2002 מאחורי הקלעים ואני לא ידעתי עליו. הרכב נלקח עם המכירה ב-2008. כשאמרתי לפני, זה מה שהתכוונתי. "

ש. אתה טוען שלא ידעת על הליך הכינוס ומצד שני יש לפחות 5 מכתבים שאתה אמור לרכוש את הנכס במהלך הכינוס, תסביר איך יכול להיות שלא ידעת?

ת. המעורבות שלי בסיפור המבנה היתה באופן עקרוני שרצו שהוא יירשם על שמי בגלל ההסתבכות הכלכלית של גיסי. הפעילות הממשית בין עוה"ד לא ידעתי ולא הייתי מעורב. ההליכים האלה נעשו כשאני יודע שיש חוב לבנק והמבנה משועבד, אבל לא היה לי מושג שהמבנה עומד להימכר. גיסי לא סיפר לי. אני יודע בכללי וביקשו ממני לעזור ברישום המבנה על שמי. מדובר ב-2003.

ש. ב-2003 הרכב היה מאוחסן שם?

ת. לדעתי, לא. להערכתי זה הוכנס בסביבות 2004-5.

ש. אביך לא דיבר אתך על הליך הכינוס והמכירה?

ת. לא.,.........

ש. אביך לא דיבר על האפשרות שהנכס עומד למכירה?

ת. כמו שאמרתי קודם, דיברו איתי על עזרה אבל לא ירדתי לפרטים וזה היה בסביבות 2003.

ש. איפה גרת באותה תקופה 2003-2008?

ת. בתל אביב. לא בבית הורי.

ש. מתי קנית את הרכב, ב-2002?

ת. כן.

ש. ואכסנת אותו בנכס ב-2005?

ת. בערך.

ש. איפה הוא היה בין השנים האלה?

ת. הוא היה בהתחלה בבית הורי, שם עבדתי עליו ושיפצתי אותו. אחר כך הוא היה אצלי בתל אביב תקופה ואחר כך הועבר לאחסון במבנה בערך ב-2005.

דהיינו, הרכב היה מאוחסן בשלב מסוים בבית הוריו של התובע, ולאחר מכן בחניון בנכס. אביו, אשר עבד עם גיסו בנכס, הכיר את הרכב ואמור היה לדעת שהרכב שבחניון הינו הרכב של התובע.

24. הנתבעת העידה, שמונתה ככונסת למקרקעין בלבד, בגין חובם של רועי וניקולט שנהב, התובע לא היה אחד החייבים והרכב לא שועבד לבנק. היא מעולם לא פגשה את התובע, אך כן פגשה את אביו שהציג עצמו כנציג התובע ושהיה עמה בקשר מעת לעת, ואת בא כוחו.

היא ביקרה בנכס מספר פעמים, אך לא ראתה את הרכב. נודע לה אודות קיומו חודשים מספר לאחר מסירת הנכס לרוכשת.

לגרסתה, הנכס נמכר לרוכשת כפי שהוא עם כל מה שהיה בתוכו.

25. עו"ד פורי אשר ייצג את רוכשת הנכס בעסקת הרכישה, העיד, כי מספר חודשים אחרי מסירת החזקה בנכס לרוכשת, התקשר אליו נציג הרוכשת ושאל למה לא הוציאו את כלי הרכב מהנכס. לדבריו, היה מדובר בנכס נטוש וטעון שיפוץ. מסירת החזקה נעשתה באמצעות מסירת הודעה בכתב מהכונסת לרוכשת. הוא פנה לכונסת ואמר לה, שיש בנכס באחד החלקים שלו כלי רכב נטושים, וכי הוא מניח שהם שייכים לחברת שנבר שהייתה בעלת זכויות בנכס. הוא ביקש מהכונסת לדאוג להוציא את כלי הרכב מהמבנה. הכונסת טענה בפניו, שהרוכשת רכשה את הנכס as is, כולל המכוניות ובאחריותה להיפטר מהם. עו"ד פורי העיד, שאמר לכונסת, שהרוכשת לא רכשה את הרכבים, אלא נכס מקרקעין בכינוס נכסים וכי הוא מבקש שתפנה לראש ההוצל"פ שיתן לה הוראות. (מכתבו צורף כנספח ה' לתצהיר צד ג'.

לדבריו, הרוכשת לא בדקה למי שייך הנכס והוא לא אמר לכונסת שניסה ליצור קשר עם הבעלים של הרכב. לדבריו, הרוכשת רכשה את נכס המקרקעין כפי שהוא אבל לא את המכוניות ולשיטתו, לנתבעת 2 לא הייתה סמכות למכור את המכוניות.

26. התובע הגיש הערכת שווי הרכב מיום 26.6.09, שבוצעה על ידי זליצקי אמיר – שמאי כללי ומעריך רכוש ונזקים. בחקירתו הבהיר, כי אינו שמאי רכב ואף אין מדובר בשמאות רכב, אלא בפריט אספנות.

אמיר זליצקי ציין כי הרכב לא נבדק ולא הוצג בפניו, והוא נתבקש להעריכו על פי ניסיונו ועל בסיס נתונים שקיבל מהתובע. את הנתונים קיבל מהתובע בעל פה והוא העריך את הרכב בשווי של 53,000 ₪ וזאת, מתוך הנחה, שמרבית הטיפולים הנחוצים והנדרשים לתחזוקתו, אכן בוצעו. זליצקי ציין, כי לצורך הערכת הרכב נעזר בשמאי רכב מומחה ברכב אספנות מסוג זה.

דהיינו, זליצקי העריך את שווי הרכב על סמך הנחות, מבלי שבדק כלל שהרכב טופל כראוי.

בחקירתו העיד, כי הערכתו מבוססת על בדיקה באתרי אינטרנט, בדיקה אצל שמאי רכב המומחה ברכב אספנות. הוא אישר שיש שמאים מומחים ברכבי אספנות והוא שמאי שמתמחה בפרטי אספנות. לא נמסר לו אם יש ברכב נזקים, הוא לא שאל, לא בדק ואינו יודע באיזה מצב הוחזק הרכב, דבר שמשפיע על ערכו. הוא אישר, שרכב שעומד במחסן מספר שנים, מתכלה מדרך הטבע.

כבר עתה יש לקבוע, כי אין לקבל את הערכת הרכב, שהוגשה על ידי זליצקי. הוא לא ראה מעולם את הרכב, לא בדק אותו, לא ידע מה מצבו ואם קיימים בו נזקים ולא ידע אם הרכב טופל כראוי בשנים שהוחזק על ידי התובע. הוא לא העריך אותו על בסיס ידע אלא על בסיס גלישה באינטרנט והתייעצות עם מומחה לרכב אספנות. אותו מומחה לא הובא לעדות ולא הגיש כל מסמך לגבי ערך הרכב.

איני מקבלת את הערכת הרכב שהוגשה על ידי התובע.

27. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי הרכב אוחסן בנכס לאחר שקודם לכן אוחסן בחניית בית הוריו של התובע. אביו של התובע, אשר הכיר את הרכב אשר חנה תקופה מסוימת בחצר ביתו, עבד, על פי עדות התובע, עם גיסו בחברה שהחזיקה בנכס. משכך ידע אודות הרכב המאוחסן בנכס, וידע אודות מכירת הנכס. מהעובדה שאביו של התובע התכתב עם הנתבעת ולדבריה, שלא נסתרו, אף היה עמה בקשר, יש לקבוע שהתובע ידע אודות כל המהלכים הנעשים בשמו.

התובע לא העיד את אביו, כדי לסתור טענתה זו של הנתבעת.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

28. יתרה מכך, מהתכתובות בין הנתבעת לבא כוח התובע, ומהמסמך שכתב אביו של התובע לנתבעת, מסמכים שפורטו בכתב ההגנה וגרסתה בפסק דיני זה, עולה, שהתובע ואביו ביקשו שהנכס יועבר לבעלות התובע והמשכנתא תוסר בתמורה לתשלום סך 110,000$.

התובע סתר עצמו לעניין ידיעתו אודות אפשרות מכירת הרכב, כאשר באחת טען, כי מעולם לא קיבל הודעה שעליו לפנות את הרכב, הוא לא ידע שבכוונת הנתבעים לגרור את הרכב מהנכס וגם גיסו לא מסר לו על "צרותיו". לעומת זאת, בעדותו אישר כי בשלב מסוים הייתה חשיבה למכור לו את הנכס כעזרה לגיסו (ע' 10 שורה 8 – 15 לפרוטוקול).

לאור האמור אני קובעת, שהתובע ידע שהנכס עמד למכירה ונמכר בפועל. גרסת צד ג' 1 תומכת בקביעה זו ובכך, שהתובע זנח את הרכב. על פי עדותו של עו"ד פורי, פנתה צד ג' 1 אל התובע, כדי לבדוק עמו באם הינו מעוניין ברכישת הרכב, התובע לא השיב לפניות אליו, והוא, עו"ד פורי "אילץ" את ב"כ התובע למסור מכתב דרישה לרכב. הוא אף הציע לתובע לקבל את הרכב תמורת תשלום של 30,000 ₪ לצד ד' עבור ההוצאות בגרירת ואחזקת הרכב, אך התובע לא עשה דבר להקטנת נזקו. (ראה סיכומי צד ג' 1 ע' 14 שורות 15 – 29 לפרוטוקול).

29. יתרה מכך, כפי שיובהר , עצם המצאות הרכב בנכס הודע לנתבעת חודשים מספר לאחר מסירת הנכס לרוכשת, אין לקבל טענה, שלכל אורך תקופה זו, לא ידע התובע מאביו ומגיסו, שהנכס נמכר.

אין חולק, כי הכונסת מונתה רק למקרקעין ולא לרכב. הכונסת העידה כי לא הבחינה ברכב שחנה בחניון הנכס והתובע עצמו העיד:

"ש. המבנה באשקלון ששם היה הרכב הוא מבנה נטוש באיזור התעשיה, נכון?

ת. לא מדויק. זה מבנה תעשיה גדול שחלקו מאוכלס במוסך וסוכנות רכב ועוד כמה בעלי מקצוע, הוא מחולק לתאים והאוטו עמד בתא ספציפי בפינת המבנה שהיתה ריקה ולא מאוכלסת.

(ע' 10 שורות 22-25 לפרוטוקול).

דהיינו, הרכב לא היה במקום גלוי לעין, ואני מקבלת את גרסת הנתבעת, לפיה לא הבחינה בנכס עד אשר הודע לה, חודשים לאחר מסירת הנכס לרוכשת, שהרכב מצוי בנכס.

30. הכונסת פנתה אל כב' ר' ההוצאה לפועל לגבי גורל המיטלטלין שנותרו בנכס, ופעלה על פי החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל ולפיה היא רשאית למכרם למרבה במחיר על חשבון החוב לזוכה ואם ההוצאות והטרחה עולים על התועלת, היא רשאית להותירם בידי הרוכשת. עוד נקבע, כי הבחירה נתונה בידי הזוכה.

איני מקבלת את טענת התובע ולפיה, הכונסת הטעתה את ר' ההוצאה לפועל, הגם שקיימת מחלוקת בין הכונסת לבין עו"ד פורי, בשאלה, האם האחרון אמר לכונסת שניסה לאתר את התובע וללא הצלחה.

לאור המפורט, התובע לא הוכיח שהנתבעים ו/או אחד מהם, אחראים לכך שהרכב הושאר בנכס, ו/או שנמסר לצד ד'. מה עוד, שהנתבעת פעלה על פי החלטת ר' ההוצאה לפועל.

31. מהעדויות והראיות עולה, שהתובע, אביו וגיסו, כולם בני משפחה, ידעו שהרכב חונה בנכס, ידעו שהרכב נמכר, לאחר הליך שהתנהל במסגרת תיק המימוש בהוצאה לפועל, התובע, באמצעות בא כוחו ואביו, ביקש להעביר את הזכויות בנכס על שמו, ולהסיר את המשכנתא, בתמורה לתשלום 110,000$, ואף התנהלה התכתבות ענפה בעניין זה, בין הנתבעת, ב"כ התובע ואביו.

המסקנה היחידה הינה, שהתובע זנח את רכבו, מתוך ידיעה ברורה שהוא מצוי בנכס, ואין לו להלין על עצמו.

הנתבעים פעלו כדין, כאשר לאחר מכירת ומסירת הנכס הסתבר, שבנכס חונים רכבים. הנתבעת פנתה לר' ההוצל"פ ופעלה על פי הוראותיו.

לאור המפורט אני דוחה את התביעה

32. למעלה מן הצורך אציין, כי התובע כלל לא הוכיח את הנזק הנטען על ידו.

מהעדויות עולה שהרכב הוצא מהנכס בגרירה, מה שמצביע על אי כשירותו לנסיעה.

הרכב חנה תקופה ארוכה מאוד בנכס ו/או בחצר בית הורי התובע, ואין כל אינדיקציה לגבי מצבו בעת הוצאתו מהנכס, למעט עדות צד ד', לפיה, הרכב היה במצב רעוע.

סוף דבר

אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים ביחד לחוד הוצאות בסך 7,000 ₪.

הודעות צד ג' וצד ד' הוגשו מנימוקים המפורטים בכתבי הטענות. הודעות אלה לא נדונו לאור דחיית התביעה.

התובע ישלם לכל אחד- לצד ג' 1 ולצד ד' הוצאות שכ"ט בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו סיון תשע"ג, 24 מאי 2013, בהעדר הצדדים.