הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1. תביעה לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת בתאונה שארעה ביום 8.03.05 (להלן: "הרכב"). התובעת העמידה את תביעתה על סך של 63,814 ₪ והגישה אותה כנגד נתבע 1 (להלן: "הנתבע") שנהג ברכב הפוגע וכנגד נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") מבטחת הרכב הפוגע במועד התאונה.

2. הצדדים הסכימו כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע ועליו לפצות את התובעת. המחלוקת הייתה בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי על ידי הנתבעת במועד התאונה.

3. טענת הנתבעת הייתה כי במועד התאונה לא הייתה קיימת פוליסה בת תוקף. לדבריה, ממצאי חקירה שביצעה העלו חשד כי הפוליסה נתבקשה על ידי סוכן הביטוח מוחמד חוואשי (להלן: "צד ג'") והונפקה באמצעות סוכנות הביטוח צפונית רק לאחר התאונה. הצעת הביטוח אשר נחזית להיות חתומה על ידי אביו של הנתבע מר אסעד עשמאוי (להלן: "אסעד") התבררה כי לא נכונה וכשקרית. לטענתה, צד ג' הפר את חובת הנאמנות כלפיה והיא אינה חבה בגין מעשיו. היא הוסיפה כי גם אם צד ג' נתבקש להקים פוליסת ביטוח, הרי שבכוונת מרמה הוא לא ביצע את המוטל עליו. בנסיבות אלו הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד סוכן הביטוח.

4. להגנתו טען צד ג' כי ביצע מלאכתו נאמנה ולטענות המרמה שהועלו כנגדו אין כל בסיס. לדבריו, ביום 2.03.05 התקבלה אצל הנתבעת הצעה לביטוח הרכב, היינו עובר לתאונה שארעה כאמור ביום 8.03.05. בידיו, כך טען, נמצא המסמך המקורי של ההצעה אשר חתומה בחותמת "נתקבל" על ידי סוכנות הביטוח צפונית.

המסכת הראייתית

5. במסגרת חקירתו הנגדית טען הנתבע כי הוא לא זה שעשה את הביטוח לרכב, כי אם החברה בה עבד באותה תקופה (להלן: "החברה"). הוא אישר כי מי שהתעסק עם ביטוח כלי הרכב של החברה היה אביו אסעד. כן אישר, כי דיווח על התאונה לבעלי החברה בלילה שאחרי התאונה ולמיטב ידיעתו יום לאחר מכן דווחה התאונה לצד ג'.

6. ואכן, אסעד ציין בעדותו כי הוא זה שעורך את הביטוחים לכלי הרכב של החברה. לדבריו, בנוגע לכל אחד מ-20 כלי הרכב של החברה הוא קיבל הודעה בסמוך לסיום תקופת הביטוח והוא שילם את הביטוח לתקופה החדשה בהוראת קבע. גם הוא ציין כי הודיע לצד ג' על התאונה יום לאחר התרחשותה. כשנדרש לכך שההודעה לתאונה או שהתאריך המצוין להודעה על התאונה מאוחר מ- 8 חודשים מיום התאונה, הוא שב וטען כי הוא עצמו מסר את ההודעה על התאונה לצד ג' יום לאחר שארעה.

7. בחקירתו הנגדית נדרש אסעד לכך שבדיקה העלתה כי לרכב נשוא התביעה לא היה ביטוח בשנתיים שקדמו לתאונה, והוא שלל אפשרות שכזו. לדבריו, כל כלי הרכב של החברה מבוטחים על ידו גם אלה שאינם פעילים והוא אף פעם לא הפסיק את ביטוחם. כשהוצג בפניו מסמך הצעת הביטוח מיום 2.03.05 הוא אישר כי החתימה המתנוססת עליה היא חתימתו שלו ועמד על כך גם שעה שעומת עם דברי החוקר מטעם הנתבעת שטען כי הוא הודה בפניו כי אין מדובר בחתימתו שלו ואף צירף חשבונית החתומה על ידו להוכחות דבריו. הוא אישר אמנם כי החתימה על ההודעה שנמסרה לחוקר היא חתימתו, אך שב וטען שהחתימה על הצעת הביטוח היא כן חתימה שלו ואין לו הסבר מדוע החוקר רשם כאילו נאמר מפיו שהחתימה על ההצעה אינה חתימתו שלו.

8. אסעד הוסיף כי הרכב נשוא התאונה בוטח באמצעות הוראת קבע שהופסקה לאחר התאונה. בשלב מאוחר יותר הוא נתבע על ידי הנתבעת לשלם את ההפרש בסך של 362 ₪ (ת"א 708395/08 בבית המשפט השלום בתל-אביב), ולאחר ששילם את החוב, הודיעה לו הנתבעת על סגירת התיק במכתב מיום 8.04.08 (נ/2ׂׂ).

9. צד ג' נדרש בחקירתו לביטוח הרכב נשוא התאונה בשנים שקדמו לתאונה והוא השיב כי אינו זוכר באיזו חברה הוא היה מבוטח, אך אישר כי החברה ביטחה את כל כלי הרכב שלה. עם זאת, בהמשך חקירתו ציין כי הרכב נשוא התביעה לא בוטח במשך השנתיים שקדמו לתאונה, וכשהופנה בחקירתו להודעה שמסר לחוקר בה ציין כי הרכב בוטח אצל הנתבעת וקודם לכן היה מבוטח בחברת כלל, השיב כי כוונתו במילים "קודם לכן" הייתה לשנים קודמות יותר ולא לשנתיים שלפני התאונה. כשנדרש לגרסת אסעד כי הרכב כן היה מבוטח בשנתיים שלפני התאונה השיב "אין לי תשובה". הוא ציין כי לוּ הרכב היה מבוטח בשנים שקדמו לתאונה לא היה צורך בחתימה על הצעה חדשה כפי שנעשה במקרה זה.

10. גם צד ג' עמד על כך כי הודעה לתאונה נמסרה לו באותו יום בו ארעה התאונה או יום למחרת. לשאלה, בתוך כמה זמן הוא מודיע בדרך כלל לחברת הביטוח על אירוע ביטוחי השיב כי אם מדובר בתאונה שארעו בה נזקי גוף הוא ממתין לקבלת מלוא הפרטים מהמבוטח כולל אישורי משטרה ובית חולים ולכן העברת ההודעה מתעכבת. כשנדרש לכך שההודעה במקרה זה ניתנה בחלוף 8 חודשים מהתאונה השיב "זה ממש מוזר", ולאחר מכן הוסיף כי יתכן ומדובר בהודעה נוספת שהוא נתבקש למלא בשלב מאוחר יותר.

11. כאמור הנתבעת הצטיידה בדו"ח של החוקר מר מוטי בן עטר (להלן: "החוקר") אשר במסגרת החקירה שביצע שמע בין היתר את גרסותיהם של אסעד, צד ג' וריטה מסוכנות הביטוח צפונית.

12. צד ג' מסר בהודעתו לחוקר כי הרכב בוטח לראשונה אצל הנתבעת ימים ספורים לפני שארעה התאונה וקודם לכן הרכב היה מבוטח בכלל חברה לביטוח. הוא אישר כי אכן שוחח עם סוכן הביטוח מר מוחמד מואסי וביקש ממנו לדחות את הדיווח על התאונה לחברת הביטוח עד שפוליסת הביטוח של המבוטח תעבור פרודוקציה. בהודעה מאוחרת יותר שמסר ציין צד ג' כי הרכב לא היה מבוטח במשך השנתיים שקדמו לתאונה.

13. מנגד, אסעד ציין בהודעתו לחוקר, כי הרכב היה מבוטח מספר שנים באותה סוכנות ביטוח; הוא לא חתם על טופס ההצעה, שכן לרכב יש חידוש וכיסוי אוטומטי מדי שנה; הוא שילם עבור הביטוח בהוראת קבע ואף פעם לא קיבל קבלות; ופעמים רבות אף לא קיבל את פוליסת הביטוח. לפי דברי החוקר, במסגרת חקירתו טען אסעד כי החתימה על ההצעה אינה חתימתו, ולראייה הוא הציג בפניו חשבונית ישנה משנת 2002 הנושאת את חתימתו שאינה זהה לחתימה על ההצעה. אסעד הוסיף וטען בפניו כי היום חתימתו שונה לאחר שעבר תאונה בה נפגע בידו. עוד מסר לו אסעד כי ביטול הוראת הקבע נעשה על ידו לאחר התאונה מאחר והתנהלות צד ג' לא הייתה לרוחו, אך כשנתבקש על ידי הנתבעת לשלם את יתרת החוב, הוא עשה כן ללא עוררין.

14. החוקר ציין בדו"ח כי ממצאי חקירתו מעלים חשד כבד ביותר כי צד ג', ללא ידיעת אסעד, מיהר לרכוש כיסוי ביטוחי לאחר התאונה ובעקבותיה, תוך שהוא הצליח להחתים (באמצעות תרגיל כזה או אחר) חותמת "נתקבל" רטרואקטיבית על ההצעה שמולאה לאחר האירוע. החוקר הוסיף כי עולה חשד כי צד ג' קיבל מאסעד פרמיות במשך מספר שנים מבלי לרכוש עבורו ביטוח ורק לאחר התאונה הוא מיהר לרכוש כיסוי שיכסה את התאונה. בשולי הדו"ח המליץ החוקר לשקול בדיקת צד ג' בפוליגרף, ולחילופין להעמיק ולהרחיב את החקירה על מנת לבדוק אם ישנם לקוחות נוספים שסברו כי רכשו כיסוי ביטוחי כשבפועל צד ג' לא רכש זאת עבורם. יצוין כבר עתה כי אין מחלוקת כי ההמלצות של החוקר לא יושמו. צד ג' לא נחקר בפוליגרף ולא נעשתה כל בדיקה מעמיקה בעניינו על ידי הנתבעת.

15. בחקירתו הנגדית נדרש החוקר להקלטות שביצע שעה ששוחח עם הצדדים השונים והוא אישר כי אכן הקליט את השיחות, אך ההקלטות אינן בידו כיום. בחקירתו גם הוסיף כי ערך בדיקה בחברות הביטוח השונות האם הרכב היה מבוטח אצלן בשנים שקדמו לתאונה, והממצאים העלו כי הוא לא היה מבוטח. כשנדרש לשאלה, האם בדק עם סוכנות הביטוח צפונית אודות החותמת שלה המתנוססת על הצעת הביטוח השיב כי שוחח עם ריטה מסוכנות הביטוח צפונית ותגובתה הייתה כפי שציין בדו"ח כי ההצעות אכן עוברות דרכה ונחתמות על ידה אל היא אינה זוכרת הצעה זו או אחרת. כשנשאל, האם העובדה שההצעה חתומה אינה מלמדת כי היא אכן הוגשה לסוכנות, השיב "אני גם יכול ללכת למשרד להסיט את תשומת ליבה, ולקחת את החותמת ולהחתים. זו אופציה. אני לא אומר שזה מה שעשה. קרו דברים". עם זאת הוא אישר כי לא ביקש את עמדתה של ריטה בדבר חשדות אלו. החוקר התעקש בחקירתו כי אסעד אמר לו כי ההצעה לא נחתמה על ידו, וכי אסעד הוא זה שהציג מיוזמתו חשבונית כדי להוכיח כי החתימה על ההצעה אינה חתימתו שלו.

דיון והכרעה

16. אין מחלוקת כי החברה ביטחה כלי רכב שלה אצל הנתבעת ו/או באמצעות צד ג' מספר שנים עובר לתאונה נשוא תביעה זו. עדותו של אסעד כי ביטח את כלי הרכב שלו, בכלל זה, הרכב נשוא התביעה, בכל השנים שקדמו לתאונה באמצעות צד ג' לא הוכחשה והיא מהימנה עלי. הפרמיות שולמו באמצעות הוראות קבע.

17. למעשה גם לא יכולה להיות מחלוקת כי הצעת הביטוח התקבלה על ידי סוכנות הביטוח צפונית שחתימתה על גבי ההצעה לא הוכחה כמזויפת. אכן החוקר העלה בעדותו סברה כי צד ג' מיהר לרכוש כיסוי ביטוחי לאחר התאונה תוך שהוא הצליח להחתים חותמת "נתקבל" רטרואקטיבית על ההצעה שמולאה לאחר האירוע. ואולם משנמנעה הנתבעת מלהעיד איש מאנשי סוכנות הביטוח צפונית, בין היתר גם את ריטה אשר החוקר שוחח עמה והיא מסרה לו כי כל ההצעות עוברות דרכה ונחתמות על ידה, המסקנה היא כי עדות שכזו לוּ הייתה נשמעת הייתה פעולת לחובת הנתבעת (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614 (1993)). בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי החתימה על גבי ההצעה לא נחתמה על ידי סוכנות הביטוח צפונית. למעשה, גם החוקר אישר כי מדובר בהצעה שאושרה על ידי סוכנות הביטוח צפונית והמחלוקת היחידה אפוא, שיש לדון בה היא שאלת חתימתו של אסעד על הצעת הביטוח. ככל שההצעה אכן נחתמה על ידו הרי שהיא התקבלת על ידי סוכנות הביטוח צפונית ביום 2.03.05 כפי שמוטבע על גבי ההצעה, היינו עובר לתאונה, ומכאן כי ביום התאונה היה לרכב ביטוח בר תוקף. טענת הנתבעת הייתה כי ככל שההצעה לא מולאה על ידי החברה כי אם על ידי צד ג' עצמו לאחר התאונה אזי הגם שסוכנות הביטוח צפונית אישרה אותה היא חסרת תוקף.

18. באשר לחתימה על הצעת הביטוח. בעניין זה העיד אסעד כי חתם עליה והחתימה המתנוססת עליה היא חתימתו. הנתבעת לא הצטיידה עם חוות דעת שיש בה כדי ללמד כי אין מדובר בחתימתו של אסעד. את טענתה כי אין מדובר בחתימתו, ביקשה לבסס אך על עדותו של החוקר לפיה אסעד טען בפניו במסגרת ההודעה שמסר לו כי החתימה על ההצעה אינה שלו. ברם, אסעד טען בתוקף כי לא אמר דברים אלו לחוקר. החוקר אמנם ביקש להוכיח את גרסתו באמצעות הימצאותה של חשבונית עליה מתנוססת חתימתו של אסעד, ואולם כשם שנטען כי אסעד הביא את החשבונית להוכיח כי אין מדובר בחתימתו, באותה מידה ואף בהסתברות גדולה יותר, אפשר שהחוקר ביקש מאסעד להציג בפניו חשבונית כדי שיוכל להשוות את חתימתו על גביה לחתימה שעל גבי ההצעה. גם הצורך בהצעה הוסבר בכך שנתבקשה תוספת של נהג צעיר (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 28). בנסיבות אלו, קשה להמעיט בחשיבות הקלטת השיחה, שלטענת החוקר אבדה יחד עם כל ההקלטות שביצע במסגרת חקירה זו. די נהיר כי שעה שמדובר בטענה כה חמורה של זיוף הצעת ביטוח במועד מאוחר כדי להקים פוליסה שלא כדין ולמעשה לטענה חמורה עוד יותר של גניבת פרמיות על ידי צד ג' במשך שנים, הנטל המוטל על הנתבעת הוא נטל ראייתי גבוה (ראו למשל: ע"א 3173/12 עזרא נ' גאריביאן (פורסם בנבו, 4.09.14)), ונטל זה לא הורם.

19. בנסיבות אלו, בהן קיימת מחלוקת לגבי נכונות ההודעות הרשומות, וודאי נוכח העובדה כי מוסרי ההודעה דוברי ערבית, אף אם הם דוברים גם את השפה העברית, ומחלוקת זו היא היא עיקרה של המחלוקת שבין הצדדים, העדר הקלטות רובץ לפתחה של הנתבעת, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת להיעלמות כל הקלטות שהיו בידי החוקר. מה גם, שהתיעוד של החוקר לוקה בחסר באופן המקשה עוד יותר לייחס לתיעוד זה מהימנות מספקת. כך, למשל ישנן שיחות שכלל אינן מתועדות כשיחת החוקר עם מר מוחמד מואסי אשר לטענת החוקר אמר לו כי צד ג' התקשר אליו וביקש לדחות את הדיווח לנתבעת עד להפקת הפוליסה. למעשה, גם הטענה כי הרכב לא היה מבוטח בשנתיים לפני התאונה לא הוכחה. החוקר טען כי בדק זאת מול כל חברות הביטוח ואולם לא הביא כל אסמכתא או תיעוד לבירור זה שערך. בנוסף גם קיים קושי בתאריכים שבדו"ח החוקר, שעה שמועד הגשת הדו"ח – 25.05.06, מוקדם ליום בו קוימה חקירה נוספת עם צד ג' – 20.06.06 הנזכרת בדו"ח כשצד ג' חתם על ההודעה יומיים מאוחר יותר. אכן, לעניין זה ניתן הסבר, כי נערכה השלמה מאוחרת, אך מכלול הקשיים האמורים הקשורים בדו"ח, מביאים לצירוף גם עניין זה למסקנה כי קשה לתת משמעות של ממש לדו"ח בהעדר ההקלטות.

20. בנסיבות אלו גם אין משמעות של ממש למועד ההודעה על הביטוח שגם ממנו ביקשה הנתבעת ללמד על העדר כיסוי ביטוחי. ראשית יש לזכור כי איחור במסירת הודעה אינו מהווה כשלעצמו עילה לטענה בדבר העדר ביטוח. במקרה זה הדבר גם לא נטען אלא שהנתבעת ביקשה ללמד מכך כי ההצעה נערכה על ידי צד ג' במועד מאוחר לתאונה. אכן, התאריך המצוין על ההודעה לנתבעת הוא 24.11.05 היינו, כ-8 חודשים לאחר התאונה, ואולם מנגד עמדו עדויות הנתבע ואביו אסעד כי הם מסרו הודעה במועד מוקדם יותר, ולמעשה יום לאחר התאונה. אסמכתא לכך אמנם לא נמצאה, ואולם איני רואה להטיל ספק בעדותם, שכן כאמור, גם החוקר לא הטיל ספק במהימנותם וייחס את הרמאות לצד ג'. משכאמור, אני סבור כי יש ממש בגרסת אסעד כי מבחינתו הרכב היה מבוטח, אזי גם אם לא נערכה הצעה קודם לכן, לא הייתה כל סיבה שהוא לא ימסור הודעה לצד ג' בסמוך להתרחשות התאונה.

21. למעשה, גם אם החתימה אינה של אסעד והיא נחתמה על ידי צד ג', חתימתה של סוכנות צפונית נתנה תוקף לביטוח. וזאת על שום מה? אין מחלוקת כי החברה באמצעות אסעד ביטחה את כלי הרכב שלו באמצעות צד ג'. ככל שיש ממש בטענות כי צד ג' במשך שנים לא העביר את פרמיות הביטוח לנתבעת ואף לא פנה לנתבעת לביטוח אלו מכלי הרכב של החברה, אזי אפשר שבעבר לא היה לכלי הרכב ביטוח תקף. ברם, טענות הנתבעת כלפי צד ג' בכל הנוגע להתנהלותו באותה תקופה אינה בעל משמעות לעניין נשוא המחלוקת, היינו תוקפה של הצעת הביטוח שנחתמה על ידי סוכנות הביטוח צפונית, שכן לא יכולה להיות מחלוקת כי צד ג' פעל בהרשאתו של אסעד, ואף אם מעל בה בעבר, הרי שמשפנה לסוכנות הביטוח צפונית עובר לתאונה וביטח את הרכב נשוא התביעה הוא עשה זאת בהרשאתו של אסעד. על כל אלו יש לזכור כי פרמיות הביטוח שולמו בהוראת קבע, ואף חוב קטן בגינו הוגשה תביעה כנגד החברה (ת"א 708395/08 בבית משפט השלום בתל-אביב, נ/2) שולם. בנסיבות אלו קשה עוד יותר לקבל את הטענה כי פוליסת הביטוח לא הייתה תקפה.

סופו של יום אפוא, טענת הנתבעת בדבר העדר כיסוי ביטוחי נדחית.

בנסיבות אלו גם אין מקום לקבלת ההודעה לצד ג', שכן ככל שיש בפי הנתבעת טענות באשר להתנהלותו של צד ג', הן אינן נוגעות לאירוע זו, בו כאמור, הייתה פוליסה תקפה שהפרמיות לגביה שולמו לנתבעת במלואן.

הודעת צד ג' אף היא נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין, לאחר שמלוא הפרטים הנוגעים להתנהלות צד ג' לא הובררו לאושרן, איני עושה צו להוצאות בעניין זה.

הנתבעים ישלמו אפוא, לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 63,814 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן את הוצאותיה ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ה, 03 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.