בהכרעת הדין מיום 27.6.13, הורשעה הנאשמת על יסוד הודאתה, בעבירה של העסקה שלא כדין, בניגוד להוראות סע' 4 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

קודם שיפורטו טיעוני הצדדים לעונש, תובא בקצרה השתלשלות האירועים בהליך -

1. ביום 23.7.13 הגישה המאשימה כתב אישום (להלן: "כתב האישום המקורי") הן כנגד הנאשמת והן כנגד מר גדי רופאייזן (להלן: "הנאשם"), מתוקף אחריותו כנושא משרה אצל הנאשמת.

2. ביום 26.4.11 ובטרם הוקרא כתב האישום בפני הנאשמים, הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן כנגד הנאשמים, במסגרתו הוספו 2 עדים לרשימת עדי התביעה (להלן: "כתב האישום המתוקן").

3. ביום 18.5.11, העלו הנאשמים טענה מקדמית במסגרתה ביקשו להורות על ביטול כתב האישום נגדם, בטענה כי העבירה נשוא כתב האישום, התיישנה זה מכבר. הבקשה הועברה לתגובת המאשימה, אשר הוגשה ביום 26.6.11.

4. ביום 28.7.11, ניתנה החלטת בית הדין, במסגרתה התקבלה הבקשה באופן חלקי. בהחלטה נקבע, כי יש לקבל את טענת ההתיישנות באשר לעבירה המיוחסת לנאשם – עבירה של אחריות נושא משרה בהקשר לעבירה המיוחסת לנאשמת, לפי סע' 5 לחוק. לפיכך, עפ"י החלטת בית הדין, בוטל כתב האישום כנגד הנאשם.

בהתאם, נותר על כנו האישום המופנה כנגד הנאשמת, בגין עבירה לפי סע' 4 לחוק.

5. ביום 1.8.11 הגישה הנאשמת בקשה נוספת לביטול כתב האישום, אולם בקשה זו נדחתה, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 25.9.11.

6. בישיבה שהתקיימה ביום 3.10.11 ואשר נועדה להקראת כתב האישום, הודיע ב"כ הנאשמת את הדברים הבאים:

"לאור העובדה כי הן חל צמצום בכתב האישום והן בזהות הנאשמים, ולנוכח נסיבות העניין, אנו מבקשים כי תדחה ישיבת ההקראה שנקבעה להתקיים היום וזאת על מנת לאפשר לנאשמת לפנות למאשימה בבקשה לחזור להליך המנהלי.

מאחר ומדובר בקנס של 5,000 ₪ בלבד ומשיקולים פרקטיים, אנו סבורים כי יהיה זה נכון לסיים את העניין בתשלום הקנס המנהלי."

7. לאחר עיכובים רבים, הודיע ב"כ הנאשמת ביום 15.2.12, כי הגם שפנה אל המאשימה בבקשה לחזור להליך המנהלי, נענה בשלילה:

"...המאשימה דחתה את הבקשה לאור עמדתה כי לא ניתן דתה כי לא ניתן לאחר העלאת טענות מקדמיות, להחזיר את התיק להליך מנהלי.

בנסיבות אלו, מתבקש בית הדין הנכבד להורות על המשך ההליכים בתיק הנדון וקביעת מועד להקראת כתב האישום".

8. לאחר קיומה של ישיבה נוספת, בה ביקשו הצדדים לבחון אפשרות להגיע להסדר טיעון, ולאחר מספר לא מבוטל של בקשות דחייה, התקיימה ביום 27.6.13 ישיבת ההקראה, במסגרתה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני ולפיו הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום המתוקן ותורשע בעבירה המיוחסת לה, תוך שהצדדים יטענו באופן פתוח לעניין העונש.

בהתאם להסדר האמור, הורשעה הנאשמת והצדדים הביאו בפניי טיעוניהם לעונש.

טיעוני הצדדים לעונש -

9. להלן תמצית טיעוני המאשימה –

• עסקינן בכתב אישום אשר הוגש לאחר שהנאשמת ביקשה להישפט, כאשר הקנס המקורי שהוטל עליה היה ע"ס 5,000 ₪.
• מדובר בעבירה אשר בוצעה במסגרת עיסוקה הכלכלי של הנאשמת, לצורך רווח כלכלי.
• לחובת הנאשמת עומדות 3 עבירות נוספות אשר בגין אחת מהן הורשעה.
• מדובר בעבירה חמורה, כפי שנקבע ע"י ביה"ד הארצי בע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים ואין להטיל קנס סמלי או נמוך בנסיבות העניין.
• עונש המוצא של מי שהוטל עליו קנס מנהלי ובקש להישפט, הוא פי ארבעה לפחות מן הקנס המנהלי המקורי. לפיכך, טווח הענישה הראוי בעבירות לפי חוק עובדים זרים במקרים בהם מבקשת הנאשמת להישפט, הינו פי ארבעה מן הקנס המקורי שהוטל על הנאשמת, במקרה זה 5,000 ₪, לבין הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירות בהן הורשעה הנאשמת, קרי קנס בסך של 116,800 ₪.

10. בשים לב לאמור לעיל ולאור הודאתה של הנאשמת בשלב זה, ללא צורך בניהול הליכים משפטיים נוספים, הודיעה המאשימה כי היא מבקשת לגזור על הנאשמת קנס בגובה 30% מהקנס המרבי, היינו קנס בסך של 35,040 ₪. כן ביקשה המאשימה לחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירה נשוא כתב האישום, שאם לא כן, תישא בתשלום הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירות אלה.

11. תמצית טיעוני הנאשמת –

• יש לאבחן את המקרה הנדון ממקרים אחרים, בשים לב להחלטת בית הדין מיום 28.7.11, במסגרתה צומצם כתב האישום המתוקן, כך שהנאשם מס' 2 – מר גדי רופאייזן, נמחק מכתב האישום, וכי כל שנותר בכתב האישום הוא אישום אחד אשר הקנס המנהלי בגינו עומד על סך של 5,000 ₪.
• הנאשמת הביעה את רצונה לחזור להליך המנהלי, לאחר שצומצם כתב האישום למתכונתו הנוכחית, אלא שהמאשימה לא אפשרה זאת.
• הסכמת הנאשמת להודות בעובדות נשוא כתב האישום, הביאה ליעילות דיונית אשר יש להביא אותה בחשבון, בבוא בית הדין לפסוק את הקנס, אשר מבוקש כי יהיה נמוך מהקנס המנהלי בנסיבות העניין.

טווח הענישה והכרעה –

12. בהתאם להוראות חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה.

13. העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, ולצדן קנסות מנהליים בשיעור לא מבוטל, של אלפי שקלים לעבירה. שיעור הקנסות כאמור, מבטא את החומרה שיש לייחס לעבירות אלה, מתוך שאיפה למגר את תופעת העסקת עובדים זרים בניגוד לדין.

14. סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, קובע כדלקמן:

"14. ביקש אדם להישפט לפי סעיף 8(ג) או לפי סעיף 9(ב) והורשע, לא יפחת הקנס, אם הוא העונש היחידי, מהאמור להלן:

(1) לענין קנס מינהלי קצוב - מסכום הקנס או משיעורו;

(2) לענין קנס מינהלי שאינו קצוב ואשר קבוע לו סכום או שיעור מזערי - מהסכום או מהשיעור המזערי הקבוע לעבירה,

ואולם בית המשפט רשאי מנימוקים שיירשמו להפחית את הקנס אם ראה נסיבות מיוחדות המצדיקות את הפחתתו."

פירושו של דבר, לענייננו, כי בהתאם להוראות החוק, הרי שהרף התחתון של הענישה במקרה הנדון, הינו בסך של 5,000 ₪ - שיעורו של הקנס המנהלי הקצוב.

15. במקרה דנן, עומדות לזכותה של הנאשמת מספר עובדות רלוונטיות אשר תפורטנה בהמשך, אולם לצורך הגדרת טווח הענישה, אציין כי די בהודאת הנאשמת בביצוע העבירה בגינה הוגש כתב האישום, כבר בישיבת ההקראה, כדי להגדיר את הרף העליון של הענישה, על 50% מן הקנס המרבי, היינו 58,400 ₪.

16. מלבד הודאת הנאשמת כבר בישיבת ההקראה, מה שהביא לחסכון זמן שיפוטי יקר, תוך הימנעות מו הצורך בניהול התיק והכרעה בו, הרי שיש לזקוף לזכות הנאשמת את העובדה כי מיד לאחר שניתנה החלטה בית הדין בטענות המקדמיות שהעלתה, ובמסגרת זו בוטל כתב האישום כנגד נושא המשרה מטעמה, הביעה הנאשמת את נכונותה לחזור להליך המנהלי, במטרה להימנע מהרשעה ולשלם את הקנס המנהלי.

17. חרף העובדה כי הנאשמת ביקשה לחזור להליך המנהלי עוד קודם ישיבת ההקראה בהליך, סירבה המאשימה לאפשר לנאשמת לעשות כן, בנימוק לפיו מדובר בשלב שלאחר העלאת טענות מקדמיות.

18. ייתכן כי במצב דברים זה, במיוחד בשים לב לעובדה כי טענותיה המקדמיות של הנאשמת התקבלו בחלקן, והביאו לביטול כתב האישום כנגד נושא המשרה אצלה, היה מן הראוי למאשימה לבחון בחיוב את אפשרות החזרה להליך המנהלי.

מקום שלא נעשה הדבר, הרי שבמסגרת שיקולי הענישה, יש לזכור כי עצם הרשעתה של הנאשמת, על כל הכרוך בכך, הרשעה ממנה ביקשה הנאשמת להימנע, אילו התאפשר לה לחזור להליך המנהלי, אינה דבר של מה בכך.

19. מנגד, עומדת לחובת הנאשמת העובדה העולה מטיעוני המאשימה, ולפיה ביצעה הנאשמת מספר עבירות בגינן הוטלו עליה קנסות מנהליים ואף בגין אחת מהן הורשעה הנאשמת, כך שיתכן כי גובה הקנס המנהלי אינו מרתיע די.

20. כן יש לזכור כי עסקינן בעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, עבירה אשר לגבי מידת חומרתה הביע בית הדין הארצי לעבודה את עמדתו לא אחת.

21. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשמת בגין העסקה שלא כדין, לפי סע' 4 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, קנס בסך של 10,000 ₪.

הקנס ישולם בתוך 60 יום מקבלת גזר הדין.

כמו כן, תחתום הנאשמת בתוך 14 יום מקבלת גזר הדין, על התחייבות להימנע מביצוע העבירה נשוא כתב האישום למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן, תחויב הנאשמת בקנס בסך של 116,800 ₪, בגין כל עבירה כאמור.

הנאשמת תפנה למזכירות בית הדין על מנת לחתום על ההתחייבות כאמור, ועל מנת לקבל שובר לתשלום הקנס.

22. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 45 יום מקבלת גזר הדין.

23. בהתאם להסכמת הצדדים בישיבה מיום 27.6.13, גזר הדין ישלח אליהם בדואר.

ניתן היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.