ע"י ב"כ עוה"ד הוד סוקול ואח'

אקדמות מלין

1. התובע יליד 17.10.1964, נשוי + 3 והוא נגר ופועל ייצור בשר בהכשרתו המקצועית.

2. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא חברה פרטית שהתאגדה ונרשמה כדין בישראל ועוסקת בייצור ושיווק בשר, נקניקים וסלטים בכל חלקי הארץ. היא הבעלים של מפעל לייצור בשר ונקניקים (להלן: "המפעל") ומעדניה המצויים ברחוב לכיש בקרית ים.

3. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת ,במועדים הרלוונטיים לתובענה, בביטוח אחריות מעבידים.

4. במועדים הרלוונטיים לתובענה, העסיקה הנתבעת את התובע, בתפקיד פועל שכיר לחיתוך בשר במפעל באמצעות מסור סרט חשמלי לחיתוך בשר קפוא. (להלן: "המכונה" או "המסור").

5. ביום 23.3.2006, נפגע התובע בתאונת עבודה, במהלך וכתוצאה מעבודתו במפעל, עת שעסק בחיתוך בשר קפוא באמצעות המסור. גוש הבשר שהיה על המגש החליק והסכין של המסור פגעה באצבעות 4 ו- 5 בידו הימינית של התובע. (להלן: "התאונה").

6. לאחר התאונה, הובהל התובע לבית-חולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית-החולים"), הוא נבדק בחדר המיון. אובחנו אצלו קטיעה חלקית של אצבע 4, בגובה הגליל האמצעי ,עם ריטוש האצבע והגדם וחוסר בעור ,ושבר פתוח בגליל האמצעי באצבע 5. בהרדמה כללית, עבר ניתוח שכלל חיטוי ושטיפות, סגירת הגדם באצבע רביעית, תפירת הפצע באצבע 5 וקיבועה בסד. אושפז במחלקה כירורגית יד למשך 4 ימים. במהלך אשפוזו, טופל במשככי כאבים ואנטיביוטיקה. בשנת 2007, בוצעו שני בלוקים אינטר דיגיטליים במרפאת כאב. וכן, ביום 9.1.2008, עבר התובע ניתוח לכריתת נוירומה באצבעות 4 ו- 5 בבית-חולים כרמל בחיפה. אושפז עד ליום 12.1.2008. כמוכן, ביום 24.5.2009 עבר ניתוח נוסף ,בבית-חולים העמק בעפולה ,שכלל תיקון הגדם באצבע 4, העברת עצב משותף 5-4 אולנרי לעצם מסרק 4 והעברת עצב דיגיטלי רדיאלי של אצבע 4 לעצם מסרק. הוא אושפז עד ליום 26.5.2009.

7. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושילם לתובע גמלת דמי פגיעה, בשל אי-כושר מלא לעבודה לתקופה החל מיום 24.3.2006 ועד ליום 22.6.2006. וכן, ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית, זמנית ויציבה, כדלקמן:

- 50%, מיום 23.6.2006 ועד ליום 31.8.2006;

- 30%, מיום 1.9.2006 ועד ליום 31.3.2007;

- 12.5% מיום 1.4.2007 ועד ליום 1.11.2009;

- 16.97% - משוקללת ויציבה, מיום 2.11.2009, כדלקמן:

8%, לפי סעיף 43(4)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל");

5%, לפי סעיף 44(4) לתקנות המל"ל;ו- 5% לפי סעיף 31(4)(א)(I) לתקנות

המל"ל.

ויודגש: הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, קיבלה המלצת ועדת הרשות וקבעה, כי במקרה דנן אין הצדקה בדין להפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל.

כמו-כן, שילם המל"ל לתובע גמלת דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה בשל התאונה (נ/2). לאחר שערוך להיום, מגיע סכום הגמלאות דנן לסך של 68,077 ₪.

8. ד"ר יעקב פעילן, מומחה באורתופדיה וכירורגיה של היד, שמונה על-ידי בית-המשפט (להלן: "המומחה"), בדק את התובע וערך חוות-דעת וחוות-דעת משלימה בכתב, בהן הוא קבע לתובע נכות רפואית משוקללת ויציבה בשיעור 12.6%, בגין התאונה, כדלקמן:

8% - לפי סעיף 43(4)(ג) לתקנות המל"ל

ו- 5%, לפי סעיף 31(5)(א)(2) לתקנות המל"ל.

וכן, קבע המומחה לתובע דרגת נכות זמנית בגין התאונה, כדלקמן:

100%, מיום 23.3.2006 ועד ליום 23.6.2006;

50%, מיום 24.6.2006 ועד ליום 10.10.2006;

100%, מיום 9.1.2008 ועד ליום 7.2.2008;

100% , מיום 23.5.2009 ועד ליום 31.8.2009

הצדדים ויתרו ,מדעת ומרצון חופשי, על חקירתו של המומחה בבית-המשפט.

טענות התובע

9. התובע טוען, בקליפת אגוז, כי הנתבעת אחראית, באופן בלעדי, לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לו בה וכתוצאה ממנה. ביום התאונה, הוא עבד במפעל ועסק בחיתוך בשר קפוא באמצעות המסור. המסור לא היה מוגן לבטח. במהלך עבודתו, פגע המסור בידו הימינית. כתוצאה מהתאונה, נגרם לו נזק גוף קשה, כמתואר בסעיף 6 דלעיל.

10. התובע מבסס את עילת תביעתו הנזיקית על שתי עוולות: הרשלנות לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה"), והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה. וכן, טוען התובע, כי במקרה דנן חלים הכללים של "דברים מסוכנים" לפי סעיף 38 לפקודה ו- "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודה.

11. התובע ממשיך וטוען, כי רשלנותה של הנתבעת והפרתה חובות חקוקות המוטלות עליה, התבטאו במעשים ובמחדלים הבאים:

"א) הורתה לתובע ו/או אפשרה לו לעבוד על מכונה מסוכנת שאינה מוגנת לבטח ו/או

ב) הנהיגה שיטת עבודה פסולה ומסוכנת ו/או

ג) לא סיפקה לתובע מקום עבודה בטוח ומוגן ו/או

ד) לא סיפקה לתובע כלי עבודה מתאימים ו/או

בטיחותיים לביצוע עבודתו ו/או

ה) לא ציידה את התובע באמצעי מגן ו/או כפפות

שיגנו על גופו בשעת עבודתו ו/או

ו) לא הזהירה את התובע מפני הסכנות הכרוכות

בביצוע עבודתו לרבות השימוש במשור החשמלי

ו/או הזהירה אותו בצורה בלתי מספקת ו/או

ז) לא העסיקה מפקחים ו/או מנהלי עבודה ו/או

קציני בטיחות מיומנים ו/או מקצועיים שינהיגו

שיטת עבודה בטוחה ו/או

ח) לא הדריכה את התובע כלל ו/או הדריכה אותו

בצורה לא נאותה ו/או בצורה בלתי נכונה ו/או

ט) לא גידרה ו/או לא גידרה לבטח את החלקים

המסוכנים במשור החשמלי בו השתמש התובע

ו/או

י) צפתה ו/או הייתה צריכה לצפות את אירוע

התאונה ואף על פי כן לא עשתה כלל ו/או די

למניעתה ו/או

יא) הורתה לתובע לבצע עבודה בנסיבות מסוכנות

ו/או

יב) הפרה הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ו/או

תקנותיה ו/או

יג) עשתה מעשים אשר מעביד ו/או אדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות ו/או נמנעה מעשיית מעשים אשר מעביד ו/או אדם סביר היה עושה באותן נסיבות".

(סעיף 7 לכתב התביעה).

12. התובע טוען לפיצויים במספר ראשי נזק כדלקמן:

א. נזק לא ממוני - 200,000 ₪.

ב. הפסד השתכרות בעבר - 483,090 ₪.

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 451,670 ₪.

ד. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים בעבר ובעתיד - 102,509 ₪.

ה. הוצאות שונות בעבר ובעתיד - 30,000 ₪.

ו. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - 271,990 ₪.

סה"כ 1,539,259 ₪.

טענות הנתבעות

13. הנתבעות מכחישות, למעשה, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת תיחום הנזק ושיעור הפיצויים. לדידן, הנתבעת לא התרשלה כלפי התובע ולא הפרה חובה חקוקה כלשהי לטובתו. היא לא אחראית לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לתובע בגינה והמוכחשים כשלעצמם. התאונה נגרמה באשמו הבלעדי של התובע, בכך שהוא הפנה את המסור לעבר ידו; לא השתמש בכל אמצעי העזר שעמדו לרשותו; לא נקט בכל האמצעי הזהירות הנדרשים; ולא נהג כפי שעובד סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

14. וכן, ממשיכות הנתבעות וטוענות, כי במקרה דנן אין תחילה לכלל של "הדבר מעיד על עצמו", וכי המסור אינו דבר מסוכן, כהגדרתו בסעיף 38 לפקודה. באשר לנזקים הנטענים, טוענות הנתבעות, בין השאר, כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנתבעים. מה עוד, שמדובר בנזקים מוגזמים ומופרכים. התובע לא הקטין את נזקיו. לחילופין, יש לנכות מסכום הפיצויים המגיעים לתובע, אם בכלל, את כל התקבולים וטובות ההנאה שקיבל או שהינו זכאי לקבל מכל מיטיב שהוא, לרבות המל"ל.

דיון - שאלת האחריות

התאונה

15. התובע העיד, בכתב ובעל-פה, לעניין התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה. בעדותו בכתב, הוא העיד, כי בזמן התאונה הוא עסק בחיתוך בשר באמצעות המסור. במהלך העבודה, גוש הבשר הקפוא שהיה על מגש המסור, החליק ולהב המסור המסתובב פגע בידו הימינית וגרם לו נזקי גוף, כדלקמן: קטיעה חלקית של אצבע 4 בגובה הגליל האמצעי, עם ריטוש האצבע והגדם וחוסר בעור, ושבר פתוח בגליל האמצעי באצבע 5. הובהל לבית-החולים. שם, הוא עבר ניתוח להטריית והשלמת קטיעה אצבע 4 ותפירת החתך באצבע 5. האצבע קובעה בסד. הוא אושפז למשך 4 ימים. בהמשך ,הוא טופל על-ידי ריפוי בעיסוק. ביום 9.1.08, עבר ניתוח לכריתת נוירומה באצבעות 4 ו- 5 בבית-חולים כרמל בחיפה. אושפז למשך 4 ימים. ביום 24.5.2009, עבר ניתוח לתיקון גדם אצבע 4, העברת עצב משותף 4-5 אולנרי לעצם מסרק 4 והעברת עצב דיגיטלי רדיאלי של אצבע 4 לעצם מסרק. הניתוח בוצע בבית-חולים העמק בעפולה. אושפז למשך 4 ימים.

וכן, במהלך עבודתו במפעל, לא סיפקה לו הנתבעת/מעסיקתו, ציוד מגן תקין ותקני, במיוחד כפפות מגן וכלי להחזקת גוש הבשר הקפוא, שבכוחו להגן עליו מפני הסכנות הצפויות לו במקום עבודתו על המסור ,שהוא דבר מסוכן ולהבו היה חשוף לגמרי!

(ת/1, סעיפים 4, 6, 7, 8 ו- 9).

16. בעדותו בעל-פה, אימץ התובע את עדותו בכתב (עמ' 3, ש' 16). במהלך חקירתו שתי וערב, הוסיף התובע והעיד, כי הנתבעת/מעסיקתו לא הדריכה אותו במפעל בעניין ההיבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים במפעל, וכן השימוש, ההפעלה וההחזקה הבטוחים במסור (עמ' 5, ש' 10-4). וכן, לא היו עדי ראייה לתאונה. (עמ' 6, ש' 12-11, ש' 19-18). הנתבעת לא סיפקה לו ציוד מגן, במיוחד כפפות תקניות וידית פלסטיק לשם אחיזת גוש הבשר הקפוא. הוא השתמש בכפפות מגומי, כי הבשר היה קפוא וקר מאוד. (עמ' 6, ש' 32-28; עמ' 7, ש' 32-1); המסור מסוכן, ולהבו היה חשוף לגמרי (עמ' 8, ש' 20-15).

מהימנות ומשקל הראיות

17. על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, אומר, כי עדותו של התובע, לענייננו שלנו, הייתה, ככלל, סבירה, מהימנה וראויה למלוא המשקל הראייתי. בעדות זו ,לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן. בנוסף, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדותו של התובע בשאר הראיות שנפרשו בפניי, ובכללם המסמכים המצורפים למוצג ת/1; נ/1; ועדותו בעל-פה של עד ההגנה מר משה סלאמה, הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת - לפיה התאונה קרתה בזמן שהתובע עבד על המסור; מלבד כפפות מפלסטיק נגד הקור, הנתבעת לא סיפקה לתובע כפפות מגן אחרות; לא זוכר אם התובע קיבל הדרכה כדין; לא זוכר אם בזמן התאונה היה ממונה בטיחות או מנהל עבודה במפעל, אין לו הכשרה של מנהל עבודה או מנהל/מהנדס בטיחות; המסור מסוכן וחשוף וכיוצא באלה. (עמ' 15, ש' 23-22; עמ' 16, ש' 4-3, ש' 33-20; עמ' 18, ש' 15-1, ש' 20, ש' 33-29; עמ' 19, ש' 17-14; עמ' 21, ש' 10-5).

עוולת הרשלנות

18. כידוע, שלושה יסודות לעוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודה: קיומה של חובת הזהירות (מושגית וקונקרטית) על המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של חובת הזהירות, קרי – התרשלות ונזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113, 122 (1983)). וכן ובנוסף, המזיק-המעוול יחוב בנזיקין אם גרם לנזק באשמו (סעיף 64 לפקודה).

19. מעביד נושא בחובת זהירות לעובדיו. (ע"א 547/67 גולדנברג נ' איזיק, פ"ד כב (2), 405, 410 (1968)). המעביד נושא בחובה לנקוט כלפי עובדו בזהירות סבירה למען בטחונו ושלומו. (ע"א 8263/98 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' מויאל, פ"ד נה(3), 666, 670) (2003). דין זהה נמצא ב- common law.

(ראו- J. Munkman, Employer's Liability At Common Law, 6^th ed. London (1996), pp. 27-94; Charlesworth & percy, On Negligence, 9^th ed. London (1997), pp. 762-808; R.A. Buckley – The Modern Law of Negligence, 2^nd ed, Butterworths (1993), pp. 266-276

בעניין זה, נפסק בע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה(2), 209, 212-211 (1988), כי:

"הלכה פסוקה היא, כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו, ותוכנה של חובה זו היא, בין השאר, בדאגה לשיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל: ע"א 171/56. חובתו של המעביד היא כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. עליו לרכז פיקוח ולוודא ביצוע."

(ראו – ע"א 2425/97 עירית קרית מוצקין נ' דביר, פ"ד נג(3), 172, 177 (1999); ע"א 8216/99 עזבון המנוח סמיון פרידמן ז"ל נ' רפפורט, מיום 6.6.2001).

20. מעביד חייב להדריך את עובדו, להזהירו בפני סכנות הכרוכות בעבודתו והצפויות לו, ולפקח על עבודתו בדרך המגינה את בטחונו ושלומו של העובד. חוסר אזהרה, פיקוח והדרכה מתאימה, כשזו מתחייבת, מהווה רשלנות מצד המעביד. חובת הזהירות של המעביד טומנת בחובה, בין היתר, אספקת ציוד תקין ונאות לעובד. (ראו – ע"א 284/64 בית חרושת "אלבר" בע"מ נ' גולדמן, פ"ד יט(1) 371, 376-377) (1965); ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט(1) 30, 32 (1965); ע"א 54/64 פרץ נ' קרן קיימת לישראל, פ"ד יח (3), 387, 394 (1964); ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה פ"ד מב(1), 415, 420) (1988);

(Hatton v. Sutherland [2002] EWCA Civ 76, [2002] 2 All E.R.I

Goodyear Great Britain Ltd. V. Coxall [2002] EWCA Civ 1010).

21. המעביד חייב, אפוא, לנקוט אמצעי זהירות המתחייבים, לפי נסיבות העניין, במטרה להרחיק כל סכנה אפשרית אשר ניתן לצפותה וככל שהעבודה מסוכנת יותר, עליו לנקוט אמצעי זהירות מוגברים. ידיעת העובד את טיב הסכנה הכרוכה בעבודתו והצפויה לו, כשלעצמה, אינה משחררת את המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים להבטחת עובדו, להרחיק את הסכנות הכרוכות בעבודה או להגן על העובד מפניהן. (ע"א 422/62 בראושטיין נ' שותפות רפיח את דן אפרים, פ"ד יז(1), 589, 592 (1963);

Wilson v. Tyneside Window Cleaning Co. (1958) 2All E.R (265)

מכאן אעבור לבחינת אחריותה הנזיקית של הנתבעת לתאונה ולנזקי התובע שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

הנידון דידן

התרשלות הנתבעת

22. אכן, הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע וגרמה, באשמה הבלעדי, לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו בגינה. המדובר ברשלנות רבתי. הנתבעת לא נקטה כלפי התובע בזהירות סבירה למען בטחונו ושלומו. היא לא הנהיגה, במפעל בכלל ובחלקת המסורים בפרט, שיטת עבודה בטוחה ולא דאגה לקיומה של שיטת עבודה בטוחה ובטיחותית. ההפך הוא הנכון. שיטת העבודה על המסור הייתה מסוכנת עד למאוד.

23. וכן, הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת לא הדריכה כלל את התובע במקום עבודתו במפעל (מחלקת המסורים) בעניין ההיבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים, וכן בעניין שימוש, הפעלה ותחזוקה בטוחים של המסור. וכן, היא לא חזרה והדריכה מידי פעם את התובע במקום העבודה בהתאם לצורך.

24. זאת ועוד, אין חולק, כי המסור, לפי מהותו, טיבו וייעוד, הוא מכונה מסוכנת, וחלקים ממנו, במיוחד להב המסור המסתובב והמותקן על ציר ההנעה, חייבים גידור לבטח. דא עקא, הנתבעת התרשלה ואף הפרה חובה חקוקה ולא גידרה לבטח חלקים דנן, באמצעות רשת מגן תקינה ותקנית. וכן, הנתבעת התרשלה כלפי התובע בכך שלא התקינה התקן בטיחות אוטומטי המונע ,באופן אוטומטי, את מפעיל המסור מלבוא במגע עם החלקים המסוכנים שבמסור, במיוחד הלהב המסתובב. משום מה, נמנעה הנתבעת, מדעת, מלהציג לבית-המשפט את הוראות השימוש ואמצעי הבטיחות של יצרן המסור.

25. זאת אף זאת, הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע וגרמה לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לו בגינה, בכך שהיא לא סיפקה לתובע ציוד מגן תקין ותקני שבכוחו להגן על התובע מפני הסכנות הצפויות לו במקום עבודתו על המסור.

26. למותר לציין, כי בהתנהגותה של הנתבעת במקרה דנן, כאמור דלעיל, אף הפרה הנתבעת הוראות חקוקות המוטלות עליה בדין והמיועדות לטובתו ולהגנתו של התובע, והפרתה דנן גרמה לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לתובע בגינה. כוונתי היא, בעיקר, לחובות החקוקות הבאות: סעיפים 37 עד 39 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970; תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז - 1907; תקנות ארגון הפיקוח על הבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט - 1999.

27. לשלמות התמונה אציין, כי קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התרשלותה של הנתבעת כאמור דלעיל לנזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה וכתוצאה ממנה. הנתבעת, כמעסיקה סבירה, צריכה הייתה לצפות, כי התרשלותה תביא לנזקיו של התובע. וכן, קיים קשר סיבתי כדין גם לפי מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר.

אשם תורם

28. דעתי היא, כי במקרה דנן אין לייחס לתובע אשם תורם בגרימת התאונה. בדיקת המקרה הספציפי על כל נסיבותיו, הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה", מראה בעליל, כי הנתבעת גרמה, באשמה הבלעדי, לתאונה. עובד ייצור סביר לא היה נזהר יותר מהתובע. בהתנהגות הנתבעת דבק אשם משפטי ומוסרי רבתי. הנתבעת אף הפרה חובות חקוקות של מעביד לקיום הבטיחות במפעל בכלל ובמחלקת המסורים בפרט. התובע פעל, לאורך כל הדרך, על-פי הנחיות והוראות הממונים עליו במפעל, והוא לא הפעיל שיקול דעת עצמאי ובאופן שיצר את הסיכון שגרם לתאונה.

תיחום הנזק ושיעור הפיצויים

הנכות הרפואית והתפקודית - בעבר ובעתיד

29. כמבואר, התובע יליד 17.10.1964, נשוי+3 והוא תושב כפר יאסיף. הוא סיים כיתה ח'. הוא נגר ועובד יצור במקצועו. הוא עבד במחלקת מסורים במפעל למשך 7 שנים לערך. בתאונה, הוא נפגע באצבעות 4 ו- 5 ביד ימין שהיא הדומיננטית. המל"ל קבע לתובע דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 16.97%. המומחה קבע לתובע דרגת נכות רפואית משוקללת ויציבה בשיעור 12.6%. וכן, לתובע קטיעה באגודל יד שמאל, ללא קשר לתאונה. הוא חזר לעבודה לא רציפה במפעל בתאריך 14.7.2006 . לא הצליח להשתלב מחדש בעיסוקו הקודם ,והוא עזב את עבודתו במפעל בחודש אוגוסט 2006. בחודש נובמבר 2010, הוא חזר לשוק העבודה ,ומאז ועד היום הוא עובד כפועל שכיר, במפעל פוליזון בע"מ ,ועוסק בייצור מוצרי פלסטיק. (להלן: "מפעל פוליזון").

30. משכורתו החודשית והממוצעת של התובע, במועדים הרלוונטיים לתובענה, הייתה סך של 4,513 ₪ ברוטו. וכן, משכורתו החודשית והממוצעת במפעל פוליזון היא כדלקמן: שנת 2010 - 5,611 ₪; שנת 2011 - 6,570 ₪; שנת 2012 - 7,028 ₪; שנת 2013 - 6,546 ₪ (נ/13).

ויודגש: התובע ומשום מה לא המציא לבית-המשפט את תלושי השכר לתקופה החל מחודש אפריל 2013 ועד היום.

31. אכן, נשארה לתובע נכות תפקודית בשל התאונה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, הכשרתו המקצועית ועבודתו, חזרתו לשוק העבודה, בהיקף מלא והעלאה בשכרו החודשי, דרגת נכותו הרפואית המשוקללת והיציבה, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, אומר, כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 13%, החל מיום 1.9.2009 ואילך. בתקופה החל מיום התאונה ה- 23.3.2006 ועד ליום 31.8.2009, נכותו התפקודית של התובע אקוויוולנטית לנכותו הרפואית הזמנית, כפי שנקבעה על-ידי המומחה, כאמור בסעיף 8 דלעיל, ובתקופה שלא התייחס אליה המומחה - כפי שנקבעה על-ידי המל"ל.

שומת הפיצויים

נזק לא ממוני

32. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה כאביו וסבלו של התובע ובשים לב לסוג הנזק, תוצאותיו, תקופת ההחלמה, דרגת הנכות הרפואית המשוקללת והיציבה, נסיבותיו האישיות של התובע וכיוצא באלה, אני פוסק לתובע על דרך האומדן הכללי, בראש נזק זה, סך של 80,000 ₪, נכון להיום.

הפסד השתכרות

בסיס החישוב - בעבר ובעתיד

33. לפי נתוני המל"ל, שכרו החודשי שלה תובע, עובר לתאונה, היה סך של 4,513 ₪ ברוטו. לאחר שערוך להיום, מגיע סכום זה לסך של 5,452 ₪. הצדדים לא הוכיחו כדין שינויים ודאיים עתידיים בגובה שכרו של התובע בעבודתו במפעל. על-כן, הפסד השתכרותו של התובע, בעבר ובעתיד, יחושב לפי שכר חודשי בסך של 5,421 ₪ ברוטו.

הפסד השתכרות בעתיד

34. לתקופה החל מיום התאונה, ה- 23.3.2006 ועד ליום 22.6.2006, בה היה התובע באי-כושר מלא לעבודה, הפסד השתכרותו של התובע הוא כדלקמן: 5,421 ₪ X 100% X 3 חודשים = 16,263 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום (להלן: "תוספת ריבית") ומגיע לסך של 19,731 ₪.

35. לתקופה החל מיום 23.6.2006 ועד ליום 10.10.2006, החישוב הוא כדלקמן:

5,421 ₪ X 50% X 109 יום = 9,848 ₪

30 יום ובתוספת ריבית = 11,804 ₪.

36. לתקופה החל מיום 11.10.2006 ועד ליום 31.3.2007, החישוב הוא כדלקמן:

5,421 ₪ X 30% X 170 יום = 9,216 ₪

30 יום ובתוספת ריבית = 10,856 ₪.

37. לתקופה החל מיום 1.4.2007 ועד ליום 8.1.2008, החישוב הוא כדלקמן:

5,421 ₪ X 12.5% X 278 יום = 6,279 ₪

30 יום ובתוספת ריבית = 7,207 ₪.

38. לתקופה החל מיום 9.1.2008 ועד ליום 7.2.2008, החישוב הוא כדלקמן:

5,421 ₪ X 100% X 29 יום = 5,240 ₪

30 יום ובתוספת ריבית = 5,920 ₪.

39. לתקופה החל מיום 8.2.2008 ועד ליום 22.5.2009, החישוב הוא כדלקמן:

5,421 ₪ X 12.5% X 15.5 חודשים = 10,503 ₪

30 יום ובתוספת ריבית = 11,596 ₪.

40. לתקופה החל מיום 23.5.2009 ועד ליום 31.8.2009, החישוב הוא כדלקמן:

5,421 ₪ X 100% X 100 יום = 18,070 ₪

30 יום ובתוספת ריבית = 19,557 ₪.

41. לתקופה החל מיום 1.9.2009 ועד ליום 31.10.2010, החישוב הוא כדלקמן:

5,421 ₪ X 16.97% X 14 חודשים = 12,879 ₪

30 יום ובתוספת ריבית = 13,785 ₪.

42. לתקופה החל מיום 1.11.2010ועד היום, הוכח בפניי כדין, כי לא היה חסרון כיס לתובע עקב התאונה וחרף נכותו הרפואית והתפקודית. התובע עובד במפעל פוליזון ושכרו החודשי והממוצע הוא גבוה משכרו החודשי שהיה במפעל ומהווה בסיס החישוב.

43. יוצא, כי הפסד השתכרותו של התובע בעבר, כתוצאה מהתאונה, הוא כדלקמן:

19,731 ₪ + 11,804 ₪ + 10,856 ₪ + 7,207 ₪ + 5,920 ₪ + 11,596 ₪ + 19,557 ₪ + 13,785 ₪ = 100,456 ₪.

הפסד השתכרותו בעתיד

44. בהתחשב במכלול נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ובשים לב לעובדה, כי התובע השתלב מחדש (בחודש נובמבר 2010) בשוק העבודה ומאז הוא עובד במשרה מלאה ושכרו החודשי אף גבוה משכרו במפעל עובר תאונה, אין אפשרות לערוך חשבון אריתמטי-אקטוארי בראש נזק זה. לא ניתן לקבוע, במדויק, את שיעור ההפסד בהשתכרותו של התובע במומו. מאז שילובו מחדש בשוק העבודה, בחודש נובמבר 2010 ועד היום, אין לתובע חסרון כיס, חרף נכותו הרפואית והתפקודית. וכן, קיימת אי-ודאות לגבי אורך תקופת השתכרותו של התובע.

על-כן, יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי, בראש נזק זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי, סך של 80,000 ₪, נכון להיום.

הפסד זכויות סוציאליות בעבר ובעתיד

45. התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסך של 16,000 ₪, נכון להיום.

עזרת צד ג' בעבר

46. אכן, הוכח בפניי כדין, כי התובע נזקק ,לאחר התאונה וכתוצאה ממנה, לעזרה סיעודית אותה הוא קיבל, בעיקר, מבני משפחתו. התובע לא הוכיח כדין את גובה הנזק ושיעור הפיצויים. עדותו לעניין זה אינה סבירה ואינה מהימנה עליי. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, בראש נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך של 5,000 ₪, נכון להיום.

שאר ראשי הנזק

47. התובע לא הוכיח כדין את שאר ראשי הנזק הנתבעים וטענותיו לעניין זה בעלמא הן. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. כל ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה הכרוכות בטיפולים הרפואיים שהיו לתובע או שיהיו לו בעתיד, או שנכללו בסל הבריאות והוא זכאי להם מקופת החולים בה הוא נרשם, והכל על-פי הוראות חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994, או שהוא זכאי להן מהמל"ל, בהיותו נפגע עבודה. (סעיפים 87 ו- 88 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה), תשכ"ח - 1968).

ניכויים – גמלאות המל"ל

48. כמבואר, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושילם לתובע גמלת דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה. סכום גמלאות המל"ל דנן, לאחר שערוך כדין להיום, מגיע לסך של 68,077 ₪. על-פי הדין, יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים.

סכום הפיצויים הכולל

49. הנה-כי-כן, סכום הפיצויים המגיעים לתובע, להיום, הם אלה:

א. נזק לא ממוני - 80,000 ₪.

ב. הפסד השתכרות בעבר - 100,456 ₪.

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 80,000 ₪.

ד. הפסד זכויות סוציאליות בעבר ובעתיד - 16,000 ₪.

ה. עזרת צד ג' בעבר - 5,000 ₪.

281,456 ₪.

ו. בניכוי גמלאות המל"ל - 68,077 ₪. -

213,379 ₪.

התוצאה

50. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעות לשלם לתובע, כדלקמן:

א. סך של 213,379 ₪;

ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 55,000 ₪.

ג. הסכומים הפסוקים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעות, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ו, 27 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.