לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה - הנני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין.

1. אכן כשענינו של פסק דין בתשלום כספי אין נטיית בית המשפט לעכב את ביצועו אלא כאשר יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יתקבל הערעור.

2. ואולם במקרה דנן, ובשים לב לעברו התעסוקתי של המשיב ולגובה הכנסתו עולה חשש כזה.

כפי שעולה מפסק הדין שניתן המשיב עבד באופן חלקי כעשור לפני התאונה, כאשר מספר שנים לפני התאונה היה מובטל והתקיים מקצבת אבטחת הכנסה (ראה האמור בפסקה 40 לפסק הדין), כן יש לקחת בחשבון את העובדה כי מדובר במשיב שהינו בן 48 נשוי ואב ל-5 ילדים.

מכאן שסביר לקבוע הן בהתחשב בגילו ובהכנסתו המשיב, והן בשים לב לסכום שנפסק, כי ככל שישולם סכום פסק הדין, וככל שהמשיב יצרוך את מלוא הסכום שנפסק, יש להניח בסבירות גבוהה כי המבקשת תתקשה לגבות בחזרה את הסכום המלא ככל שהערעור יתקבל.

3. כן יש לתת את הדעת לעובדה כי סכום לא מבוטל מתוך הסכום שנפסק הינו בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד (70,000 ₪ מתוך 132,000 ₪), ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון כאשר רכיב פיצוי מרכזי הינו בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד שהינו נזק שיתגבש בעתיד, אזי, ניתן לעכב חלק מהסכום (ראה דברי כבוד השופט זילברטל ברע"א 323/13 שאדי נ' חמאדן ניתן ביום 3/3/13.

4. בשקלול האמור לעיל ותוך התייחסות ל"מקבילית הכוחות" הנבדקת בבקשה לעיכוב ביצוע, בין מאזן הנוחות וסיכויי הערעור שיש לומר כי אינם מובהקים כלל ביחס לשאלת החבות ברם יתכן שראוי לבחון הטענה הנוגעת לסכום הקיזוז של תגמולי המל"ל, וכאשר הפסיקה נותנת את המשקל המכריע לשאלת מאזן הנוחות שנקבע כי לה מעמד בכורה בין שני השיקולים (ראה האמור בע"א 4547/13 ממ"י נ' מפעלי צאן, ניתן ביום 7/7/13; ע"א 3326/13 מעון פאר הר ציון נ' שמואלי, ניתן ביום 13/6/13), ראוי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

אין צורך להורות על הפקדת הסכום בקופת בית המשפט בשים לב לזהות המבקשת.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.