בעניין: בקשה לביטול פסק דין, בקשה למתן החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן במעמד צד אחד ביום 30/3/11. פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה לא חתום מיום 30/12/10, בו הוצהר כי המסירה בוצעה בהדבקה לאחר שלושה ביקורים, בהם לא נמצא הנתבע במען: רח' אילת 314/1, אילת. המען רשום במשרד הרישוי תחת הבעלות באופנוע נשוא התביעה, והוגש תצהיר מבצע המסירה שאימת את מגורי הנתבע במקום עם שכניו.

התביעה הינה בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים, בה היו מעורבים אופנוע בבעלות הנתבע, בו נהג כנראה מר פליס יוראי מאופרוד אופנועים, ומר סלע אשר, שנהג ברכב התובעת.

המבקש טוען הן לגבי המסירה והן לגבי התביעה. המבקש טען כי לא נודע לו על התביעה עד שקיבל מכתב התראה מב"כ המשיבה ביום 26/3/15, בסמוך להגשת הבקשה. המבקש טען כי לא התגורר במען, בו בוצעה הדבקת כתב התביעה כשלוש שנים וחצי לפני כן, והוא עדכן את מענו במשרד הפנים. עוד טוען המבקש כי תיאור הבית אינו תואם את תיאורו בפועל, ומאחר ומדובר בבית פרטי אין ערך לתצהיר המוסר לפיו אימת את מגוריו במקום עם שכנים בקומה. בניגוד לנטען לא צורף מכתב ב"כ המשיבה, אך צורף תדפיס משרד הפנים, המעיד על המען: רח' הכובשים 22/6, תל אביב מיום 4/6/08.

לגוף התביעה טוען המבקש כי לאחר שנודע לו על אודות התביעה, צילם את התיק בבית המשפט, וכך הבין כי התאונה ארעה עת מסר את האופנוע לאופרוד אופנועים על מנת שימכרו אותו עבורו, האופנוע נמכר ולא נמסר לו דבר אודות התאונה.

המבקש טוען כי היה על התובעת להגיש את התביעה נגד הנהג, שפרטיו מצויינים בהודעה על תאונה.

המבקש טוען לחוסר סמכות מקומית.

המשיבה בתגובתה טענה כי שלחה את כתב התביעה למען המבקש באילת בדואר רשום ודבר הדואר הוחזר מסיבת "לא נדרש" מכאן מסירה המשיבה כי זה היה מענו של המבקש, אך הוא לא סר לבית הדואר לקבל את המכתב. המשיבה חוזרת על המסירה שבוצעה בהדבקה, ולפיה ניתן פסק הדין, מפנה להודעתה בבקשה למתן פסק דין כי פרטי הנהג לא אותרו וכי שם הנתבע ומענו אותרו באמצעות הרישום במשרד הרישוי (בקשה מס' 2 מיום 1/2/11). אישור משרד הרישוי נכון ליום 13/4/07.

ב"כ המשיבה מאשר כי לקראת ביצוע פסק הדין טרח ומצא את מען המבקש בתל אביב, ולאחר תיאום עם המבקש (שהינו עובד מגן דוד אדום, ונעדר מביתו בשעות שונות של היום), נמסר לו מכתב התראה ביום 29/3/15.

המשיבה טוענת כי המבקש חדל בכך שלא עדכן את בית הדואר באילת ואת משרד הרישוי בשינוי מענו.

ב"כ המשיבה טוען כי הבקשה מוגשת באיחור, ואכן, הבקשה הוגשה ביום 18/5/15, כאשר גם בניכוי פגרת הפסח חלפו יותר משלושים יום.

לעניין הגנת המבקש לפיה לא נהג באופנוע והוא לא היה בשליטתו, טוענת המשיבה כי הנטל להוכיח את זהות הנהג מוטל על בעל הרכב, ואם לא עשה כן יחוייב באחריות לתאונה שנגרמה בשימוש ברכבו.

המבקש הגיב לתגובה, חזר על טענותיו ולעניין האיחור בהגשת הבקשה טען כי למכתב ההתראה לא צורף פסק הדין, והיה עליו לנסוע לבית המשפט בחיפה לצלם את התיק, ובנסיבות התיק, מוצדק להאריך את המועד להגשת הבקשה ולקבלה לגופה.

לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, אני מחליטה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לעניין המסירה, מסירת כתב התביעה הינה חסרת משמעות, המבקש הוכיח כי לא היה זה מענו, ואף המשיבה עצמה הוכיחה כי כאשר עשתה מאמץ מזערי לבירור כתובת המבקש במשרד הפנים, הצליחה לבצע לו מסירה אישית, תוך שיתוף פעולה מצידו לרבות הסכמה לקבלת כתב התביעה במקום עבודתו.

מען המבקש מעודכן במשרד הפנים משנת 2008, ואין נפקות לרישום במשרד הרישוי, הנכון לשנת 2007, ואשר לאחריו נמכר האופנוע, כנטען.

לאור האיחור בהגשת הבקשה, אני מציינת כי נימוקי ההגנה יותר מסבירים, ובידיעת התובעת הוגש כתב התביעה לא נגד הנהג אלא נגד הבעלים הרשום. להבדיל מהפסיקה, אליה הפנה ב"כ המשיבה, במקרה דנן ידוע מי הוא הנהג, מה שמו, היכן הוא עובד ומה מספר תעודת הזהות שלו. לא הוכח ולא נטען כי נעשה נסיון לאתר את הנהג לפי מס' תעודת הזהות, והאמור באישור המשטרה מתבסס על בקשת התובעת או נהגה ולא יותר.

לאחר שבידיעת התובעת הנתבע אינו הנהג, ברור כי המבקש הציג הגנה ראוייה לבירור, נתמכת במסמכי התביעה, שלא נסתרה בתצהיר מבוטח התובעת, ויש לברר את העובדות. בשלב זה די בהגנה סבירה, וכזו קיימת כאן.

בנסיבות אלה אני מאריכה את המועד להגשת הבקשה ומבטלת את פסק הדין מחובת הצדק.

הנתבע יגיש כתב הגנה עד ליום 10/9/15.

מאחר והיה מקום להסכים לביטול פסק הדין מייד עם התברר הפגם במסירה, אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,000 ₪, ללא תלות בתוצאות פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותעלה את התיק לעיוני לביקורת הגשת כתב הגנה לא יאוחר מיום 10/9/15.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ה, 22 יוני 2015, בהעדר הצדדים.