לפני תביעת שיבוב ותביעה שכנגד בגין נזקי רכב מתאונה מיום 08/01/10.

1. מטעם התובעת העיד נהג הרכב כי נסע בנתיב המוביל לחניה במיתחם בו מצויות תיבות דואר. הוא ביצע פניית פרסה שמאלה, כאשר רכב נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן " הנתבע") יצא בנסיעה אחורנית מחנייתו בניצב למדרכה מימין ופגע בצידו הקידמי ימני של רכב התובעת. הנהג הצהיר כי לא הבחין בנסיעת הנתבע אחורנית והבחין בו "כמעט בפגיעה".

2. הנתבע הצהיר כי נסע אחורנית כדי לצאת ממקום חנייתו כששדה ראייתו פנוי, אך רכבו נפגע בצידו השמאלי אחורי ורכב התובעת בצידו הימני קידמי. הנתבע הצהיר כי לא הבחין ברכב התובעת, לא היתה לו סיבה לבלום את רכבו בעת נסיעתו אחורנית ולא ראה מהיכן הגיע רכב התובעת, אם כי הוא מסיק שביצע פניית פרסה כדי להגיע לתיבות הדואר במקום.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, להלן החלטתי:

שני הצדדים מסכימים כי התאונה התרחשה במתחם בו חונים רכבים כדי לאפשר גישה לתיבות הדואר במקום.

אני קובעת כי התאונה ארעה עת ביצע הנהג פניית פרסה. בתחילה העיד הנהג כי פנה שמאלה ולא ביצע פניית פרסה, ולאחר שעיין בתמונות ת/1 ובמיקום הנזק ברכב התובעת תיקן עצמו לענין זה, ואני מייחסת זאת לעבור הזמן ממועד התאונה ועד למתן העדות.

אין חולק כי הנתבע נסע אחורנית על מנת לצאת ממקום חניית הרכב בתוך מיתחם המיועד לחניה. התרשמתי מהיכרות הנתבע את המקום, כמו גם את האפשרות כי רכב יגיע לנתיב אליו ביקש לצאת, כשעל אותו רכב לבצע קודם לכן פניית פרסה. בנוהגו אחורנית, מוטלת היתה על הנתבע החובה לנקוט באמצעים הדרושים על מנת למנוע סיכון או פגיעה במהלך אותה נסיעה. הנתבע אישר כי לא הבחין ברכב התובעת במהלך נסיעתו אחורנית וכי לא בלם את רכבו תוך כדי אותה נסיעה, שכן , לשיטתו, לא היה צורך בכך. לאור חובת הזהירות המוטלת על הנתבע בנוסעו אחורנית וכאשר היה עליו לצפות כי רכב המבצע פניית פרסה יכול להגיע לנתיב נסיעתו במהלך נסיעתו אחורנית, הגעתי למסקנה כי הנתבע נסע לאחור מבלי לבחון באופן מספק את מצב הדרך.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה ולנזקי הרכב בגינה.

4. באשר לנזקים הנתבעים, מטעם התובעת הוגשה חוות דעת שמאי. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. הוצגו אסמכתאות בגין שכ"ט השמאי וגובה דמי ההשתתפות העצמית.

5. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה העיקרית ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת הסך 7,066 ₪ החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, באגרה כפי ששולמה, בשכר עד התובעת כפי שנפסק בסך 300 ₪ ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך 1,200 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

התביעה שכנגד נדחית.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, 02 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.