רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. זוהי תביעת שיבוב להחזר תגמולי הביטוח ששילמה התובעת 1 (להלן: "המבטחת") למבוטחת/ תובעת 2, גב' שמחה כרסנטי (להלן: "המבוטחת ו/או גב' שמחה ו/או תובעת 2) וכן להחזר הפסדי המבוטחת בגין אירוע מיום 10.09.09 שארע בטבריה (להלן: "האירוע"), עת נסע רכב התובעות בטבריה (להלן: "הרכב הנתבע") התנגש בו לפתע הרכב הפוגע מאחור והדפו אל עבר רכב שהיה מלפניו וכתוצאה מכך ניזוק רכב המבוטחת.
2. המבטחת טוענת כי, שילמה למבוטחה את דמי הנזק בהתאם לחבותה על פי הפוליסה לאור חוות דעת השמאי, בסך של 34,157 ₪ כאשר התובעת 2 נשאה בהפסדים בסך של 2,935 ועל סכום זה התווספו ריבית והצמדה כך שהסכום הנתבע הוא בסך של 38,000 ₪.
3. לטענת התובעים, הנתבעים אחראים לנזק שנגרם לרכב התובעת 2.

באשר לנתבעים, בתחילת ההליך התביעה הוגשה כנגד מר חיים לוי (להלן: "מר חיים ו/או נתבע 1") שבכתב הגנתו טען כי הוא מעולם לא נהג או השתמש או החזיק ברכב הנפגע, וכי מברור שהוא ערך נמצא כי הרכב הושכר במועד הרלוונטי מחברת HERTTZ ע"י חברת עמי וגבי רשתות בע"מ, אשר הייתה לטענתו הבעלים/ השוכרת של הרכב במועד התאונה.

1. על כן הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה ולפיו התווספו מס' נתבעים, הראשונה נתבעת 3, שהינה עמי וגבי רשתות טבריה בע"מ (להלן: "חברת עמי ו ו/או נתבעת 3").

בנוסף התווספה לתביעה, נתבעת 4 שהינה קשר רנט א קאר בע"מ, שהינה הבעלים הרשום של הרכב הפוגע ואשר השכירה את הרכב (להלן: חברת רנט ו/או נתבעת 4") ולפי טענתה הרי שמי שנהג ברכב הפוגע בעת האירוע הינו מר אליעזר עזר אטיאס, על כן התווסף גם מר אליעזר לתביעה לאור טענה זו (להלן: "מר אליעזר/ ו/או נתבע 2").

1. לטענת חברת רנט, הרי חברת עמי ו/או נהג רכב הנתבע ו/או הנתבע 1 מסרו עובדות כוזבות או הסתירו עובדות מהותיות בנגוע לנסיבות אירוע התאונה, ולשימוש אשר נעשה ברכב הנתבעת, וכי רכב הנתבעת שימש כרכב השכרה, כאשר בזמן הרלוונטי לתאונה נהג ברכב הנתבעת מי שלא היה מורשה לנהוג ע"פ חוזה ההשכרה, כאשר נתבע 1 ו/או נתבעת 3 לא גילו מידע מהותי זה בעת הקבלה לביטוח תוך כוונת מרמה.
2. חברת עמי לעומתה, טענה כי עבר זמן רב מאז קרות התאונה, וכי היא צריכה זמן מה כדי לשחזר מסמכיה, בנוסף לטענתה, היא פנתה וביקשה חוזה השכרה אשר נמצא ברשותה של חברת רנט אך טרם הועבר לידיה המסמך המבוקש.

עוד טענה חברת עמי, כי מי שנהג ברכב היה מורשה לנהוג וכי בזמנו חויב כרטיס האשראי של מנהל חברת עמי בסום הנע בין 400-500 ₪ בגין השתתפות עצמית. עוד נטען כי האחריות לתאונה הינה של תובעת 2.

1. נתבע 2 /מר אליעזר הודה בכתב הגנתו, כי הוא אשר נהג ברכב הפוגע בעת התאונה וכי הוא נהג ברכב ברשות ובסמכות, וכשהוא מחזיק רישיון נהיגה תקף, בנוסף נטען שהתביעה הוגשה בשיהוי רב.
2. ביום 09.11.14 התקיים דיון במהלכו לא התייצב נתבע 1/ מר חיים על כן הוא נמחק מההליך כדי לקדם את ההליך.
3. חברת רנט הגישה את חוזה ההשכרה, כשלטענתה לפי ס' 5 לחוזה, ואשר מונה את תנאי השימוש ברכב, הרי מי שהיה מורשה לנהוג ברכב הינו רק מר חיים, היות ומי שנהג ברכב הינו מר אליעזר, אזי אינו זכאי לכיסוי ביטוחי.
4. ביום 07.03.16 וביום 26.06.16 התקיימו דיוני הוכחות בפני במהלכם העידה תובעת 2 מטעם התובעים ומטעם נתבע 2/ מר אליעזר העיד הוא בעצמו.

מטעם חברת רנט העיד מר כרמל גבאי, שהינו מי שנהג בשרשרת התאונה כשהיה הנהג הראשון בשרשרת, וכן העידה גב' כרמית רוח שהינה עובדת בסניף טבריה אצל חברת רנט ומר אייל נויפלד שהינו עובד במחלקה המשפטית אצל חברת רנט וגם העיד החוקר מר שמואל פרובולוטסקי.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

מר אליעזר טרם הגיש סיכומיו על אף חלוף המועד, על כן יינתן פס"ד בהעדר סיכומים בהתאם החלטתי מיום 18.10.16.

1. יצוין כי נתבעת 4/ חברת רנט הגישה הודעה לצדדים שלישיים ביום 23.11.11 כאשר הצדדים שנשלחה אליהם ההודעה הינם הנתבעים 1-3 (נתבע 1 נמחק מהתיק).

בהודעתה, טענה נתבעת 4 טענות שברובן זהות לאלו שנטענו בכתב הגנתה, כך שלפי גרסתה, היא הייתה הבעלים או המחזיקה או מתירת השימוש ברכב הפוגע, וכי נתבעת 3 שכרה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה את הרכב הפוגע כאשר נתבע 1/ מר חיים היה המורשה היחיד להחזיק בפועל ברכב, אך הנתבע 2/ מר אליעזר הוא אשר נהג ברכב בעת התאונה כאשר לא היה רשאי לכך לטענתה, על כן ומשחתם נתבע 1 על נספח לחוזה לפיו הוא התחייב לשמור בקפדנות על הרכב ולפיו היה צריך לשמור היטב עליו, אזי לטענתה לא קם במקרה דנן כיסוי ביטוחי לנתבעים 1-3 כי הנהג שנהג לא היה מורשה לנהוג, וכי מי שהיה רשאי לנהוג הינו רק נתבע 2 שהינו עובד נתבעת 3 עוד טענה חברת רנט כי טופס ההודעה שנמסר שגוי.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על כלל נספחיהם, וכן לאחר שהתרשמתי מעדויות העדים מטעמם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.
2. ראשית אבהיר כי, זכותה של התובעת 1 להיפרע מהנתבעים בשל נזקים, לכאורה, שנגרמו לה מעוגנת בסעיף 62(א) לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). על פי סעיף זה, זכאי מבטח ששילם תגמולי ביטוח למבוטח, להיכנס בנעלי המבוטח ולתבוע שיפוי מהמזיק.

בנוסף זכותה של התובעת 2 נובעת מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שעוסק בעוולת הרשלנות.

1. כאמור לעיל, התובעים מבקשים לייחס לנתבעים את עוולת הרשלנות היות ולטענתם לא נקטו אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע פגיעה כדוגמת האירוע הנטען.
2. בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לצורך הוכחת עוולת הרשלנות נדרש להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות ונזק (לרבות הקשר הסיבתי), כאשר הכלל הוא כי, אדם חב חובת זהירות כלפי אחר כאשר בנסיבות המקרה חובה עליו לצפות מראש שבמהלך הרגיל של הדברים עלולה להיגרם פגיעה לזולת.
3. הן מעדותה של התובעת 2 והן מעדות מר כרמל גבאי שהינו מי שנהג בשרשרת התאונה, שהיה הנהג הראשון בשרשרת , עלה כי בעת התאונה עמדו הרכבים ברמזור באור אדום והייתה עצירה מוחלטת לרכבים בעת שבא הרכב הפוגע ופגע בהם על כן ברור הוא שמי שנהג ברכב הפוגע הוא האחראי לתאונה במצב כגון דא שקיימת עצירה מוחלטת באור אדום לשאר הרכבים.
4. נותרת השאלה על מי להטיל את האחריות בגין פגיעת הרכב הפוגע שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 וזאת כפי שהוא עצמו הודה?
5. לאחר סיקרת עדויות הצדדים מצאתי כי יש להטיל אחריות על הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד ושהתשלום ישולם באמצעות חברת הביטוח של חברת רנט וזאת לאור היותה המשכירה של הרכב לחברת עמי, כשמצאתי שאין נפקא מינה האם מי שנהג ברכב הינו מר חיים או מר אליעזר.
6. להלן אפרט ממה נובעת אחריותו של צד מהנתבעים:
7. אחריות מר אליעזר:

האחריות על נתבע 2/מר אליעזר מוטלת עליו לאור רשלנותו בנהיגה אשר גרמה להתרחשות התאונה כפי שתוארה על ידי הצדדים וזה עלה מעדויותיהם של שלושת הנהגים שהיו מעורבים בתאונה (כולל עדותו של מר אליעזר) ראה לעניין זה עדות גב' שמחה עמ' 1 לפרוט' מיום 07.03.16:

זה היה כביש ראשי, אחר הצהריים בשעה 16:00, עצרתי עצירה מוחלטת כי היה רמזור אדום, הייתה שיירה של מכוניות לפני ואחריי. הייתי כבר דקה בעצירה ופתאום הגיע רכב מאחוריי ודפק אותי וכמה שלחצתי על הברקס זה לא עזר, גם החזקתי עם היד שתגן עלי מהשמשה שלא אפגע, בכל זאת פגעתי ברכב לפני, כתוצאה מההדיפה נפגעתי גם מאחור וגם מקדימה.

גם בחקירת מר אליעזר עלה כי הוא שילם עבור התאונה השתתפות עצמית והודה שהוא נהג ברכב בעת התאונה ראה פרוט' עמ' 5 ש' 3-4:

ש:אתה לא שכרת הרכב?

ת: לא, אני שילמתי השתתפות עצמית לחברת עמי וגבי שנאלצה לשלם לחברת הביטוח

בנוסף בחקירת גב' שמחה בחקירה נגדית ע"י ב"כ מר אליעזר לא נחקרה על נסיבות התרחשות התאונה אלא על הנסיבות שלאחר התרחשות התאונה כגון מי היה הנהג מכאן שגרסתה בעניין התרחשות התאונה לא נסתרה, לכן האחריות להתרחשות התאונה מבעה מרלשונתו של מר אליעזר ומכאן חבותו לפצות את התובעות.

1. אחריות "חברת עמי":

ביחס לנתבעת 3/ חברת עמי, ולאחר קיום מס' דיונים לפיהם התברר כי האחריות לקרות התאונה הינה של נתבע 2 אזי נותרה השאלה האם יש מקום להטיל אחריות גם על נתבעת 3 אשר שכרה את הרכב מנתבעת 4?

לאחר שמיעת עדויות הצדדים התרשמתי כי מר אליעזר אכן היה בעת האירוע תחת שליחותה של נתבעת 3, ראה פרוט' מיום 07.03.16 עמ' 4 ש' 25-28 עדותו של מר אליעזר:

ש: איך קיבלת את הרכב?

ת: מחברת עמי וגבי רשתות שהיא נתבעת מספר 2. הייתי מועסק בתור סוכן מכירות אצלם.

ש: כמה פעמים נהגת ברכב לפני התאונה?

ת: זה היה זמני, אולי פעם פעמיים. זה היה רכב של כל העובדים.

בהמשך בעמ' 7 ש' 28-29:

ש:מה הייתה הסיבה שהוא נתן לך את הרכב?

ת: כי הייתי מסתובב בחנויות סוכן

ש: לא היה לך רכב?

ת: לא היה לי פרטי

ש: אבל אמרת שרק פעמיים נסעת איתו

ת: כי רק פעמיים יצא לי

ש: בפעמים אחרות איך נסעת?

ת: ברכבים אחרים של החברה

בהמשך מעדות מר עמי אהרון שהינו בעלים חברת עמי עמ' 8 ש' 24-28:

מר אטיאס בתקופה הרלוונטית היינו חברים בקשר חברי שנים לפני, הוא הציע את עצמו שהיה בתחום השיווק ורצה לעשות ניסיון להפיץ את הסחורה שלנו לחנויות וביקש שנשכיר לו רכב. אני ירדתי איתו אישית להרץ, כבר השכרנו שם כמה רכבים. הרכב כידוע היה מיועד למר אטיאס שאמור לצאת איתו לנסיעות. אני לא זוכר אם הוא היה עצמאי או שכיר. זה לקח שבועות עד שהחלטנו סופית כיצד להגדיר אותו, הוא בהתחלה היה אמור להיות שכיר עם משכורת יסוד.

אמנם חברת רנט התבקשה להביא מסמך המעיד על אופי העסקתו של מר אליעזר אצלה, אך אין די באי הבאת מסמך זה בכדי לשלול את אחריותה של חברת רנט, וזאת משום שלפי העדויות בפני התרשמתי שאכן מר אליעזר עבד אצל החברה באותה התקופה.

על כן, מסקירת העדויות לעיל עולה כי אכן התקיימו יחסי עבודה כלשהן בין מר אליעזר לחברת עמי, מזה התרשמתי במיוחד במהלך עדותם בפני, על כן מצאתי כי קיימים יחסי שליחות ביניהם במיוחד מקום שאף מר עמי אהרון העיד שמר אליעזר הפיץ להם סחורות.

לאור כל האמור, חברת עמי מתווספת למר אליעזר, ביחס לחבותו כלפי התובעות והיא חייבת יחד איתו מכוח יחסי השליחות.

1. אחריות חברת רנט

באשר לחבותה של חברת רנט, שהינה החברה אשר השכירה את הרכב לחברת עמי, מצאתי כי אף היא חייבת ביחד ולחוד עם שאר הנתבעים לפצות את התובעים, וזאת מכוח חובתה על פי ההלכה כאשר מחובתה לפעול בהתאם לחוק הגנת הצרכן ותקנותיו.

לטענת חברת רנט מי שנהג ברכב אינו נהג מורשה ועל כן מכוח הוראות ס' 5 לחוזה השכירות בינה לבין נתבעת 3 איננה זכאית לביטוח, לא מצאתי מקום לקבל טענה זו וזאת כי אין נפקא מינה אם מי שנהג זה חיים או אליעזר.

הטענה בדבר הוראותיו של ס' 5 לחוזה שאליו מפנה נתבעת 4 ,אינה במקומה ראשית כי אף לפי הוראותיו של אותו סעיף "ישתמשו ברכב רק מורשי חתימה הנקובים בהסכם" כאשר עיון בהסכם עולה כי "שם השוכר" הינו "עמי וגבי" שהינה הנתבעת 3 ובתיבה "שם הנהג" רשום "לוי חיים".

דהיינו מניתוח הסעיף עצמו לא רשום "רק הנהג שרשום בהסכם" אלא "רק מורשי חתימה הנקובים בהסכם" ואפשר שהמורשה תהיה עמי וגבי בכלל עובדיה ולא רק עובד יחיד, על כן אף מניתוח זה עולה כי אין הגבלה בדבר היות הנהג נהג יחיד אשר רשום בהסכם בלבד במיוחד מקום ששם השוכר הינה חברת עמי ואף אין חתימה על החוזה עצמו בידי הנהג הנטען דהיינו מר חיים.

בנוסף, אף אם אנתח את הסעיף בהתאם לפרשנותה של חברת רנט לפיה מי שמותר להשתמש ברכב היה רק מר חיים, הרי שאף ניתוח זה לא יבוא לקבלת פטור מאחריות מצד חברת רנט, וזאת לאור היותו סעיף בחוזה אחיד הרשום באותיות קטנות, כאשר מתוך היותו חוזה אחיד חייבת נתבעת 4 בחובת גילוי נאות במיוחד בנסיבות הנטענות שבהן יש העדר כיסוי ביטוחי בתנאים מסוימים, תנאי אשר מצריך הבלטה של אותם סעיפים וכן להסיב תשומת לב שוכר הרכב אליהם.

אם לא די בכך, הרי העדים מטעם חברת רנט, מר אייל ונויפלג וגב' כרמית רשמו בס' 4 לתצהיריהם כי מורשה הנהיגה על פי ההסכם הנו מי שרשום כנהג בהסכם וכן כל עובד מחברת עמי וגבי בלבד מכאן שהטענה בדבר הרשות למר חיים בלבד נפלה אף בעדויותיהם של עדי חברת רנט ראה לעניין זה פרוט' בסוף עמ' 15 ותחילת עמ' 16:

תפרש לי את האמור בסעיף 4 לתצהירך. תפרש לי "הוסכם כי מורשה הנהיגה הוא חיים לוי או עובד מטעם החברה"? למה לא אמרת רק חיים לוי?

ת: חיים לוי זה עובד ששמו יהיה רשום כמורשה. עובד במידה ורוצים עובד נוסף פשוט מוסיפים אותו, אבל לא הכוונה כל עובד בלי שמיידעים אותנו שאמור לנהוג ברכב. ואם יש הוספה במהלך הזמן מוסיפים.

ש: אז זה לא בטעות הסעיף הזה?

ת: אני התכוונתי למה שרשמתי וזה לא בטעת. היו לנו מקרים של חוזים שהוספו נהגים, אז מעבירים בקשה

מכאן תמוהה הטענה בפני ביהמ"ש בדבר ההסבר שניתן על ידי עדי חברת רנט ביחס לאמור בתצהיריהם דבר אשר מעלה סתירות רבות בינם לבין עצמם.

מכאן אין מקום לטענות חברת רנט, ונראה כי היא מנסה להתחמק מתשלום המוטל עליה, רק לאור הטענה כי מי שדווח על האירוע היה מר חיים ולא מר אליעזר והיא אף לא הואילה לזמן את מר חיים לעדות בכדי לקבל הסבר אודות טענת המרמה שהיא טענה ועניין זה פועל לרעתה נוכח החזקה לפיה אי הבאת עד רלוונטי פועלת לרעת הצד שלא הביא את העדות זה קרי לו היה מוזמן עד הראיה הייתה עדותו פועלת לרעתה. (ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, פ"ד ל(1) 218; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, עמ' 657).

זאת בנוסף לכך שטענת מרמה הינה טענה מחמירה אשר לצורך הוכחתה צריך ראיות חזקות דבר אשר לא נעשה על ידי חברת רנט.

בנוסף, כפי שקבעתי לעיל אין נפקא מינה מי נהג ברכב, היות וחברת ההשכרה חייבת לבטח את הרכב, עבור השוכר וככל שברצונה להחריג, אזי מחובתה להבהיר עניין זה, באופן בולט ולא באותיות זעירות בחוזיה האחיד).

לא פעם נקבע כי חברת ההשכרה חייבת לשאת בעצמה וכי אין לתת תוקף לסעיפים בחוזה, שהופיעו באותיות זעירות בגב הסכם השכירות.

ראה לעניין זה תא (ת"א) 124755/00 כלל חברה לבטוח בע"מ נ' דהן תמר

חוזה השכירות היה חוזה אחיד. בחוזה אחיד חייב הספק לכלול גילוי נאות של התנאים. גילוי נאות פירושו הדגשת עניינים מיוחדים המשולבים בחוזה לרבות תנאי פטור או העדר כיסוי ביטוחי. ההדגשה תבוא ע"י הבלטת הסעיפים באופן מיוחד.

לעניין זה נאמר בספר, חוזים אחידים, נבו הוצאה לאור 1994, עמ' 57:

"נודעת חשיבות לכך שהלקוח היה ער לנושאים עובדתיים מסוימים לאפשרויות השונות הכרוכות בהם או להימצאותם של תנאים מסוגים מיוחדים.

הגילוי הנאות משתייך לאותם נושאים שהמחוקק מייחס להם בתחומים מסוימים חשיבות כה רבה עד שהוא קובע לגביהם הוראות בחקיקה.

דוגמאות בולטות לכך קיימות בתחום הביטוח:

בחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 נקבעה במפורש חובת הבלטה של תנאים המסייגים את חבות המבטח.

נקבע בחוק כי תנאי או סייג לחבות המבטח או לתקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים בו או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת.

תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם...".

חובת הגילוי הנאות משמעה, לעניין זה, הסבת תשומת לבו של הלקוח באופן מיוחד לאותם עניינים, יוצאי דופן המשולבים בחוזה.

בת.א. 16058/01 ברדוגו נ. אקטיביטי תיירות (השופטת ד"ר אגמון גונן) נטען בין השאר כי החוזים בטלים בשל גודל האותיות בהם, הקטן מהגודל המינימאלי שנקבע בתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה האחיד) תשנ"ה – 1995.

צו הפיקוח על מצרכים ושרותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה – 1985, קובע בסעיף 19 (7) כי תנאי לקבלת רישיון לחברת השכרת רכב הינו קיומו של ביטוח, להנחת דעתו של המפקח, לגבי כלי הרכב ותקופת תוקפו של הרישיון.

סעיף 40(א) לאותו צו קובע:

1. לא ישכיר אדם רכב השכרה ולא ימסרנו לשוכר אלא אם כן נתמלאו תנאים אלה :
   1. השוכר מחזיק ברישיון נהיגה בין-לאומי או רישיון נהיגה לאומי תקף כאמור בחלק ט' לתקנות התעבורה – אם הוא אזרח או תושב חוץ, או ברישיון נהיגה שניתן לו לפי הפקודה – אם הוא אזרח או תושב ישראל;
   2. קיים לגבי הרכב ביטוח כאמור בסעיף 19(7);

באשר לטענתה של חברת רנט ביחס למסמך שנקרא "אישור העסקה" או ההסכם שנחתם בין הצדדים, הרי שהטענה שחברת עמי הייתה צריכה להביאו אינה במקומה, משום שעסקינן בהסכם אשר לכאורה שייך בראש ובראשונה לחברת רנט לכן קל יותר להביאו ידה כשעסקינן במסמך הזמנה שנטען לגביו שהוא מסמך נוסף לחוזה.

אף בחקירת גב' רוח עלה שהרישום של מר חיים כנהג היה אקראי, וכי אם היה מגיע אדם אחר מהחברה לחתום אז היה שמו נרשם, ואין המשמעות שאותו אדם שנשלח מטעם החברה הוא בלבדו אמור לנהוג ברכב (ראה פרוט' עמ' 14 ש' 6-11.) שאם זו הדרישה אז היה ראוי להבהיר עניין זה מול חברת עמי

ש: אמרו לי שמישהו מעמי וגבי צריך להגיע?

ת: נכון

ש: אז יכול היה להגיע כל אדם ולחתום על החוזה? יכול היה להיות כל נציג מעמי וגבי.

ת: מוטי אלמוג אמר לי יגיע חיים לוי מעמי וגבי

ש: ואם היה מגיע אדם בשם אחר היית חותמת איתו?

ת: כן

לאור כל האמור נראה כי הנתבעת 4 לא פעלה על פי חובותיה לפי החוק לפיהן היא מחויבת לבטח את הרכב, ואם ישנם סייגים כלשהם לביטוחה אזי היה מחובתה להבהיר זאת למי ששכר את הרכב, ולא להסתפק בטענה, שתנאי זה כתוב בחוזה האחיד מטעמה, כשעסקינן באותיות זעירות, ועל כן לא עמדה בחובת הגילוי הנאות המוטלת עליה כאשר לא הדגישה עניינים מיוחדים לרבות תנאים להעדר כיסוי ביטוחי כטענתה.

1. אשר לנזקים הנטענים, התובעת צירפה חוות דעת שמאי מיום 04.10.09 אשר קבעה כי, רכב המבוטח ניזוק במספר חלקים, מנגד לא הוגשה כל חוות דעת נגדית.

היות והמבטחת שילמה למבוטחה את דמי הגמולים בסך של 34,157 ₪ ש"ח בהתאם לחוות הדעת, יוצא כי היא זכאית להחזר הכספים הללו מכוח סעיף 62 (א) לחוק, כאמור בסעיף 8 לעיל וכן היות והתובעת 2 נשאה בהפסדי מבוטח אזי אף היא זכאית לסכומים אלה כך שסך הסכום שיש להעביר לידי התובעים הינו 38,000 ₪.

1. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד באמצעות חברת הביטוח של נתבעת 4 (חברת רנט) לשלם לתובעות כל אחת לפי שיעור חלקה היחסי בסכום התביעה, את סכום התביעה בסך של 38,000 ₪ כאמור לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל.

כמו -כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום התשלום המלא בפועל.

כפועל יוצא מהאמור בפס"ד זה, ההודעה לצדדים שלישיים נדחית ,ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ז, 17 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.