מונחת לפני תביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובע, עורך דין במקצועו, לחיוב הנתבעת בתשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים אשר נתן לה התובע בהליכים שונים.

רקע

1. הנתבעת גמלה בלבה להתגרש מבעלה (להלן: "הבעל") לשם כך פנתה לקבלת שירותים משפטיים מהתובע במסגרת הליכים שונים בערכאות שונות, בינה לבין בעלה.
2. בין הצדדים נערכו 3 הסכמי שכר טרחה שונים בזמנים שונים, כמפורט להלן:
3. ההסכם הראשון: במהלך חודש ספטמבר 2005 פנתה הנתבעת אל התובע לראשונה. בפגישה ביניהם סוכם בעל פה ולא הועלה על הכתב, כי התובע יגיש עבור הנתבעת תביעות לגירושין בבית הדין הרבני וכן תביעות משלימות בבית המשפט לענייני משפחה תמורת סך של 28,200 ₪ - 8,200 ₪ שולמו במזומן והיתרה, נמסרה ב- 10 המחאות דחויות, כל אחת מהן על סך של 2,000 ₪ (להלן: "ההסכם הראשון"). 5 המחאות לא כובדו בסכום כולל של 10,000 ₪.
4. הסכם שני: נחתם ביום 15.4.07 במסגרתו הוסכם כי התובע ייצג את הנתבעת בהליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת בר"ע 403/09 כאשר הסכום כולל הופעה בדיון אחד וכן בהליכי הוצל"פ בחדרה בהגשת תגובה לטענת "פרעתי" הכולל הופעה בשני דיונים. התמורה אשר סוכמה בין התובע לנתבעת בעבור שירותים אלה הועמדה על סך של 14,500 ₪ כולל מע"מ כאשר הוסכם כי ישולם ב- 10 תשלומים שווים. הסכם זה כלל סעיף המסדיר תשלום במקרה של הפסקת טיפול-"שכר הטרחה יהא מחייב וישולם במלואו בכל מקרה" (להלן: "ההסכם השני").
5. ההסכם השלישי : נחתם ביום 27.8.07 במסגרתו הוסכם כי התובע ייתן לנתבעת שירותים משפטיים בהליך אשר החל להתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה וכן בבית הדין הרבני בחיפה ובנוסף, יכין התובע עבור הנתבעת כתב הגנה בתיק 7220/07 אשר נפתח על ידי הבעל בביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת, כתב תביעה למזונות + בקשה לעיקול זמני, כתב תביעה למשמורת וכתב תביעה לפירוק שיתוף וכן התובע ייצג את הנתבעת בהליכים השונים וכן בפגישות עם באת כוחו של הבעל. הכל בתמורה לתשלום סך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ + 20% בצירוף מע"מ מכלל הרכוש המשותף לנתבעת ולבעלה אשר יחולק ו/או יימכר במסגרת ההליך וכן ייגבה תשלום נוסף עבור כל דיון או פגישה החל מהדיון או הפגישה ה- 6. גם בהסכם זה קיים סעיף הקובע חובת תשלום שכ"ט במקרה של הפסקת טיפול (להלן: "ההסכם השלישי").
6. ביום 25.12.07 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה נוסף לצרכי גביית דמי מזונות זמניים באמצעות לשכת ההוצל"פ, תמורת 15% + מע"מ מכל סכום שייגבה (להלן: "ההסכם הרביעי"). גם בהסכם זה מופיע סעיף המחייב בתשלום שכר הטרחה אף אם הטיפול בתיק יופסק לפני שיגיע לסיומו.
7. לצורך שלמות התמונה יצויין כי ביום 17.5.07, בתקופה שבין ההסכם השני להסכם השלישי, שגרה הנתבעת אל התובע פקס בו כתבה, בין היתר כי היא "מבקשת לבטל את כל התביעות בתיק נגד בעלי שאול אנו הגענו להסכמה של שלום בית" (להלן: "הודעת הפסקת ההתקשרות").

לטענת התובע, לא היה מודע לכך שבתקופה בה ייצג את הנתבעת, נפגשה זו יחד עם בעלה דאז, אצל עורכת הדין אשר ייצגה אותו ושם במשרדה הסכימה הנתבעת לבטל את כל התביעות אשר הגישה נגד בעלה, לרבות הליכי גביית המזונות אשר נפתחו בהוצל"פ, זאת לאחר שבעלה הבטיח לה כי ישלם לה את כל סכום המזונות ועל מנת לחסוך כספים מיותרים המשולמים לעורכי הדין. נודע לו על כך רק בדיעבד. לטענת התובע, נסיגתה של הנתבעת מכל ההליכים אשר נפתחו אינה שוללת את זכותו לשכר הטרחה אשר מגיע לו בגין השרות המשפטי אשר נתן לה התובע ובוודאי שאינם מבטלים את הזמן הרב אשר השקיע בשקדנות בטיפול בהליכים הרבים אותם ניהל עבורה ולפיכך זכאי הוא למלוא שכר הטרחה כפי שסוכם ביניהם בהסכם הראשון ובהסכם השני וכפי שעולה בברור מלשון הסעיף המורה על תשלום שכר הטרחה במלואו אף אם יופסק הטיפול בתיק בטרם יגיע התיק לסיומו.

אחר שהנתבעת נמנעה מתשלום שכר הטרחה בהתאם לאמור לעיל, פנה התובע אל הנתבעת במכתב, ביום 19.7.07, נושא כותרת "הסדרת תשלום שכר טרחה". התובע ציין כי נסיונותיו ליצור עימה קשר טלפוני לא צלחו ולפיכך, נאלץ הוא לפנות אליה בכתב ולדרוש את תשלום שכרו.

בסעיף 2 למכתבו כתב התובע כך:

"מתעורר בי הרושם כי אינך מגיעה לפגישות בכוונה להתחמק מתשלום שכר טרחה המגיע עבור הטיפול המשפטי בכל העניינים אשר העברת לטיפולי לרבות בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, בית המשפט המחוזי בחיפה ובלשכת הוצאה לפועל בחדרה"

מכתבו זה של התובע מתייחס אל הסכמי שכר הטרחה הראשון והשני.

לטענת התובע, במהלך אוגוסט 2007 פנתה אליו הנתבעת טלפונית ועדכנה אותו כי הניסיון ל"שלום הבית" כשל ולפיכך ביקשה ממנו שישוב לייצגה בכל ההליכים אשר נסגרו.

התובע טוען כי סרב לקבל את הייצוג, לאור נסיונו המר איתה ומוסר התשלומים הירוד, כך לטענתו, אולם הנתבעת התחננה שיקבל עליו את ייצוגה בהמשך ההליכים נגד בעלה ואף הגיעה לפגישה שתואמה ביניהם יחד עם אמה אשר הרעיפה עליו שבחים ומחמאות ולחצה עליו שיעזור לנתבעת במצבה הקשה ושיקבל את הייצוג. כך נולד הסכם שכר הטרחה השלישי.

התובע כאמור קיבל את הייצוג ופתח מחדש את כל ההליכים נגד בעלה ואף התקדם לכדי החלפת טיוטות עם באת כוחו של הבעל במטרה להשיג הסכם גירושין בין הנתבעת לבעלה.

1. התובע צרף לתיק בית המשפט תצהירים שונים, מרביתם תצהירים בג"צים קצרים, אשר נחתמו בפניו, על ידי הנתבעת, במועדים שונים ובהליכים שונים, כמפורט להלן:
2. בתקופת ההסכם הראשון:

ביום 25.09.05 חתמה הנתבעת על תצהירים התומכים בתביעת מזונות בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, בבקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד וצו מניעה קבוע נגד הבעל, במסגרת תביעה לפירוק שיתוף אשר הוגשה נגד הבעל בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה ובמסגרת תביעה למשמורת קטינים אשר הוגשה נגד הבעל בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה.

ביום 15.12.05 חתמה הנתבעת על תצהירים בתמיכה לשלוש בקשות שונות אשר הוגשו במסגרת תיק המשפחה בחדרה - בקשה למתן צו המורה למשטרת ישראל למסור מסמכי חקירה, בקשה למתן צו הגנה במעמד צד אחד ובקשה למתן צו מניעה זמני נוסף.

ביום 07.03.06 חתמה הנתבעת על תצהיר בתמיכה לבקשה למזונות זמניים אשר הוגשה נגד הבעל בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה.

ביום 29.5.06 חתמה הנתבעת על תצהיר בתמיכה לכתב התשובה בבר"ע 403/03 אשר הוגשה בשם הנתבעת בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ביום 25.03.07 חתמה הנתבעת על תצהיר עדות ראשית בתמיכה לתביעת המזונות ועל תצהיר בתמיכה לבקשה לצו מניעה.

1. בתקופת ההסכם השני:

ביום 15.4.07 חתמה הנתבעת על תצהיר בתמיכה לטענת פרעתי בתיק הוצל"פ מס' 12-00058-06-2 אשר הוגשה נגד הנתבעת.

ביום 20.8.07 חתמה הנתבעת על תצהירים נוספים במסגרת התביעה לפירוק שיתוף,

לתביעה למשמורת קטינים ולתביעת המזונות. כמו כן, חתמה על תצהירים נוספים במסגרת הבקשה למתן צו עיקול זמני.

1. בתקופת ההסכם השלישי:

ביום 27.8.07 חתמה הנתבעת על תצהיר בתמיכה לבקשה למתן פטור מאגרה בזיקה לתביעות ובקשות אשר הגישה בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה.

ביום 22.10.07 חתמה הנתבעת על תצהירים בתמיכה לתגובתה לבש"א 1995/07, לבש"א 2032/07 ועל תצהיר שנדרש על ידי בית המשפט והנוגע לפירוט תנועות בחשבון הבנק ובכרטיסי אשראי.

ביום 23.04.08 חתמה הנתבעת על תצהיר לצורך הגשת כתב הגנה בזיקה לתמ"ש 4291/07, תביעה לאיזון משאבים אשר הוגשה נגדה על ידי בעלה בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה.

ביום 05.05.08 חתמה הנתבעת על תצהיר עדות ראשית בזיקה לתביעות הבאות: תמ"ש 3866/05 תביעת מזונות אשר הגישה נגד בעלה; תמ"ש 3867/05 ותמ"ש 3869/05 - תביעות משמורת; תמ"ש 3868/05- תביעת פירוק שיתוף.

ביום 29.05.08 חתמה הנתבעת על תצהיר נוסף בתמיכה לכתב התשובה מטעמה בבר"ע 403/03 אשר הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ביום 18.08.08 חתמה הנתבעת על תצהיר בתמיכה לתגובתה למוסד לביטוח לאומי זאת בזיקה לתיק ההוצל"פ אשר פתחה במטרה לגבות את המזונות אשר נפסקו לה ולילדיה.

ביום 22.12.08 חתמה הנתבעת על תצהיר עדות ראשית בתמ"ש 4291/07 זאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 23.06.08 בתביעה אשר הגישה נגד בעלה בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה.

ביום 22.02.10 חתמה הנתבעת על תצהיר הנוגע לבקשה להקטנת מזונות אשר הוגשה במסגרת תביעתה למזונות בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה.

ביום 10.03.10 חתמה הנתבעת על תצהיר נוסף בתמיכה לתגובתה בבקשתה להקטנת מזונות אשר הוגשה במסגרת תביעתה למזונות אשר הוגשה בבית המשפט לענייני משפחה החדרה.

1. והנה, ביום 14.7.10 התקבל במשרדו של התובע פקס מעו"ד דב הירש, ממנו עולה כי לאחר הליך גישור שקיימו הנתבעת ובעלה במשרדו, הושגה פשרה הדומה בעיקרה, לטענת התובע, לטיוטות ההסכם אשר העביר לבאת כוחו של הבעל.

עיון בהסכם מלמד כי בחלוקת הרכוש בין הצדדים, קיבלה הנתבעת לבעלותה דירת מגורים בשטח 37 מ"ר בעפולה, המוערכת בסך של 400,000 ₪ - על פי שמאות שערך התובע. מעבר לאמור, לא חולקו כספים כלשהם משותפים. עוד הוסכם בין הצדדים על מזונות חודשיים בסך של 2,000 ₪ בגין שלושת ילדיהם הקטינים של הנתבעת ובעלה דאז.

1. התובע פנה אל הנתבעת פעמים מספר עד אשר בסופו של דבר השיבה הנתבעת כי מאחר שההסכם לא הושג תחת ידיו, היא אינה חבה בתשלום שכ"ט נוסף.

מכאן התביעה, אשר הועמדה על ידי התובע על סך של 168,021 ₪, סכום הכולל יתרות שכר טרחה שלא שולם בהתאם להסכמים, 20% משווי הדירה שנמסרה בהסכם לנתבעת (זאת לאחר שלדבריו, ויתר על זכותו לדרוש 20% מכלל הנכסים), 15% מן הסכומים שנגבו על ידי התובע עבור הנתבעת בהוצל"פ ותשלום עבור דיונים ופגישות שנערכו בין הצדדים.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה את מלוא שכר הטרחה כפי שסוכם בין הצדדים וכפי שעולה משלושת ההסכמים. בנוסף, טען התובע כי הסכם הגירושין אשר נחתם בסופו של דבר בין הנתבעת לבעלה הוא הסכם אשר נכתב על ידי התובע וכי בהתאם להסכם שכר הטרחה כאמור, זכאי התובע לאחוז מסוים משווי הנכסים אשר בבעלות הנתבעת ובעלה נכון ליום החתימה על הסכם הגירושין.

זאת ועוד, טען התובע, כי הנתבעת אינה אמינה וכשם שמוסר התשלומים שלה גרוע, כך גם אמינותה שכן שינתה היא את גרסתה פעם אחר פעם, דבר אשר מתבטא אף בתלונה אשר הפנתה ללשכת עורכי הדין בה הלינה על כך שתובע ניכה מתשלומי המזונות אשר התקבלו בתיק ההוצאה לפועל, את שכר טרחתו, זאת בניגוד לדין ובניגוד למוסכם ביניהם.

1. לטענת הנתבעת, התובע, אשר היה מודע היטב למצבה הקשה בזמנים אשר זקוקה היתה לשירותיו המשפטיים, ניצל את חולשתה בשעה שהחתים אותה על הסכמי שכר טרחה רבים אשר בכל אחד מהם השתנו התעריפים, ללא קשר להיקף העבודה.

לטענת הנתבעת, התובע, אשר בסופו של יום לא הוביל אותה לחתימה על הסכם גירושין, ניהל את ההליך במשך שנים רבות, תוך שהוא מחתים את הנתבעת על הסכמי שכר טרחה מופרזים, כאשר כוונתו האמיתית של התובע היתה למכור את שלושת הנכסים אשר בבעלות הנתבעת ובעלה על מנת לצאת נשכר מהעסקה, שכן מונו הוא ועורכת דינו של בעלה, ככונסי נכסים לצורך מכירת שלושת הנכסים כאמור. לטענתה, לא טובת הנתבעת עמדה לנגד עיניו, אלא טובתו שלו לצאת נשכר ככל שניתן.

הנתבעת טענה כי התובע פעל בניגוד לכללי האתיקה כאשר גבה את תשלומי המזונות אשר התקבלו בתיק ההוצאה לפועל על חשבון שכר טרחה, ובשל כך פנתה בתלונה ללשכת עורכי הדין בגין התנהגותו הפסולה של התובע. לטענתה, התובע לכל אורך הדרך פעל בחוסר תום לב וניצל את מצוקתה אשר מתוקף ייצוגו אותה, היתה ידועה לו.

דיון

1. דומה כי אין חולק כל כך שהתובע סיפק לנתבעת שירותים משפטיים במסגרת הליכי הגירושין שלה מבעלה ובגין אלו, זכאי הוא לשכר טרחה עבור עבודתו.

אין חולק כי לא התובע הוא שהביא לסיום הסכסוך בין הנתבעת לבין בעלה דאז, אלא ההסכם ביניהם נחתם, בסופו של דבר, אצל עו"ד אחר, לאחר הליך גישור שהתקיים אצלו, כך עולה מן המסמך שהוצג בפניי. עיון בהסכם שנכרת בין הנתבעת לבעל אל מול טיוטת ההסכם שניסח התובע מלמד כי אין זהות בין ההסכמים. קיים דמיון בכל הנוגע לחלוקת הדירות, אולם אין זהות בכל פרטי ההסכמות גם בתחום זה.

המחלוקת אם כן, מתמקדת בשתי שאלות עיקריות אשר יש להכריע בהן: הראשונה- נוגעת לתקפותם ותכנם של הסכמי שכר הטרחה, והאם יש בהם כדי לחייב את הנתבעת במלואם , השאלה השניה- מתמקדת בגובה שכר הטרחה לו זכאי התובע בסופו של יום זאת לאחר בחינה מדוקדקת של ההסכמים ביחס לעבודתו של התובע אשר נעשתה בפועל.

1. כמפורט לעיל, מספר הסכמים נערכו בין התובע לנתבעת בעניין שכר הטרחה לו יהיה התובע זכאי. חלקם הסתיימו וחלקם טרם הסתיימו בשעה שהפסיקה הנתבעת את ההתקשרות עם התובע.
2. כיצד נקבע שכר טרחתו של עו"ד?

"קיימות כמה דרכים מקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך הדין. שיטה אחת הינה הסכמה על סכום קבוע שישלם הלקוח לעורך דינו עבור פעולה משפטית מוגדרת בלא תלות בשעות הטיפול או תוצאותיו. דרך נוספת הינה תשלום שכר טרחה בהתאם למספר שעות הטיפול של עורך הדין. שיטה שלישית ... הינה קביעת 'שכר טרחה מותנה ... הכוונה היא לכל מנגנון אשר לפיו תלוי שכר הטרחה באופן כלשהו בתוצאות הטיפול" .

(ע"א 2871/00, ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פד"י נז(6)319, 326).

בענייננו, כאמור, הסכמי שכר הטרחה בנויים מתשלום לפי שלוש הדרכים המפורטות - ישנם סכומים שנקבעו מראש, ישנם סכומים המשולמים לפי ישיבות בהן מופיע עורך הדין וישנם סכומים הנגזרים מתוך שווי הנכסים – כלומר שכר מותנה.

1. האם זכאי התובע למלוא תשלום שכרו אף אם לא סיים את עבודתו?

לטענת התובע, הנסמכת על האמור בחלק מן ההסכמים שנכרתו בינו לבין הנתבעת, זכאי הוא למלוא תשלום שכרו, אף אם לא הושלמה עבודתו. בע"א 136/92 ביניש עדיאל עו"ד נ. דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פד"י מ"ז (5) 114 (להלן: "פרשת ביניש") נקבע בין היתר:

"...בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו...

קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו."

(שם בעמ' 123-125)

ואולם, במקרה דנן, כאמור, הכניס התובע תנאי שכזה לתוך ההסכמים עם הנתבעת זולת בהסכם הראשון, והנתבעת חתמה על אותם הסכמים, ועל כן, לכאורה, מחוייבת הנתבעת במלוא התשלום.

1. בע"א 8854/06 חיים קורפו ואהרון ברוכין עו"ד נ. סורוצקין ואח' (4.9.06) נקבעו התנאים להפסקת התקשרות עם עורך דין ביוזמת לקוח ואת זכאות עורך הדין לקבלת שכרו עבור השירותים המשפטיים אשר סיפק עד אשר בחר הלקוח להפסיק את ההתקשרות:

"דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין, לנהוג בתום לב...

כפי שעולה מקביעות בית משפט קמא, הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים; לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון אותו ביקשה הלכת ביניש עדיאל לשמר – אבד... דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות המבוססות עובדתית כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מן ההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחוייב בפיצויי צפיה אלא אם כן יוכיח כי לולא השתחררות זו, לא יכול היה, באמצעים סבירים להגשים את אותה מטרה"

(פיסקה 20 לפסק הדין).

1. ת.א(ת"א) 2713/06 קורן ושות' עו"ד נ' מגדלי בארי שלמה המלך (28.6.11) דן בנסיבות המכשירות את הקרקע להפסקת התקשרות לקוח ועו"ד ובראיות הנדרשות להוכחה:

 "הלכת ביניש והלכת קורפו אינן סותרות זו את זו, כי אם משלימות זו את זו. נותן השירותים המשפטיים אינו נתון לגחמת ליבו של המזמין ואינו צריך לדאוג לשאת חן וחסד לפניו מדי יום ביומו, שמא יפטרנו. אין עסקינן בזכות הדירה המתפרנסת מרגע לרגע, ואשר ניתן לבטלה בכל עת, לפי רצונו של מעניק הרשות. הסכם שכר הטרחה אמנם איננו כתובה, אך עדיין אין הלקוח יכול להשליך את פרקליטו ברגע שימצא לעצמו הצעה מפתה יותר, בדמות פרקליט הגובה שכר טרחה נמוך יותר. הפסקה חד צדדית של ההתקשרות מצד הלקוח יכולה להעשות בהתקיים סיבה הוגנת מוכחת, למשל: החלטתו של המזמין שלא להתקשר בפרוייקט בגינו הזמין את השירותים המשפטיים ... הפרוייקט נכנס למבוי סתום ולא רווחי; הפרקליט אינו מבצע מלאכתו במיומנות הסבירה; וכן הלאה. תוכח סיבה שכזו - ייפרדו הצדדים לשלום וישולם לפרקליט שכר ראוי בגין העבודה שביצע עד להתנתקות. לא תוכח סיבה הוגנת, כפי האמור לעיל, יזכה הפרקליט המודח לפיצויי קיום".

(שם בעמ' 17)

"...המסקנה המתבקשת היא שעבודת התובעת הופסקה ע"י הנתבעת רק מכיוון שזו מצאה אופציה זולה יותר, המגדילה את רווחיה, ומשכך אין הנתבעת יכולה לחסות תחת כנפי הלכת בייניש, וכפועל יוצא זכאית התובעת לפיצויי ציפיה".

(שם בעמ' 20)

"..הגם שהתובעת זכאית לפיצויי ציפייה, יש לנכות מהם, כמקובל, את אותו חלק של שכר הטרחה המגלם את העבודה שטרם בוצעה על ידה, וכפי שנהוג לומר, "נחסכה" ממנה."

(שם בעמ' 22).

ראו גם בע"א 9282/02, יכין חקל בע"מ נ' יחיאל, פד"י נח(5)20, 27-28, שם נאמר:

"קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק, דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית ועל בית המשפט לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח; את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות; את שוויו של הענין מושא השירות; את המוניטין של עורך הדין ..."

מן הכלל אל הפרט

1. בסיס התובענה דנא נשען על הסכמי שכר הטרחה אשר נחתמו בין התובע לנתבעת ואשר אותם ניסח התובע. אין מחלוקת כאמור כי התובע ייצג את הנתבעת בהליכים שונים כשם שאין מחלוקת כי חלק מההליכים לא הבשילו לכדי סיום וזאת בשל הפסקת ההתקשרות ביוזמת הנתבעת.

נסיבות הפסקת התקשרות הנתבעת עם התובע

1. הנתבעת בענייננו, פנתה לראשונה אל התובע בשלהי שנת 2005 ובמעמד זה שילמה לתובע תשלום עבור שירותי משפט בהתאם לדרישתו. כאמור, חלק שולם במזומן והיתרה בהמחאות דחויות אשר בחלקן לא נפרעו ונזקף לחשבונה חוב בסך 10,000 ₪. ביום 17.5.07 עדכנה הנתבעת את התובע על הפסקת ההתקשרות ביניהם וביקשה לסגור את כל התיקים אשר נפתחו על ידי התובע, זאת אחר שפנתה הנתבעת עם בעלה אל באת כוחו של בעלה על מנת לקדם את הטיפול בתיק בניסיון להשיג הסכם גירושין. בהמשך, שבה הנתבעת וביקשה את שירותי התובע אולם בסופו של יום, בתאריך 10.3.10, חתמה הנתבעת על הסכם יחסי ממון בתיווכו של עו"ד דב הירש ובכך באה לסיום ההתדיינות של הנתבעת מול בעלה דאז וכפועל יוצא, גם שירותי התובע עבורה.
2. בתצהיר עדותה מסרה הנתבעת כי הגיעה אל התובע בעקבות הפניית נעמ"ת ולאחר שחוותה אלימות קשה מצד בעלה, בגין כך אף הורשע בעלה ונגזר עליו, בין היתר, מאסר בפועל. לאחר בדיקה קצרה, הסביר התובע לנתבעת כי חרף מצבה, אין היא זכאית לשירות של עו"ד ללא תשלום, אולם יוכל הוא לבוא לקראתה במחיר (סעיף 3 לתצהיר). בעניין זה אציין כי בתובענה זו הנדונה לפניי, במצבה של הנתבעת כיום, זכתה היא לייצוג על ידי הסיוע המשפטי.

עוד מסרה הנתבעת בתצהירה, כי הגיעה אל התובע כשהיא במצב נפשי קשה מאד, לא היתה לה כל אפשרות לקבל החלטות בצורה מושכלת והיא היתה מבולבלת וחלשה עד מאז. התובע, לטענתה, ניצל את חולשתה והחתים אותה על הסכמי שכר טרחה דרקוניים אשר מקפחים אותה ומעשירים אותו (ראו סעיפים 6-7 לתצהיר).

1. בסעיף 10 לתצהירה מסרה הנתבעת את הדברים הבאים :

"יתר על כן, התובע טוען כי הוא טיפל בתיק משפחה שלי במשך 6 שנים. אבל הוא זה שגרר את התיק והכשיל כל ניסיון לפשרה ביני ובין הגרוש. ועשה הכל כדי למשוך את התיק למינוי כונס נכסים- שהוא ציפה שזה יהיה הוא. למעשה- הוא ניהל את התיק רק כדי להרוויח כמה שיותר כסף, ובלי להתחשב כלל בצרכי ובטובתי".

בדיון, כאשר נשאלה מתי הרגישה לראשונה כי אינה זוכה לטיפול ראוי, השיבה כך:

"הרגשתי את זה בהליך הראשון, שהוא לא כל כך מתאמץ, והוא דאג להעביר (צ"ל הבהיר- ר.ג.מ.) לי לאיזה כיוון זה הולך להיגמר, הוא לא נתן סיכוי שישי (צ"ל שיהיה- ר.ג.מ.) ביננו הסכם" (עמ' 34 ש' 28-30)

ובהמשך העידה כך :

"זה לא שאני לא יודעת לקרוא עברית, קראתי וחתמתי עליו, לא ידעתי מה המשמעות של כל זה, הוא לא הוביל שיש סיכוי מתי שהוא תהיה לי דירה לי ולילדים, הוא הוביל את כל ההליך שהכלי מכר (צ"ל שהכל יימכר- ר.ג.מ.), אני יודע מה הסוף ובגלל זה אני לא מתאמץ. הוא אמר לי את זה לא פעם ולא פעמיים, אמרתי לו למה אתה לא נלחם ומגיע להסכם פעוט, תמיד הוא אמר לי שאני יודע לאן זה מוביל ומה יהיה הסוף ".(עמ' 35 ש' 8-11)

כאשר נשאלה מדוע לא פנתה אל עו"ד אחר כשבחרה לחדש את ההליכים, השיבה כך:

" לא הלכתי כי הוא ייצג אותי וכל התיק היה אצלו וחשבתי שזה יגמר בשלב כלשהו." (עמ' 35 ש' 20)

כאשר נשאלה האם יש לה תיעוד לחוסר שביעות רצונה השיבה הנתבעת כך:

"לא. זה שפניתי אליו ואמרתי למה זה לוקח כל כך הרבה זמן, למה אתה לא מתאמץ מספיק, גם כשנכנסנו לדיון הוא לקח את זה באדישות, אני והילדים סבלנו יום יום" (עמ' 37 ש' 2-3).

לשאלת בית המשפט מדוע התחייבה בהסכם השלישי לשלם לתובע אחוז מסוים מסך הנכסים אשר בבעלותה ובבעלות בעלה, השיבה כך:

"זה לא עניין אותי, הייתי במצב לא טוב אחרי כל התקופה שעברתי עם הגרוש שלי, היה איזה שלב שהיה סכנה לחיים שלי לא עניין אותי הדברים או הרכוש כמה זה שווה" (עמ' 41 ש' 28-29).

1. מעדותה של הנתבעת התרשמתי כי הנתבעת הגיעה אל התובע אחר שעברה מסכת ארוכה וקשה של התעללות ואלימות קשה מצד בעלה. שוכנעתי כי היא הגיעה אל התובע בשארית כוחותיה כשהיא חבולה ופצועה הן פיזית הן נפשית וייתכן כי כטענתה, לא הפנימה את משמעותם הכלכלית של ההסכמים, עד תום. עם זאת, לא הוכח כי הנתבעת חתמה על הסכמי שכר הטרחה מתוך אילוץ כלשהו ואיני מוצאת כי הנתבעת הוכיחה עילה כלשהי, בהתאם לחוק, לביטול ההסכמים עם התובע. מעבר לכך, לאור מסקנתי להלן כי שכרו של התובע צריך להיקבע בהתאם לעבודתו בפועל, מתייתר הדיון בטענות הנתבעת לבטלותם של הסכמי שכר הטרחה מן הטעמים המפורטים בכתב ההגנה ובסיכומיה.

גם התובע, כך על פי עדותו, הבין את מצבה של הנתבעת ואת מצוקתה:

" בסיבוב הראשון כן, שלא היה מנוס אלא לפרק את השותפות, ועל סמך זה אני מקבל עבור יעוץ. אומנם בתיק הזה חד משמעית כן, ולראיה זו היתה נבואה שהגשימה את עצמה. בסיבות (צ"ל בנסיבות – ר.ג.מ.) חייה של ענת שחוותה אלימות קשה ולאור עובדה שהורשע באלימות קשה כלפיה וריצה עונש מאסר של 3 שנים בפועל סברתי שאין מקום לשלום בית ולכן המלצתי שלא." (עמ' 26 ש' 15-18)

ובהמשך :

"... היא חתמה על זה כי היא רצתה שאני אנהל את התיק. אמא שלה והיא קראו את התיק לאורך ולרוחב ואם הייתי כותב 80% היתה חותמת כי היא רצתה שאני אטפל בתיק" (עמ' 26 ש' 22-24)

כמו כן, מוכנה אני לקבל את טענת הנתבעת כי חשה שקצב התקדמות התיק איטי אך התובעת לא הוכיחה כי המדובר בקצב שאינו סביר לתיקים מסוג זה.

מצוקת הנתבעת ורצונה להביא את הסכסוך לכדי סיום, גם אם תוך ויתור על זכויותיה נלמד לא רק מטענות הנתבעת בעצמה, אלא גם מהתנהלותה כאשר בשלב מסוים ביקשה לסגור את כל התיקים, וזאת על יסוד הבטחה בלבד מצד בעלה דאז, כי ישלם את כספי המזונות. בהמשך, לאחר שהתבדתה, שבה אל התובע.

אשר על כן מקובלת עלי טענת הנתבעת כי התובע היה מודע למצבה השביר וכי לאורך כל הדרך הביעה את מורת רוחה מקצב ההתקדמות ההליך ומכך שלא מגיע התיק לקיצו. הלך רוח זה צריך היה שיהיה ברור לתובע, כאשר נטל על עצמו את המשך ייצוגה.

התנהלות הנתבעת מלמדת כי מוכנה היתה היא לויתורים על מנת לסיים את ההליכים בהקדם. כך כאשר הגיעה להסכמה הראשונה עם בעלה דאז אצל באת כוחו וכך כאשר בהמשך, הגיעה עימו לעו"ד דב הירש בפניו חתמו על הסכם אשר סיים את המחלוקות.

1. מנגד, מקבלת אני את טענת התובע כי הפכפכותה של הנתבעת, בלא קשר לסיבות לכך, הסבה לו נזק בדמות אי תשלום מלוא השכר בגין העבודה שהשקיע. זו הסיבה אשר גרמה לו להחתים את הנתבעת על הסכם שכר טרחה (כך בניגוד לפעם הראשונה אשר פנתה אליו לקבלת שירות משפטי) וזו גם הסיבה בגינה הוסיף את הסעיף המחייב את הנתבעת לשלם את מלוא שכר הטרחה.

עם זאת, אינני מקבלת את הטענה כי הנתבעת תישא בכל שכר הטרחה כפי שמופיע בהסכם כאשר בפועל, חלק מהעבודה לא נעשתה כלל. גם אם זכאי התובע לשכר עבור עבודתו, אזי יש לנכות ממנו את חלק העבודה שנחסך ממנו. הנתבעת לא הפסיקה את שירותי התובע בגלל מעבר לעו"ד אחר בשכ"ט נמוך יותר, למשל, אלא סיימה המחלוקות עם בעלה בסיועו של מגשר. בנסיבות כאלה, אין הגיון לחייבה לשלם פיצויי קיום.

התובע לא הוכיח ואף לא ניסה לטעון כי הנתבעת הכשילה את הליכי המו"מ אשר נוהלו על ידו מול ב"כ הבעל. התובע לא הבהיר מדוע נקבע התיק להוכחות לאחר שנכשלו מאמציו, כפי שטען, להגיע לפשרה בתיק. משלא הצליח להגיע לפשרה ונקבע התיק להוכחות, כאשר לא הנתבעת, לקוחתו, היא שהכשילה את המו"מ, איני רואה פסול בכך שהנתבעת הצליחה להגיע, בדרך אחרת, להסכמה עם בעלה דאז, באופן שנסתיימו המחלוקות אשר דרשו מלכתחילה את טיפולו של התובע.

במקרה שכזה, איני יכולה לקבל את טענת התובע כי זכאי הוא לפיצויי קיום מלאים בהתאם להסכמים. מטבע הדברים, משנסתיימה המחלוקת בין הצדדים, בהסכמה, גם אם ללא מעורבות התובע, אין עוד טעם להמשך טיפולו של התובע בנתבעת ושכרו צריך להשתלם בהתאם לעבודה שבוצעה בפועל.

1. מסקנתי, אם כן, כי הנתבעת זכאית היתה לסיים את ההתקשרות עם התובע זאת לאחר שהניחה טעם סביר ומפורט מדוע זה בחרה לסיים את ההתקשרות. עם החתימה על ההסכם עם בעלה דאז, ברור לכל בר דעת כי אין הנתבעת נזקקת עוד לשירותיו של התובע ואין מנוס אלא להפסיק את ההתקשרות. אין בעובדה כי הנתבעת הביעה את מורת רוחה מהתנהלות התובע כדי לאיין את זכותו לקבלת תגמול עבור העבודה אשר נעשתה על ידו זה מכבר, אך הוא אינו זכאי לתשלום בעד עבודה אשר הנתבעת התחייבה לשלם עבורה בהסכם ואשר לא בוצעה בפועל בסופו של יום על ידי התובע.

משהגעתי למסקנה כי שכרו של התובע צריך להשתלם ביחס לעבודה שבוצעה על ידו, באה אני לבחון את היקף העבודה.

שכר הטרחה בגין העבודה אשר בוצעה על ידי התובע

1. כזכור, ההסכם הראשון וההסכם השלישי, מתייחסים, בעיקרם, לייצוג באותם עניינים, כאשר בהסכם השלישי, נדרש התובע להגיש מחדש את התביעות אשר הגיש במסגרת ההסכם הראשון ואשר נמחקו לבקשת התובעת.

בהסכם ראשון נקבע שכר טרחה בסך 28,200 ₪ מתוכו שולם, במזומן ובהמחאות, סך של 18,200 ₪. יתרת החוב, אם כן, בגין הסכם זה, עומדת על סך של 10,000 ₪.

היקף העבודה במסגרת הסכם זה: הגשת תביעה לבד"ר חיפה ותביעות משלימות בבימ"ש לענייניי משפחה בחדרה ותצהירים בתמיכה לתביעות הללו, כמפורט מעלה.

בהסכם השלישי נקבע שכ"ט בסך של 25,000 ₪ + 20% משווי כלל נכסי הנתבעת ובעלה אשר יחולקו או יימכרו במסגרת ההליך. היקף העבודה במסגרת הסכם זה: הגשת כתב הגנה בתיק 7220/07 בבימ"ש לענייני משפחה בנצרת; הגשת תביעה למזונות +בקשה למתן צו עיקול; הגשת תביעה למשמורת; הגשת תביעה לפירוק שיתוף; גביית שכ"ט עבור כל דיון/ישיבה החל מהדיון ה-6.

התרשמתי כי מרבית התצהירים שהוכנו זהים בתוכנם ואף התובע העיד כי מרבית התיקים אשר הוגשו בראשונה על ידו נפתחו ולא נדרשה בהם השקעת עבודה נוספת מלבד הגשתם בשנית לבית המשפט. לפיכך איני רואה הצדקה לחייב את הנתבעת בתשלום כפול בגין אותו שירות ממש. עם זאת, אין ספק כי התובע זכאי לשכ"ט התואם את העובדה כי נאלץ להגיש פעמיים את אותם הליכים וברי כי המדובר בעבודה נוספת שנדרשה.

עיינתי בנספחים הרבים שהוגשו על ידי התובע מהם מתקבל הרושם כי התובע פעל בתיקיה של הנתבעת. הוגשו תצהירים רבים, מיעוטם מפורטים ורובם תצהירים בג"צים, התובע נטל חלק בדיונים בבית המשפט – על פי החומר שהוצג בפניי לפחות ב- 20 דיונים בבתי משפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי ובבית הדין הרבני. מטבע הדברים חלק מן הדיונים היו דיונים קצרים אך בחלקם התקיימו חקירות שונות ומן הפרוטוקולים ניתן ללמוד על משכם.

התובע לא השלים את ייצוגה של התובעת בתיקים הללו. התיק נקבע להוכחות, אך קודם לדיון, הסתיים באותו הסכם שנערך בין הנתבעת לבעלה דאז, בלא מעורבותו של התובע.

לפיכך, לאחר ששקלתי בדבר, אני מוצאת כי בשים לב להיקף עבודת התובע והעשייה הנרחבת אשר הוצגה בפניי, לאור העובדה שהתובע נדרש פעמיים להגיש את התיקים והסרבול שנגרם בטיפול בתיק בשל כך, שכר הטרחה הראוי בגין הסכמים אלה, על יסוד עבודת התובע אשר בוצעה בפועל עד להפסקת ההתקשרות, עומד על 25,000 ₪.

1. בהסכם השני נקבע שכ"ט בסך 14,500 ₪ כאשר לא שולם במסגרתו מאומה. היקף העבודה: ייצוג בבר"ע 403/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה ובכלל זה הכנת תגובה לבר"ע וייצוג בדיון וייצוג בהוצל"פ בחדרה -12-00058-06-2 ובכלל זה הגשת תגובה בטענת "פרעתי" כולל שני דיונים.

מעיון במסמכים עולה כי בפועל, הוגשה תגובה לבר"ע 403/06, התקיים דיון וניתנה החלטה על ידי כב' השופט יצחק כהן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 5.6.06 (על בש"א 898/06 אשר הוגש במסגרת תמ"ש 3861/05).

הוכן תצהיר להגשה בתגובה לטענת "פרעתי" בהוצל"פ חדרה, התובע לא הגיש מלבד זה ראיה להגשת התגובה עצמה ואף לא מצאתי תיעוד של דיונים במסגרת זו.

לאחר ששקלתי בדבר, אני מוצאת כי יש להעמיד את שכר הטרחה בגין הטיפול בשני תיקים אלו, על סך של 7,500 ₪, סכום הנראה הולם את העבודה אשר בוצעה בפועל.

1. כאמור, התובע התייצב בלמעלה מ- 20 דיונים בשמה של הנתבעת ואף התקיימו פגישות בינו לבינה במשרדו. אחר שעיינתי בפרוטוקולים של אותם דיונים, בשים לב לכך שבהסכמים נקבעה מכסת דיונים אשר מעבר לה, תשלם הנתבעת שכ"ט בגין כל דיון ודיון, ותוך מתן משקל להיקף שעות העבודה אשר נדרשו לצורך אותם דיונים, אני מוצאת לחייב בשכר טרחה בגין הדיונים בסכום כולל של 12,500 ₪.
2. בהסכם הרביעי נקבע שכ"ט של 15% + מע"מ מכל סכום שייגבה במסגרת תיק המזונות בהוצל"פ. בפועל, מן הראיות עולה כי נגבה סך של 34,704 ₪ ומכאן ששכ"ט התובע בגין עבודת הגביה צריך לעמוד על סך של 5,206 ₪.

קיזוז הסכומים שנטל לעצמו התובע מתוך כספי המזונות שנגבו בהוצל"פ

1. התובע נשאל בחקירתו לגבי תשלום שכר הטרחה בכספים שנגבו בהוצל"פ עבור המזונות והשיב כך:

"בסדר גודל של 29,211 ₪ " (עמ' 21 ש' 26) .. " הנתבעת היום מיתממת, לפי כל תקבול שהגיע בתיק מהוצל"פ היא עודכנה בעניין והיא אני מנחה שזה סוג של ייסורי מצפון, סוג של לרצות אותי, הנחתה אותי ואמרה כל מה שתקבל מהוצל"פ קח את זה כשכ"ט. לשאלת בית המשפט אין לי את זה בכתב, למעט פעם אחד שהיה לקראת פסח אני חושבת שבשנת 2010, היא התקשרה ואמרה תשמע אני מבקשת את המזונות שגבית אל תזקוף לזכותך תעביר לי את זה כי לפני החג יש לי הוצאות גדולות וכך עשיתי, העברתי לה את הכסף 3,546 ₪ " (עמ' 22 ש' 9-14).

1. התובע טען כי אינו סבור שנטילת כספי מזונות שגבה עבור לקוחתו, על חשבון שכר טרחתו, היא בבחינת עבירה על החוק הגם שהודה כי בדיעבד, הבין כי היה עליו לגבות את ההסכמה הזו בכתב.

סעיף 88 לחוק לשכת עו"ד, התשמ"א-1961 קובע לאמור:

"להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, ...פרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, ....; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור".

סע' 40 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986 קובע:

"עורך דין חייב להודיע ללקוחו ולהעביר כל סכום כסף שקיבל עבורו, תוך זמן סביר מעת קבלתו".

מאוטנר בפרק 6 "קיזוז", בספר דיני חיובים- חלק כללי-1994 בעריכת ד. פרידמן, כותב:

"מוסד הקיזוז נתפס, לא אחת, כקרוב למוסד העיכבון. נדרשת איפוא הבהרה של המשותף והשונה בין שני מוסדות אלו.(סעיף 6.6 עמ' 469) מבחינה מעשית, ניתן לראות הפעלתו של קיזוז על ידי חייב כשקולה כנגד מימוש בטוחה על ידי נושה לצורך גביית חוב, הינו כשקולה כנגד מימוש עיכבון אקויטבילי,.... ואולם מבחינה משפטית, קיים הבדל בולט בין הפעלתו של קיזוז לבין הפעלתו של עיכבון אקויטבילי: בעוד שקיזוז יכול להיות מופעל, מקום שבין שני הצדדים קיים יחס כפול של נושה וחייב, עיכבון אקויטבילי חל מקום שנושה תובע מחייב תשלום חוב, בעוד החייב תובע מהנושה מסירה לידיו של נכס שבבעלות החייב, המוחזק בידי הנושה (עמ' 471) ... קיזוז יכול להיעשות רק כאשר ישנם בין הצדדים חיובים הדדיים." (עמ' 472)

היינו תנאי לביצוע קיזוז הוא קיומם של חובות הדדיים של שני הצדדים זה כלפי זה; חוב של צד אחד בלבד כלפי הצד האחר, אינו מאפשר קיזוז. וכך, לפי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) חל כאשר ישנם "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה", וסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות) מתייחס לחובות "שהצדדים חבים זה לזה". לאור זאת, ובהיעדר טענה לחוב של התובע כלפי הנתבעת, לא יכול היה התובע לבצע קיזוז.

1. ואכן נראה שלמרות שהתובע טוען לקיזוז, כוונתו היא למעשה, לטעון לקיומה של דרך מוסכמת לתשלום שכר הטרחה, כשלדבריו הוסכם ששכר הטרחה ייגבה מתוך הכספים שייגבו בתיק ההוצל"פ. לעניין זה נפסק בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ. אופנהיים פ"ד נד (1) 322-324 (17.1.2000):

"לקוחות שמסרו לעורכי-דינם ייפויי-כוח לקבל בעבורם כספים, זכאים לבדם ליהנות מן הכספים. ואילו עורכי-הדין, ... אינם רשאים להשתמש בכסף או ליטול מתוכו את שכר טרחתם ואת החזר הוצאותיהם, אלא אם קיבלו לכך הסכמה מפורשת מן הלקוחות. על עורכי-הדין אף להעביר ללקוחותיהם, בהקדם האפשרי, כל סכום שהגיע לידיהם בעבור הלקוחות. ראו: סעיף 13(א) לחוק הנאמנות תשל"ט-1979, האוסר על נאמנים להפיק לעצמם טובת הנאה מנכס הנאמנות; סעיף 8(4) לחוק השליחות, האוסר על שלוחים לקבל טובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמת השולחים"

(שם עמ' 322).

1. השאלה אם עו"ד רשאי ליטול את שכר טרחתו מתוך כספי מזונות שהופקדו בתיק הוצל"פ נדונה בפרשת בלום על"ע 2443/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ. בלום. בית המשפט דחה את הטענה לקיומה של זכות העיכבון, לאור החריג המפורש המצוי בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין וכלשונו של קלינג בספרו הנ"ל (שם, בעמ' 308):

'היחסים בין עורכי הדין לבין לקוחותיהם, בכל הנוגע לכספים ששולמו לעורכי הדין בשביל הלקוחות, אינם יחסים בין חייבים לזכאים ולא יחסי מלווים ולווים. אין הם דומים ליחסים שבין בנקים לבין לקוחות בעלי חשבונות עובר ושב. בגדר יחסי הנאמנות שביניהם נאסר על עורכי-הדין לעשות שימוש כלשהו בכספי לקוחותיהם בלא הסכמה מפורשת של הלקוח. לעורך הדין מוקנית רק זכות עכבון להבטחת תשלום חוב, שחייבים לו לקוחותיו, ואף זאת במגבלות שבסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין'.

וכך, גם אם נקבל במלואה את גירסתו של בלום בעניינם של כספי המתלוננת, לא עמדה לו זכות לא לעכבם ולא לקזזם, לא-כל-שכן שבלום לא הציג כל הסכם המקנה לו זכות לקזז כספים מתוך המזונות או לעכבם".

1. גם בענייננו, התובע לא הציג הסכם בכתב לפיו הוסכם כי יגבה את שכר טרחתו מהכספים אשר נגבו בהליכי ההוצל"פ לגביית מזונות והוא גם אינו טוען שנעשה הסכם שכזה. התובע טוען להסכם בעל פה אך הוא לא הביא ראיות לקיומו, פרט לעדותו שלו. התובע גם לא פרט מתי הוסכם על הקיזוז, מה היו פרטי ההסכמה והאם היא נעשתה כחלק מהסכם שכר הטרחה ומנגד, מכחישה הנתבעת הסכמה כלשהי בנושא. בנסיבות אלו לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו, להוכיח הסכמה מפורשת לגביית תשלום שכ"ט מתוך כספי ההוצל"פ.

יתרה מזאת, התובע טוען שהוא גבה מתוך כספי ההוצל"פ את שכר הטרחה המגיע לו, בין היתר, גם בגין טיפולו בתיק ההוצל"פ. הכספים שהופקדו בתיק ההוצל"פ הם כספי מזונות ילדי הנתבעת ולא ברור כלל כיצד יכולים היו הצדדים להסכים על תשלום שכר טרחתו של התובע מתוך כספים אלו. גם מטעם זה לא רשאי היה התובע לבצע את הקיזוז לו הוא טוען.

המסקנה היא שהתובע לא היה זכאי לגבות את שכר טרחתו מתוך הכספים שהופקדו בתיק ההוצל"פ.

התובע הודה שנטל כספים מתיק ההוצל"פ וטען כך: "התובע יטען כי בתיק ההוצל"פ אשר פעל הוא עפ"י ייפוי כח של הנתבעת לצורך גביית חוב מזונות נגבה הסך של 29,211 ₪ כאשר מתוך סכום זה הועברו למשיבה סך של 3,546 ₪ לבקשתה והיתרה נזקפה ע"ח חוב שכ"ט." (סעיף 42 לסיכומים; ראה עדותו בעמ' 22, ש' 18).

1. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע כסף במזומן עבור אגרות. הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא אשר מוכיחות סכום האגרות אשר נגבו ממנה בהליכים השונים.

התובע טען כי גבה את האגרות בהתאם לדין אולם גם הוא לא צרף אסמכתאות בדבר פתיחת הליכים שונים והאגרות אשר שולמו בפועל.

משכך, לא אוכל לקבל טענות צד כלשהו ביחס לעניין זה.

סיכום

1. אחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בהסכמים ובחנתי את היקף העבודה שבוצעה בפועל על ידי התובע, יוצא כי סה"כ שכר טרחתו של התובע בגין השירותים המשפטיים שסיפק לנתבעת, כפי שעולה מסעיפים 22-25 לעיל, עומד על 50,206 ₪ (הסכום כולל מע"מ). מסכום זה יש לנכות את הכספים אשר נתקבלו אצל התובע – 18,200 ₪ מן הנתבעת ו- 25,665 ₪ כספי המזונות שנגבו בהוצל"פ כאמור. היתרה, 6,341 ₪ היא יתרת חובה של הנתבעת לתובע. לאחר שנטלתי בחשבון את סכום התביעה שנבחר על ידי התובע אל מול התוצאה שאליה הגעתי בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה ואת מכלול הנסיבות שקדמו להגשת התביעה וכן במהלכה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

הסכום הכולל, 10,341 ₪, ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ועוקבים, החל מיום 2.9.13 אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ‏כ"ב אב תשע"ג, ‏29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.