בפני תביעה כספית,בסך 29,295 ₪ (לא כולל ריבית, הוצאות ושכ"ט), אשר הוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1304488103) על ידי התובע, בנק לאומי לישראל בע"מ, נגד הנתבע, מר אנשל קובילבסקי, בשל יתרת חובה בחשבון.

בהליך קודם, מומש רכבו של הנתבע בהליכי הוצאה לפועל.

הוגשה התנגדות ובקשה לקבוע כי זו הוגשה במועד, מחמת טענה לטעות בקליטת תאריך מסירת האזהרה. במסגרת הדיון בהתנגדות הסכימו הצדדים על מתווה של הכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שהועלו בכתבי הטענות שהוגשו לתיק (היתה הסכמה על השלמת טיעון, אך זו לא הוגשה). כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

טענות הנתבע, בקליפת אגוז: הוא נטל הלוואה מהתובע, שנפרעה מחשבונו. בשל טעות טכנית, לא כובדה הוראת חיוב, הגם שהיה כיסוי בחשבון. המשיב לא פנה אליו, אלא העביר את העניין לטיפול משפטי. הוא עצמו לא הבחין בכך עד לאחר שהחלו ההליכים. נסיונותיו למנוע את נקיטת ההליכים עלו בתוהו, והרכב מומש. הנזק שנגרם לו עקב כך הוא גבוה, שכן לא היתה לו מניעה מהמשכת פרעון ההלוואה לפי תנאיה, ותחת זאת נגרר להליכים משפטיים יקרים ולנזקים הנלווים למכירת הרכב. לעניין האזהרה טוען הנתבע, כי זו נמסרה ביום 16.6.2012 ולא ביום 26.5.2012, כפי שנרשם, ועל כן ההתנגדות מוגשת במועד.

טענות התובע, בקליפת אגוז: הליך מימוש הרכב נעשה תחת פיקוחו של ראש ההוצאה לפועל, ולאחר אישורו, ואף לאחר שלנתבע ניתנה הזדמנות לטעון בעניין והוא העלה את טענותיו בנוגע להלוואה ולפרעונה, ואלה נדחו לגופן ע"י ראש ההוצאה לפועל. לבד מכך, אין בפי הנתבע הגנה כלשהי. לעניין האזהרה, הרי שזו נמסרה ביום 26.5.2012.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, ולאחר ששקלתי גם את אופן ניהול ההליך על ידי שני הצדדים, אני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 27,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה להוצאה לפועל (3.5.2010) ועד לתשלום בפועל.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1304488103 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ג, 25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.