הצדדים הסכימו כי אפסוק במחלוקת שביניהם בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט וכי אנמק בתמצית את פסיקתי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לדחות את התביעה. אני מעדיף גרסת הנתבע לפיה הוא היה בנסיעה איטית בנתיב הימני וכי רכב הנהג ברכב התובעת עקף אותו ופנה ימינה כדי להכנס לחנייה.

טענת נהג התובעת כי ראה 4 וינקרים דולקים לא הוזכרה בהודעה או בכתב התביעה ונשמעה לראשונה רק בדיון. כך גם לגבי הפנייה שמאלה של רכב הנתבעים. הטענה כי הנתבע אסף נוסעת הנה טענה בעלמא. נהג התובעת הודה כי הוא לא ראה נוסעת שכזו ברכב הנתבעים.

העדה שהייתה ברכב התובעת, ישבה במושב האחורי. לטענתה רכב הנתבעים עמד כ- 4 מטרים מהרכב. ספק בעיניי אם ממקום מושבה ובהתחשב במרחק הקצר שרכב התובעת גמע, כי היא הייתה יכולה לראות מיד לאחר הסיבוב כי לרכב יש 4 וינקרים דולקים. לכל היותר היא יכולה לראות ממקום מושבה אולי שני אורות דולקים. מכל מקום רכב הנתבעת היה לאחר פנייה ימינה בנסיעה וייתכן שמה שראתה אלה אורות איתות שעדיין לא כבו. אציין כי העובדה שהיא ראתה רכב במרחק כה קרוב, (כ- 4 מטרים) כאשר הכניסה לחנייה היא במרחק גדול יותר (אף לשיטת הנהג ברכב התובעת ובטח לשיטת הנתבע) ולאור מיקום התאונה, הרי נראה שרכב הנתבעים אכן היה בתנועה.

מתיאור התאונה על ידי נהג התובעת עולה כי הוא עקף את רכב הנתבעים ופנה ימינה כשהוא חולף על פניו מתוך כוונה להכנס לחנייה. באותה עת רכב הנתבעים היה מונע. גם אם אקבל את גרסתו של הנהג ברכב התובעת כי רכב הנתבעים היה בעצירה ולא בנסיעה איטית, הרי שבנסיבות אלה בהן עקף וחלף על פני רכב הנתבעים מבלי להיות בקשר עין עם הנתבע ומבלי לוודא כי הוא יכול לעשות כן בבטחה הרי שיש להטיל עליו אחריות משמעותית בכל מקרה.

אשר על כן התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 350 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.