1. לפני תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אשר על פי הנטען נגרמו לתובעת, הגב' נטע-לי שמיס, עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.10.2009 , עת רכבה על קטנוע ברכב מ"ר 21-873-50.

2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,

תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

3. התובעת הינה ילידת 10/2/82,כיום מתכנתת מחשבים בעיסוקה. בעת התאונה הייתה התובעת בת 27, ועתה הינה בת 33 שנים.

4. הנתבעת 2 במועד הרלוונטי לתביעה ביטחה הקטנוע הנ"ל והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

5. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים והובהלה לביה"ח תל השומר. היא אובחנה כסובלת מחבלות בכתף שמאל, בגב, בצלעות וברגל שמאל. צילום סי.טי. הדגים שברים בזיזים הרוחביים של צלעות L2, T7 ו-T1 , שברים בצלעות 10, 12 וקרע בכבד. התובעת אושפזה בביה"ח למשך שבעה ימים ושוחררה עם המלצות להליכה באמצעות קביים, המשך מנוחה ומעקב רפואי. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים בגבה ומהגבלה בתנועות כאבים המקשים על תפקודה היומיומי בכל היבט לרבות עבודתה, תפקודה במשק הבית ועוד.

6. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק.

הנכות הרפואית:

7. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר פריטש, אשר מצא בבדיקת עמוד שדרה גבי הגבלה בסיבוב לשמאל. בעטייה של הגבלה זו העריך המומחה כי לתובעת נותרה נכות ששיעורה 2% לפי חלקיות סעיף 37 (6) ב לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. כמו כן מצא המומחה בבדיקת עמ"ש המותני הגבלה קלה בכפיפה לפנים ובסיבוב לימין. בעטייה של הפגיעה בעמוד השדרה המותני העריך המומחה כי לתובעת נותרו אחוזי נכות נוספים ששיעורם 3% לפי חלקיות סעיף 37 (7) א לתקנות. בנוסף מצא המומחה בבדיקת התובעת צלקת ברגלה בעטייה העריך נכותה ב-7% לפי סעיף 75 (1) ב.

8. לאור האור לעיל סה"כ קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות ששיעורה 10%.

9. בנוסף נבדקה התובעת ע"י מומחה בפסיכיאטריה ד"ר אלי קריצ'מן אשר העריך כי בעקבות התאונה לקתה התובעת בתסמונת פוסט טראומטית אקוטית אולם ההפרעה ממנה סבלה היתה מתונה וחלפה במשך הזמן. המומחה העריך אי לכך כי התובעת איננה סובלת מנכות צמיתה בתחום הנפש בעקבות התאונה.

עם זאת, לקביעת המומחה התובעת סבלה לאחר התאונה מכות זמנית בתחום הנפש ששיעורה 10% לפי סעיף 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956, ומנכות ששיעורה 5% לפי אותו סעיף למשך שנה נוספת.

10. התובעת שיגרה למומחה בתחום האורטופדיה ד"ר פריטש, שאלת הבהרה בנוגע לסיכום אחוזי הנכות שנקבעה על ידיו (לצד שאלת הבהרה בנוגע לתאונה נוספת שהוזכרה בחוות דעתו) והמומחה אישר כי נפלה טעות בסיכום אחוזי הנכות שנקבעו על ידיו, כך שסכום הנכות סה"כ שהעניק לתובעת הועמדו על 12% ולא 10%.

11. מלבד שאלת הבהרה טכנית זו לא חלקו הן התובעת והן הנתבעת על קביעות המומחים הן בתחום האורטופדיה והן בתחום הנפש ולא ביקשו לחקור את המומחים בחקירה נגדית על חוות דעתם. מכאן שלא הונח ביסוס כלשהו להתערבות ביהמ"ש בקביעותיהם של המומחים, אשר הותירו בי רושם חיובי .

12. זאת ועוד, המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובעת, מונו ע"י בית המשפט, ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

בעניין זה אפנה לדברים שכתב כב' השופט ס. ג'ובראן בע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח' (פורסם בנבו) (מיום 28.11.2007):

”בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא). המשנה אומרת "אין מודדין אלא מן המומחה" (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום.“

כמו כן, יפים לסוגיה זו דבריו של כב' השופט ש. אלוני ז"ל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו) (מיום 23.4.1990, בפיסקה 4 של פסק-הדין):

”משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.“

13. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה.

יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות בשיעור 12% בעטיין של הפגיעות האורטופדיות והצלקת כתוצאה מן התאונה.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

14. הלכה הינה כי הנכות התפקודית, הבאה לבטא את מידת הפגיעה של נכות רפואית בתפקודו של הנפגע הספציפי, נקבעת על ידי בית המשפט על סמך הראיות אשר הונחו בפניו באשר לכלל הנסיבות הרלוונטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו של הנפגע [ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך א', 240-242 (מהדורה חמישית, 2003)]. לשם האמור מהווה הנכות הרפואית נקודת פתיחה ואולם אין היא מהווה נקודת סיום. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרותו (ע"א 88/63 ברגר נ' רוזנווסר (ניתן ביום 27.03.1991); ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792); ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (ניתן ביום 25.7.2010).

15. בענייננו מחלוקת קיימת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה.

16. לטענת התובעת אין מדובר בנכות שולית או זניחה, אלא בנכות רפואית המסבה לה מאז התאונה כאבים והגבלה בתנועות הגב, כאבים והגבלות אשר נותנים אותותיהם בכל היבט של חייה. כך לטענתה בעקבות התאונה התקשתה בלימודי המחשבים במהלכם היתה מצויה עת ארעה התאונה, נאלצה להיעדר מלימודיה ואף נכשלה בחלק ממבחינה באופן אשר עיכב את השלמת התואר על ידיה. בנוסף טענה כי הכאבים מהם סבלה ותחושות חוסר הביטחון שליוו אותה מאז התאונה יקשו על קבלתה לכל עבודה בתחום בו תעסוק כמתכנתת מחשבים לנוכח שעות העבודה הלא שגרתיות והישיבה הממושכת הנדרשת לביצוע עבודה זו. התובעת אף מתארת קשיים בתפקוד במשק הבית, בפעילות ספורט הכרוכה הפעלת הגב ולמעשה מתארת כאבים עזים התוקפים אותה לאחר ביצוע פעולות ממושכות כגון צפייה בטלויזיה וימי עבודה ארוכים, כאבים שלפרקים אף מקשים עליה את שנתה. עוד נטען כי לא הובאה כל ראיה הסותרת את עדותה של התובעת בתצהירה לעניין השפעת הנכות הרפואית על תפקודה.

בנוסף טוענת התובעת כי הצלקת ברגלה מסבה לה סבל רב, מונעת ממנה לחשוף רגלה גם בחודשי הקיץ החמים, מסבה לה תחושות חוסר ביטחון ואף מכאיבה ומגרדת.

התובעת אף מפנה לפסיקה עניפה, לאורה, לגבי קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, התבססה השיטה לפסוק נכות תפקודית לפחות לפי הנכות הרפואית, וזאת בשל אי הוודאות באשר לעיסוקם בעתיד ובשל שנות העבודה הרבות העומדות בפניהם (למשל ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (פורסם בנבו) 20/02/08) . אי לכך מבקשת התובעת כי גם במקרה שלה ינהג בית המשפט כך, יראה בתובעת צעירה בראשית דרכה המקצועית ויקבע את נכותה התפקודית בשיעור שלא יפחת מנכותה הרפואית.

17. לעומתה, הנתבעת סבורה מנגד כי הנכות התפקודית של התובעת אינה מגעת כדי נכותה הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיה מבחינה רפואית לבין יכולתה לעבוד ולתפקד. לטענתה, מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותה התפקודית ולמעשה הוכח בפועל כי נכותה של התובעת הינה חסרת השפעה על תפקודה.

דיון

18. נכותה הרפואית של התובעת מורכבת משילוב נכויות אורטופדית ואסתטית.

הנכות בגין הצלקת:

19. באשר לנכות בגין הצלקת, הנכות מבוססת על סעיף 75(1) ב לתקנות המתייחס למצב של צלקת מכאיבה או מכוערת. איני שולל כי גירוי או דקירות הנובעים מהצלקת לדברי התובעת עשויים לפגוע בתפקודו הכללי, ואני נכון לקבל את הטענה כי לא כל צלקת נעדרת משמעות תפקודית. התובעת אכן הציגה תמונות של הצלקת (ראה מוצגיה 57-58) ואין ספק כי מדובר בצלקת מכערת.

20. התובעת מבקשת מביהמ"ש להסיק על סמך דבריה בלבד כי היא סובלת מכאב, גירוד ודקירות בגין הצלקת. אפילו הייתי נכון לקבל כי התובעת סובלת מאי נוחות ו/או תופעת גרד וכו' בעטייה של הצלקת הרי שבמקרה של התובעת אין בכך כדי לגרום לפגיעה תפקודית, אלא לכל היותר לאי נוחות שכן פגיעה תפקודית במקרי צלקות בולטת במיוחד אצל אנשים שמקצועם תלוי במראם כגון דוגמנים/יות.

נקודת המוצא היא שלנכות אסתטית אין השלכה תפקודית (ע"א 8639/04 (דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע סולימאן (פורסם בנבו) (18/05/06). לעיתים ניתן לסטות מן הכלל, למשל כאשר מדובר בילדים שטרם בחרו מסלול מקצועי שמא ירצו לעסוק בתחומי מדיה, בהם על העוסק להציג גוף או פנים מושלמים (ראה ע"א 577/88 מירון נ' ישראלי פ"ד מו (2) 286, 291 30/03/92). עוד ניתן לסטות מן הכלל כאשר הפגיעה האסתטית ניכרת לעין, מופיעה במקום גלוי כגון פניו של אדם, ועלולה לדחות מעסיקים פוטנציאליים במודע או שלא במודע. (ראה פסק דין ת.א. 48696/05 דבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 31/05/09), אך כל אלו אינם מתקיימים במקרה של התובעת. על כן אין לנכות האסתטית השלכה תפקודית.

21. עוד ראוי לציין כי התובעת אף הותירה רושם שמנסה להעצים מוגבלותיה בעטייה של הצלקת והשפעתה על אורח חייה פגיעותיה מעבר לנדרש זאת: כך, הנאמר בתצהירה בסעיף 7ד שם תארה פגיעתה האסתטית תוך תיאור צורך לכסותה באופן מתמיד רגלה אינו מתיישב עם נ/1 צילום המתעד את התובעת יושבת בחברה כשהיא לבושה במכנסיים קצרים קרי חושפת רגלה לעין כל.

הנכות האורטופדית:

22. הנכות שנקבעה לתובעת אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודה וכושר השתכרותה. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25.7.10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.

23. אכן, צודקת התובעת כי בהעדר ראיה אחרת לסתור הנחת עבודה, לגבי קטינים, שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ודרך השתכרותם טרם התגבשה, היא כי יש לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות ונכותם התפקודית בהתבסס על נכותם הרפואית.

24. אך קשה לראות את התובעת כמי שסיפור חייה טרם החל להיכתב. עסקינן בתובעת אשר הינה בחורה צעירה ילידת שנת 1982 אשר לאחר התאונה המשיכה ברכישת מקצוע מתכנתת מחשבים אותו החלה ללמוד עובר לתאונה וכיום עובדת במשרה מלאה כמתכנתת. מכאן שעתידה המקצועי אינו לוט בערפל כפי שהדבר עם קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית.

בהחלט סביר להניח כי הכיוון המקצועי בו תעסוק הינו עבודה משרדית, ולא עבודה הכרוכה במאמץ פיזי כאשר לא הובאו כל ראיות ע"י התובעת כי עבודה כמתכנתת מחשבים כרוכה במאמץ פיזי מעבר לעבודה משרדית רגילה. במצב זה ספק עד כמה למגבלותיה הקלות נודעת השפעה על תפקודה. הנכות הרפואית האורטופדית ששיעורה 2% ו-3% מייצגת במקרה זה את המבחן הטכני המבוטא בתקנות. היא אינה טומנת בחובה בהכרח הכבדה כאמור על פעולותיה של התובעת.

25. אמנם ניתן בהחלט להניח כי העובדה שהתובעת סובלת נכות אורטופדית כלשהי בעמוד השדרה המותני והגבי תשפיע במידה מסוימת על עבודתה ותפקודה הכללי . יחד עם זאת השלכת נכות זו על תפקודה באופן הנטען על ידיה לא הוכחה כדבעי:

26. ראשית, פגיעה תפקודית כה גבוהה כנטען על ידה, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים, בשימוש משמעותי יותר בתרופות ובביקורים חוזרים לכל הפחות אצל רופא משפחה. התובעת לא הציגה בפני בית המשפט קבלות על שימוש מוגבר עד היום בתרופות נגד כאבים, והמסמכים הרפואיים שהובאו המצביעים על תדירות גבוהה של כאבי גב בעקבות התאונה אינם מהעת האחרונה למעט תיעוד רפואי המתעד תלונות על כאבים אשר ניתנו לתובעת בסמוך למועד עדותה באופן המותיר רושם כי פנייתה לרופאיה דווקא בעיתוי זה עת במשך שנים נמנעה מלעשות כן הינו לצרכי משפט. המסמך הרפואי אחרון המצוי בתיק הוא משנת 2010 והמסמכים האחרונים בנוגע לביקורים אצל גורמי טיפול מתחום הנפש הינו משנת 2011. התובעת עת נשאלה בבית המשפט מדוע לא הראתה תיעוד רפואי מהעת האחרונה ענתה כי באופן מתחמק כי לא כל פעם נוהגת לרוץ לרופאים (עמ' 12 ש' 31), כי לא שמרה את מכלול התיעוד (עמ' 12 ש' 19) וכי הופנתה לצילום רנטגן אך עדיין לא ביצעהו (עמ' 12 ש' 32 , עמ' 13 ש' 1). מטבע הדברים אדם הסובל מכאבים כפי שסובלת התובעת לשיטתה לא היה דוחה ביצוע צילום אליו נשלח.

27. אמנם התובעת הציגה תיעוד המראה שהופנתה בסמוך לתאונה לטיפולים פיזיותרפיים וניתנה לה רשימת תורים (נספחים 33-34 לתצהיר התובעת). עם זאת, לא צורפו גיליונות הביקור בטיפולים אלו ולא תוצאות הטיפול באופן המותיר רושם מצבה למעשה הוטב באופן משביע רצון או כי ככלות הכל בחרה שלא לבצע טיפולי פיזיוטרפיה. התובעת למעשה באופן תמוה לא הציגה ולו תיעוד המתאר טיפול אחד אשר עברה. הדעת נותנת שלו התובעת אכן היתה סובלת ממגבלות תפקודיות כה קשות הייתה נזקקת לטיפולים אינטנסיביים והיו בידיה סיכומי ביקור.

התובעת אף לא הראתה כי הופנתה לטיפולים פיזיותרפיים מעבר לטיפולים שניתנו לה סמוך לתאונה. היה מצופה כי התובעת שטענה כי סבלה מכאבים כה קשים בשנים שלאחר התאונה עד היום תנצל זכותה לטיפולים פיזיוטרפים לפחות פעם בשנה אך באופן תמוה בחרה שלא לעשות זאת. התובעת חלף זאת העידה בבית המשפט כי מבצעת תרגילים בעצמה (עמ' 7 ש' 9-10) ללא שהצביעה על גורם רפואי שהורה לה לעשות כך או על טיפולים שניתנו לה בפועל מהם והומלץ לה בעקבותיהם להתעמל בכוחות עצמה.

28. שנית, התרשמותי היא שמסלול חייה של התובעת לא נפגע. לאחר תקופת החלמה המשיכה כמתוכנן בלימודי המחשבים במכללה בה למדה עובר לתאונה והשלימה תואר במחשבים. התובעת לא הוכיחה כי מועד סיום לימודיה התעכב בגלל התאונה ולמעשה לא הוצגה כל הוכחה או ראיה הן באשר לקשר הסיבתי שבין התאונה להתארכות הלימודים. לא הוכח כי התובעת ביקשה היא לאורך כל שנות לימודיה האקדמיות לאחר התאונה הקלה כלשהי בלימודים או התלוננה על קשיים בפני גורם מוסמך אוניברסיטאי מוסמך.

היה מצופה כי התובעת תזמן לעדות גורמים במכללה כגון מרציה או חבריה אשר יעדו על תפקודה הלקוי לאחר התאונה למול תפקודה עובר לתאונה אך התובעת בחרה משום מה לא לזמן איש מגורמים אלו לתמוך בטענותיה. והן באשר לגובה הנזק שנגרם כתוצאה מן ההתארכות.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד ((1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו) 30.5.02).

29. אמנם התובעת הציגה בפני ביהמ"ש גיליונות ציונים להצביע על קושי ביכולותיה (ראה נספחים 59-60 לתצהירה), אך מגיליונות ציונים אלו לא ברור לאיזה חודשים בדיוק מתייחסת שנת הלימודים 2009 ואילו מן הציונים משוייכים לאחר התאונה ואילו לפניה. בכל מקרה גם אם אצא מנקודת הנחה כי סמסטר א בשנת 2009 מתייחס לתחילת 2009 הרי שהתובעת לא עברה את כל הקורסים גם עובר לתאונה כך שלא הוכחה הצלחה ודאית אף טרם החלה לסבול ממוגבלותיה הנטענות. למעשה התובעת לא הציגה אישור כי השלימה עד היום את התואר חרף טענותיה כי בידיה תעודת תואר (עמ' 5 ש' 23-26) ומכאן שלא ניתן לדעת האם אכן סיימה התובעת את מכלול חובותיה עד היום ושמא טעמים אחרים הביאו להימשכות לימודיה.

30. לא בכך סגי, התובעת הודתה כי כבר מיד סמוך לסיום לימודיה החלה לעבוד כמתכנתת (עמ' 6 ש' 8, עמ' 12 ש' 12) והיא עובדת במקצוע זה במשרה מלאה תשע שעות ביום (עמ' 6 ש' 24-27), כשלמעשה כבר טרם סיום לימודיה עברה בחברה אחרת בתחום המחשבים (עמ' 6 ש' 18-21). התובעת למעט שני תלושי שכר משנת 2014 (נספח 93-94 לתצהירה) לא הציגה כל תלושי שכר באופן המותיר רושם כי היא עובדת ומשביחה שכרה ללא כל מגבלה. כל אלו מטילים צל כבד על טענותיה בתצהירה בנוגע לקושי הרב הצפוי לה במציאת עבודה בעתיד לנוכח התאונה עבודה שהינה כרוכה בשעות עבודה לא שגרתיות (ראה ס' 11 לתצהירה).

"הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , ניתן 20/03/95) ראה גם ע"א קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245 08/01/90).

31. עוד אציין התובעת אף נמנעה מלזמן לעדות את בני משפחתה ובכלל זה בעלה אשר יעידו ממקור ראשון על קשייה לנוכח התאונה ויגבו טענותיה כי פגיעתה כה קשה באופן המקשה על חיי היומיום. הימנעות זו פועלת אף היא לרעת התובעת ואומרת דרשני.

32. זאת ועוד, גם באשר לפגיעותיה האורטופדיות ניכר רושם של רצון להאדיר הפגיעות : כך האמור בסעיף 7אב ו-ג בנוגע לכאבים ולמגבלות היומיומיים מהם סובלת לרבות קשיי הירדמות בלילה המותירים אותה עייפה במשך היום בעטייה של התאונה אינם מתיישב עם העובדה שלא נעדרה מעבודתה כלל כתוצאה מן התאונה (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.15 בשורות 30-32) וכי היא ממשיכה בשגרת חייה ומבלה כאדם בריא (בעמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.015 שורות 13-20, 26 עמוד 8 ש' 1 ועמ' 9 שורות 3-33), ואף השתתפה בתחרות "פיינטבול" כמו גם בחוג פילאטיס (בעמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.15 בשורות 21-31 ובעמוד 7 ש' 23)

33. התחושה בדבר העצמה הפגיעה מתחזקת אף לנוכח אי קבלת טיפולים רפואיים או תרופות משככות כאבים מאז שנת 2010 ובמיוחד לנוכח התלונות התובעת לפני רופאת המשפחה מיום 16.2.15 בסמוך מאוד לדיון ואשר בעטיין הופנתה לבדיקות אך כאמור לא ביצעה את הבדיקות בפועל. (עמ' 13 ש' 1-3).

34. בנוסף אי צירוף תלושי שכר מלמד אף הוא על העצמת הפגיעה : לא צורפו תלושי שכר לאחר התאונה, אך התובעת בחרה לצרף שני תלושי שכר בלבד לחודש 3/14 ולחודש 4/14. עצם ההודעה על צירוף תלושי שכר מלמדת כי התובעת היתה מודעת לאפשרות לצרף תלושי שכר והעדיפה לבחור את התלושים המתאימים לשיטתה.

35. בנוסף לעניין האדרת מוגבלותיה ואי עקביות טענותיה יש לציין , התובעת טענה מחד בנוגע למוגבלותיה כי כל חבריה מודעים אליהן (עמ' 11 ש' 18-17) אך עת עומתה עם טענה זו ונשאלה מדוע איש מחבריה לא בא להעיד לבסס דבריה בנוגע למוגבלותיה טענה לפתע בניגוד גמור לדבריה אלו כי אינה נוטה לדבר עם חבריה על מוגבלותיה (עמ' 11 ש' 28).

36. לבסוף יש אף לזכור הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (ד. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191).

ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שנקבעו 5% נכות בגין חבלה צווארית ," אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." כל אלו תומכים במסקנה כי החוזה איננו אותנטי ונערך בדיעבד כדי לסייע לתובע בתביעתו להפרע שלא כדין מן הנתבעת".

37. לאור האמור לעיל, אף אם נגרמה לתובעת נכות תפקודית, היא פחותה משיעור נכותה הרפואית. בנסיבות אלו איני מוצא לנכון לקבוע את שיעורה.

הפסד השתכרות לעבר:

38. טוען ב"כ התובעת כי לתובעת נגרמו לאחר התאונה הפסדי שכר לרבות עקב אי יכולתה לבצע שעות נוספות עקב התאונה ויש לפצותה בגין הפסדים אלו החל מיום התואנה ועד היום על בסיס משכורתה בתחילת עבודתה בחברת "סופטוב" במומה ונכות רפאוית ששיעורה 12%.

39. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כדבעי את הפסדיה לעבר ולא הציגה תעודות אי כושר כנדרש כאשר אף לשיטתה לא נעדרה מעבודתה בעטייה של התאונה.

40. התובעת נמנעה, להוציא שני תלושי שכר מתחילת שנת 2014, מלצרף למוצגיה את תלושי השכר של עבודתה בחברת "סופטוב", כשבמצב זה הדעת נותנת כי במהלך חודשים אלו לא חלה כל ירידה בשכרה אלא להפך כי היא עובדת ומשביחה שכרה ללא כל מגבלה. גם העובדה כי לא הציגה תלושי שכר ממקום עבודתה בחברת נוגט טרם עבודתה בחברת סופטוב מצביעה כי שכרה רק הושבח עם הזמן. התובעת אף לא הוכיחה כי לא התאונה היא שמנעה ממנה ביצוע שעות נוספות או כי יכולה היתה להתקדם עוד יותר בעבדותה תוך השבחת שכרה ולא עשתה כן עקב התאונה זאת מהשוואת שכרה לשכרם של עובדים נוספים בתחום בלעי ותק דומה. הרוב המוחלט של תלושי השכר לא הוצגו באופן המכרסם קשות בטענותיה.

41. התובעת עצמה אף העידה כאמור כי לא הפסידה ימי עבודה בעטייה של התאונה (ראה עמ' 6 ש' 30-32) ואף לא דרשה הפסדים כאלו בתחשיב הנזק מטעמה. אי לכך אני סבור כי לתובעת לא נגרמו כל הפסדי שכר לעבר.

הפסד השתכרות לעתיד:

42. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95).

43. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

44. התובעת מציעה לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס חישוב אקטוארי שמתבסס כפל השכר הממוצע במשק ונכותה הרפואית בשיעור 12%. התובעת מתבססת על פסיקה לפיה ניתן להסיק כי בסיס החישוב במקרה דנן הינו לפחות כפל השכר הממוצע במשק.

45. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקשת התובעת לצייר לגבי יכולותיה ותפקודיה הינה מופרזת ומגמתית, ולא ייגרם לתובעת הפסד השתכרות לעתיד כל שכן בשיעור אותו היא מציגה. לטענתה טענותיה של התובעת אודות קשיים בתפקודה לא הוכחה והיא לא גיבתה טענותיה בכל בדל ראייה.

46. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית הרי נכותה הרפואית של התובעת היא נכות נמוכה מאוד. לטענותיה של התובע בדבר הפגיעה בתפקודה אין, כאמור, כל תימוכין רפואיים, ואין הן תואמות את המציאות העובדתית, קרי תפקודה של התובעת במקום עבודתה. העדרם של תלושי שכר מצביע כי התובעת עושה חיל בעבודתה ומשביחה שכרה כיום ללא כל מגבלה וכי שכרה מעולם לא ירד כאשר לא הוכח אף כי ביכולתה של התובעת היה להשביח שכרה אף יותר. גם לנכותה האסתטית לא צפויה כל השפעה על תפקודה בעבדותה.

47. עם זאת, עם זאת, מאידך גיסא מאידך לא נסתרו ע"י הנתבעת קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותה הקבועה וכן בנוגע לכאבים והגבלות התנועה אשר נגרמו כתוצאה מן התאונה. בהחלט יתכן כי התובעת תידרש בהמשך דרכה לעבודות שלמצער יצריכו ישיבה ממושכת שתתארך עם עבודתה ולמגבלות בתנועות עלולות להיות השלכה כלשהי במיוחד על עבודה בגן ילדים. ניתן אף להניח שמדי פעם כאביה של התובעת ישפיעו על יכולת עבודתה, ויחייבו חופשה ארעית לתקופות קצרות מדי פעם.

בהתחשב בגילה הצעיר של התובעת ולנוכח העובדה שבפני התובעת עוד שנות עבודה רבות, נכון אני לפסוק לתובעת פיצוי כספי אשר יבטא את החשש שמא בעתיד אולי תהיה השפעה על כושר השתכרותה, וזאת בעיקר בשל אותם הנעלמים בעתיד, כגון הפסד ימי עבודה או צורך מוגבר בטיפולים רפואיים ובדיקות בתוספת העומס הרגיל של תחזוקת בית וגידול ילדים.

פגיעתה זו של התובעת אף תבוא לידי ביטוי אם תחליט לתור אחר עבודה חדשה ולעבוד עד גיל 67. יש אף לזכור כי עפ"י הפסיקה, יש לפסוק פיצוי לעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה. ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט ((2) 257 23.11.94).

48. לפיכך, לאור האמור לעיל, ולנוכח העובדה כי לא הונחה תשתית להפוך את הנכות הרפואית לבסיס לחישוב הפסדיה בעתיד לא ניתן לחשב את הפסדי השכר לעתיד באופן מדויק, ואין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובאלי. אני מוצא לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי עבור הפסדיה לעתיד בסך 26,000 ₪.

49. אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובעת בעתיד ייגרמו לה גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש. מאחר ומדובר בתובעת צעירה בשנים, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן תשלומי המעביד למטרות של ביטוח סוציאלי ולא עבור פנסיה בעתיד (ע"א 9079/04 לילך נגד לאופר (פורסם בנבו) 15.4.07). בפני ביהמ"ש לא הונחו נתונים עובדתיים קונקרטיים, וספק אם ניתן להניח נתונים כאלו בשים לב לכך שמדובר בתקופה היפותטית רבת שנים כאשר הנסתר רב על הנגלה. נראה לי כסביר והוגן לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין אובדן זכויות סוציאליות בסך 3,150 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה

50. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." (ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 )).10.6.76

51. התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות בגין טיפולים רפואיים, משככי כאבים, משחות בדיקות וטיפולים פיזיותרפיים, פסיכולוגיים ורפואה משלימה. כן טוענת נשאה בהוצאות מוגברות עבור נסיעות לטיפולים הרבים ולבדיקות שעברה לרבות פינוי ע"י מד"א לביה"ח. התובעת מוסיפה כי אף בעתיד תזדקק לטיפולים ולבדיקות ותישא אף בעלויות נסיעה לטיפולים אלו. אי לכך היא עותרת לפצותה בגין הוצאותיה בגין טיפולים רפואיים לעבר ולעתיד בסך 45,000 ובסך 15,000 ש"ח נוספים עבור הוצאות נסיעה לטיפולים לעבר ולעתיד.

52. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה נוכח נכותה המזערית. יתרה מכך הוצאות אלו מכוסות באמצעות קופות החולים. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא גיבתה טענותיה בקבלות כנדרש ולמעשה לא הציגה אישור כי עברה ולו טיפול פיזיוטרפי אחד.

53. במקרה דנן טענה התובעת כי לא שמרה את כל הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, ואין לה אלא להלין אלא על עצמו. לפחות אין לכך הסבר במהלך השנים מאז היא מיוצגת ע"י באי כוחה, שמטבע הדברים העמידוה על החשיבות שבשמירת האסמכתאות.

54. בנוסף, אכן בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק.

התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקת לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 1.1.2010 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים והתרופות להם נזקקה או תזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות.

הלכה היא, כי על הניזוק לפעול למימוש זכויותיו על פי דין, לקבלת תשלום או עזרה חינם וזאת מכוח הדוקטרינה בדבר הקטנת הנזק. (ע"א 2801/96 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יפרח פ"ד נה ( (1), 817, 825-826 (2001).

55. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה אותה ספגה ולאור מהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 5000 ₪.

56. הטיפולים להם תיזדקק התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובעת עשויה להזדקק לטיפולים עתידיים.

עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 1000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

57. בס' 12 לתצהירה טענה התובעת כי לאחר התאונה נזקקה לסיוע מוגבר באמצעות עזרה בשכר שכן בן זוגה עימו התגוררה נפגע אף הוא בתאונה. להערכתה היא זקוקה לעזרה כזו עד היום ותיזקק לעזרה אף בעתיד לנוכח מגבלותיה ונכויותיה.

58. לעומתה טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי בשים לב לנכותה המזערית של התובעת אין כל הצדקה לקבוע לה פיצוי בגין עזרה מוגברת מצד קרובים.

59. במקרה דנן התובעת לא השכילה לצרף ראיות לתמיכה בטענתה לגבי עזרת הזולת. היה מצופה כי התובעת תביא לעדות את בן זוגה ליום התאונה אשר נפגע בתאונה אף הוא אשר היה עד מכלי ראשון לקשייה תוך שנבצר ממנו לסייע לו עקב פציעותיו שלו בתאונה הנ"ל. היה אף מצופה כי התובעת תציג תלושי שכר של העוזרת בשכר בה נעזרה אך גם דבר זה לא נעשה.

60. עם זאת אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע מוגבר מסויים לנוכח פגיעותיה שכללו שברים והיזדקקות לקביים ואף לנוכח פגיעותיה הזמניות בתחום הנפש.

61. באשר לתקופת העתיד לאור גילה הצעיר של התובעת ובאין דרך לצפות את השפעת הנכות על תפקוד התובעת באחזקת בית הכוללת גידול ילדים, הרי שיש לפצות את התובעת בסך גלובאלי לעבר ולעתיד של 4,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

הוצאות התארכות הלימודים

62. התובעת טוענת כאמור כי לימודיה התארכו עקב התאונה באופן אשר הסב לה הוצאה כלכלית מיותרת.

התובעת כאמור לא הוכיחה כדבעי את הקשר הסיבתי בין התארכות הלימודים לתאונה לא כל שכן את גובה נזקיה בעקבות התארכות התאונה. אי לכך אין לפסוק לה פיצוי ברכיב זה.

כאב וסבל

63. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל12% נכות רפואית בגיל התובעת ו 7 ימי אשפוז, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 24,881 ₪.

סוף דבר

64. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 64,000 ₪.

65. הנתבעים יישאו בתשלום האגרה ובנוסף שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,820 ₪.

66. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעים יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.