<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד שלומי בר

ב"כ המשיבה – עו"ד רוני מודריק

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המערער: השאלה ששואל החוק היא מתי נודע לו על פסק הדין. אני מפנה לסעיף 7 להודעת הערעור. בית המשפט יודע שיש תיק נוסף ושהוא אצלו. הסעיף המתאים לחסד"פ מדבר על סיה מוצדקת לאי-התייצבות, יש סיבה לאי-התייצבות ביום הדיון. באותו יום לפנות בוקר גנבו למערער את הרכב והוא לא יכול היה להגיע והזעיקו אותו אל המשטרה. אני מודע לבעייתיות של השנתיים.

התיק הוא פשוט. יש כאן טענה שהמערער היה שיכור ושבבדיקת הנשיפה נמצאה כמות מסוימת של אלכוהול. עיוות הדין הוא שמערער טוען שהוא לא היה שיכור באותו אירוע. לפי מה שכתב השוטר, אי-אלו מאפיינים לא מובהקים.

ב"כ המשיבה: לעמדתנו, הנימוק לאי-התייצבות הוא לא מוצדק. במסמכים שצירף הסנגור ראיתי שאדם אחר יכול לאסוף את הרכב וניתן היה להיעזר בו שיאסוף את הרכב או לסיים את הדיון או לפחות להגיע לבימ"ש ולבקש את הדחייה במקום. לגבי עיוות הדין, לא נומק מהו עיוות הדין.

ב"כ המערער: המגמה היא להגיע בהסדרים לכל התיקים, עפ"י הנוהל הישן של הינשוף. האירוע הזה קרה לפני. אם התיק היה נשמע, התביעה הייתה מגיעה למסקנה שהמכשיר לא פעל כמו שצריך. הייתה פסילה מנהלית שלא נוכתה והדבר צוין בפרוטוקול.

<#4#>

פסק דין

המערער זומן למשפט בעניינו ביום 23.08.10.

עפ"י כתב האישום, ביום 21.05.10 בשעות הקטנות של הלילה, נהג בשכרות כאשר בכל ליטר אוויר נשוף בריאותיו נמצאו 480 מק"ג אלכוהול.

המערער זומן כדין למשפטו, אך לא התייצב. לדבריו, בבקרו של אותו יום, יום הדיון, נגנב רכבו ונמצא אחר מרדף באזור אור יהודה, נגרמה תאונת דרכים קשה והמשטרה הזעיקה אותו באופן דחוף לתחנת המשטרה. לכן לא התייצב למשפטו.

באשר לעבירה בה הוא מואשם, המערער כופר, לעמדתו לא היה שיכור באותו יום.

משלא התייצב המערער לדיון ביום 23.08.10, דן אותו בית משפט קמא בהיעדרו לעונש קל – פסילת מינימום של 24 חודשים, קנס של 2,000 ₪, פסילה מותנית.

המערער המתין בביתו בשקט, היה עסוק בדברים אחרים, ורק כעבור כשנתיים ימים, ביום 21.06.12, הגיש בקשה לביטול פסק-דין.

בית משפט קמא דחה את הבקשה בהחלטה מיום 07.07.12, לאחר שקיבל את עמדת התביעה.

התביעה התנגדה לקבלת הבקשה, תוך שהיא מציינת נתון שהוא לא רלוונטי ועל פיו תלוי ועומד בבית המשפט בעניינו של המערער משפט דומה, וכי אין הצדקה לצרף את תיקיו של המערער.

טוען המערער שתגובת התביעה גרמה לעיוות דין בעניינו משום שהוא כלל לא ביקש צירוף תיקים, אין הוא מודה במה שמיוחס לו בתיק הנוכחי וכנראה גם לא בתיק האחר.

אכן, מסכים אני שתגובת התביעה לא הייתה עניינית, לא נכון היה להציג בפני בית משפט קמא בהליך נשוא ערעור זה את העובדה שתלוי ועומד נגד המערער תיק אחר. כל אלה אין להם השפעה, לעובדה שאין לה כל הסבר מדוע שנתיים ימים אחרי שנשפט בהיעדרו, ישב המערער בשקט ולא עשה כל פעולה כדי לברר את תוצאות משפטו במידה ולא היה ידוע לו, או כדי לפעול לביטול של אותו פס"ד, כך החליט בית משפט קמא ולא אוכל בשום פנים ואופן לומר שההחלטה מוטעית.

גם בבחינת העונש שהוטל על המערער, לא תלמד שנגרם לו עיוות דין ולכן, המערער לא עמד באף אחת מהדרישות של סעיף 130 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, ומשכך, הערעור נדחה.

מאחר וב"כ המדינה טענה בדיון בהיעדר ביום 23.08.10 כי המערער ריצה 30 ימי פסילה מנהלית ואותם ימים לא נוכו מתקופת הפסילה בפועל שהוטלה עליו מבלי שבימ"ש התייחס לעניין זה, לפנים משורת הדין אורה על ניכוי אותם 30 ימים מתוך 24 החודשים שפסל בית משפט קמא.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"ג, 18/10/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי