כללי

1. ביום 9.12.09 נרשם לנאשם דוח המייחס לו עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית במהלך נסיעה וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות.

פרשת התביעה

2. במסגרת פרשת התביעה העידו 2 מתנדבים. מתנדב אחד, מר עודד גולן מית"מ ימת"א ת"א, עורך הדוח לנאשם [ת/1] ("ע.ת.1"), העיד כי נהג בניידת משטרה מסומנת (לא לבנה) ובהיותו בנתיב רביעי מתוך 4 נתיבים הבחין בנאשם מבצע את העבירה. לדבריו, בעת שהבחין בביצוע העבירה על ידי הנאשם היה רכב הנאשם, שנסע בנתיב השלישי מימין, מקביל לניידת לימינה. ע.ת. 1 ציין כי "זיהיתי מכשיר הנחזה להיות מכשיר פלאפון בידו". ע.ת. 1 לא יכול היה לאשר כי גב כף ידו של הנאשם כיסתה את כל המכשיר או את הצורה המדויקת בה הוחזק המכשיר על ידי הנאשם. עד זה, ראוי לציין, לא ציין בדוח את צבע המכשיר בו אחז, לטענתו, הנאשם בעת ביצוע העבירה לכאורה משום שלא הבחין בצבע המכשיר. ע.ת. 1 עומת עם טענת הנאשם לפיה לא היה ברשותו בעת הרלוונטית טלפון נייד שכן זה נשכח במקום במשרדו. ע.ת. 1 אישר כי הנאשם השמיע את הטענה אך אמר כי לא חיפש את הטלפון הנייד שעימו שוחח, לטענתו, הנאשם. ע.ת. 1 לא זכר ולא רשם מפי הנאשם בקשה או הזמנה לערוך חיפוש במכונית לצורך מציאת הטלפון שלגרסת הנאשם לא היה כלל במכונית.

3. המתנדב השני, מר אברהם גולן ("ע.ת. 2") ישב לצידו של ע.ת. 1 בניידת וערך מזכר לגבי נסיבות המקרה [ ת/2]. לדבריו, המזכר נערך על ידו במקביל למועד בו נרשם לנאשם הדוח [ת/1]. קיימת חפיפה בין שעת עריכת ת/1 לשעת עריכת ת/2. ע.ת. 2 העיד כי ראה את הנאשם אוחז טלפון נייד בידו ביד שמאל צמוד לאוזן שמאל. ע.ת. 2 ציין כי הנאשם שמט את הטלפון מידו. עד זה, בשונה מע.ת.1, ידע לציין כי הבחין בבירור בטלפון נייד ששוליו כסופים. ראוי לציין כי ע.ת. 2 נשאל אם הנאשם ביקש לערוך חיפוש במכוניתו על מנת להוכיח כי לא היה ברשותו טלפון נייד במועד הרלוונטי. העד הכחיש וציין כי הנאשם אמר שאין ברשותו טלפון כלל.

פרשת ההגנה

4. הנאשם העיד להגנתו. בעדותו ציין כי שוחח בטלפון נייח הקבוע במכוניתו והשעין את ידו על אדן החלון. הנאשם טען כי לאחר שנעצר ציין כי שוחח בטלפון הנייח וכי לא היה ברשותו טלפון נייד. כאשר ציין לפניו ע.ת. 2 כי הוא הבחין בטלפון ששוליו כסופים ציין הנאשם כי יש ברשותו טלפון מסוג blackberry אשר כשמו כן הוא – שחור ולא כסוף. מכשיר זה, ציין הנאשם, כלל לא היה ברשותו באותו יום. הנאשם טען גם כי ייתכן וע.ת. 2 טעה לחשוב כי שעון היד שענד הנאשם הוא חלק מהטלפון הנייד.

5. ב"כ הנאשם טענה בסיכומיה כי העובדה שנאשם ישב במכוניתו, השעין את ידו על אוזנו ושוחח בטלפון הנייד הביאה את שני עדי התביעה שחזו באירוע במשך שבריר שנייה להיתפס לכלל טעות ולסבור – ולאחר מכן לדבוק בסברתם – כי הנאשם אחז בידו בטלפון נייד. ולא היא. ב"כ המאשימה בהגינותה אינה מנסה להטיל דופי במהימנות עדי התביעה אלא שלטעמה ספק אם ע.ת. 1 שנהג בניידת באותה עת יכול היה להתרכז בנעשה סביבו במידה הראויה לצורך הבחנה בביצוע העבירה הנטענת. ב"כ הנאשם הודתה, נוכח גרסת הנאשם כי לא החזיק בהגה המכונית בשתי ידיו בעבירה לפי תקנה 28 (א) לתקנות התעבורה אולם סברה כי אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

דיון והכרעה

6. גדר המחלוקת בעניין זה עניינו הספק הסביר בביצוע העבירה המיוחסת לנאשם בדוח בעקבות גרסתו לפיה בעת הרלוונטית השעין את ידו על אדן החלון ושוחח בטלפון הנייח באופן ששני עדי התביעה נתפסו לכלל טעות משותפת לפיה בעת הרלוונטית שוחח הנאשם בטלפון נייד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול העדויות הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן אימון מלא ובלתי מסויג בעדויות עדי התביעה באופן שהספק במקרה זה, כעולה מגרסת הנאשם, אינו ספק סביר אלא ספק שולי וזניח ואין בו די לצורך זיכוי הנאשם מן העבירה המיוחסת לו.

7. גרסת המאשימה בהליך זה מושתתת על שתי עדויות נפרדות של עדי התביעה אשר ציינו בדוח ובמזכר אותם ערכו במקביל כי ראו את הנאשם אוחז בידו בטלפון נייד. עדויות אלה תומכות זו בזו ומחזקות זו את זו. שמעתי את עדויות עדי התביעה. שוכנעתי כי עדותם אמינה וכי המצוין במוצגים ת/1 ו-ת/2 הינו שיקוף מדויק ומהימן ככל האפשר של העובדות אותן קלטו העדים בחושיהם. כך, ציין ע.ת. 1 בהגינותו כי נמנע מלציין פרטים אודות מכשיר הטלפון בו אחז הנאשם משום לא יכול היה להבחין בפרטים אלה. מכך ניתן ללמוד על רצון לדייק בפרטים ככל האפשר. דבר המקנה אמינות רבה לעדות זו. לכן, גם אם תתקבלנה טענות ב"כ הנאשם בנוגע למידת המעורבות של ע.ת. 1 בתצפית על הנאשם בעת ביצוע העבירה, עדיין לא שוכנעתי כי עיסוקו המקביל של ע.ת. 1 בנהיגה באותה עת פגמה ביכולתו לראות את הנאשם מבצע את העבירה המיוחסת לו. לעומת עדותו של ע.ת. 1, עדותו של ע.ת. 2 ציינה בבירור את צבע שולי הטלפון בו אחז הנאשם. ההבדל בין העדויות ברור אם נזכור כי באותה עת עסק ע.ת. 1 גם בנהיגה ונקודת התצפית שלו הייתה רחוקה יותר מזו של ע.ת. 2 שהיה, במועד הרלוונטי, במרחק קצר מן הנאשם.

8. הנאשם ציין כי בעת הרלוונטית היה ברשותו מכשיר טלפון מסוג blackberry אותו שכח במשרד והוא כלל לא היה עימו ברכב. צבעו של מכשיר טלפון זה, או ליתר דיוק צבע שוליו של המכשיר, אינו בגדר ידיעה שיפוטית וככל שטוען הנאשם כי צבעו של דגם המכשיר שהיה ברשותו (אם כי לא בחזקתו) בעת הרלוונטית היה כולו שחור, הנטל עליו להוכיח עובדה זו. הנאשם לא עשה כן אלא טען בעלמא כי צבעו של המכשיר הוא כולו שחור. בכך אין די.

לאור האמור, מוצא אני ליתן אמון ומשקל מלא לראיות שהביאה המאשימה בהליך זה ולאור זאת קובע אני כי האפשרות ששני עדי התביעה נקלעו גם יחד לטעות משותפת בזיהוי ביצוע העבירה על ידי הנאשם בעת הרלוונטית אינה מצויה במתחם הסבירות אלא מדובר באפשרות שולית וזניחה שאין בה די לצורך זיכוי הנאשם. אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בדוח.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ג , 13 ינואר 2013, במעמד הצדדים