1. לפנינו תביעת התובע, מר שריף חבתה, להפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים.

עובדות שאינן במחלוקת

1. התובע הינו תושב הכפר ראמון שליד רמאללה.
2. הנתבעת היא חברה הפועלת בענף הבנייה.
3. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כפועל בניין מחודש 2/92.
4. על פי דו"ח שירות התעסוקה, העסקת התובע נמשכה ברציפות עד לחודש 8/01.
5. בגין תקופת עבודת התובע באמצעות שירות התעסוקה הוא קיבל תלושי שכר.
6. התובע קיבל משירות התעסוקה סך 8,045 ₪ ביום 31.8.01.
7. התובע אינו חולק על כך שקיבל 72% מפיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו מ-2/92 עד 8/01 באמצעות שירות התעסוקה.
8. לתובע הונפקו על שם הנתבעת היתרי עבודה לעבודה בשטחים מחודש 12/02 עד לחודש 2/04.

המחלוקת

1. המחלוקת בתיק עניינה בשאלה אם התובע עבד אצל הנתבעת בתקופה שבין 9/01 עד ל-2/04 ובשאלה אם מגיעות לו הזכויות הנתבעות על ידו בגין תקופת עבודה נטענת זו. בנוסף לכך, התובע תובע 28% מפיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו עד 8/01. בהתאם לכך, עלינו להידרש גם לשאלה אם נסיבות סיום עבודתו של התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורים.
2. גרסת התובע היא כי החל מחודש 9/01 הוא המשיך לעבוד ברציפות אצל הנתבעת עד לפיטוריו בחודש 3/04. לטענתו, הוא הועסק תחילה ללא רישיונות העסקה עד לחודש 12/02 והחל מחודש 12/02 הוא הועסק בפרוייקט של הנתבעת בפסגת זאב באמצעות רישיונות עבודה להעסקה בשטחים שהנתבעת הוציאה עבורו. לדבריו בעדותו, החל מ-9/02 שילמה לו הנתבעת את שכרו במזומן.
3. הנתבעת מכחישה העסקת התובע לאחר 8/01. לטענתה, העסקת התובע הופסקה במועד זה משלא קיבל אישור כניסה לישראל. לדבריה, אין כל סבירות בעדות התובע לפיה הוא הועסק ללא רישיונות עבודה מ-9/01 עד סוף 2002, או ששכרו שולם במזומן לאחר 8/01, שכן הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ללא היתר ואינה משלמת שכר במזומן.
4. הנתבעת טוענת כי העובדה שהיא פנתה בבקשה לקבל רישיון עבודה עבור התובע לא מוכיחה כי הוא עבד אצלה בפועל, והעובדה שהתובע לא הציג תלושי שכר לתקופה שלאחר 8/01 משמעותה שהוא לא עבד בתקופה זו.

דיון והכרעה

1. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העיד מר מאיר כהן, מנהל עבודה בנתבעת.
2. לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, אנו סבורים שגרסת הנתבעת, לפיה התובע לא המשיך להיות מועסק על ידי הנתבעת לאחר 8/01, מתיישבת יותר עם מכלול הראיות מזו של התובע, ועל כן יש לקבוע כי התובע לא הוכיח את גרסתו.
3. קיומם של היתרי העסקה בשטחים עבור התובע לתקופה מ-12/02 עד ל-2/04 מטיל על הנתבעת נטל להסביר מדוע חרף קיומם של היתרים אלה, יש לקבוע כי התובע לא הועסק על ידי הנתבעת בתקופה זו. אנו סבורים כי מכלול הראיות שהובא בפנינו מתיישב עם המסקנה שיש להעדיף את גרסת הנתבעת במחלוקת בין הצדדים, חרף היתרים אלה. במה דברים אמורים?
4. התובע טען בתצהירו לרציפות של תקופת עבודתו משנת 1992 עד לחודש 2/04. דא עקא, שבמהלך חקירתו הנגדית, לאחר שהוצג לו התשלום בסך 8,045 ₪ שקיבל משירות התעסוקה בחודש 8/01, העיד:

ש. איך קיבלת פיצוי משירות התעסוקה אם אין לך מכתב פיטורים?

ת. יש לי תלושים. הלכתי ואמרת להם שאין לי עבודה וביקשתי את הכסף שלי והם נתנו לי".

1. בכך הודה התובע בנכונות גרסת הנתבעת כי הוא הפסיק לעבוד אצלה בחודש 8/01.
2. המסקנה היא כי אין לקבל את גרסת התובע בתצהירו בדבר עבודה רציפה מ-2/92 עד 2/04.
3. עדות זו תומכת בעדותו של מר כהן לפיה לא ייתכן מצב דברים בו התובע הועסק על ידי הנתבעת ללא רישיון עבודה ותוך תשלום שכרו במזומן. עדות זו של מר כהן מקובלת עלינו ואנו דוחים איפוא את עדות התובע כי קבל שכר במזומן מהנתבעת לאחר 8/01.
4. הפגיעה במהימנותו של התובע, הנובעת מהודאתו בגרסת הנתבעת, אינה מאפשרת קבלת גרסתו בדבר העסקתו, למרות היתרי העבודה על שם הנתבעת בתקופה מ-12/02 עד 2/04.
5. אמנם, למר כהן לא הייתה תשובה מדוע הוצאו היתרי עבודה עבור התובע על שם הנתבעת, מעבר לטענה הסתמית כי מדובר ב"טעות", אך ידיעת דיינים היא כי הייתה קיימת תופעה לפיה קבלנים ראשיים בפרוייקטים הזמינו היתרי העסקה עבור עובדים של קבלני משנה שלהם, וייתכן שיש בכך כדי להסביר את קיומם של היתרי ההעסקה של התובע שעל שם הנתבעת לתקופה מ-12/02 עד 2/04. הנתבעת אכן ציינה בכתב הגנתה כי ייתכן שהתובע הועסק בפרוייקט שלה באמצעות קבלן משנה.
6. יצויין כי בית הדין דחה בקשה של הנתבעת לתקן את כתב ההגנה על מנת להעלות טענת התיישנות שלא הועלתה בכתב ההגנה. ואולם, העובדה שהתביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות אף היא שוקלת בהערכת מהימנות גרסת התובע.
7. התובע לא הוכיח את טענתו כי פוטר על ידי הנתבעת בחודש 8/01. מר כהן העיד בתצהירו כי הנתבעת הייתה מרוצה מעבודתו של התובע והייתה חפצה בהמשך העסקתו. מר כהן לא נחקר על כך ודבריו לא נסתרו. חרף הזמן הרב שעבר מאז ועד למתן תצהירו, אנו סבורים כי מר כהן, שהיה מנהל העבודה והכיר את התובע אישית, העיד עדות אמת בנקודה זו.
8. בהתאם לכך, התובע לא הוכיח כי פוטר מעבודתו ועל כן דין תביעתו להפרשי פיצויי פיטורים להידחות.
9. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי דינן של יתר תביעות התובע להידחות.
10. אשר לפדיון חופשה, הרי שזכויות התובע לפדיון חופשה מוצו בתשלום סך 8,045 ₪ שהתובע קיבל בסוף עבודתו בחודש 8/01.
11. אשר לתביעת התובע לדמי חגים – התובע, שאינו טוען כי עבד חודשים מלאים, לא הוכיח את התנאים לזכאותו לדמי חגים בתקופת עבודתו (עבודה יום לפני ואחרי כל חג).
12. אשר לדמי הבראה – מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי חלוף הזמן מסיום עבודת התובע עד להגשת תביעתו מהווה ראיה להיעדר קיומו של חוב דמי הבראה לתובע.
13. לאור כלל האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, (07 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".