באמצעות עו"ד א. מיארה

צד ג' מישל לנשון

לפניי תביעה לתשלום יתרת תמורה בגין עבודות שיפוץ שבוצעו בהתאם לנטען על ידי התובע בביתו של נתבע 2.

1. בהתאם לנטען לא שולמה לתובע יתרת חוב בסך של 312,000 ₪, בגין עבודות בנייה ושיפוצים, חומרי בנייה, תשלום לפועלים, לספקים ונותני שירות. לטענת התובע התקשר בהסכם עם נתבע 1, לביצוע עבודות שיפוץ בביתו הפרטי של נתבע 2 בהרצליה פיתוח (להלן: "הווילה").
2. לטענת נתבע 1, הוא מנהלה של חברת א.זד.דקו בע"מ (להלן: "החברה") והיא זו שהתקשרה בהסכם עם התובע ושילמה לו את מלוא תמורת העבודה ומשכך דין התביעה נגדו להימחק בשל העדר יריבות. בנוסף נטען, כי התובע קיבל תשלומים עודפים, לא ביצע את העבודה באיכות לה התחייב ולא סיים את העבודות בהתאם למוסכם. בנסיבות אלו, נאלצה החברה לשכור בעלי מקצוע נוספים על מנת לתקן את הליקויים ולהשלים את העבודות שעבורן שילמה לתובע. גם מטעמים אלו דין התביעה להידחות.
3. לטענת נתבע 2 לא התקשר בהסכם עם התובע. נתבע 2 טען כי במסגרת הזמנת עבודות שיפוץ ובנייה מנתבע 1 או חברה מטעמו בוצעו העבודות בביתו, על ידי קבלני משנה שונים שכלל לא הכיר וכי מועד סיום העבודות בהתאם למוסכם עם הנתבע 1 היה ביום 15.07.2010, מועד בו לא עמד הנתבע 1.
4. נתבע 2 הגיש הודעת צד ג' נגד נתבע 1, במסגרתה נטען כי בין המודיע לבין התובע לא היה קשר חוזי כלשהו והעבודות שבוצעו היו במסגרת חוזה בין המודיע לבין צד ג' כקבלן ראשי וכל גורם שהוזמן על ידי צד ג' פעל כקבלן משנה מטעם צד ג'. המודיע טען כי שילם את מלוא התמורה כפי שנדרש, למרות שעבודות שבוצעו על ידי התובע היו ברמה ירודה ולמרות הליקויים (אישור על מלוא תשלום מיום 21.10.2010 צורף כנספח ב' להודעה). לפיכך, נטען כי תביעת התובע נגד המודיע אין לה כל יסוד ובמידה ויחויב בגינה יהיה זכאי לשיפוי מצד ג'.

נתבע 1 לא הגיש כתב הגנה להודעת צד ג' והגם שבהתאם לטענתו, נתבע 2 גם הוא התקשר עם החברה ולא איתו באופן אישי, הצהיר כי ככל שתתקבל התביעה נגד נתבע 2, ישפה אותו ולכן לא הוגש כתב הגנה מטעמו.

1. בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות, במסגרתן נחקרו ביום 16.01.2013 התובע, מר סלמאן פהיז, מר מחמוד סעיד ומר טורנדו סטון וביום 10.07.2013 נחקרו נתבע 1, אשתו - גב' לורנס לנשון ונתבע 2.

בהתאם לבקשתם סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

רקע:

1. בהתאם לכתב התביעה, נתבע 1 פנה בשם נתבע 2 לתובע על מנת להציע לו לעבוד בשיפוץ הווילה. בין הצדדים סוכם, בין היתר, כי התובע יחל את עבודתו במהלך חודש יולי 2009. מפרט עבודות השיפוץ והעלויות הצפויות צורף נספח א' לכתב התביעה. התובע החל את עבודות השיפוץ ביום 26.08.2009, כאשר לטענתו עבד מידי יום ביומו בעזרת צוות של 10-15 פועלים ואנשי מקצוע מתחום השיפוצים ובאמצעות ציוד מקצועי.

במהלך תקופת השיפוץ התובע נשא בעלות עבור חומרי הבנייה והשיפוץ, לרבות שכר הפועלים ואנשי המקצוע. בהתאם לכתב התביעה, סך התשלום אשר אמור היה להשתלם לו הינו סך של 744,000 ₪, הכולל את עלויות החומרים וחומרי הבנייה. לטענת התובע שולם לו סך של 432,300 ₪ בלבד בהמחאות וכסף מזומן.

1. עבודות השיפוץ ערכו חודשים רבים, במהלכם בוצעו עבודות מגוונות ובין היתר טיח חוץ, בניית הכניסה, בניית הקומה העליונה, שבירת קירות, הגדלת חלונות, הזזת עמודים וקירות פנימיים, בניית גדר אבן, בניית קירות יחד עם טיח ושליכטה צבעונית, קירות גבס, קרמיקה, מדרגות, בניית חלונות מרתף, הגבהת הפתחים בווילה, איטום וכיו"צ כמפורט במפרט הביצוע – נספח א' לכתב התביעה ובשרטוטים – נספח ב' לכתב התביעה.
2. בהתאם לנטען, במאי 2010, כ- 8 חודשים לאחר תחילת העבודה, פנה נתבע 1 לתובע והודיע לו שלא יוכל לשלם לו את שכרו בשל בעיות כספיות. לפיכך, ביקש מהתובע להפסיק את העבודות ולעזוב את הווילה לאלתר. במועד, טען התובע כי כל שנותר לבצע כדי להשלים את עבודות השיפוץ היו עבודות גימור בהיקף קטן. לטענת התובע, במעמד זה הבטיח לו נתבע 1 כי ישלם לו את יתרת התשלום בתוך זמן קצר. בהתאם לכך, בלית ברירה, ביום 27.05.2010 (להלן: "היום הקובע"), למרות הפגיעה הקשה בעבודתו ובמקצועיותו, הפסיק התובע את עבודתו בוילה.
3. בהתאם לכתב התביעה, מספר ימים לאחר מכן, נפגשו התובע ונתבע 1, בביתו של האחרון יחד עם מר סלמאן פהיז (להלן: "סלמאן"). נטען כי בפגישה הבטיח נתבע 1 כי ישלם את יתרת החוב ביום 01.07.2010, לאחר שנתבע 2 יעביר לו את יתרת התשלום המגיע לו. במעמד זה נמסר לתובע צ'ק דחוי ליום ה 27.07.2010 על סך 23,200 ₪ (20,000 ₪ בצירוף מע"מ) על חשבון החוב. ביום 01.07.2010 הגיע התובע ביחד עם סלמאן לווילה בכדי לקבל את יתרת התשלום וסורב. לאחר מספר ימים נערכה פגישה נוספת בנוכחות גב' לנשון. בהתאם לנטען במהלכה הציג התובע את היומן עם רישומי הכספים שהנתבעים חייבים לו. נתבע 1 ואשתו טענו במהלכה כי התובע קיבל את כל כספו וכי לא נותרה יתרה לתשלום.

לטענת התובע הנתבעים חייבים לו סך של 312,300 ₪. עוד, נתבע סך של 30,000 ₪ בגין עגמת נפש.

1. נתבע 1 טוען כי הוא משמש מנהלה של החברה ולכן אין לתובע עילת תביעה אישית נגדו. לטענתו, שכרו של התובע שולם ברובו באמצעות המחאות שנמשכו מחשבון החברה והיתרה במזומן. בנוסף, נמסרו לתובע חשבוניות מס בהן צוין שם החברה במפורש, זאת הן עבור תשלומים שבוצעו בהמחאות והן לאלו שבוצעו במזומן.
2. התובע ביצע עבודות בווילה במסגרת הסכם קבלנות משנה. בין הצדדים סוכם כי עבור ביצוע העבודות תשלם החברה לתובע סך של 415,850 ₪. פירוט העבודות, החיובים והזיכויים צורפו כנספח ג' לכתב ההגנה. לטענת נתבע 1, במהלך תקופת העבודות היה במצב נפשי קשה ואף נטל תרופות בשל כך והתובע ניצל את מצבו. בשל הלחץ שהופעל על ידי התובע העבירה החברה לתובע מקדמות בקצב מהיר יותר מקצב התקדמות העבודה, ללא פיקוח ובקרה נאותים ואף העמידה לרשות התובע טלפון נייד, כאשר סוכם כי תיערך התחשבנות במועד מאוחר יותר. לטענת נתבע 1 כששב לאיתנו ולאור תלונות של נתבע 2, על איכות העבודה ואין ספור הזדמנויות שניתנו לתובע לתיקון הפגמים, הסכימו הצדדים על הפסקת ההתקשרות והעבודות. הוסכם כי הצדדים יפגשו ויערכו גמר חשבון לפי העבודה שבוצעה בפועל. הפגישה עלתה על שרטון כאשר התובע נדרש להשיב סכומי כסף שקיבל ביתר.
3. לטענת נתבע 1, סוכם בין הצדדים כי בגין חלק מהעבודות תחושב התמורה בהתאם לביצוע בפועל ובגין חלק אחר יבוצע התשלום בקבלנות תמורת ביצוע כל העבודות (כמפורט בנספח ג'). התובע לא השלים עבודתו בהתאם למוסכם. במועד סיום ההתקשרות שווי העבודות שבוצעו בפועל עמד על סך של 351,203 ₪ בלבד. עבודות החשמל, בניית החומות והשליכט לא בוצעו כלל, לרבות הדבקת השיש על הטיט ושומשום על הרצפה וקירות השירותים. עוד נטען כי עבודות הגבס בוצעו באופן חלקי ורשלני. התובע לא העביר לחברה חשבוניות בה מופיע שמו וטען כל העת כי החשבוניות שהעביר הינן מחברות שבבעלותו ושליטתו. כמו כן, נטען בכתב ההגנה, כי נמסר לחברה צו עיקול ממע"מ ת"א ממנו עולה כי החברות שמהן התקבלו חשבוניות בגין תשלומי החברה לא שילמו מע"מ וזאת על אף שהתובע גבה אותו מהחברה (צו העיקול צורף – נספח ז' לכתב ההגנה). עוד, לטענת נתבע 1 נשא בתשלום לבעלי מקצוע נוספים לשם השלמת ביצוע העבודות שלא ביצע התובע כאמור. (חשבוניות צורפו – נספח ה' לכתב ההגנה).
4. לטענת נתבע 1, לאחר בדיקת הספרים התברר לו כי הועברו לתובע סכומים גבוהים משמעותית מהסכום שסוכם בהתאם לפירוט: צ'קים בסך של 255,194 ₪, מזומן בסך של 330,900 ₪, שימוש בטלפון סלולארי בהתאם למוסכם 7,700 ₪, חומרים וציוד ששולמו ישירות לחברת "רוטנברג" עבור התובע בסך של 3,500 ₪ ובסה"כ סך של 597,294 ₪. בהתאם לנטען על התובע להשיב לחברה סך של 246,091 ₪. לא הוגשה תביעה נגד התובע להשבת הסכום. (בכתב ההגנה נכתב כי החברה שוקלת את המשך דרכה בעניין.)

דיון והכרעה

1. השאלה הראשונה בה עלי להכריע היא האם התובע התקשר עם נתבע 1 או עם החברה. ככל שיקבע כי עם החברה, דין התביעה נגד נתבע 1 להידחות. במידה וייקבע כי התובע התקשר עם נתבע 1, אדון בשאלה האם קיימת יתרת חוב לתובע? בנוסף, תבחן השאלה האם קיימת יריבות בין התובע לנתבע 2 והאם נותרה לנתבע 2 יתרת חוב, ככל שהתשובה תהא חיובית.

האם קיימת יריבות בין התובע לנתבע 1

1. בהתאם לנטען, בסעיף 3 לכתב התביעה "נתבע 1 הינו קבלן שיפוצים פרטי, אשר שכר את שירותיו של התובע לביצוע עבודות שיפוץ בוילה של נתבע 2". בין התובע לבין נתבע 1 לא נכרת הסכם בכתב. התובע הציג רישומים שערך בעצמו המפרטים את העבודות שנדרש לבצע ועלותם בכתב ידו וכן שרטוטים (נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה). נתבע 1, החברה או מי מטעמם אינם חתומים על רישומים אלו. מנגד, הציג נתבע 1, כתב כמויות של פירוט העבודות, התשלום שסוכם בגינן והליקויים הנטענים (נספח ג' לכתב ההגנה) גם התובע או מי מטעמו אינו חתום על מסמך זה.
2. הצדדים אינם חלוקים באשר לטענה כי לתובע שולמו במהלך תקופת ההתקשרות תשלומים עבור העבודות שביצע הן במזומן והן בהמחאות המשוכות על ידי החברה. נתבע 1 ואשתו משמשים מנהלים בחברה (תדפיס רשם החברות הוגש וסומן ת/2). גב' לנשון הצהירה כי החברה התקשרה עם נתבע 2 כדי לבצע עבודות בנייה ושיפוץ לביתו, ולצורך ביצוע העבודות התקשרה החברה עם התובע כקבלן משנה לביצוע העבודות שהוזמנו והחברה היא זו ששילמה את שכרו של התובע.
3. לתשלומים במזומן התייחסו נתבע 1 ואשתו בחקירתם: "בהתחלה הייתי קצת חולה וכל העבודה הזו עם הזמן זה לא היה יותר טוב, המצב הבריאותי שלי החמיר בתקופה שבוצעו העבודות, ונתתי בו אמון ועשיתי טעות ... הוא רצה לשלם במזומן כל יום לפועלים, וכל הזמן הוא רוצה מזומן ולא רוצה לשלם מע"מ. אני מצטער, הייתי צריך מאוד להחתים אותו. אם הייתי מחתים אותו אז לא היינו כאן". (עמוד 53 לפרוטוקול שורה 15-21). גב' לנשון נדרשה לשאלה מדוע שולמו לתובע תשלומים במזומן ללא אישור וחתימה, על כך השיבה: "נכון, ברור שזה היה טעות, זה האמת. אם הכל היה חתום בדף, אז לא היינו פה. וזה בגלל שמישל היה במצב מאוד גרוע שיוסוף לקח בחשבון". (עמוד 62 לפרוטוקול שורה 1-2). גב' לנשון התייחסה גם לפער הנטען בין התשלומים ששולמו בפועל לתובע לבין מה שלטענתם היה עליהם לשלם עבור העבודות "נכון. כי הוא לא סיים את העבודה קודם כל. ונכון שמישל נתן לו במזומן הרבה כסף, לפעמים באותו יום הוא נתן לו בבוקר שיק ואחה"צ כמעט אותו סכום במזומן. לא עבדתי כל היום איתו, לא הייתי כל הזמן בעניין, וכשראיתי שיצא הרבה כסף עשיתי חשבון". (עמוד 61 לפרוטוקול, ש' 21-23)

ההמחאות ששולמו לתובע שולמו במועדים שונים עבור עבודות שביצע (13 המחאות). כל ההמחאות נמשכו על ידי החברה עצמה ומוענו לחברות שונות ולאחיו של התובע. אין מחלוקת כי ההמחאות היו עבור עבודות שהתובע ביצע בפרויקט.

1. התובע טען כי אינו מכיר את החברות מהן הוצאו החשבוניות:-

"אני לא ראיתי חשבוניות, לקחתי מעטפה סגורה, החשבונית הייתה בפנים, אני לא ראיתי ואני לא יודע ממי זה היה. זה היה בתחנה המרכזית, אני הייתי בא אל הבן אדם שמישל אמר לי ללכת אליו, ואני הייתי מקבל את המעטפה ומוסר למישל ... אני לא יודע, אני עובד שחור. אין לי הנה"ח ואני לא מנהל ספרים אני לא יודע מה השם שלו." (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 12-17).

כשנדרש להציג העתקים של ההמחאות שקיבל, תחילה אמר כי יש לו צילומים וכי הם נמצאים ברשות עוה"ד שלו ובהמשך תיקן וטען שכתב רק את התאריך ואת הסכום ולא צילם את ההמחאות. התובע הופנה לנספח א' לתצהיר נתבע 1 ולצילומי ההמחאות שצורפו, והשווה בינם לבין הרישומים שלו בנספח א' לכתב התביעה, מעדותו עלה כי ההמחאה על סך 15,000 ₪ מיום 13.04.10 זה התשלום שקיבל בסך 12,600 ₪. ההמחאה על סך 40,000 ₪ מיום 20.05.10 זה התשלום בסך 36,600 ₪, אשר נרשם כי קיבל ביום 19.04.10, ההמחאה על סך 35,000 ₪ מיום 10.03.10 זה התשלום בסך 29,400 ₪, אשר נרשם שהתקבל ביום 28.02.10, ההמחאה על סך 17,475 ₪ מיום 08.09.09 זה התשלום בסך 15,000 ₪ אשר נרשם כי קיבל ביום 16.09.09. ביום 25.09.09 קיבל במזומן 10,000 ₪ ו- 10,000 ₪ בהמחאה ונרשם ביחד סך של 16,700 ₪. ההמחאה מיום 23.09.09 נרשם ביום 30.09.09 על סך 15,000 ₪. ההמחאה על סך 23,300 ₪ זה התשלום שקיבל בסך 20,000 ₪ ביום 27.10.09 כאשר נרשם לפקודת בן אחותו. המחאה על סך 11,650 ₪ מיום 10.01.10 נרשם שהתקבל ביום 04.01.10 בסך של 10,000 ₪. המחאה על סך 25,000 ₪ מיום 10.02.10 זה התשלום שקיבל בסך 20,000 ₪ אשר נרשם כי קיבל ביום 22.01.10. (עמודים 14-16 לפרוטוקול).

התובע בחקירתו הנגדית הודה כי אינו מנהל ספרים ולא מוציא חשבוניות וכשנשאל מדוע גבה מע"מ הבהיר:

"אני שילמתי את המע"מ במזומן לבחור... אני הייתי הולך עם השיק לשוק האפור, פורט את השיק ומקבל מזומן. נניח אם זה 116,000 ₪ אני הייתי מקבל 106,000 ₪. עמלה 10%. אני הייתי מחזיר ללנשון 16,000 ₪, או שהוא היה שולח אותי למישהו שיתן לי חשבונית על 116,000 ₪, נותן לו 16,000 ₪ וללנשון מחזיר רק את החשבונית או שהייתי לוקח את ה 16,000 ₪ ללנשון והוא היה דואג לחשבונית בעצמו."

(עמוד 9 לפרוטוקול שורה 25 – עמוד 10 לפרוטוקול שורה 2).

לפיכך, התובע הסביר כי הסך של 430,000 ₪ שקיבל הוא ללא מע"מ (עמוד 10 לפרוטוקול שורה 20).

1. נתבע 1 בחקירתו התייחס לקבלות שקיבל מחברות שונות:

"..אני בעל חברה ויכול לענות לך. מתי התחלנו את העבודה עם יוסוף? יוסוף הוא קבלן, בסדר, אז הוא צריך להיות קבלן עם חשבונית מס. אבל התחלתי לעבוד עם הבן אדם הזה, ופעם ראשונה שהוא עבד איתי הוא אמר שהוא עדיין לא פתח את התיק ברשויות המס, והוא הביא לי חשבונית של מישהו אחר, אני לא אמרתי פיקטיבית, אתה אומר פיקטיבי ... מבחינתי אני קיבלתי את החשבונית ואני שילמתי את המע"מ, אני משלם את המע"מ שלי."

(עמוד 53 לפרוטוקול שורה 17-27).

נתבע 1 צירף לתצהירו חשבוניות מחברות שונות. חשבונית מחברת ע.ו. פרויקטים ואחזקה בע"מ מיום 15.3.2009, 2.3.2010, 20.4.2010, 30.5.2010 רשומה לכבוד החברה חשבוניות מגבי אלימלך מיום 4.1.2010 , 23.4.2009, 18.9.2009, 25.1.2010, 13.10.2009, 30.10.2009 רשומה לכבוד החברה, (נספח ב' לכתב ההגנה נת'1 ), חשבוניות מפי.סי.קום מחשבים תקשורת וחשמל מיום 24.2010, מיום 24.3.2010, מיום 13.4.2010 2.5.2010 (נספח ה' לכתב ההגנה) רשומות לכבוד החברה ולידי מישל, חשבונית מאת ויצמן מיום 21.9.2010 רשומה לכבוד לנשון מישל והחברה. חשבונית מאת ויצמן מיום 24.6.2010 רשומה למישל עם חותמת החברה. מכאן שאיני מקבלת את טענת התובע בסיכומיו כי רק לאחר הגשת התביעה הקפיד נתבע 1 לרשום על החשבוניות שקיבל את שם החברה.

1. ליחסים בין נתבע 1 לנתבע 2, במסגרת חקירתו של נתבע 2 הוגשה לבית המשפט הצעת המחיר לביצוע העבודות בווילה בין החברה לבין הנתבע 2 (הוגש וסומן נ/3). מסמך בשפה צרפתית המפרט את עליות העבודות והעבודות, עליו מתנוססת חותמת החברה ועליה חתימתו של נתבע 1. ההסכם הוגש לבית המשפט במהלך חקירתו של נתבע 2. כשנשאל נתבע 2 מי ביקש לכתוב את ההסכם השיב: "אני ביקשתי כשנגמר הסיפור, שיהיה מסמך בינינו, המעיד על סיום הקשר הכספי". על גבי ההסכם לא מתנוסס תאריך ולכן לא ברור מתי נחתם. עוד, ההסכם לא אוזכר בתצהירו של נתבע 2.

בנוסף, צירף נתבע 2 להודעת צד ג' מכתב מיום 21.1.2010 (נספח ב' להודעת צד ג'), אשר מוען אליו ואל הגב' הילה תורג'מן, חתום על ידי נתבע 1 ועליו מתנוססת חתימת החברה ובו אישור על קבלת תשלום אחרון בסך של 110,000 ₪ המהווה את יתרת התשלום בגין העבודות שבוצעו בווילה ואישור כי לה"ה תורג'מן לא נותרו חובות לנתבע 1 ולמי מעובדיו. זה המקום לציין, כי הודעת צד ג' שהוצאה ע"י נתבע 2 הוצאה כנגד נתבע 1 ולא כנגד החברה.

1. לאחר ששקלתי ובחנתי טענות הצדדים, והראיות שהובאו לפניי שוכנעתי כי התובע התקשר עם החברה באמצעות האורגן שלה, מנהלה – נתבע 1. התובע לא תבע את החברה אלא רק את נתבע 1 (במסגרת היחסים קבלן משנה-קבלן ראשי) ולא התייחס כלל לסוגיה זו בכתב התביעה. האופן בו התנהל נתבע 1 מול התובע בכל הקשור לתשלום התמורה בגין עבודותיו, מבהיר זאת באופן חד משמעי. תשלום המשוך מחשבונה של החברה כנגד חשבוניות, תוך שאין מחלוקת וברורה לחלוטין ההתחשבנות בין הצדדים אשר כללה מע"מ בגין כל תשלום ותשלום. גם טענת התובע כי החזיר את המע"מ במזומן לנתבע 1, יש בה כדי לתמוך בטענת נתבע 1 כי ההתקשרות בוצעה עם חברה המחייבת ומחוייבת במע"מ, בעת ביצוע תשלומים כאמור. זאת ועוד, עולה כי גם התשלומים שבוצעו במזומן היו כנגד חשבוניות בהתאם לנטען. התובע כאמור קיבל תשלומים במזומן ובהמחאות של החברה ולא של הנתבע 1. התובע שלא יכול היה להביא חשבוניות בטענה כי אינו עוסק מורשה, שיתף פעולה עם נתבע 1 וסיפק לו חשבוניות מחברות אחרות על מנת שהחברה תוכל להזדכות על המע"מ. כל ההתנהלות אם כן (אשר איני דנה באי חוקיותה ומי אחראי לכך) מעידה באופן מובהק כי התובע היה מודע לכך כי הוא התקשר לביצוע עבודות עם חברה וכי הוא מתנהל מול חברה באמצעות מנהלה של החברה. יודגש כי אין בעובדה שלא נכרת הסכם בכתב בין התובע לבין החברה כדי לקעקע את התשתית שהוכחה כאמור.

לפיכך, בשל היעדר יריבות בין התובע לנתבע 1, אני דוחה את התביעה נגד נתבע 1.

הקשר של התובע עם נתבע 2:

1. לטענת התובע בכתב התביעה (סעיפים 2 ו-3 לכתב התביעה, נתבע 1 שכר את שירותיו לביצוע עבודות בביתו של נתבע 2. נתבע 2 התקשר עם נתבע 1 לביצוע עבודות השיפוץ בווילה. בשמו של נתבע 2 פנה נתבע 1 לתובע. כפי שהתובע לא הציג כל הסכם בכתב בינו לבין נתבע 1, אף לא הציג גם כל הסכם בינו לבין נתבע 2.

התובע בתצהירו חזר על האמור בכתב התביעה. התובע טען כי נתבע 2, בעל הווילה, היה מעורב בעבודתו:

"ברצוני להצהיר ולהדגיש כי מיד עם תחילת עבודתי בווילה של ניקולה, ניקולה בעצמו היה מגיע לאתר, בודק את העבודה שלי, מעיר לי הערות, עורך איתי שיחות ומפגשים ודורש ישירות ממני לבצע שינויים ו\או תיקונים בחלקים המשופצים בווילה ששיפצתי, וכן בודק באופן קבוע עימי אם כבר קיבלתי את הכספים בעבור עבודתי עם מישל. בנוסף אפילו ניקולה נסע עימי באוטו שלי, בכדי לראות ולבחור צבע לקרמיקה לדלת כניסה מיוחדת שהוא הביא מצרפת שבווילה. כל זאת נעשה באופן ישיר ביני לבין ניקולה ואף עם אשתו של ניקולה, וללא התערבותו של מישל, אשר ידע על כך. יודגש כי מדובר בשיפוץ בביתו הפרטי של ניקולה והיות וכיבדתי את ניקולה, ביצעתי את כל מבוקשו היות וההלכה למעשה הוא "בעל הבית".

(סעיף 21-22 לתצהיר).

התובע הוסיף וטען שנתבע 2 נתן לו הנחיות כיצד להמשיך את השיפוץ או לתקנו (להחליף צבע, חומרים, בחר דוגמאות, תיקון בבניית גדר הבית, שינויים בקרמיקה) וכן קיים עימו שיחות בעניינים כספיים. (סעיף 25 לתצהיר).

1. התובע טען אף כי פנה אל נתבע 2 ישירות והודיע לו כאשר נתבע 1 לא העביר לו את הכספים המגיעים לו "ניקולה אמר שיבדוק את העניין עם מישל, ואם יידרש הוא ישלם לי ישירות. היה לי סיכום עם ניקולא שהוא כבעל הבית שאני משפץ בעבורו את הווילה, ופשוט הכספים עוברים דרך מישל, וניקולה כשהיה בחו"ל היה מתדרך את מישל מה הוא נדרש ממני לעשות." (סעיף 24 לתצהיר התובע) התובע בתצהירו טוען כי כאשר נתבע 1 סירב לשלם פנה לחמו של נתבע 2 (אבי אשתו של נתבע 2) כאשר נתבע 2 שהה באותה עת בחו"ל וביקש ממנו להודיע לנתבע 2 כי נתבע 1 לא שילם לו את שכרו וכי פנייה זו נעשתה לפי הסיכום שהיה עם נתבע 2.
2. התובע הפנה לכתב הסילוק מיום 21.10.2010 (נספח לתצהיר נתבע 2) בו נתבע 1 מאשר קבלת סך של 110,000 ₪ בצ'ק המהווים, בהתאם לנטען שכר עבור עבודתו ועבור עבודתו קבלנים אחרים שביצעו עבודות בבית. התובע טוען כי בכתב סילוק זה ניתן לראות את התחייבותו של הנתבע 2 לשלם עבור העובדים. כתב הסילוק נחתם במועד לאחר הגשת כתב התביעה (23.07.2010) ולכן היה ידוע לצדדים כי קיים סכסוך כספי בין התובע ובין נתבע 1. כתב הסילוק נחתם בטרם הוגשה הודעת צד ג' על ידי נתבע 2 לנתבע 1. לטענת התובע על נתבע 2 היה לפנות לבית המשפט בהליך של טען ביניים בטרם העברת הכספים לנתבע 1 ומשלא עשה זאת הרי שהתרשל והוא חב באחריות אישית כלפי הנזקים שנגרמו.
3. בעדותו הודה התובע כי נתבע 1 ביצע את הזמנת העבודה, כאשר לא הכיר כלל את נתבע 2. כמו כן, הודה כי את התשלום סיכם עם נתבע 1 בלבד וכי נתבע 1 היה אחראי על פיקוח העבודות והוא זה ששילם לו. "זה היה בהתחלה אבל אחר כך התערבב הכל. למשל בקשר לגדר שרצו לשנות אותה ולעשות יציקת בטון, אני ביקשתי 60,000 ₪, אמר לי לנשון לחכות ושהוא ידבר עם ניקולא ושהוא יסכים או לא יסכים. למחרת הוא התקשר ואמר לי שניקולא הסכים." (עמוד 17 לפרוטוקול שורה 23-25). לעיתים לצורך קבלת החלטה היה הנתבע 1 זקוק לאישור הנתבע 2 היות ונתבע 2 שילם לתובע 1 עבור העבודות.

התובע נדרש להסביר את טענתו להסכם בינן לבין נתבע 2:-

"ש: כשאתה אומר בסעיף 1 שגם ניקולא התקשר איתך בהסכם זה לא נכון?

ת: זה היה בהתחלה, אבל אחר כך התערבב הכל. למשל בקשר לגדר ... אמר לי לנשון לחכות ושהוא ידבר עם ניקולא ושהוא יסכים או לא. למחרת הוא התקשר ואמר לי שניקולא הסכים.

ש: לכן אמרת שיש הסכם בין שלושתכם.

ת: נכון. זה לא כתוב, אבל זה היה בעל פה. הוא כל פעם היה בא מחו"ל ונותן כסף ללנשון. הם היו באים לארץ הוא ואשתו ולקחתי אותם באוטו שלי, והלכנו ביחד, ובחרנו צבע, וגם צבע של קרמיקה וגם שיש, והוא היה אומר שהוא נוסע בשבוע הבא וחוזר והוא רוצה שאגמור לו את כל המקלחות, וגם שליכטה צבעונית ורוצה שזה יהיה יפה וסיכמתי איתו הכל והוא היה מרוצה. אני הייתי שואל אותו על הכסף, והוא אמר לי שהוא נתן למישל ושמישל ייתן לי."

(עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 22-32. הדגשות שלי)

התובע הוסיף ופירט כי נתבע 2 הגיע שלוש פעמים בערך וכל פעם היה 5-7 ימים ובסוף הגיע ושהה כ- 3 שבועות.

"בהתחלת העבודה היה אח של אשתו או אח שלו, היה שם מישהו במקומו של ניקולא, וניקולא הגיע רק בתקופה אחרונה של סיום העבודה. הכספים הראשונים סגרתי עם מישל ולא עם ניקולא, ניקולא נכנס לתמונה בגמר, ואז סגרתי את המחיר עם מישל, מישל היה סוגר עם ניקולא והיה אומר לי שהוא הסכים."

(עמוד 18 שורה 15-18).

התובע נשאל בחקירתו:

ש. עם מי קבעת את הסכום של העבודות:

ת. עם מישל.

ש. עם מי קבעת את הזמן של העבודה ומי שילם לך?

ת. עם מישל.

ש. מי היה אחראי על עבודתך?

ת. מישל.

(עמוד 18 לפרוטוקול ש' 5-6)

התובע בחקירתו הנגדית הוסיף כי לאחר שנדרש להפסיק את העבודה ומשנותר חוב לתשלום, החל לחפש את נתבע 2 ולבקש ממנו שלא יעביר את הכספים לנתבע 1.

"רציתי לפנות אליו ישירות, ופניתי אליו באיזה שלב. אני כן פגשתי אותו ליד הבית שלו והוא ישב עם אשתו, אני לא זוכר מתי זה היה, לפני או אחרי שהפסיקו לשלם. זה היה אחרי שהגשתי את התביעה ואני הלכתי לקחת את הדברים שלי, ואבא של אשתו של ניקולא היה בשטח אבל לא ניקולא, אני ראיתי את ניקולא ואני ביקשתי מחמו שיגיד לניקולא שאני לא קיבלתי את הכסף אחר כך ניקולא הגיע והציע לי 80,000 ₪ והציע לי לקחת את זה ואני אמרתי לו שיתקשר לעו"ד שלי ושיסגור איתו. ... אני אין לי על מה לדבר עם ניקולא אם אני מקבל את הכסף. אם אני לא מקבל את הכסף, אני צריך את ניקולא. לשאלתך, למה אם לנשון לא משלם את הכסף, אז ניקולא צריך לשלם – אני מסביר שניקולא אמר לי שאם מישל לא משלם לי אז שאגיד לו."

(עמוד 19 לפרוטוקול שורות 10-21).

1. התובע כאמור הודה כי ההתקשרות מקורה בהסכם בינו לבין נתבע 1 אשר שימש הקבלן הראשי, מטעמו של המזמין – נתבע 2. היינו הוא שימש קבלן משנה לקבלן הראשי (סעיפים 2 ו-3 לכתב התביעה). זאת ועוד, התובע הרחיב ופירט כי כל שינוי בהסכם העבודה המקורי, בינו לבין הקבלן הראשי, חייב קבלת אישורו של המזמין, אשר "הצינור" לקבלת האישור היה נתבע 1, הינו הקבלן הראשי. הקשר שהיה לתובע עם המזמין התמצא בפגישות אקראיות באתר השיפוצים וקבלת הערות בשטח על אופן ביצוע העבודות.
2. זאת ועוד, בכתב התביעה נטען במפורש כי נתבע 1 ניסה להתעשר על חשבונו של התובע, "עת הוא גבה כספים בעבור עצמו מנתבע 2, ולא משלמם לתובע כפי שהוסכם.". היינו, התובע, מודה במפורש כי המזמין שילם את התמורה בגין העבודות שבוצעו על ידו לקבלן הראשי, אולם הקבלן הראשי מעכבם אצלו שלא כדין.
3. התובע ניסה לבסס תביעתו על קיומו של הסכם בעלפה בינו לבין נתבע 2 לתשלום יתרת החוב. טענה זו נסתרה על ידי נתבע 2, ונסתרה על פי הנטען בכתב התביעה ובעדותו. זאת ועוד, הלכה היא כי בהעדר חוזה בין המזמין לבין קבלן המשנה הרי שלא קיימת עילה תביעה חוזית למי מהשניים האחד כנגד משנהוא. לא הוכח וגם לא שוכנעתי כי נתבע 2 התחייב לשאת או לשלם לתובע באופן ישיר תשלום כלשהוא. נהפוך-הוא, התובע עצמו הודה כי כל חריגה מהמוסכם, כל תשלום או עבודה נוספת, סוכמה בינו לבין הקבלן הראשי רק לאחר קבלת אישור מהמזמין לקבלן הראשי. לא הוכח כי התובע סיכם דבר באופן עצמאי עם נתבע 2. לכן, לא שוכנעתי כי קיימת יריבות כלשהוא בין התובע לבין נתבע 2. באופן טבעי, נתבע 2 כמזמין העבודה מאת הנתבע 1 והבעלים של הווילה, שהה באתר הבניה, העיר את הערותיו בהתאם לצורך ובמהלך השיפוצים. זאת ועוד, לא נטענה על ידי התובע טענה כי המזמין התעשר שלא כדין ובצדק, מכיוון שהתובע בעצמו טען כי כל התשלומים בוצעו על ידי המזמין לקבלן הראשי ולכן המזמין מבחינתו שילם את התמורה בגין השירותים שקיבל וככל שקיימת טענה לתובע הרי שדינה להיות מועלית כנגד הקבלן הראשי בלבד.

לפיכך, גם התביעה כנגד נתבע 2 נדחית.

1. משהתביעה נגד הנתבעים נדחתה, בשל העדר יריבות, הרי שאין להידרש כלל לשאלה האם נותרה יתרת חוב לתובע. אולם, ככל שיוגש ערעור על פסה"ד, אדרש גם לשאלה זו.

האם קיימת יתרת חוב לתובע בגין העבודות שבוצעו?

1. התובע הציג את מפרט העלויות לשיפוץ כפי שנכתב בכתב ידו ביומנו, שם תוארו העבודות והתשלום בגינן כדלקמן- בעמוד ראשון נרשם: טיח סותם – 80,000 ₪, 2. בנייה קנסה (צ"ל כניסה) – 12,000 ₪, 3. בניית הקומה למאלא (צ"ל למעלה) – 80,000 ₪, 4. שבירת קירות – 32,000 ₪, 5. לקצול הלכות (צ"ל להגדיל חלונות) – 20,000 ₪, 6. זזת עמוד + קורות ביטון (צ"ל הזזת ובטון) – 60,000 ₪, 7. קיצור ברוק אפריים – 18,000 ₪, 8. בנייה + טיח + שלחת – 60,000 ₪, קופס – 150,000 ₪, בתסוף (צ"ל בתוספת) שיש + קמודה (צ"ל קרמיקה + מדרקות (צ"ל מדרגות) – 100,000 ₪, חוץ (צ"ל חוב) – 22,000 ₪, חשמל – 43,000 ₪, קופסליר – 200 ₪, שיש – 150 ₪, קרמיקה – 120 ₪. התובע הבהיר בעדותו כי החוב בסך 22,000 ₪ כלול ב 100,000 ₪. העמוד שני, אשר נטען כי זו רשימה של תוספות עבור חלונות מרתף, הלחמה, שירותים, מעקה וכו' בסך כולל של 67,600 ₪.

בעמוד השלישי, פורטו מועדים בהם שולמו התשלומים כדלקמן:

19.09.2009 – צ'ק בסך של 15,000 ₪, 22.09 – צ'ק בסך של 15,000 ₪, 25.09 – צ'ק בסך של 10,000 ₪ ומזומן בסך של 10,000 ₪, 30.09 – צ'ק בסך של 15,000 ₪, 14.10 – צ'ק בסך של 30,000 ₪, 27.10 – צ'ק בסך של 20,000 ₪, 01.11 – מזומן בסך של 19,500 ₪, 11.11 – מזומן בסך של 10,000 ₪, 13.11 – מזומן בסך של 12,000 ₪, 19.11 – מזומן בסך של 15,000 ₪, 26.11 – צ'ק בסך של 15,000 ₪, 23.12 – מזומן בסך של 8,000 ₪, 04.01 – צ'ק בסך של 10,000 ₪, 08.01 – מזומן בסך של 5,000 ₪, 22.01 – צ'ק בסך של 20,000 ₪, 31.01 – צ'ק בסך של 15,000 ₪, 05.02 – צ'ק בסך של 10,000 ₪, 14.02 - צ'ק בסך של 15,000 ₪, 25.02 – מזומן בסך של 25,000 ₪ (5,000 יורו), 28.02 – צ'ק בסך של 29,400 ₪, 02.03 – מזומן בסך של 10,000 ₪ (2,000 יורו), 23.03 – מזומן בסך של 12,500 ₪ (2,500 יורו).

בעמוד הרביעי 13.04 צ'ק בסך של 12,600 ₪, 19.04 צ'ק בסך של 36,600 ₪, 03.05 מזומן בסך של 10,000 ₪, 07.05 מזומן בסך של 5,000 ₪, 13.05 מזומן בסך של 5,000 ₪, 28.05 צ'ק בסך של 20,000 ₪.

בסך הכל הציג התובע פירוט על כך שקיבל סך של 435,600 ₪, לא כולל מע"מ.

1. נתבע 1, מנגד טען כי הוסכם בינו לבין התובע על ביצוע עבודות באתר בעלות כוללת של 415,850 ₪ בצירוף מע"מ. בתצהירו טען כי בפועל בוצעו על ידי התובע עבודות בעלות של 351,203 ₪, כשגם אלו בוצעו באופן חלקי ולקוי ודרשו תיקון. בתצהירו הוסיף כי בהתאם לבדיקה שנערכה על ידי אשתו הובהר כי החברה שילמה לתובע את התשלומים הבאים: 255,000 ₪ בהמחאות, 330,000 ₪ במזומן, 7,716 ₪ עלות השימוש בטלפון הסלולארי וסך של 2,564 ₪ תשלום שבוצע לחברת רוטנברג (עבור מוצרי בנייה) ובסך הכל סך של 595,280 ₪. (פירוט ההמחאות צורף נספח ח' לתצהיר, פירוט התשלומים במזומן צורף נספח ט' לתצהיר).
2. הנתבע לא הכחיש את רשימת העבודות שסוכמו בינו לבין התובע אשר צורפו לנספח א' לתצהירו של התובע. הנתבע הכחיש את רשימת התוספות וטען כי לא בוצעו כל העבודות בהתאם למוסכם. עוד, נטען כי חלק מהעבודות בוצע באופן לקוי אשר הצריך תיקון. אין מחלוקת כי התשלומים בוצעו בהתאם לדרישת התובע, בהתאם להתקדמות העבודה מעת לעת, עד להפסקת העבודות בהודעה לתובע.

הנתבע טען (סעיף 26 לכתב ההגנה) כי לאחר שביצע בדיקה וערך את חשבונותיו, התברר לו כי התובע חייב לו כספים. לא הוגשה תביעה שכנגד. כשנשאל על כך בעדותו מדוע אינו תובע אותם השיב "למה? כי הוא תבע אותי לפניי. אי אפשר לקבל דברים ממישהו שאין לו תיק, ולא משלם מע"מ, איך אני יכול לקבל את הכסף שלי תגיד לי אתה. אני לא צוחק, הוא חייב לי כסף" (עמוד 49 לפרוטוקול שורה 2-3). ובהמשך כשנשאל מדוע לא תבע את התובע כאשר לטענתו התובע חייב לו כ- 200,000 ₪, השיב "הגלגל מסתובב, אל תדאג" (עמוד 53 לפרוטוקול שורה 9-13). גב' לנשון נחקרה גם היא לעניין זה והשיבה "רצינו לעשות אבל לא היה לנו זמן, וגם היום. מישל היה מאוד חולה" (עמוד 61 לפרוטוקול שורה 29).

הנתבע נשאל בחקירתו:

"ש: אולי אתה בעצם משקר כרוני לתובע ולניקולא ולכולם, ומנצל את מצבך הנפשי שלך. אני חושב שאתה לא אומר את האמת, אתה מרמה את האנשים שאתה עובד איתם, אם זה ניקולא ואם זה רשויות המס ואתה עובד בשחור, משלם במזומן, לוקח חשבוניות פיקטיביות, ואתה לא אדם תמים. מה אתה אומר?

ת. אני אומר קודם כל שאני אומר את האמת, אם אמרתי ששילמתי בשחור זה בגלל שהוא ביקש ו – 99 אחוז של אנשים שעובדים במקצוע שלנו, עובדים בשחור, ואתה יודע את זה. הלקוח שלך גם יודע"

(עמוד 55 לפרוטוקול שורה 1-7). (הנתבע ביקש לתקן את הפרוטוקול ולהוסיף את המילים "ערבים" לאחר המילה "אנשים" ובקשתו התקבלה).

הנתבע אישר בעדותו כי ביצע תשלום לתובע גם לאחר סיום עבודתו. ההסבר שנתן לכך: "כי זה אדם שעושה בלאגן, הוא לא רצה לצאת מהפרויקט, הוא הכל טעות ואני לא רציתי מלחמה ולכן נתתי לו צ'ק ואמרתי לו ביי להתראות" (עמוד 56 לפרוטוקול שורה 19-20).

1. הנתבע טען שהתובע לא השלים את עבודתו. לטענתו, התובע לא ביצע את כל עבודות החשמל ולפיכך בוצעו העבודות על ידי קבלן אחר בשם פי. סי. מחשבים תקשורת וחשמל, עבודות בעלות של 44,194 ₪ (נספחים ז1 לתצהיר נתבע). עוד, נטען כי התובע לא ביצע את עבודות בניית החומות והשליכט, אשר בוצעו על ידי החברה בעצמה, לא ביצע את עבודות הדבקת השיש על ספי החלונות אשר בוצעו על ידי החברה, את עבודות הטיח ושומשום על הרצפה ועל קירות השירותים, לא השלים את ביצוע עבודות הגבס וחלק מעבודות הגבס אשר ביצע התובע היה צריך לתקן. בעדותו הנתבע תיקן וציין כי התובע לא סיים את כל עבודות החשמל (עמוד 50 לפרוטוקול שורה 29). כאשר הוצגו לנתבע תמונות מהפרויקט שצילם התובע במהלך עבודתו השיב הנתבע "אני מעיין בתמונות, אלה התמונות של הבית של ניקולא, אבל זה לא אומר שיוסוף עשה את כל העבודה. זה תמונות באמצע העבודה" (עמוד 51 לפרוטוקול שורה 12-13).

כאשר נדרש הנתבע להבהיר את טענתו לכך שהחלונות הבלגים לא ביצעו על ידי התובע אלא על ידי מר ויצמן יעקב השיב "אתה רוצה להגיד לי שיוסוף עשה את החלונות שם? זה חלון בלגי ואין הרבה אנשים שעושים כאלה חלונות. הוא לא יודע מה זה פרופיל בלגי, הוא לא יודע לעשות חלון בלגי" (עמוד 51 לפרוטוקול שורה 30-32). הנתבע נשאל מדוע צירף חשבונית של מר ויצמן רק לגבי חלון אחד בעוד שבבית בוצעו מספר חלונות, הנתבע אישר כי החשבונית היא רק של חלון אחד.

1. מר מחמוד סעיד, מצהיר מטעם התובע ובן דודה שלו, טען כי עבד אצל התובע בשיפוצים בווילה, בתקופה מינואר עד אפריל 2010. לדבריו שכרו שולם לו ישירות על ידי התובע, עוד הוא מפרט את העבודות בהן נטל חלק: טיח חוץ וגבס. בחקירתו הנגדית הודה כי במועד שהפסיק לעבוד טרם הסתיימה העבודה "לא גמרנו הכל, נשאר עוד עבודה" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 10), בהמשך פירט שלא סיים את עבודות טיח חוץ וגבס "לא הכל. עשינו הרבה, אבל לא גמרנו הכל. יש קצת במרתף שלא עשינו הכל" (שם, ש' 21.)

היינו, מעדותו של מר סעיד, עד התובע עולה כי התובע לא השלים את העבודות שהתחייב לבצע ובגינן הוא דורש תשלום.

1. מר טורנדו סטורם, עד נוסף מטעמו של התובע, הצהיר כי עבד בווילה מ- 28 אוגוסט 2009 ועד ליום 11 מאי 2010. לדבריו, שכרו ושכר העובדים הנוספים (10-15) שולם על ידי התובע. סטורם פירט את העבודות שבוצעו על ידו ועל ידי העובדים הנוספים וטען כי היה עד לשיחות בין התובע לנתבע-1, כאשר האחרון התחייב לתובע כי ישלם לו בגין העבודות שהוא מבצע. סטורם הצהיר: "... ואני ראיתי וידעתי שמישל חייב לו כספים רבים שלא שילם לו את הכסף בשביל העבודה שיוסוף עבד בשבילו, כשהוא יקבל את הכסף מניקולא ביום 1.7.2010." (סעיף 7 לתצהיר סטורם). בחקירתו הנגדית הודה מר סטורם כי עזב את הווילה לפני שפאיז נכנס לעבוד בווילה. עוד, חזר מגרסתו כי עבד בווילה 8 חודשים והודה כי עבד רק 5 חודשים וגם זאת רק לסירוגין. לגבי "ידיעתו" לחובות של נתבע 1 לתובע, הבהיר כי הוא מתבסס על דברי התובע שנמסרו לו. (עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 22-23 ו- 28-29).

היינו, גם מעדותו של מר שטורם, עד התובע לא ניתן להסיק וגם לא הוכח כי התובע ביצע את כל העבודות שהתחייב לבצע ובגינן הוא דורש תשלום.

1. העד סלמאן פאיז, עד נוסף מטעמו של התובע, מנהל העבודה של נתבע-1, במועד נשוא התביעה, אשר מאז פוטר על ידי נתבע 1 ואף ניהל נגדו הליכים משפטיים, העיד כי היה עד לשיחות בין התובע לנתבע 1, במסגרתן הודה נתבע 1 בחובות כלפי התובע ואף התחייב לפרוע אותם וחזר על גרסת התובע להתחייבות נתבע 1 לפרוע את חובותיו.

בהתייחס לגרסתו של מר פאיז, טען הנתבע כי פאיז הועסק על ידו בתיקון העבודות שבוצעו על ידי התובע. בעדותו הודה כי פאיז עבד במקביל לתובע וכן עבד גם לאחר שהכניס את מר ביגון. הנתבע אישר בעדותו כי לא אפשר לתובע לתקן את עבודותיו הלקויות הנטענות (עמוד 57 לפרוטוקול שורה 27-29).

1. התובע "תמחר" את העבודות שביצע ברישומיו האישיים, ללא קבלת אישור מראש או בדיעבד או אסמכתא כלשהיא המעידה על הסכמה. זאת ועוד, כך גם תמחר את העבודות שבוצעו על ידו כ"תוספות", אשר הוכחשו על ידי הנתבע, וכן את העבודות שביצע רק באופן חלקי. הוכח כי הטענה שהעבודות לא הושלמו הסתברה כנכונה, אף בהתאם לעדי התובע. בנסיבות אלו, אני קובעת כי הוכח שהעבודות לא הושלמו וכן כי חלק מהעבודות שבוצעו תוקנו ובוצעו באמצעות קבלני משנה נוספים שהועסקו על ידי הנתבע. לכן דרישתו של התובע לקבלת מלוא התשלום בהתאם לכתב התביעה דינה להדחות. זאת ועוד, בהעדר חו"ד מטעם התובע, בהעדר הוכחה כי בוצעו עבודות נוספות בגינן לא התקבל תשלום ואת עלותם, אני דוחה את התביעה לתשלום נוסף על התשלומים שבוצעו בעת לעת בהתאם להתקדמות העבודה, ובהתאם לדרישות התובע. מאידך, אני דוחה גם את טענת הנתבע לקבלת החזר או קיזוז "חובות" נטענים של התובע, בגין תיקון עבודות או ביצוע עבודות שלא בוצעו על ידי התובע. זאת מכיוון שקבעתי כי התובע קיבל תמורה, מעת לעת בגין העבודות שביצע בהתאם לקצב התקדמות העבודה. התובע "סולק" מהווילה בטרם השלים את העבודות ובנסיבות אלו על החברה לשאת בעלות העבודות הנוספות שבוצעו. לא הוגשה חו"ד להוכחת הליקויים בעבודות שביצע התובע וגם לא את עלות תיקונם. לכן אני דוחה התביעה לקיזוז.
2. סוף דבר, התביעה נגד הנתבעים נדחית בהעדר יריבות. זאת ועוד, גם לגופו של עניין נדחו טענות התובע ליתרת חוב. בנסיבות אלו נדחית גם הודעת צד ג'. בתיק התקיימו שתי ישיבות קד"מ ושתי ישיבות הוכחות והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. בנסיבות אלו, אני מחייבת התובע לשאת בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ כל אחד. אשר להודעת צד ג' שנדחתה כאמור, איני מחייבת בהוצאות שכן לא הוגש כתב הגנה.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ד, 17 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.