הנאשם הואשם בקבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין תשל"ז- 1977.

רס"מ אברמוף איתן, ע"ת מס' 1, העיד שקיבל דיווח בקשר ממתנדב בשם ישראל קוהן, אשר אמר לו שהוא הבחין בבחור על אופנוע שברח ממנו ברגל ונתפס ברח' מח"ל. העד הגיע למקום ותחקר את הבחור שנתפס, הנאשם, שעמד בחניון הסמוך למקום מגוריו. אביו ואחיו של הנאשם ירדו לחניון והחל ויכוח. הנאשם סירב להיכנס לניידת והשוטר נאלץ להשתמש כלפיו בכוח סביר. השוטר לא הבחין בביצוע העבירה. לדבריו, הנאשם התנשף על אף שטען בפניו שרק עתה ירד מביתו.

ישראל קוהן, ע"ת מס' 2, העיד שהיום הוא שוטר אך באותה עת היה מתנדב. הוא הגיע בניידת עם עוד שלושה אנשי צוות לחניון של גבעת התחמושת. בהגיעם למקום הבחין העד בבחור, שלבש מכנסיים קצרים בצבע לבן וחולצה חומה עם פסים ושרכב על אופנוע בשבילים שבתוך הגן. ליד הרוכב הלכו ברגל שני אנשים נוספים. האנשים שהלכו ברגל ליד האופנוע הבחינו בצוות הניידת והחלו לברוח מהמקום. לאחר מספר שניות, גם רוכב האופנוע הבחין בהם. הוא הסיע את האופנוע מהשביל, השליכו לקרקע והחל לנוס מהמקום ברגל. הניידת נסעה אחרי הרוכב שפנה שמאלה בהגיעו לרחוב מח"ל. לדברי העד, יש במקום תאורת רחוב "מאוד חזקה" וכל העת הוא שמר על קשר עין עם רוכב האופנוע הבורח ברגל, שהיה במרחק של כ-40 - 50 מטר לפניהם. העד הבחין שהרוכב נכנס לחניונים של בניינים מס' 28 - 30, ירד מהניידת והחל לרוץ אחרי הרוכב. העד הגיע אל הרוכב שהתכופף מאחורי רכב שחנה בחניון, התנשף "כמו אחרי ריצה חזקה" ונדף ממנו ריח של אלכוהול. האדם בחניון, הנאשם, החל לצעוק "אבא, אימא", אביו של הנאשם ואחיו ירדו לחניון והחל ויכוח. אי לכך, הצוות קרא לסיוע והגיע השוטר אברמוף שביצע את המעצר. לשאלות העד במקום, השיב אחיו של הנאשם שהנאשם אינו בעל אופנוע ושהנאשם ירד מספר דקות לפניכן כדי לקנות סיגריות.

בחקירתו הנגדית השיב העד שהמרחק מהמקום בו ירד מהניידת עד למקום בו הנאשם נעצר היה כ-100 מטר. שני המתנדבים האחרים שהיו בניידת לא ערכו דו"ח פעולה.

דו"ח מז"פ (ת/1) הוגש כראיה. על פי הדו"ח לא נמצאו טביעות אצבע על האופנוע.

אמרת הנאשם (ת/2) הוגשה כראיה. הנאשם הכחיש שהיה מעורב בגניבת האופנוע. לדבריו, הוא ירד מהבית לחניון כדי לעשן סיגריה ואז הגיעה הניידת "יצאו ממנה כמה שוטרים ומתנדבים ועצרו אותי" (ת/2 שורה 5). הנאשם טען שהיה בבית משעה 20:45 עד שירד לחניון לעשן. הוא אישר שלבש מכנס בצבע לבן וחולצה חומה עם פסים וציור (כנ"ל שורה 19).הוא נשאל מדוע הוא התנשף עמוקות כשהשוטרים הגיעו אליו והשיב "שתיתי שני חצאי כוסות אבסולוט ולכן התנשפתי טיפה (כנ"ל שורות 49 - 50).

ע"ת מס' 3, מר יוסי קדוש, העיד שרכש את האופנוע שעמד קשור, סמוך לעסק שבבעלותו, במשך מספר חודשים. האופנוע לא היה בשימוש והיה ללא ביטוח ומבחן רישוי. מפתחות האופנוע נשמרו בקופה של העסק. העד שמע על גניבת האופנוע רק בעת שקיבל שיחה טלפון ממשטרת ישראל. בחקירה הנגדית עלה שבהודעתו של העד במשטרה רשום, בניגוד לעדותו בבית המשפט, שהוא החנה את האופנוע ביום 17 ליולי, כשבוע לפני שנגנב.

הנאשם בחר להעיד. בעדותו הוא הכחיש שהיה בגבעת התחמושת או שרכב על האופנוע. לדבריו, ירד לחניון לעשן סיגריה. הוא טען שלא התכופף בין כלי הרכב בחניון אלא שישב על המדרכה ליד כלי הרכב. הוא גם טען שלא התנשף אך אישר שנדף ממנו ריח של אלכוהול. לעניין הלבוש, אמר שאכן לבש מכנסיים בצבע לבן אך התחמק בתשובותיו לגבי צבע החולצה.

אביו של הנאשם העיד כעד הגנה. לדבריו, הוא הלך לישון בסמוך לשעה חצות. הוא התעורר כששמע את הנאשם משוחח בדירה עם אימו. לאחר מכן, כעבור חמש דקות, שמע רעש בחוץ, קם מהמיטה וירד למטה לחניון. אימו של הנאשם לא העידה.

אחיו של הנאשם, נחמן, גם העיד כעד הגנה. לדבריו, הוא ישן באותו חדר יחד עם הנאשם. בשעות הקטנות של הבוקר העד ישב מול המחשב. הנאשם ירד לעשן סיגריה ובחלוף 5 דקות שמע צעקות מלמטה. בחקירה הנגדית, העד לא ידע לומר באיזה שעה חזר הנאשם מעבודתו באותו יום. כשנשאל אם שתה אלכוהול יחד עם הנאשם באותו הלילה, השיב ש"אינו זוכר מה בדיוק היה באותו לילה" (ע' 28 לפרוטוקול שורה 14). לשאלה אם אימו של הנאשם שוחחה עמו באותו לילה השיב ש"יכול להיות" (כנ"ל שורה 26). בית המשפט שאל את העד האם ייתכן שהנאשם הגיע הביתה, נכנס לחדר ומיד ירד לעשן סיגריה. בתשובה לשאלה אמר "יש כל מיני אפשריות, אני לא זוכר בדיוק". העד נשאל מדוע לא מסר הודעה במשטרה שאחיו היה בבית והשיב ש"הייתי בטוח שזה יסתדר" (כנ"ל שורה 4).

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתיו ולאחר שהזהרתי את עצמי כי בעדות יחידה עסקינן, החלטתי להרשיע את הנאשם.

ב"כ הנאשם טען שאין להרשיע את הנאשם בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע הואיל ולטענתו, לא הוכח שהאופנוע נגנב. בהקשר זה ציין ב"כ הנאשם שהמחזיק באופנוע לא ידע מהו המועד שבו האופנוע נגנב ולמד על הגניבה רק לאחר קבלת הודעה מהמשטרה. כן ציין, שמפתחות האופנוע הוחזקו בקופה ולכן ייתכן שהאופנוע הוסע מהמקום בו חנה על ידי אחד העובדים של ע"ת מס' 3.

אילו הואשם הנאשם בגניבת האופנוע אולי היה בטענות אלה כדי להועיל לנאשם. אולם, אין בפיו של הנאשם כל טענה שהחזיק באופנוע ברשות של אחר. אדרבא. טענת הנאשם היא שלא החזיק באופנוע, שאין לו אופנוע בבעלותו או בחזקתו ושלא היה לו כל קשר לאירוע בגבעת התחמושת.

בנסיבות אלה, השאלה היא אם האדם הנראה רוכב על האופנוע, משליכו לקרקע ובורח במנוסה מהמקום, הוא הנאשם?

לעניין הזיהוי, אכן לא נמצאו טביעות אצבע של הנאשם על האופנוע. אולם, על פי האישור שהוצג בפני בית המשפט (ת/1) עולה לכאורה, שלא ניתן היה להעתיק טביעות אצבע מהמקומות שנבדקו על האופנוע. אי לכך, אין מדובר במקרה שנמצאו טביעות אצבע של אחרים שאינן תואמות לטביעות האצבע של הנאשם, אלא מצב בו לא ניתן היה להעתיק ולפענח את טביעות האצבע בכלל. אשר על כן, אין בהעדר טביעות אצבע של הנאשם כדי להצביע על חפותו.

כן צודק ב"כ הנאשם, שמן הראוי היה ששני המתנדבים האחרים שהיו נוכחים בניידת ובאירוע היו עורכים גם הם דו"חות פעולה. אולם, ב"כ הנאשם לא ביקש להזמין את המתנדבים האחרים לעדות. המסקנה המתבקשת היא שב"כ הנאשם לא סבר שיש בעדותם כדי לסייע לנאשם והדבר אומר דרשני.

למרות זאת, ע"ת מס' 2, עשה על בית המשפט רושם אמין וגם לאחר שהזהרתי את עצמי לגבי ההסתמכות על עדות יחידה, היה בעדותו כדי לשכנעני שהנאשם הוא אכן האדם שרכב על האופנוע וברח מהמקום.

על פי עדותו של ע"ת מס' 2, המקובלת עלי, רוכב האופנוע לבש מכנסיים קצרים בצבע לבן וחולצה חומה עם פסים. העד נסע בניידת אחרי האדם שרכב על האופנוע וברח מהמקום , תוך שמירת קשר עין עם הרוכב עד שהגיעו לחניון ברחוב מח"ל. הנאשם נמצא ונתפס בחניון, בשעה 4:19 בבוקר, כשהוא מסתתר מאחורי כלי רכב בחניון, כשהוא מתנשף בכבדות כמתאים לאדם שברח בריצה, כשנודף ממנו ריח של אלכוהול וכשהוא לבוש בלבוש התואם לחלוטין את לבושו של רוכב האופנוע. יש במכלול נסיבות אלה, הביגוד התואם, השעה המוקדמת בבוקר, הניסיון להסתתר מהשוטרים וההתנשפות הכבדה, כדי להניח את דעתי שזיהוי הנאשם כרוכב האופנוע נכון ושלא מדובר בצירוף מקרים משונה לפיו הנאשם הוא אדם שהגיע לתומו לחניון כדי לעשן סיגריה.

אמרתו של הנאשם (ת/2) בה הוא מאשר שהוא לובש מכנסיים קצרים וחולצה חומה עם פסים וציור ובה הוא מאשר שהתנשף "טיפה" (לדבריו בגלל שתיית האלכוהול) מהווה תמיכה לזיהוי הנאשם כרוכב האופנוע. אמנם, הנאשם סירב לחתום על אמרתו ובבית המשפט טען שהחוקר רשם דברים שלא נאמרו על ידו. אולם, כשנתבקש, למשל, למסור את צבע החולצה שלבש, התחמק מתשובה ואמר "שלא זוכר" ו"אין לי מושג" (ע' 18 לפרוטוקול שורות 25 – 28). למותר לציין, שגם הנאשם הבין שאף אם ייתכן צירוף מקרים ששני אנשים לבשו מכנסיים קצרים בצבע לבן, אין זה סביר שהם גם לבשו בדיוק את אותה חולצה.

הנאשם ניסה לתמוך בגרסתו לפיה הוא שהה כל הזמן בביתו ובדיוק ירד לחניון לעשן סיגריה, בעזרת עדויותיהם של אביו ושל אחיו. אולם, עדותו של אביו יסודה בשיחה שהאב, כביכול, שמע, בעת ששכב במיטה, בין הנאשם לבין אימו. למותר לציין, שאין ערך ראיתי של ממש לעדות זאת מבלי להעיד את האם.

גם בעדותו של אחי הנאשם, נחמן, לא היה כדי להועיל לנאשם. כפי שפירטתי לעיל, העד לא ידע להשיב על שאלות בנוגע לאותו הלילה. הוא לא ידע לומר מתי הנאשם חזר הביתה באותו יום ואף לא שלל את האפשרות שהנאשם הגיע הביתה ברגעים לפני שירד לחניון ונעצר. הוא התחמק מלהשיב לשאלה אם הייתה שיחה בין אימו לבין הנאשם (כגרסת האב). על אף שהנאשם אישר בעדותו שנדף ממנו ריח של אלכהול, לשאלה אם שתה אלכוהול יחד עם הנאשם, השיב ש"אינו זוכר מה בדיוק היה באותו לילה" (כנ"ל). בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה שאין לתת אמון בעדותו של האח.

אשר על כן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין תשל"ז-1977 המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ג , 28 נובמבר 2012, במעמד הצדדים