לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- החוק).

במסגרת הבקשה, עתר הסנגור לקבלת פרטי המרשם הפלילי המלא של עדת התביעה הגב' מוניק אלבז (להלן- העדה), לרבות תיקים בהם לא הוגשו כתבי אישום.

בתיק העיקרי הואשם הנאשם בעבירות של תקיפה ואיומים כלפי בת זוגו, ובאירוע נוסף של תקיפה של אחותה- העדה, בצוותא חדא עם אחרים ואיום באמצעות אחות אחרת, וכפר בכל המיוחס לו.

כבר בהחלטתי מיום 27.7.10 בעניין הראיות לכאורה קבעתי כי קיימות גרסאות סותרות של כל המעורבים בתיק, לרבות עדים ממשפחתו של הנאשם התומכים בגרסתו.

הסנגור טען בבקשה, כי העדה היא אשה המעורבת בפרשיות פליליות שונות, ובין היתר בעבירות אלימות, כי התיקים נגדה נסגרו מחוסר עניין לציבור מאחר ובעלה שוטר, וכי יש חשיבות בקבלת החומר לצורך חקירתה בנושא זה ולצורך ערעור מהימנותה.

המאשימה, אשר כלל לא הגיבה לבקשה (ועל כך בהמשך) טענה בדיון שהתקיים בפניי, כי העדה מתנגדת לבקשה וטענה בפניהם כי החומר הגיע בעבר לידי הסנגור, ולכן היא הגישה תלונה במח"ש.

סוגיית מסירת גליון הרישום הפלילי של עד לעיון הנאשם נדונה בהרחבה בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, ע"י כבוד השופטת ברלינר (להלן- הלכת בניזרי).

בפסק דין זה, נקבע כי אין לנאשם זכות קנויה לעיין בגליון הרישום הפלילי של העדים בעניינו, וכי גם לגבי גליון רישום פלילי, כבכל בקשה לפי סעיף 74 לחוק, על בית המשפט לבחון עניינית את החומר המבוקש ולבדוק את מידת הרלוונטיות שלו בתיק ואת נחיצותו להגנתו של הנאשם.

כבוד השופטת ברלינר קבעה כי על בית המשפט לאזן בין זכותו של העד לפרטיות לבין הגנתו של הנאשם, וקבעה כי לפי ההלכה הפסוקה, בדרך כלל זכותו של הנאשם למשפט הוגן תגבר על האינטרסים האחרים, אך במקום בו זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או נפגעת באופן קלוש, ובמקום בו הרלוונטיות של החומר לשאלות שבמחלוקת רחוקה, יש לתת משקל הולם לזכויות העדים, ובכל מקרה לדאוג כי הפגיעה בפרטיותם של העדים תהא מידתית, ובאופן שלא יעלה על הנדרש. ובלשונה :

"העדיפות לעולם תהיה לזכותו של הנאשם לנהל משפט הוגן ולמיצוי הגנתו. לפיכך, מקום שהנזק לעד מחשיפת המידע הוא מינימאלי או שאינו קיים, או לחלופין, הנזק קיים, אלא שיש חשיבות של ממש לחשיפת העבר להגנתו של הנאשם, מן הראוי לאפשר העיון. מתוך שמקובל עלינו כי אין חקר לתבונתו של סנגור מוכשר, מן הראוי אולי לכלול במסגרת זו גם מקרים שבהם התועלת עבור הנאשם היא בשוליים ולאו דווקא בנתיב המרכזי. עדיין הפיקוח של בית המשפט, מן הדין שיהיה קיים כדי לאזן בין האינטרסים הנוגדים."

עוד יצויין, כי בהלכת בניזרי הנ"ל, אימצה כבוד השופטת ברלינר את מבחני המדינה כפי שהועלו בבש"פ 4481/00 יחזקאלי נ. מדינת ישראל, לצורך בחינת הרלוונטיות של גליון ההרשעות של עד לעניין בירור מהימנותו, אם כי קבעה כי אין מדובר ברשימה סגורה, ואף קבעה כי אין צורך שבכל מקרה ומקרה יתקיימו כל הקריטריונים. ואלו המבחנים :

1. הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד.
2. חלוף הזמן מעת ההרשעה.
3. הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות.
4. הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד.
5. מידת מעורבותו של העד באירוע נושא האישום.

בבש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל ובבש"פ 5766/10 נפע נ' מדינת ישראל, לא נשללה האפשרות להתיר להגנה לקבל מידע גם אודות תיקים סגורים של עד, בכפוף לשיקולי רלוונטיות.

בענייננו, לעדה אין עבר פלילי או תיקי מב"ד, אך לחובתה נרשמו מספר תיקים סגורים ותיקי אי תביעה. אמנם מדובר בתיקים ישנים, אך בעבירות הכוללות בין היתר עבירות תקיפה, הטרדת עד וזיוף, אשר יש בהן רלוונטיות הן לגבי מהימנותה של העדה והן לגבי טענת הנאשם שאופיה של העדה אלים ושהיא זו שתקפה אותו ואת בני משפחתו באירוע השני.

בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהתיק מבוסס על גרסאות מנוגדות, אני קובעת כי מדובר בחומר חקירה, העשוי לסייע בהגנת הנאשם.

בדרך כלל, הייתי מבקשת לעיין בתיקים עצמם, ואולם, לאור העובדה שמדובר בתיקים ישנים מאד, לאור העובדה שהתיק קבוע להוכחות בעוד זמן קצר, ולאור העובדה שאתיר גילוי החומר רק בנוגע לתיקים שנסגרו מחוסר עניין לציבור, ולא בכאלו שנסגרו מחוסר ראיות, החלטתי מתבססת בשלב זה על גליון המרשם הפלילי בלבד.

לפיכך, אני מורה כי המאשימה תמציא לעיון הסנגור את גליון המרשם הפלילי המלא של העדה, למעט האמור בפרטים 1 ו-3 לרשימת התיקים הסגורים.

בשולי ההחלטה אבקש להתייחס להתנהלותה של המאשימה בתיק זה, אשר לצערי מאפיינת את התנהלותה בחודשים האחרונים בנוגע להחלטות בית המשפט.

הבקשה לעיון בחומר חקירה הובאה בפניי ביום 11.11.12, ובו ביום הוריתי "לתגובה דחופה של התביעה, בשים לב למועד ההוכחות הקרוב בתיק" (אז היה קבוע התיק להוכחות ליום 25.11.12), כאשר בתיק בית המשפט מצוי אישור המעיד על שליחת ההחלטה בפקס לתביעה (לצערי, מועד השליחה לא ברור, אך האישור תויק בתיק ביום 15.11.12, כך שהשליחה קדמה למועד זה).

מאז אותו מועד, לא הוגשה תגובת התביעה, כאשר מרישומים המצויים בתיק עולה, כי העוזרת המשפטית של מותב זה שוחחה ישירות עם ראש הלשכה, הגב' אילסר, לפחות פעמיים, על הצורך במתן תגובה בתיק זה, וזו הבטיחה לטפל בעניין, אך התגובה מעולם לא נשלחה.

יתרה מכך, מעיון בתיק המשטרה עולה, כי החלטת בית המשפט הגיעה ליעדה, ואף מתויקת בתיק המשטרה, אך תגובה - אין.

עוד יצוין, כי עניין זה עלה גם בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 11.12.12 בפני כבוד השופט חדש (כחודש לאחר מתן החלטתי), במהלך חקירתו הנגדית של החוקר, כאשר בעמ' 28-27 ציינה התובעת כי הסנגור הגיש בקשה לעיון בחומר חקירה, כי טרם ניתנה תגובת המאשימה וכי טענותיו טרם נבדקו, ואילו הסנגור התרעם על אופן התנהלות התביעה מול בית המשפט.

למרות כל זאת, המאשימה לא הגיבה להחלטה, ובסופו של דבר, בהחלטתי מיום 24.12.12 קבעתי את הבקשה לדיון בפניי, והוריתי לראש יחידת התביעות המחוזי, לבחון את התנהלות התביעה ולהגיב מדוע אין להטיל הוצאות על התביעה.

ההחלטה לסנ"צ אבקין נשלחה בפקס ביום 25.12.12, אך עד היום לא התקבלה תגובתו.

מאחר ומדובר בהתנהלות אשר לצערי הפכה לשגרה בלשכת התביעות באשדוד, ומאחר שנערכו נסיונות חוזרים ונשנים למצוא פתרונות למצב, לרבות שליחת תזכורת ושיחות עם התובעים ועם ראש הלשכה עצמה, ולמרות זאת, בית המשפט אינו זוכה כמעט לתגובת התביעה המשטרתית על החלטותיו ונאלץ לתת החלטות רבות בהעדר תגובה, אינני רואה מנוס אלא להטיל הוצאות על התביעה, על בזבוז זמנו של בית המשפט ועל הזלזול בהחלטותיו.

לפיכך, אני מורה כי משטרת ישראל תשלם הוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

העתק ההחלטה יועבר לראש יחידת התביעות המחוזי ולמפקד מחוז דרום.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ג , 06 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.