1. המדינה והנאשמים בתיק זה הגיעו להסדר דיוני לפיו הנאשמים חזרו בהם מכפירתם בעובדות כתבי האישום והורשעו.

2. על יסוד האמור לעיל, ניתנה הכרעת דין לפיה לאור הודאת הנאשמים הורשעו הנאשמים בעבירות אשר יוחסו להם בכתבי האישום כמפורט להלן:

אי העמדת מגורים הולמים- עבירה על סעיף 2 (ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991( להלן: "החוק") ועבירה על תקנות 3(א), 13,4(ג) 5(ב)(1), 5(ב)(2),5(ב)(3) ,7(א),8 (א),12 (ד) ,12(ה), לתקנות עובדים זרים(איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(מגורים הולמים), תש"ס-2000

(להלן: "התקנות"), וכן הפרת חובת פיקוח , עבירה על סעיפים 5 ו- 2(ב)(4) לחוק ועל תקנות 3(א), 13, 14(ג),5(ב)(1), 5(ב)(2), 5(ב)(3),7(א), 8(א),12(ד), 12(ה)לתקנות. יצוין כי בביקורת המאשימה מיום 31.1.2007 נמצאו באתר הנאשמת 79 עובדים, אשר ביחס אליהם נעברו העבירות נשוא כתב האישום הראשון ( להלן: "כתב האישום הראשון"). בביקורת המאשימה מיום 7.2.2007 נמצאו 12 עובדים ביחס אליהם נעברו העבירות המיוחסת לנאשמים בכתב האישום השני( להלן: "כתב האישום השני").

טיעוני המאשימה-

3. ביחס לנאשם 2 טענה המאשימה כי בפני קצין המבחן הוצגו מסמכים אשר לא הועברו אל המאשימה על כן יש ליתן לדבר משקל מינימאלי. עוד צוין כי התסקיר הינו בבחינת המלצה ואין בית הדין מחויב אליו בפרט שעה שהימנעות מהרשעה הינה חריג לכלל. בעניינינו מדובר בעבירה חמורה בדבר אי העמדת מגורים הולמים על כן , לא ניתן להתחמק מהרשעת הנאשם חרף המלצת קצין המבחן.

4. לטענת המאשימה רוב העבירות על חוק עובדים זרים הן עבירות אשר נעברות על ידי אנשים נורמטיביים ולרובם טיעונים דומים לעניין אי הרשעתם והפגיעה במעמדם. קבלת עמדת הנאשם במקרה זה תיצור אבחנה פסולה בינו ובין נאשמים אחרים אשא אינם יכולים להעלות טענות לעניין התמודדות במכרזים ופגיעה בפרנסתם כתוצאה מהרשעתם על כן, מבוקש להותיר את הרשעת הנאשם על כנה.

5. עסקינן בשני כתבי אישום כאשר אישום אחד מתייחס ל-12 עובדים ואישום אחר מתייחס ל- 79 עובדים. אשר לאישום העוסק ב- 12 עובדים מתחם הענישה צריך להיקבע בין 5000 ₪(גובה הקנס המנהלי) במכפלת מספר העובדים (12) *4 לבין הקנס המקסימלי העומד על 116,800 ₪ במכפלת מספר העובדים. מתחם ענישה זהה מבקשת המאשימה להחיל ביחס לאישום הנוסף בו נמצאו 79 עובדים, כל זאת ביחס לנאשמת .

אשר לנאשם עומדת המאשימה על מחצית הסכומים מאחר והעבירה אשר בצע הינה עבירה משנית של נושא משרה בתאגיד.

6. עוד טענה המאשימה כי לעניין ההרשעה יש לראות בעבירה כעבירה אחת אולם בבוא בית הדין לגזור את הדין עליו ליתן דעתו למספר העובדים ולא להתייחס לעבירה כעבירה אחת.

7. התנהלות המאשימה אשר חרף כתב האישום עברה עבירה נוספת של אי העמדת מגורים הולמים הינו בגדר שיקול לחומרא . בנסיבות אלה יד לגזור קנס משמעותי הרתעתי נוכח הפגיעה במשק הישראלי בכלל ובעובדים בפרט.

לקולא יש לזכור את מועד ביצוע העבירה אולם יצוין כי התמשכות ההליכים נבעה מהתנהלות הנאשמים אשר הגישו בקשה להישפט ולאחריה בקשה לעיכוב הליכים וכן ריבוי הבקשות לדחיית דיונים.

8. לאור האמור לעיל , טענה המאשימה כי יש להטיל על הנאשמים קנס בשיעור מחצית הסכום בין הרף המינימלי לבין הרף המקסימלי.

טיעוני הנאשמים-

9. עסקינן בעבירה משנת 2007 אשר עניינה במגורי עובדים .פרק הזמן אשר עבר בין מועד הביקורת הראשונה לביקורת השנייה היה פרק זמן קצר ולא הוצגו ראיות על מנת שאפשר יהיה להתמודד עם הערות המפקח עם זאת , הנאשמים נטלו אחריות והודו בעובדות.

10. עקרון על הוא בבוא בית הדין לגזור את עונש הנאשם, כעולה מסעיף 70 לחוק העונשין הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ומידת אשמת הנאשם. על המאשימה להוכיח מעל לכל ספק כי נצמחה טובה כלכלית או נגרם נזק ממעשה העבירה. המאשימה טוענת לנזק למשק הישראלי אולם יש לדחות טענתה בהעדר תימוכין לדבר. מתחם הענישה ההולם את העבירות נשוא כתבי האישום הינו גובה הקנס המנהלי וזאת משלא מדובר בהעסקה בנסיבות מחפירות או רמיסת זכויות העובדים.

11. בטיעוני המאשימה אין כל הסבר לחומרת המעשים בעטיים יש להטיל על הנאשמים את העונש המבוקש על ידי המאשימה. הנאשמים אינם מקלים ראש בעבירה אשר נעברה על ידם אולם חומרת העונש המבוקש מחייב את המאשימה בהצגת ראיות התומכות בעמדתה.

12. לסיום נטען כי שעה שארגון פשיעה השתלט על אתרי המאשימה ורק באתר נשוא כתבי האישום נעברו עבירות , בעוד ביתר אתרי הנאשמת לא בוצעו עבירות והקפידו על שמירה על הדין, ולאור העובדות העולות מהתסקיר, יש לפסוק קנס בגובה הקנס המנהלי בלבד.

13. אשר להרשעת הנאשם- מבוקש שלא להרשיעו ,לקבל את המלצת שרות המבחן ולקבוע את העבודות לתועלת הציבור, כעולה מהתסקיר.

דיון והכרעה-

14. ענישה ללא הרשעה מוסדרת בסעיף 192 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, אשר קובע כדלקמן: "הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

15. ביום 22.7.15 נתנה החלטה על פיה נדרש שירות המבחן ליתן תסקיר מבחן בעניין הנאשם. הלכה פסוקה היא כי ביטול הרשעה יעשה על ידי בתי המשפט במשורה כאשר העיקרון הוא, כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי – יורשע בדין וזאת שעה שהרשעה הינה הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה (ראו: ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685). רק בנסיבות יוצאות דופן ובמקרים חריגים יורה בית הדין על ביטול הרשעה( ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 להלן- עניין כתב; ע"פ9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל, מיום 31.12.07).

נסיבות יוצאות דופן כאמור הן נסיבות בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרת העבירה. קרי כאשר יתכן כי ייווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיום ההרשעה.

קיימים שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה: האחד, כי ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני, כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה (ראו: ע"פ 33098-09-12 א.פ.י שירותי כוח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל – ניתן ביום 11.8.14, פורסם במאגרים האלקטרוניים); עניין כתב; ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים ניתן ביום 8.11.14).

16. יפים לעניינינו השיקולים אשר נקבעו בפרשת כתב ודנים בשיקולי בית הדין בבואו לבחון חיוב לתועלת הציבור ללא הרשעה וכך נקבע:

"שיקולים אלה הם שיקולים של שיקום מחד גיסא ושיקולים של אינטרס הציבור מאידך גיסא...שהם בעיקרם שיקולי שיקום:

א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים;

ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, בלי שיהיו ממצים, מקובלים עליי כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה.

מנגד, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההפך שומה עליו לשכנע את בית-המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי...".

17. לנאשם אין עבר פלילי, ומדובר בעבירה ראשונה של הנאשם על חוק עובדים זרים. תסקיר המבחן קובע באשר לנאשם, את הדברים הבאים:

"מתוך האבחון עלה כי מדובר באדם מתפקד, שביצוע העבירה איננו מאפיין את התנהלותו ואת מהלך חייו בדרך כלל. מעיון בגיליון רישומו הפלילי עולה כי אין לחובתו הרשעות קודמות. עוז מקבל אחריות, מתוקף תפקידו הניהולי והפיקוחי, לביצוע העבירות הנדונות. בהתייחסו לנסיבות שהובילו לביצוען הסביר כי בפועל האחראי הישיר להעמדת מגורים ותנאי מחייה הולמים לרשותם של העובדים הזרים, היה קבלו משנה, שלא אפשר לו לערוך ביקורות נדרשות באתרי הבנייה. מסר כי לגבי הליקויים נודע לו ממבקרים מטעם משרד התמ"ת (הוצגו תמונות). הציג בפנינו מכתבים רשמיים שהוציא דאז, בעקבות חשיפת הליקויים, בבקשה לתקן את הליקויים המתוארים בכתבי האישום והדגיש בפנינו תפיסתו את עצמו כאדם ערכי הדואג לרווחתם של עובדיו ופועל למימוש זכויותיהם בהתאם לחוק. על רקע המתואר, הסביר גם את החלטתו להפסיק באופן מיידי את פעילותה העסקית של החברה עם אותו קבלן, כשהבין שהליקויים שאותר ו בביקורת משרד התמ"ת לא תוקנו. הסביר את ההחלטה להישפט, במקום תשלום קנסות, על רקע לחצי שותפו בחברה (ז''ל) שהאמין בחפותם. חזר והדגיש תפיסתו את עצמו כאדם שומר

חוק בדרך כלל והתייחס לפגיעה הצפויה של הרשעה בדיו בו, בהיותו מצוי בקשרים עסקיים עם התעשייה האווירית לישראל ונדרש לצורך כך לתעודת יושר. לחיזוק דבריו אלה, הציג בפנינו, כאמור, הסכם התקשרות עם התעשייה האווירית לישראל ואינדקס חשבונות של החברה שבבעלותו ("עוז אויאשן בע"מ") ממנו עולה כי התעשייה האווירית לישראל הינה הלקוח היחידי של החברה כיום. כמו-כן, בהתאם לחוק עסקאות עם גופים ציבוריים עליו חתם כחלק מהתקשרותו עם התעשייה האווירית לישראל, מיום 30/01/2014 , נדרש להצהיר כי נעדר הרשעות וכי מתחייב להודיע לתעשייה האווירית לישראל על כל הרשעה לאחר מועד ההתקשרות. עוז הביע נכונות לפצות על מעשיו. התרשמנו כי עוז מכיר בתוצאות מעשיו, מבטא נכונות לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור כעונש ונמצא על ידינו למתאים לכך.

אנו סבורים כי הטלת עונש של של"צ על עוז, יהווה עבורו עונש חינוכי למען אוכלוסייה נזקקת, עונש שיש בו בכדי להקטין סיכוך להישנות ביצוע עבירות, באמצעות תרומה לחברה ופיצוי על הנזק והפגיעה שהסב.

לפיכך, מוצעת בזאת תוכנית של"צ בהיקף של 300 שעות. צו השל"צ יבוצע במסגרת 'ירשת קהילה ופנאי", בעיר חולון, בתפקיד סיוע בשעורי-בית, בהפעלה ובהשגחה על ילדי המועדונית ולימוד מחשבים במרכז "קלייף' (מועדון קשישים).לעניין נושא ההרשעה, מאחר ומדובר בעבירות ראשונות, לגביהן מקבל אחריות ומוכן לשאת בתוצאותיהן, נוכח התרשמותנו מתפקודו התקין במישורי חייו השונים ומפגיעה קונקרטית בתפקודו התעסוקתי במידה ויורשע בדין, במיוחד נוכח העובדה כי מצוי בקשרים עסקיים עם גורם ציבורי ונדרש לתעודת יושר לצורך כך, הערכתינו כי יש לעודד את תפקודו התקין בחברה בכלל ואת תפקודו התעסוקתי בפרט, מה גם שפגיעה במישור זה עלולה להביא לרגרסיה במצבו ולהקשות על תפקודו התעסוקתי בהמשך. לפיכך, נמליץ על ביטול הרשעתו בדין, כאמור, לצד הטלת צו של"צ".

18. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ובפרט אופי וסוג עבודתו של הנאשם והלקוח היחידי עמו הוא עובד, גוף ציבורי הדורש העדר הרשעות לצורך התקשרות, אל מול הפגיעה הקשה בפרנסתו ובעתידו אשר למעשה תפגע בשיקומו ותמנע סיוע אמתי לנאשם לחזור למוטב ולתפקד כאחד האדם, יש ליתן משקל נכבד לאפשרות השיקום בפרט משמדובר באזרח נורמטיבי, המקפיד על חוקי המדינה וזו לו הפעם הראשונה בה עבר עבירה על חוק עובדים זרים, אשר ברובה נוצרה עקב חוסר יכולת לערוך ביקורת באתר נוכח התנהלות קבלן המשנה.

19. לא נעלמה מעיני העבירה אשר בצע הנאשם לרבות מספר העובדים אשר נמצאו באתר . יחד עם זאת בנסיבות מקרה זה תכלית השיקום באיזון מול חומרת העבירה כאשר הלקוח היחיד עמו עובד הנאשם היא התעשייה האווירית, והרשעתו תגרום לפגיעה אנושה ביכולתו לעבוד ולהשתכר, מצדיק ביטול הרשעת הנאשם. אציין כי כעולה מהתסקיר קיימת סבירות נמוכה עד קלושה כי הנאשם ישובו ויבצע עבירה דומה בעתיד. על כן שוכנעתי כי במקרה זה יש לקבל את המלצת עורך התסקיר.

20. לאור האמור לעיל , הנני מאמצת את המלצת התסקיר באשר לתוכנית השל"צ במסגרת רשת "קהילה ופנאי" בעיר חולון בתפקיד סיוע והכנה בשיעורי בית, הפעלה והשגחה על ילדי מועדונית במרכז "קליין".

21. לפיכך, אין להרשיע את הנאשם ואני דנה אותו לעונש הבא:

21.1 הנאשם יחתום על התחייבויות כספיות, לפיהן יתחייב להימנע מביצוע כל עבירה על פי חוק עובדים זרים. גובה ההתחייבות 50,000 ₪ ומשך ההתחייבות ל-3 שנים. הנאשם יפנה למזכירות בית הדין לחתום על התחייבות כאמור, אשר תוגש לתיק בית הדין תוך 30 יום מהיום.

אם הנאשם לא יחתום על התחייבויות כאמור, ייאסר למשך 7 ימים.

21.1 הנאשם ירצה של"צ על פי ההיקף שנקבע בתסקיר שירות המבחן .

21.3 תחילת השל"צ של הנאשם תוך 60 יום מהיום. שירות המבחן ידווח לבית הדין על תחילת ביצוע השל"צ ועל סיומו.

22. מובהר לנאשם כי אם לא יבצע את השל"צ כנדרש, יוחזר עניינו לבית הדין אשר רשאי יהיה לדון את הנאשם מחדש ולהטיל עליו עונש כפי שימצא לנכון.

23. המזכירות תשלח העתק גזר דין זה לשירות המבחן.

24. אשר לגזר הדין ביחס לנאשמת- ביום 10.1.12 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , (להלן- חוק העונשין) בדבר "הבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה".בהתאם להוראת התחולה "תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו" והוראותיו "יחולו על הליכים שביום התחילה טרם ניתנה בהם הכרעת הדין". נוכח מועד מתן הכרעת הדין, התיקון האמור חל על ענייננו.

25. תיקון 113 נותן עדיפות לעקרון ההלימות ,עקרון הגמול. על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמתו ומחומרת מעשיו כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו(ראו-ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013).

26. על פי תיקון 113 לחוק קיימים שלושה שלבים במנגנון גזירת העונש כדלקמן:

26.1 בשלב ראשון נדרשת בחינה האם מדובר באירוע אחד או מספר אירועים נפרדים- יש לבחון האם הנאשם הורשע במספר עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. ככל שמדובר במספר עבירות, יש לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש להמשיך לשלבים

הבאים וככל שמדובר במספר אירועים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג (א)(ב) לחוק העונשין).

26.2 בשלב שני נדרשת קביעת מתחם הענישה- סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן: "בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט".

ניתן אם כן לסכם ולומר כי אמות המידה אשר יסייעו לקביעת מתחם הענישה הן אלו: הערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנהוגה ; נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 ט' ובהן הנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה; הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; יכולת הנאשם להבין את אשר הוא עושה וכדומה.

עם זאת, הנסיבות האישיות של הנאשם אינן נשקלות בשלב זה, ואלה יבואו במסגרת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם הענישה, אך לא בקביעת המתחם עצמו.

26.3 בשלב שלישי יש לגזור את עונשו של הנאשם- לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, יש לגזור את העונש המתאים לנאשם, בתוך המתחם.

לשם כך, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40 ג(ב) לחוק העונשין כדלקמן –"בתוך מתחם העונש ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 י"א, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40 ד ו-40 ה".

הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, מפורטות בסעיף 40 י"א לחוק העונשין ובכללן :"הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, הפגיעה של העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב, מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הנזק שנגרם בשלה, שיתוף פעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, כאשר כפירה באשמה וניהול משפט ע"י הנאשם לא ייזקפו לחובתו, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן מאת ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו".

27. בנוסף ניתן לגזור עונש החורג ממתחם הענישה, היה והתקיים אחד מאלה: האחד המהווה חריג לקולה אם "מצא כי הנאשם השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם "(סעיף 40 ד(א) לחוק העונשין) ; ושני המהווה חריג לחומרה, אם "מצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות וכי החמרה בעונשו והרחקתו מן הציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור" (סעיף 40 ה' לחוק העונשין).

מן הכלל אל הפרט-

28. בשלב ראשון יש לדון בשאלה האם בבוא בית הדין לגזור את הדין , כל אחד מהאירועים מהווה אירוע אחד אם לאו.

בעניינינו הנאשמים הורשעו בשתי עבירות, אי העמדת מגורים הולמים והפרת חובת פיקוח. כעולה מכתבי האישום העבירות נמצאו במהלך שתי ביקורת אשר ערכה המאשימה , בהפרש של חמשה ימים בין ביקורת אחת לשנייה.

בהערת אגב אציין כי עריכת הביקורות בסמיכות רבה זו לזו מעלה ספק האם כלל נתנה לנאשמת האפשרות לתקן את הדרוש תיקון , שעה שבין ביקורת אחת לשנייה חלפו כחמשה ימים. עם זאת משאין חולק כי מדובר במועדי ביקורות שונים , אין לראותם כאירוע אחד מתמשך.

29. המבחן אשר אומץ בפסיקה, הוא מבחן "הקשר ההדוק" (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14), לפיו יראו כאירוע אחד מספר עבירות שיש ביניהן "קשר הדוק". בעניינינו הגם שמדובר במספר רב של עובדים אשר הועסקו יחדיו בחברה, העבירות בגין אי העמדת מגורים הולמים התגלו במועד אחד ובביקורת אחת לפיכך, יש לראות בהעסקת קבוצת העובדים באותה העבודה ובאותו מועד על כל הכרוך בהעסקתם כאירוע אחד. יצוין כי חומרת הנסיבות הכרוכות בביצוע העבירה תילקחנה בחשבון במסגרת קביעת מתחם הענישה לאותו אירוע.

30. בשלב השני במסגרת קביעת מתחם הענישה, יש לתת משקל לחומרת העבירות שבוצעו והערך החברתי אשר נפגע כפועל יוצא מכך וכן מדיניות הענישה הנהוגה בביצוע העבירה אשר נעברה. אין חולק כי העסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית ממשית, כאשר את המחיר משלם כלל הציבור. בנוסף, אי העמדת מגורים הולמים פוגעת בכבוד האדם של העובד הזר אשר במאזן הכוחות בינו ובין המעסיק מצוי הוא במעמד חלש ופגיע ותלוי הוא לעיתיים לחלוטין במעסיק שעה שאין לו מקום מגורים , אלא אותו מקום שהעמיד לרשותו המעסיק.

31. עם זאת , יש להביא בחשבון כי כאשר מדובר בכתב אישום יזום העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות לפיכך , בעת קביעת מתחם הענישה ההולם, לא ניתן להתעלם משיעור הקנס המנהלי כפי שנקבע בחקיקה.

32. לאור האמור לעיל, באשר לעבירה של אי העמדת מגורים הולמים לעובדים הרף הגבוה עומד על סך של 116,800 ₪ לכל עובד, ואילו הרף הנמוך עומד כפל הקנס המנהלי בסך של 5,000 ₪, בגין כל עובד. בנוסף, קבעה ההלכה הפסוקה כי למעט במקרים מיוחדים, נקודת המוצא הינה כפל הקנס המנהלי(ראו :ע"פ 74/09מדינת ישראל נ' זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ,[פורסם בנבו], ניתן ביום 10.5.10).

33. הנאשמים חזרו מכפירתם באישום והודו בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום. בנסיבות אלה , בהתחשב במדיניות הענישה ומשמדובר באירוע אחד בכל אחד ממועדי עריכת הביקורת, אני סבורה כי יש לקבוע רף עליון של ענישה ( ביחס ל-91 העובדים אשר נמצאו בביקורות המאשימה והנזכרים בשני כתבי האישום ) , העומד על שיעור 30% מהקנס העונשי המקסימלי, קרי 3,188,640₪ ורף תחתון העומד על סך 455,000₪.

34. בשלב שלישי יש לגזור את העונש המתאים לנאשמת בתוך מתחם הענישה ההולם אשר נקבע בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כעולה מלשון סעיף 40 ג (ב) לחוק העונשין: "בתוך מתחם העונש ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40 ד ו-40 ה". כאמור אותן נסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה מפורטות בסעיף 40 י"א לחוק העונשין במסגרתם תובא בחשבון פגיעת העונש בנאשם, גילו של הנאשם, פגיעת העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה והרשעתו, נטילת אחריות הנאשם על מעשיו, מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה, התנהגות חיובית של הנאשם, נסיבות חיים קשות של הנאשם אשר השפיעו על ביצוע העבירה , חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה , ועבדו או העדרו של עבר פלילי.

35. בבואי לגזור את הדין ביחס לנאשמת במקרה דנן, שקלתי מחד את חומרת הפגיעה בזכויות העובדים הזרים ומאידך, את משך הזמן הרב אשר חלף מיום ביצוע העבירה(למעלה משמונה שנים); את טענת הנאשמת כי ממועד ביצוע העבירה לא בוצעו עבירות נוספות על ידה; העובדה כי העבירות נשוא כתבי האישום נעברו באתר אחד בלבד מאתרי הנאשמת.

36. אשר על כן , הנני גוזרת על הנאשמת קנס בסך של 455,000 ₪ אשר ישולם ב-35 תשלומים שווים ורציפים החל מיום 1.1.16 ובכל ראשון לחודש.

בנוסף, ומכח סעיף 72 לחוק העונשין התשל"ז-1977, אני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות עצמית על סך 100,000 ₪,להימנע מהעבירות בה הורשעה במשך 3 שנים מיום קבלת גזר הדין. יוזכר כי התחייבות להימנע מעבירה לפי סעיף 72 לחוק העונשין משמעותה "שמי שעבר על החוק מתחייב לשלם סכום כסף, אם יבצע בעתיד עבירות פליליות מסוג מסוים או בכלל בגדר תקופת ההתחייבות. במילים אחרות, מדובר בעונש מותנה, שעשוי לא להתממש כלל אם יעמוד העובר על החוק בתנאי ההתחייבות. במובן זה, התחייבות היא למעשה קנס על תנאי. ראוי להדגיש, כי התחייבות להימנע מעבירה היא עונש לכל דבר, הגם ש"מדובר בקל שבעונשים הקבועים בפרק ו' לחוק [העונשין]" ( ראו: דנפ 8062/12 ‏מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ [פורסם בנבו], ניתן ביום 2.4.15).

37. הנאשמת תפנה למזכירות בית-הדין לחתום על התחייבות כאמור לעיל וקבלת שוברים לתשלום הקנס.

התחייבויות חתומות יוגשו לתיק בית הדין תוך 30 יום מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 ימים ממועד קבלת גזר הדין.

בהתאם להסכמת הצדדים, גזר הדין ישלח אליהם בדואר.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ו, (22 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.