לפניי בקשה מטעם המדינה–הנתבעת למתן פסק דין בשני תיקי הסדר מקרקעין, המתבררים לפניי במאוחד.

מדובר בשתי תובענות שמתנהלות בעקבות תזכירי תביעה שהגישו התובעים, האחד ביחס לחלקה 1 בגוש 400751 (אבו סמארה 2) שהוגש ע"י התובע 1 וע"י התובע 2, והשני ביחס לחלקה 1 בגוש 400755 (אבו סמארה 1) שהוגש ע"י שלושת התובעים.

בשל תביעות סותרות, ההליכים הועברו לבית המשפט והדיון בהם אוחד, לבקשת התובעים, בנימוק כי התביעות הוגשו ע"י אותם תובעים וקיימת זהות במחלוקות.

ההליכים מתנהלים מזה שנים ארוכות, מאז שנת 2009, כפי שתואר בבקשת המדינה-הנתבעת מיום 6.9.2018. בית המשפט נעתר פעמים רבות לבקשות לדחיית דיון שהגישו התובעים, מנימוקים שונים, ובכללם הטענה כי לקרקעות יורשים רבים. יצוין כי הנתבעת מסרה כי על פי נתוני מרשם האוכלוסין, התובע 3 הוא בנו היחיד של המנוח התובע 1.

עד היום לא פעלו התובעים לשנות את זהות התובעים, חרף הטענות בדבר יורשים רבים.

כמו כן, עד היום לא הגישו התובעים ראיות. ההוראה הראשונה בדבר הגשת ראיות ניתנה ביום 29.1.2015, לקראת דיון הוכחות שאמור היה להתקיים ביום 11.6.2015. בהמשך נדחו המועדים, בהסכמת הצדדים, ונקבעו מועדים חדשים להגשת ראיות. חרף המועדים שנקבעו, התובעים לא הגישו כל ראיה מטעמם.

ביום 31.1.2016 ביקשה המדינה כי יינתן פסק דין, לאחר שהתובעים לא הגישו ראיותיהם. מאחר שהתיק היה קבוע לדיון ליום 28.2.2016, קבעתי כי הבקשה תידון בדיון. בפועל הדיון נדחה כמה פעמים, לבקשת התובעים או מי מהם. התובעים לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 8.9.2016. ביום 26.9.2016 הם ביקשו דחייה כדי למנות עורך דין שייצג אותם. בדיון ביום 29.11.2017 הודיע התובע 2 כי עו"ד פיני ברזילי מייצג אותו, ועו"ד ברזילי, שהתייצב לדיון, מסר כי הוא אמור לייצג גם את יתר התובעים. זמן קצר אחר כך, ביום 15.1.2018, הודיע התובע 2 כי עו"ד ברזילי פוטר מייצוגו ומייצוג יתר התובעים.

ביום 30.7.2018 הגיש התובע 2 הודעה לפיה לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות ונדרש להם פרק זמן נוסף.

תובע 2 חזר וטען כי לא כל הצדדים מעורבים בהליך המשפטי ולמעשה ההליך מתנהל מול תובע 2 בלבד. נטען כי אין קשר בין התובעים ומן הראוי לזמן כל אחד מהתובעים בהזמנה ישירה ולא באמצעות תובע 2. התובע ביקש לזמן את כל הצדדים דיון ולנסות להגיע להסדר, ובד בבד ביקש דחייה של ששה חודשים לפחות.

המדינה, בתגובה להודעה זו, הגישה בקשה למתן פסק דין, היא הבקשה שלפניי. בבקשה נמסר על שיחה שנערכה ביום 26.8.2018 עם תובע 3, בה הוסבר לו כי על התובעים להגיש ראיות, והתובע 3 אמר כי אינו מתכוון להגיע לבית המשפט. נמסר גם על שיחה עם תובע 2, שמסר כי מי שמוסמך להחליט בתביעה הוא מר חסאן סאלם אבו סיאם, ולכן אין באפשרות התובע 2 להחליט האם בכוונתם להגיש ראיות.

המדינה טוענת כי התובעים מודעים לקיומו של ההליך המשפטי אך בוחרים שלא לקדמו. התנהלות התובעים מלמדת, כך נטען, כי הם זנחו את תביעתם וכי אינם מעוניינים להוכיח את טענתם לזכויות בקרקע ולקדם את ההליך.

התנהלות התובעים אכן יוצרת את הרושם כי הם גוררים רגליים ואינם פועלים בשקידה ראויה על מנת לקדם את ההליכים. אף יש מקום לסברה כי הם מעדיפים את התמשכות המצב הקיים על פני ניהול משפטי של התביעות.

יחד עם זאת, לא מצאתי בשלב זה לקבוע כי התובעים זנחו את התביעות, באופן המצדיק דחיית התביעות שהגישו וקבלת תזכיר התביעה מטעם המדינה, מכוח זכותה השיורית במקרקעין.

התובע 2 הגיש, כאמור, הודעה ביום 30.7.2018. תוכן ההודעה אינו מלמד על זניחת ההליך.

התנהלות התובעים, שאינם עושים די כדי לקדם את ההליך, עדיין אינה מצדיקה לטעמי, בשלב זה, את התוצאה הדרסטית של דחיית תביעתם וקבלת תביעות המדינה.

בשלב זה מן הראוי ליתן לתובעים הזדמנות (אחרונה) להגשת ראיות ולניהול הוכחות. ככל שלא ישכילו לנצל הזדמנות זו, יהיה מקום לקבוע כי זנחו את התביעות.

אשר על כן, אני מורה לתובעים להגיש את ראיותיהם עד ליום 30.10.2018.

הנתבעת תגיש ראיות עד ליום 27.11.2018.

נקבע לדיון הוכחות ליום 6.12.2018 בשעה 9:30.

ככל שהתובעים לא יגישו ראיות עד ליום 30.10.2018 – הם ייחשבו כמי שזנחו את התביעות ותהא פתוחה בפני המדינה האפשרות לשוב ולפנות בבקשה למתן פסק דין.

הנתבעת תמציא ההחלטה לתובעים בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ט, 23 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.