ע"י ב"כ עו"ד שרון גליק

ובעניין תיק מס' 62516-12-12

התובעות 1. ראמיה אבו יונס, ת.ז. 0302876958

2. ליליא אבו יונס, ת.ז. 028159721

ע"י ב"כ עוה"ד יסמין אבו אחמד ואח'

3. המוסד לביטוח לאומי

ע"י עו"ד עוואד אריג'

נגד

הנתבעים 1. יוסף שחאדה, ת.ז. 059882647

ע"י ב"כ עו"ד סאמר עלי

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שרון גליק

3. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד אילן חג'י

נגד

צד ג' 1. יוסף שחאדה, ת.ז. 059882647

2. אחמד יוסף סייד

ע"י ב"כ עו"ד סאמר עלי

3. יחיא עלי סובחי סייד

4. עלי סובחי סייד אחמד

לפניי שלוש תביעות, בהן הדיון אוחד, לפיצוי נזק גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

פרולוג

1. ביום 22.6.2009 קרתה תאונת דרכים (להלן: "התאונה") בקטע הכביש שבין צומת כרכור לבין צומת מחניים, בה היה מעורב אוטובוס זעיר פרטי מסוג פורד, מ.ר- 85-944-19 (להלן: "הרכב"), שהיה נהוג על-ידי הנתבע 1, מר יוסף שחאדה (להלן: "הנתבע" או "יוסף").

2. כתוצאה מהתאונה, נפגעו הנהג – יוסף (התובע בת"א 15726-02-10) וחלק מהנוסעות ברכב בזמן התאונה והן: הגב' נרימאן בדארנה, התובעת בת"א 45439-07-10 (להלן: "נרימאן"), הגב' ראמיה אבו ראס, התובעת 1 בת"א 62516-12-12 (להלן: "ראמיה") והגב' לילא אבו ראס, התובעת 2 בת"א 62516-12-12 (להלן: "לילא"). אין חולק, כי על השימוש ברכב הנפיקה כלל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת בת"א 15726-02-10 והנתבעת 2 בשני התיקים הנוספים (להלן: "כלל"), פוליסת ביטוח חובה בת-תוקף (להלן: "הפוליסה"), וכי לפי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי על השימוש שנעשה ברכב למטרות הסעת נוסעים בשכר, בתשלום או בתמורה.

3. כמו-כן, אין חולק, כי התאונה היא גם תאונת עבודה וכתוצאה ממנה נגרמו לנתבע, לנרימאן, לראמיה וללילא (להלן: "התובעים") נזקי גוף.

טענות התובעים

4. נרימאן, ראמיה ולילא טוענות, בקליפת אגוז, כי הן נפגעו בתאונה, שהיא תאונת דרכים, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, והן זכאיות לפיצויים לפי החוק. הן זכאיות לפיצויים מהנוהג ברכב (יוסף) וחברת הביטוח (כלל) שביטחה את השימוש ברכב, או לחילופין מקרנית במידה ויוכח, כי הפוליסה אינה מכסה את החבות הנדונה, היות ומדובר ב"הסעה בשכר".

5. יוסף, הנוהג ברכב בזמן התאונה, טוען, כי הוא נפגע בתאונה, שהיא תאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, והוא זכאי לפיצויים מחברת הביטוח (כלל) שביטחה את שימושו ברכב. הפוליסה מכסה את החבות הנדונה.

6. המוסד לביטוח לאומי, התובע 3 בת"א 12516-12-12 (להלן: "המל"ל") טוען, כי הוא זכאי לתבוע מהנוהג (יוסף) ומכלל ולחילופין מקרנית פיצוי על הגמלאות ששילם לראמיה ולילא עקב התאונה, והכל על-פי הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") והחוזה עם כלל.

טענות כלל

7. טענתה העיקרית של כלל בשאלת האחריות, אחת היא: הפוליסה אינה מכסה שימוש ברכב למטרות הסעת נוסעים בשכר, בתשלום או בתמורה; התאונה קרתה במהלך שימוש ברכב למטרות הסעה בשכר. על-כן, הפוליסה לא מכסה את החבות הנדונה.

טענות קרנית

8. אליבא דקרנית, דין התביעה נגדה להידחות מחמת העדר עילה או יריבות. בזמן התאונה, השימוש ברכב היה מבוטח על-פי הפוליסה ועל כלל לפצות את הנפגעות, נרימאן, ראמיה ולילא על נזקי הגוף שנגרמו להן עקב התאונה ובמקרה דנן לא התמלאו יסודותיו של סעיף 12 לחוק, לשם חיובה לפצות את הנפגעות (נרימאן, ראמיה ולילא) על נזקי הגוף שנגרמו להן עקב התאונה.

9. קרנית שלחה הודעה לצדדים שלישיים – יוס והבעלים או המחזיק ברכב בזמן התאונה, בה טענה, כי במידה והיא תצטרך לשלם פיצויים לפי החוק, היא זכאית לחזור לצדדים השלישיים – בת"א 45439-07-10 ו- ת"א 12516-12-12, שהם : הנוהג ברכב בזמן התאונה, שעה שהפוליסה אינה מכסה את החבות הנדונה, והבעלים או המחזיק ברכב שהתירו ליוסף את השימוש ברכב בזמן התאונה, שעה שהפוליסה אינה מכסה את שימושו ברכב.

טענות הצדדים השלישיים

10. הצדדים השלישיים טוענים, לענייננו-שלנו, בקליפת אגוז ובעיקר, כי הפוליסה מכסה את השימוש ברכב בזמן התאונה. בזמן התאונה, לא נעשה שימוש ברכב מסוג "הסעה בשכר". וכן ,טוענים יורשי המנוח יחיא עלי סייד אחמד ז"ל (צד שלישי 4 בת"א 62516-12-12) (להלן: "המנוח"), כי דין ההודעה למנוח להידחות על הסף או לגופה, היות והמנוח לא היה בעל הרכב או המחזיק בו, וממילא לא השתמש בו ולא התיר את השימוש בו למאן דהוא, כולל יוסף. לא היה קשר עסקי כלשהו בין הצדדים השלישיים 2 ו- 3, שהם אחים.

11. צד שלישי 4, מר עלי סובחי סייד אחמד (להלן: "עלי") הוא הבעלים והמחזיק של הרכב, הגם שהרכב רשום על-שם בנו, מר יוסף עלי סייד אחמד – צד ג' 2 (להלן: "יוסף סייד"). גם עלי ויוסף סייד, טוענים, בהדגשה, כי הפוליסה מכסה החבות הנדונה וכי לא נעשה שימוש ברכב מסוג "הסעה בשכר".

הפלוגתא

12. הפלוגתא היחידה והטעונה הכרעה שיפוטית, אחת היא: האם התאונה קרתה בזמן שנעשה שימוש ברכב למטרות הסעת נוסעים בשכר, אם לאו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

13. האחריות לפיצוי נפגע בתאונת דרכים מוטלת ,בדרך-כלל, על הנוהג ברכב וחברת הביטוח שביטחה את השימוש בו, ללא צורך בהוכחת אשם מצד הנוהג או אשם תורם מצד אחרים. אם אין לנוהג ברכב ביטוח בר-תוקף והנפגע זכאי לפיצויים לפי החוק, חלה חובת הפיצוי על קרנית (סעיף 12(א)(2) לחוק). יוצא, כי ברגיל נפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצויים מהנוהג וחברת הביטוח שביטחה שימוש ברכב או מקרנית. לכלל זה, קבע המחוקק חריגים, שפורטו בסעיף 7 לחוק.

14. סעיף 7 לחוק מונה שישה סוגים של נפגעים "שאינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה" והם: מי שגרם לתאונה במתכוון; מי שנהג ברכב בלא רשות בעליו או מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור; מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי-תשלום אגרה; מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע; מי שנהג ברכב ללא ביטוח בר כיסוי; וכן בעל הרכב או המחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג ברכב בלא ביטוח כאמור ושנפגע בעצמו בתאונת דרכים.

15. תחולתו של סעיף 7(5) לחוק, היא הרלוונטית במקרה דנן. סעיף 7(5) לחוק קובע, כהאי לישנא:

"7. נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה:

(1)....

(2)....

(3)....

(4)....

(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימוש ברכב;

...

(6)..."

16. יוצא, כי הנוהג ברכב ללא ביטוח בר-תוקף, הוא משולל זכאות לפיצויים לפי החוק. אין לו זכות תביעה כלפי מבטח או כלפי קרנית. שלילת זכאותו לפיצויים לפי סעיף 7(5) לחוק, יסודה בשיקולים של תקנות הציבור ותכליתה היא מניעתית – עונשית בעיקרה, קרי – מניעת התנהגות פסולה או מסוכנת במודע. דין שונה ביחס לנוהג ברכב בתום לב ללא ביטוח. מי שנפגע כשנהג ברכב בהיותו מאת בעלים או המחזיק בו, ללא ביטוח בר-תוקף והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מקרנית. (סעיף 7 א' לחוק).

ויודגש: נטל ההוכחה לעניין קיומם של החריגים השוללים ממי שנפגע בתאונת דרכים את זכאותו לפי החוק, מוטל, בדרך כלל, על הטוען לקיומו, קרי – הנוהג ברכב ומבטחת השימוש בו. (א. ריבלין, תאונות הדרכים (מהדורה 4, 2011) 503; ת"א, (חי') 604/06 פלוני נ' קרנית [פורסם בנבו] 19.9.2010; ת"א (י-ם) 3272/09 מוחתסם נ' סאלח [פורסם בנבו] 5.5.2011; ת"א (ת"א) 2104/91 ביטון נ' קרנית [פורסם בנבו], 12.2.1997; ת"א (נצ') 48310-02-13 זיאדאת נ' אחמד [פורסם בנבו], 28.7.2016).

הסעה בשכר

17. סעיפים 21 עד 28 לחלק ב' של הפוליסה (נ/3) מפרטים מגוון של שימושים למטרות שונות ובכללן: מטרות חברתיות ופרטיות, מטרות עסקיות או מקצועיות של בעל הפוליסה, מטרות הוראת נהיגה ומכאן נהיגה, להסעת נוסעים שלא בשכר, למטרות סחר וסחר ברכב, למטרות הובלת מטעמים בשכר, להסעת נוסעים בשכר וכיוצא כאלה מטרות. תנאי הגבלה ופטור בפוליסה המתייחס למטרות השימוש ברכב הוא תנאי בר-תוקף, והפרתו תשלול את הכיסוי הביטוחי. במקרה דנן, אין חולק, כי הפוליסה לא מכסה את השימוש ברכב למטרות הסעת נוסעים בשכר, בתשלום או בתמורה. (סעיף 32 לחלק ב' של הפוליסה). ויודגש: מטרת השימוש ברכב שנבחרה ונקבעה בפוליסה משפיעה על הסיכון הכרוך בשימוש ברכב, וממילא על החלטתו של המבטח, החלטה שהיא, בדרך כלל, בשיקול הדעת להתקשר בפוליסה וקביעת גובה דמי הביטוח המשולמים על-ידי המבוטח.

18. נטל ההוכחה לעניין קיומו של פטור מכיסוי ביטוחי ובכלל זה "הסעה בשכר" רובץ על המבטח, והפסיקה נקטה, לעניין זה, בדרך של פרשנות המצמצמת את תחולת הפטור מכיסוי ביטוחי (ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, פ"ד סב(2) 573, 601 (2007); רע"א 143/98 דוב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450, 455 (1999); ע"א 559/91 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' עיסא, פ"ד מז(3) 788, 791 (1993); (להלן: "פרשת עיסא") ע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(3) 1, 12 (1986) (להלן: "פרשת חדד").

19. הפסיקה הגדירה את המונח "הסעה בשכר", כדלקמן:

"הכוונה היא, בעליל, לנסיבות, שבהן משמשת המכונית על-ידי הסעתה למטרה מסחרית-עסקית (כגון מונית-שירות וכדומה), ולא לנסיבות שבהן המדובר בהסעת הרכב לשם העברת המכונית לבעליה, כאשר המוביל יקבל עבור כך שכר-טרחה. נהג שכיר כשמו כן הוא, והוא מקבל שכר עבור עבודתו, אך בשל כך לא נשלל הכיסוי הביטוחי של הרכב. הכוונה היא, כאמור, להוצאתו מכלל תחולה של שימוש עסקי ברכב ולא לשימוש ברכב על-ידי אנשים, המקבלים שכר על פעלם. "הסעה בשכר" במובנה הלשוני הרגיל פירושה נסיעה, שבה גובים תשלום מן הנוסע, ולא נסיעה, שבה משולם שכר עבודה למי שנוהג ברכב"

(פרשת חדד, בעמ' 13)

וכן, בפרשת עיסא, נפסק, כי:

"לדעתי, הדיבור "הסעה בשכר" מכוון למצבים שבהם הרכב המבוטח משמש לעסק של הסעה" (שם, בעמ' 791).

וכן:

"המבחן אם כן, כרוך באופי הנסיעה. נסיעה שהיא למטרות רווח ובעלת צביון עסקי תהא בגדר "הסעה בשכר". לא די בכך שמשתלם כסף, על-ידי הנוסעים ברכב או על-ידי צד שלישי, לבעל הרכב לשם כיסוי הוצאותיו. תשלום כזה כשלעצמו אינו מצדיק פטור מאחריות לחברת הביטוח על-מנת שיתקיימו תנאי הפטור יש להראות כי קיימים אלמנטים עסקיים בהפעלת הרכב"

(שם, שם. ההדגשה במקור- ש.ס)

לבסוף, בת"א (חי') 1092/04 עזבון המנוח JAIMES HUBER KIBBEN נ' חג'אזי [פורסם בנבו], 21.2.2007 נפסק, כי:

"המושג 'הסעה בשכר' משמעותו הסעה בעלת אופי עסקי שמטרתה הפקת רווח או קבלת טובות הנאה במסגרת עסק של הסעות. מדובר לטעמי בשני תנאים מצטברים; (1) ההסעה נועדה למטרות רווח, (2) במסגרת של הסעות. לא כל הסעה שהינו למטרות רווח תחשב הסעה בשכר, ולא כל הסעה שנעשתה במסגרת עסק של הסעות, תחשב ככזו. רק שילוב של השניים – עשיית רווח, בעסק של הסעות – יהווה 'הסעה בשכר'" (ההדגשה במקור- ש.ס)

מהתם להכא

20. אפתח ואומר, כי לאחר שהפכתי, חזרתי והפכתי שוב ושוב, בחומר הראיות ולאחר שעיינתי, עיין היטב, בכתבי הסיכומים ובשים לב לדין שלעניין, החרות וההלכתי, חוששני כי כלל לא הוכיחה כדין שהתאונה ארעה במהלך "הסעה בשכר", דבר הפוטר אותה מהכיסוי הביטוחי.

ראשית, הוכח בפניי כדין, כי מר יונתן מזרחי (להלן: "יונתן") הוא חקלאי במקצועו והבעלים של שטחי אדמה חקלאיים בהם הוא מגדל עצי פרי נשירים ביסוד המעלה (להלן: "המטעים"). עלי, הבעלים של הרכב, עובד אצל יונתן, כמנהל עבודה שכיר, והאחראי על עיבוד המטעים, החל משנת 1985 ועד היום. עיבוד המטעים כולל עבודות חקלאיות של גיזום, דילול היבול, ריסוס, קטיף ומיון, השקיה וכיוצא באלה. וכן, עולה מהראיות שנפרשו בפניי, כי יוסף, הנוהג ברכב ויוסף סייד בנו של עלי, הועסקו גם הם על-ידי יונתן, כעובדים שכירים קבועים במטעים.

21. וכן, העסיק יונתן פועלות עונתיות/זמניות ועל בסיס שכר יומי, במטעים במהלך חודשים אפריל ועד אוגוסט כל שנה ,וזאת לצורך ביצוע עבודות חקלאיות שונות, במיוחד דילול כמות הפירות מן העצים ובהמשך – הקטיף (להלן: "הפועלות"). הפועלות היו, בעיקר, מהעיר סכנין, עיר מגוריו של עלי. עלי דאג להסעתן של הפועלות ממקום מגוריהן בסכנין אל מקום העבודה במטעים ובסוף היום הסעתן בחזרה לבתיהן, והוא נתן להן הוראות עבודה במטעים. ויודגש: יונתן הוציא לכל עובדיו – עלי, יוסף, יוסף סייד והפועלות – תלושי משכורת כדין ושילם להם שכר חודשי בכסף מזומן. הרכב שימש את עלי, יוסף, יוסף סייד והפועלות לצורך הגעתם לעבודה במטעים, ובסוף היום החזרתם לבתיהם בעיר סכנין. מי שנהג ברכב זה עלי או בנו יוסף סייד או יוסף, לפי בקשת עלי. כמבואר, יוסף נהג ברכב בזמן התאונה, וזאת לפי בקשתו של עלי ,היות ויוסף סייד היה בירח דבש בחו"ל. נרימאן, ראמיה ולילא שנסעו ברכב בזמן התאונה, נפגעו ונגרמו להן נזקי גוף עקב התאונה. גם יוסף נפגע בתאונה ונגרם לו נזק גוף. מדובר ברכב פרטי ולא הוכח בפניי כדין, כי בזמן התאונה נעשה בו שימוש למטרה עסקית-מסחרית, לא כל שכן שהוא משמש לעסק של הסעה. גם אם יונתן סיפק סולר לרכב וגם אם הוא או הפועלות שילמו לעלי סכומים מסוימים בעבור הסעת הפועלים ברכב לעבודה במטעים ובחזרה בסוף יום העבודה לבתיהם, אין בכך כל רבותא. הנסיעה ברכב לא הייתה למטרת רווח ולא היה בה כל אלמנט מסחרי-עסקי. לדידי, החזר הוצאות הכרוכות בנסיעה ברכב, כשלעצמו, אינו מהווה רווחים במסגרת עסק של הסעה.

22. שנית, יוסף ,הנוהג ברכב בזמן התאונה, העיד, בכתב (ת/4 ו- ת/5) לענייננו-שלנו ובין השאר, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה הוא עבד אצל יונתן, בתור עובד בחקלאות שכיר במטעים. היה ממלא מקום של יוסף סייד. יונתן הוציא לו תלוש משכורת. משכורתו שולמה לו על בסיס שכר יומי על-ידי יונתן (נ/4, ת/4, סעיף 9; עמ' 37, ש' 26; עמ' 38, ש' 23-22; עמ' 39, ש' 1, ש' 5; עמ' 41, ש' 32-20; עמ' 42, ש' 18) .וכן, העיד יוסף בהדגשה, כי הוא לא הועסק על-ידי עלי או יוסף סייד בעסק הסעות. לעלי ובנו יוסף סייד אין עסק הסעות. תפקידו היה לעבוד בעבודות חקלאיות במטעים במיוחד בקטיף. ביום התאונה, ביקשו עלי להסיע את הפועלות ברכב ממקום מגוריהן (עיר סכנין) אל מקום העבודה במטעים (יסוד המעלה) ובסוף היום להחזירן בחזרה לבתיהן, וכך היה. במהלך יום העבודה, הרכב היה חונה במטעים. הרכב שימשו לצורכי העבודה במטעים ולא לצורך הסעת נוסעים בשכר. הנוסעים לא שילמו לו שכר כלשהו עבור נסיעתם ברכב. הוא לא עובד כנהג הסעות נוסעים בשכר, הוא לא יודע קרוא וכתוב בעברית ולא יודע מה רשם יונתן בתלושי המשכורת שמסר לו. הוא לא יודע מי רשם בכתב יד בסעיף 7 לתצהירו (נ/2) את המילים "יוסף סייד אחמד". כשחתם על התצהיר היה רשום יהונתן מזרחי (ת/5). יונתן העסיק את הפועלות במטעים ושילם להן את שכרן. אין לו עסק הסעות ולא עבד בעסק של הסעות. לא קיבל שכר עבור הסעת נוסעים ברכב. (עמ' 38, ש' 8; עמ' 40, ש' 27-14; עמ' 41, ש' 21; עמ' 42, ש' 20-10, ש' 31-25; עמ' 43; עמ' 44; עמ' 45, ש' 26-1).

23. שלישית, גם בעדותו של יוסף (ת/5, סעיפים 13-9; עמ' 37, ש' 26) וגם בתצהירו, שהוגש דווקא על-ידי כלל כראיה לאמיתות תוכנו וללא כל הסתייגות (נ/2), מסר יוסף, כי בזמן התאונה לא נעשה שימוש ברכב למטרות הסעת נוסעים בשכר, והפוליסה מכסה את החבות הנדונה (נ/2 – סעיפים 13-9). ויודגש: בפניי הוכח כדין, כי הרישום בכתב יד שנעשה בסעיף 7 למוצג נ/2, לא נעשה על-ידו של יוסף או על דעתו והסכמתו. יוסף אינו יודע קרוא וכתוב בעברית. הרישום נעשה על-ידי מאן דהוא, שלא כדין וללא הסכמתו וידיעתו של יוסף. ישאל השואל, מי עשה את התיקון? לדידי, התשובה, ככל הנראה ,מצויה או אמורה להיות מצויה אצל בא-כוחו של יוסף, במיוחד עו"ד רמי מועדי שאישר חתימת יוסף על התצהיר. אגב, השוואת שני התצהירים, מוצגים נ/2 ו- ת/5, גם בעין בלתי מזוינת ומקצועית, מראה, בעליל, כי המדובר באותו מסמך, עם אותן חתימות, זו של המצהיר (יוסף) וזו של עורך-הדין רמי מועדי שאישר את חתימת המצהיר. קל להיווכח, כי לאחר חתימת יוסף על התצהיר ואישור חתימתו על-ידי עו"ד רמי מועדי (ת/5), מאן דהוא עשה שינוי, שלא כדין, בתצהיר האמור בכך שבסעיף 7 לתצהיר מחק את המילים שהיו בדפוס "יהונתן מזרחי" ובמקומן רשם, שלא כדין, בכתב יד "יוסף סייד אחמד" (נ/2). אין להכביר מילים, כי המדובר במעשה חמור ביותר ומהווה עבירה פלילית לכאורה. כאן המקום לציין, כי עדותו של יוסף הייתה, ככלל, סבירה, קוהרנטית, שלמה ומהימנה עליי. בעדותו זו, לא מצאתי סתירות, לא כל שכן סתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין. ההפך הוא הנכון. מצאתי אישור, חיזוק, תימוכין ואף סיוע לעדותו של יוסף בשאר הראיות שנפרשו בפניי, כולל ראיותיה של כלל.

24. רביעית, כלל שכרה את שירותיהם של שני חוקרים פרטיים ואחד מהם הוא מר בילאל עבד אלגאני, לשם חקירת נסיבות התאונה (להלן: "החוקר הפרטי"). החוקרים הפרטיים חקרו מספר עדים לתאונה. החוקר הפרטי חקר, בין השאר, את לילא, יוסף סייד, יוסף, עלי, יונתן, ראמיה, מר אבראהים ג'אד תאופיק, הגב' פאוזיה בדארנה, הגב' סברין, גיסתו של עלי, מר עמראן חוג'יראת וכיוצא באלה (עמ' 69, ש' 23-18). החוקר הפרטי השני גם חקר את יונתן (שם, ש' 6).

25. וכן, החוקר הפרטי הקליט את שיחותיו עם הנחקרים וההקלטות הוגשו לתיק המוצגים וסומנו נ/1 ו- נ/6א' (להלן: "ההקלטות") (עמ' 65, ש' 3). הוא תרגם ותמלל את ההקלטות דנן, הגם שאינו מתורגמן מוסמך (עמ' 65, ש' 33). הוא ביצע עריכה לתרגום ולתמלול הקלטות (עמ' 11). התרגום והתמלול של הקלטות אינו משקף נאמנה את כל הדברים אשר הוקלטו בקלטות (שם, ש' 25-15). ההקלטות המקוריות מאוחסנות במשרד החקירות בו הוא עבד (עמ' 66, ש' 9-4). בחודש דצמבר 2012, הוא ביצע חקירה משלימה, לפי בקשתה של עו"ד שרון גליק - באת כוח כלל, ובה הוא חקר את יוסף סייד בתאריך 29.3.2015 (נ/5 א'+ב') (עמ' 66, ש' 9-8, ש' 31-30; עמ' 67, ש' 25-24). במהלך חקירתו, הוא הקליט שיחה בה השתתפו ארבעה אנשים: שלושה נחקרים – יוסף סייד, עלי ויוסף והוא, וזה נעשה לפי הנחיות ב"כ כלל (עמ' 70, ש' 31-2; עמ' 71, ש' 4-1). בחקירתו החוזרת, שינה החוקר את עדותו, לעניין מועד שיחתו עם יוסף סייד, במהלך החקירה המשלימה, והעיד, כי היא התקיימה בתאריך 13.12.2012 (עמ' 72, ש' 14). דא עקא, חרף ומיד, לאחר מכן שינה הוא, שוב, את עדותו והעיד, כי "ב- 13.12.2012 נתקבלה הוראת ב"כ הנתבעת לבצע את הנושא הזה. ב- 22.1.2013 וב- 24.1.2013 ביקרנו בביתו [של יוסף סייד – ש.ס.]. בסמוך לסוף ינואר 2013 בוצעה ההקלטה".

אין חולק, כי עדותו דנן של החוקר הפרטי, עומדת בסתירה קוטבית ומוחלטת למועד הקלטת השיחה עם יוסף סייד שהתקיימה במהלך החקירה המשלימה כפי שנרשם בכתב ידה של עו"ד שרון גליק, ב"כ כלל, על-גבי התמליל עצמו ולפיו: "שיחה מיום 13.12.2012"!! (נ/5ב').

אוסיף עוד ובהדגשה, כי החוקר הפרטי העיד והודה, ברחל בתך הקטנה, במהלך חקירתו החוזרת, כי "יש סינון לקלטת" [נ/5א'-ש.ס.] (עמ' 72, ש' 17).

26. התרגומים והתמלילים של הקלטות שהוגשו לבית המשפט ועם כל הכבוד והענווה אינם מדויקים כלל, וזאת בלשון המעטה.

וכן ולדידי, הקלטות דנן אינן עומדות במבחן הקבילות הטכנית. אינני בטוח, כי ההקלטות גופן שלמות, נאמנות ומהימנות הן ולא נעשה דבר לעוות האמת. וכן, ההקלטה נ/5א' אינה ההעתק המקורי. החוקר הפרטי העיד, לעניין זה, כי נעשה סינון להקלטה נ/5א' (עמ' 72, ש' 17) ולא הצביע על התאריך המדויק בו בוצעה (עמ' 67, ש' 29; עמ' 72, ש' 26-14). וכן, החוקר הפרטי לא נתן הסבר סביר ומהימן לגבי השיחות, ככל הנראה, שהוקלטו ואינן כוללות את סיומן או לגבי שיחה בה נחקרו שלושה אנשים ביחד! (עמ' 69, ש' 32-28; עמ' 70, ש' 31-1; עמ' 71, ש' 4-1).

27. אלא בכך לא סגי. דין הוא, כי תפקידו של החוקר הפרטי הוא לעסוק "בהשגת ידיעות על הזולת או איסופן, לצרכי אחרים ודרך שירות לכל" (סעיף 1 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב – 1972) (להלן: "חוק החוקרים הפרטיים"). במילוי תפקידו, על החוקר הפרטי לפעול לטובת לקוחו, בנאמנות, במסירות ובהגינות (תקנה 1 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית) תשל"ג – 1972) (להלן: "תקנות האתיקה המקצועית"). חוקר פרטי ישתמש בתיאור מקצועו לכל מטרה וענין, במילים "חוקר פרטי", והשימוש במלה "חוקר" בלבד או בתוספת שם תואר אחר – אסור. (תקנה 5 לתקנות האתיקה המקצועית).

לדידי, במילוי תפקידו, על החוקר הפרטי לבצע חקירה יעילה, הוגנת, סבירה המכוונת עניינית רק לגילוי האמת ועשיית הצדק. אסור לו לנקוט באלימות ואיום באלימות או בשיטת תחקור בלתי הוגנת, אסור לו ליצור לחץ נפשי בלתי הוגן על הנחקר, או להשתמש בתחבולה בלתי הוגנת, השוללת את יכולת הבחירה החופשית של הנחקר, או להשתמש באמצעי פיתוי והשוואה תוך הבטחת טובות הנאה ממשית ומוחשית לנחקר, שלא כדין ,ועשיית שימוש לרעה בסמכויותיו.

לבסוף, החקירה של החוקר הפרטי חייבת להיות חוקתית ועוברת את המסננת של סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תשנ"ב – 1992 (להלן: "חוק היסוד").

29. במקרה דנן, ספק בעיניי אם הקלטות, לא כל שכן הקלטת המסומנת נ/5א' עומדות במבחני הקבילות החוקית והחוקתית.

בזמן חקירת הנחקרים, החוקר הפרטי לא הציג עצמו כ"חוקר פרטי", וזאת בניגוד מוחלט לתקנה 5 לתקנות האתיקה המקצועית. בשיחתו הראשונה עם יוסף סייד, הוא לא הציג את עצמו כלל וכלל, לא במילים "חוקר פרטי" ולא במילים אחרות. בחקירה הנוספת ליוסף סייד, הציג החוקר הפרטי את עצמו לנחקר האמור כ-"חוקר בחברת כלל"!!. גם בחקירתו את עלי, הוא לא הציג את עצמו כ"חוקר פרטי". כאן המקום לציין, כי במהלך חקירתו את עלי, העליל החוקר הפרטי עלילת שווא על ציבור עורכי-הדין בישראל, באומרו: "היום עורך הדין הכי חשוב לו לשקר"!! ויודגש: בתמלול השיחה האמורה, השמיט החוקר הפרטי אמרתו דנן (השוו – נ/8, מול ההקלטה והתמלול של אילן תמרה). בפני לילא, הזדהה החוקר הפרטי כהאי לישנא: "אני בלאל עבד אלגני מבועינה, מטעם חברת הביטוח קרנית"!! כמו-כן, במהלך החקירה של חמישה נחקרים!! (לילא, ראמיה, בעלה של לילא, מר עלי אבו יונס, אבו אימן ופאוזיה בדארנה) לא הציג החוקר הפרטי את עצמו כ"חוקר פרטי" כלל וכלל.

זאת ועוד, גם בחקירה טלפונית נוספת בה השתתפו יוסף, מר עמראן שחאדה, "אום לואי" ואחר לא מזוהה, לא הזדהה החוקר הפרטי בפני הנחקרים כ"חוקר פרטי". הוא הזדהה במילים "אני מחברת הביטוח" או "בלאל עבד אלגני מטעם חברת הביטוח" או "פה חברת הביטוח כלל". לבסוף, במהלך חקירתו את ראמיה, הזדהה החוקר הפרטי בפניה במילים: "אני פה מחברת הביטוח כלל". "אני חוקר פה" ו"אני מחברת הביטוח. אני למדתי עורך דין, וגם קרימינולוגיה חקירות, בחברות מסוימות, אני עובד כחוקר בתור מברר, ובחברות בתור (לא ברור) מסדר את המסמכים ונותן להם הצעה, שמונת אלפים, כל אחד כמה מגיע לו ולפי היגיון כמובן..."!!!

(התמלילים הנוספים, נספח א', עמ' 12, ש' 15-6).

30. כמו-כן, במהלך חקירתו את עלי, התקשר החוקר הפרטי ליוסף ושוחח עמו טלפונית כדלקמן:

"שלום יוסף מה שלומך, למה לא טוב, מי זה עורך הדין שלך? אמיר, כן אמיר עלון, אחי אחי העניין, יוסף, אני אחי אין לי שום אינטרס לא נגדך ולא נגד שום נפגעה, קרתה תאונה, בוא תסביר לי איך קרתה התאונה, תקשיב לי שנייה, יוסף יוסף תקשיב לי יש לך עורך דין, אין לך שום בעיה, תקשיב לי עכשיו אני יושב אצל אבו יחיא, ואני שותה מאצל אבו יחיא אתה מבין אותי, אתה... עכשיו השעה רבע לארבע אני נמצא פה עד השעה ארבע, אם תהיה פה עד השעה ארבע ברוך הבא, נשב ונדבר, לא אני מבטיח לך שעשרת העבודות מקבלת מיליון שקל מקרנית, ואז אתה תמכור לך אדמה ותיתן את הכסף לקרנית, בסדר, אני לא מאיים, אני לא מאיים חס וחלילה, קח תדבר עם אבו יחיא. זהו זהו אנחנו לא רוצים אה...".

(התמלילים הנוספים ,נספח ב', עמ' 16 , ש' 1 – 20. ההדגשה שלי-ש.ס.)

כמו-כן, במהלך חקירתו הנוספת את יוסף סייד, הציג החוקר הפרטי בפני הנחקר האמור מצג שווא זדוני לפיו, כביכול, "תיק זה אתה מבין אותי יסתבך עוד יותר ויותר..." (תמלילים נוספים. נספח ד', עמ' 1, ש' 21-20),וכי החוקר החדש שנשכר על-ידי כלל הוא "מניאק" הפיל וסיבך את יונתן (נ/5ב', עמ' 3, ש' 7-5), וכי הוא (החוקר הפרטי) לא רוצה לפגוע בתושבי סכנין. וכן, במהלך החקירה דנן, השתמש החוקר הפרטי בתחבולה בלתי הוגנת ובאמצעי פיתוי והשואה, תוך שימוש לרעה בסמכויותיו כדלקמן:

"בלאל-החוקר: אני רוצה ממך משהו פשוט דוד יוסף

יוסף: כן

בלאל-החוקר: ואם אתה מבטיח לי כזה, אני אומר לך מפה שהכל יפתר אחרי כל זה.

יוסף: כן

בלאל-החוקר: לא יודע מה קרה בדיוק שם, בקיצור ראינו שיש הסעה בשכר, הבנת.

יוסף: כן יפה.

בלאל-החוקר: עכשיו אני העליתי לפני שזה הולך למעלה. אני הייתי אצלכם, אני העליתי שיונתן, שסחליה אבו יחיא ויוסף ואפילו יוסף שחאדה עבורה, עובדים של יונתן, נושא ההסעה הוא עסק נפרד ליחיא אתה מבין אותי, עכשיו הם רוצים, את האמת אני עומד בוודאי סלאמי, שומע הם רוצים הוכחה למילה שלי, שהטענה הזו שעסק ההסעה, הוא אחר בכלל והוא לא קשור, אתה מבין אותי.

יוסף: תראה תראה חכה שנייה אחת, אתה רוצה לדבר עם עורך הדין שלי, אני לא מבין שום דבר, אני לא אוכל לעשות שום דבר, תדבר עם עורך הדין ועורך הדין יגיד לי לתת לך את המספר של גריס [עו"ד גריס-ש.ס.]?

...

בלאל-חוקר: גריס זה אח שלו, אתה חושב שחס וחלילה אני באתי לפגוע [בתושבי] סכנין.

...

בלאל-חוקר: אני... תשמע עכשיו אחרי שאני מסיים אני רוצה לדבר עם גריס, אחרי שאסיים איתך אתה מבין אותי. אבל אני רוצה שתבטיח לי ואני רוצה להיות גבר איתך הפעם הזאת. אני רוצה שתבטיח לי שאוטומטית תטפל בנושא הזה. מהיום למחר. תלך תבטל חשבונית, תרשום עליה מבוטלת, תרשום משהו, אתה מבין אותי או תעודת עוסק מורשה של יחיא, ואתה תצטרך להעביר לי אותה בפקס, ואני גם יכול לקחת אותם מאצלך מסכנין.

יוסף: יאללה יאללה בסדר, רק תסביר לי מה אני יכול לעשות.

בלאל-חוקר: מה תעשה?

יוסף: אני שואל אותך מה אני צריך לעשות.

בלאל-חוקר: נכון שיש ליחיא עסק.

יוסף: כן יש לו עסק כן.

בלאל-חוקר: מה רשום שם עסק מה?

יוסף: הסעות יחיא

בלאל-חוקר: הסעות יחיא, מספר תעודת זהות של יחיא על הפנקס, עוסק מורשה

יוסף: כן

בלאל-חוקר: תצלם לי אחת מזה. אתה מבין אותי, תצלם לי העתק מהחשבונית, והעתק מתעודת עוסק מורשה, וגם תגיד לי מי זה רואה חשבון שלך?

יוסף: הוא מאצלנו מסכנין

...

בלאל-חוקר: אז אתה ככה עוסק מורשה אתה מבין אותי

יוסף: כן, כן

בלאל-חוקר: והעתק מחשבונית מבוטלת, תרשום עליה מבוטל.

יוסף: וזהו

בלאל-חוקר: כן כן

יוסף: זהו הבנתי אותך, טוב אני הבנתי אותך אנחנו נסדר לך את זה

..."

(תמלילים נוספים, נספח ד', עמ' 7-2. ההדגשות שלי-ש.ס.).

31. קל להיווכח, כי חקירתו הנוספת של יוסף סייד האמורה, אינה חקירה הוגנת, סבירה וחוקית, המכוונת עניינית רק לגילוי האמת ועשיית הצדק. החוקר הפרטי משדל, למעשה, את יוסף סייד – הנחקר ליצור יש מאין, לזייף, לכאורה, חשבונית מס של עסק ההסעות שבבעלות המנוח, ולהמציא לו אותה, ובתמורה לכך "הכל ייפתר" ולא הוא. קשה להתעלם מן הרושם, כי תכלית מבוקשו של החוקר הפרטי מיוסף סייד היא להוכיח את המטרה שהוא שם לעצמו לפני החקירה ולפיה מדובר ב"הסעה בשכר" וכתב ידו של יוסף סייד על החשבונית המבוקשת תהווה ראיה לעניין זה. תכלית תרגיל החקירה דנן, לא נועד להטיב עם הנחקר – יוסף סייד כפי שהוצג לו על-פני הדברים, אלא דווקא "להפילו בפח"! (ראו- עמ' 68, ש' 21-20).

אין להכביר מילים, כי שיטת החקירה דנן היא פסולה בתכלית ואינה כדין. לדידי, אין היא עומדת במבחן הקבילות החוקית והחוקתית. אין "ואסור להשלים" עם שיטת חקירה פסולה מעין דא. מעל לכל צורך אוסיף, כי במכלול נסיבות העניין, אין ביכולתי לסמוך על עדותו של החוקר הפרטי לעניין מהימנות הקלטות. אוסיף ואציין עוד, כי עדותו של החוקר הפרטי, לענייננו, ועם כל הכבוד (עמ' 68, ש' 16-14, ש' 32-26) אינה סבירה ואינה מהימנה עליי וזאת בלשון המעטה. אכן, ההקלטות הוגשו לתיק המוצגים וסומנו (נ1א'; נ5א' ו- נ/6א') ולא ניתן לפסול אותן. יחד עם זאת, הוכח בפניי כדין, כי ישנם פגמים מהותיים הן לעניין קבילות ההקלטות והן לעניין חוקיות שיטת החקירה של החוקר הפרטי. בשל פגמים מהותיים אלה, יש לייחס משקל ראייתי מועט לתוכן ההקלטות.

32. חמישית, עלי העיד מטעם כלל דווקא. הוא העיד, כי הוא עובד אצל יונתן, בתפקיד מנהל עבודה במטעים מאז שנת 1985. הוא נותן הוראות עבודה לעובדים במטעים ובכללם יוסף, יוסף סייד והפועלות. יוסף סייד מסיע את הפועלות למטעים ברכב, ובהעדרו – יוסף. לא נעשה שימוש ברכב למטרת הסעת נוסעים בשכר. יונתן סיפק סולר לרכב. הוא הבעלים של הרכב. גם יוסף וגם בנו יוסף סייד היו עובדים קבועים אצל יונתן במטעים. הפועלות היו עובדות עונתיות במטעים. יונתן שילם לו משכורת חודשית והוציא עבורו תלושי שכר. הרכב שימש אותם ואת הפועלות לצורך הגעה לעבודה במטעים וחזרה לסכנין. יוסף, יוסף סייד והפועלות קיבלו משכורת מיונתן, ויונתן הוציא עבורם תלושי משכורת. יונתן שילם להם כסף מזומן .משכרותו נקבעה על בסיס שכר יומי. אין לו עסק הסעות. בנו המנוח (יחיא) היה עוסק מורשה והבעלים היחידי של עסק הסעות. המנוח החזיק "טרנזיטים גדולים" (עמ' 62, ש' 5). המנוח נפטר לפני שלוש שנים ומספר חודשים לאחר פטירתו, נסגר עסק ההסעות. יונתן משלם לו שכר חודשי בסך 5,000 ₪. לא דיווח ליוסף וליוסף סייד איזה ביטוח יש לרכב. לא אמר לחוקר הפרטי, כי הוא קיבל תמורה עבור הסעת הפועלות ברכב למקום עבודתן במטעים ובחזרה לבתיהן (עמ' 64-59).

33. אכן, מצאתי אי-דיוקים וסתירות בעדותו של עלי, וזאת בהשוואתה לתוכן חקירתו ע"י חוקר הפרטי, שהוקלטה (נ/6א'), תורגמה ותומללה על-ידי החוקר הפרטי (נ/8), ומר אילן תמרה (תמלילים נוספים, נספח ד'), הגם שהתרגום והתמלול אינם מדויקים כלל וכלל.

יחד עם זאת ולמען הדיוק יש לציין, כי בחקירתו על-ידי החוקר לא הודה עלי, כי התאונה קרתה תוך "הסעת נוסעים בשכר", כהגדרת מונח זה בדין שלעניין, וזאת בניגוד לטענתה של כלל לעניין זה. הוא אמר, כי המנוח (יחיא) הוא עוסק מורשה והבעלים של עסק הסעות, בשם "הסעות יחיא" (תמלילים נוספים, נספח ב', עמ' 7, ש' 26-23, והגם שהתרגום והתמלול אינם מדויקים). הוא לא רשום במשרד ההסעות והעבודה שלהם היא פרטית (שם, עמ' 9, ש' 19-16, הגם שהתרגום והתמלול אינם מדויקים). הוא, יוסף, יוסף סייד והפועלים עובדים כשכירים אצל יונתן במטעים, ויונתן מוציא להם תלושי שכר, ומשלם להם את משכורתם בכסף מזומן. הוא הבעלים של הרכב. הרכב משמש אותם לצורכי העבודה במטעים. הוא מסיע את העובדים (הוא, יוסף, יוסף סייד והפועלות) למקום העבודה במטעים ביסוד המעלה ובחזרה, בסוף יום העבודה ,לבתיהם בעיר סכנין ו"אנחנו מקבלים 30-25 שקל תמורת הסולר והוצאות הנסיעה". ודוק וקרא: נאמר הוצאות הנסיעה ולא נאמר עשיית רווח כעסק של הסעות. בלשון אחרת, עלי לא אמר לחוקר הפרטי, כי עושים שימוש ברכב למטרת הסעת נוסעים בשכר, קרי למטרה מסחרית-עסקית. יוצא, כי ההסעה ברכב, אליבא דעלי, לא הייתה למטרת רווח, ולא היה בה אלמנט עסקי-מסחרי. יוסף הנהג בזמן התאונה היה אחד העובדים אצל יונתן במטעים, והסעת העובדים האחרים (הפועלות) לא הייתה בעלת אופי של עיסוק עצמאי ונפרד עבורו או עבור עלי ובנו יוסף סייד. התאונה לא נגרמה במהלך "הסעה בשכר".

מעל לכל צורך, אוסיף, כי אני מבכר את עדותו של עלי על תוכן חקירתו על-ידי החוקר הפרטי וזאת מהטעם ,כי נפלו פגמים מהותיים בהקלטות ו"שיטת החקירה" הייתה פסולה, בנוסף להתרשמותי הישירה מהעדים שהעידו בבית-המשפט.

34. שישית, נרימאן וליליא לא העידו שבזמן התאונה נעשה שימוש ברכב למטרות הסעת נוסעים בשכר, וכי נפגעו בתאונה במהלך נסיעה בשכר. ההפך הוא הנכון. נרימאן, ליליא וראמיה העידו, כי הן עבדו אצל יונתן במטעים. יונתן הוציא להן תלושי שכר ושילם את משכורתן על בסיס יומי בכסף מזומן. הן לא שילמו שכר נסיעה לאף אחד עבור הסעתן ברכב למקום העבודה במטעים ובסוף היום בחזרה לבתיהן. (עמ' 18, ש' 32-31; עמ' 19, ש' 20-17, ש' 28, עמ' 20, ש' 17-14; עמ' 21, ש' 32-6; עמ' 22, ש' 5-4; ת/2, סעיפים 12 ו- 18; עמ' 22, ש' 18; עמ' 23, ש' 27-2; עמ' 25, ש' 25-16; עמ' 33, ש' 15-3).

35. שביעית, גם לילא העידה, במפורש, כי לא נתבקשה ולא שילמה למאן דהוא שכר עבור הסעתה ברכב למקום עבודתה במטעים ולבסוף היום בחזרה לביתה (ת/3, סעיף 13; עמ' 34, ש' 23-20). היא העידה גם, כי עבדה אצל יונתן במטעים. יונתן הוציא לה תלושי שכר ושילם לה משכורת חודשית על בסיס שכר יומי, כאמור ומפורט בתלושי השכר (עמ' 37, ש' 18-1).

36. שמינית, יוסף סייד העיד, לענייננו, כי התאונה לא ארעה במהלך הסעה בשכר. לא נעשה שימוש ברכב למטרת הסעת נוסעים בשכר (ת/6; עמ' 46, ש' 7). אחיו, המנוח, היה הבעלים של עסק הסעות. הרכב לא היה בצי כלי-הרכב (הטרנזיטים) של עסק ההסעות האמור. עלי הוא הבעלים של הרכב. המדובר ברכב פרטי. הרכב שימש אותם לצרכי עבודה בלבד במטעים. יונתן סיפק סולר לרכב, לצורכי הסעת העובדים למטעים. הנוסעים לא שילמו שכר עבור הסעתם ברכב מבתיהם למטעים ובסף יום העבודה בחזרה לבתיהם. יונתן היה המעסיק של כל העובדים במטעים (עלי, יוסף, הפועלות והוא). אביו עלי והוא לא עובדים בעסק ההסעות השייך למנוח. יונתן שילם להם ולפועלות משכורת חודשית וכן הוציא להם תלושי שכר. לפעמים, יונתן שילם את המשכורת לפועלות באמצעותו או באמצעות עלי וזאת במקרה והפועלות לא היו בעבודה במועד התשלום. לעלי ולו אין עסק הסעות. יונתן והפועלות לא שילמו לו או לאביו עלי שכר עבור הסעת העובדים למקום העבודה במטעים והחזרתם לבתיהם, בסוף יום העבודה.

זאת ועוד, יוסף סייד לא אמר במהלך חקירתו על-ידי החוקר הפרטי ,כי התאונה ארעה במהלך הסעה בשכר, כי השימוש ברכב, בזמן התאונה, היה למטרות הסעת נוסעים בשכר. בהקשר זה, אציין שוב, כי התרגומים והתמלילים של הקלטות, אלה שנעשו על-ידי החוקר הפרטי ואלה שנעשו על-ידי מר אילן תמרה (התמלילים הנוספים) אינם מדויקים וזאת בלשון המעטה. החזר הוצאות נסיעה ברכב, כשלעצמו, אינו, בהכרח, שימוש ברכב למטרה מסחרית-עסקית, או שהרכב משמש לעסק של הסעה. אין כאן אלמנטים עסקיים, מסחריים, למטרות רווח בהפעלת הרכב.

37. תשיעית וכמבואר, כלל שכרה שירותיהם של שני חוקרים פרטיים לחקור את התאונה. החוקרים הפרטיים חקרו, בין השאר, גם את יונתן. אין להכביר מילים, כי יונתן, המעסיק של עלי, יוסף, יוסף סייד והפועלות במטעים, הוא עד קרדינאלי, שיכול היה לתרום עד למאוד לחשיפת האמת ועשיית הצדק. כלל נמנעה, מדעת, לזמנו למתן עדות מטעמה בבית-המשפט. בפניי, אין הסבר סביר ומהימן למחדל דיוני זה. במחדלה זה, מחזקת כלל את גרסת התובעים וקרנית וראיותיהם.

38. מן המקובץ דלעיל, עולה, כי כלל לא הוכיחה כדין, כי בעת התאונה נעשה שימוש ברכב למטרות הסעת נוסעים בשכר, בתשלום או בתמורה, קרי - התאונה קרתה במהלך הסעה בשכר, דבר הפוטר אותה מהכיסוי הביטוחי. וכן, הוכח בפניי כדין, כי נרימאן, ראמיה, ליליא ויוסף נפגעו בתאונה ונגרמו להם נזקי גוף והם זכאים לפיצויים לפי החוק. הנוהג – יוסף וכלל חייבים לפצות את נרימאן, ראמיה וליליא על נזקי הגוף שנגרמו להם עקב התאונה. כלל חייבת לפצות את יוסף על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. למל"ל זכות תביעה כנגד הנהג יוסף וכלל בשל הגמלאות ששולמו על ידו לראמיה ולילא עקב התאונה, והכל בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.

התוצאה

39. התוצאה היא, אפוא, כדלקמן:

ת"א 45439-07-10

א. אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים 1 ו- 2 לפצות את התובעת על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה והכל פי הוראות החוק.

ב. התביעה כנגד הנתבעת 3, נדחית בזה. הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ , תשלם לנתבעת 3, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 10,000 ₪.

ג. ההודעה לצדדים השלישיים נדחית בזה, ללא צו להוצאות.

ת"א 15726-02-10

ד. אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה, והכל לפי הוראות החוק. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ת"א 62516-12-12

ה. אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים 1 ו- 2 לפצות את התובעות 1 ו- 2 על נזקי הגוף שנגרמו להן עקב התאונה, והכל לפי הוראות החוק.

ו. וכן, אני מחייב בזה את הנתבעים 1 ו- 2 לשפות את התובע 3 על מלוא הגמלאות ששולמו על ידו לתובעות 1 ו- 2 או שהוא עתיד לשלם להן עקב התאונה.

ז. וכן, תשלם הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בזך 10,000 ₪, שיחולק ביניהם כדלקמן: תובעות 1 ו- 2 – 5,000 ₪; תובע 3 – 5,000 ₪.

ח. ההודעה לצדדים השלישיים נדחית בזה, ללא צו להוצאות.

אני קובע את התיקים לישיבת קד"מ בשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים ליום 30.11.2016 שעה 9:00 לפני השופט החדש המחליף אותי.

המזכירות תמציא פסק-הדין (החלקי) וההחלטה לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ו, 02 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.