האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב 27.12.09, בשעה 22:35, בכביש 4, נהג ברכב פרטי (להלן:הרכב), מצפון לדרום והתקרב לק"מ ה 93.

באותה שעה בכביש 4, בכיוון נסיעת הנאשם, נסע רכב פרטי מסוג מזדה הנהוגה ע"י אמסלם מחלוף (להלן:הנהג המעורב) ובהגיע לק"מ 93 נעצר.

הנאשם לא שם לב לדרך, לא שמר מרחק מספיק והתקרב למזדה יתר על המידה ופגע בה, כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי רכב ונחבלו הנהגים.

עוד נטען בכתב האישום כי הנאשם נהג שיכור בכך שסירב לדרישת בוחן משטרתי לתת דגימת דם לבדיקה.

הנאשם מואשם ב:

1. אי שמירת רווח, עבירה לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה.

2. נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה.

3. גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

4. נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) ו 38(א) לפקודת התעבורה.

הכפירה:

הנאשם באמצעות בא כוחו כפר בכל סעיפי האישום למעט בנהיגה, במקום ובזמן (ראה פרוטוקול ישיבה מיום 15.3.11).

אציין כי בסיכומיו ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם לקח אחריות בעניין גרימת תאונת הדרכים ובפתח הדיון היום הבהיר כי הנאשם מודה באחריות לתאונה וכפירתו מתייחסת אך ורק לעניין השכרות.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העיד צ'ובינסקי עומרי (להלן: הבוחן/השוטר) אשר ערך טופס תפיסת רשיון נהיגה (ת/3), תרשים (ת/4), תרשומות בוחן (ת/5), סקיצה (ת/6), מזכר (ת/7), הודעת נאשם (ת/8), דוח בוחן (ת/9), לוח תצלומים (ת/10), טופס בדיקת מאפיינים (ת/11), שני תויות סימון (ת/12), תע"צ (ת/13) וזכרון דברים (ת/14).

ב"כ הנאשם ויתר על חקירתם של שאר העדים והוגשו בהסכמה הודעת הנהג המעורב (ת/1), תעודה רפואית של הנהג המעורב(ת/2), דוח פעולה (ת/15) ותעודה רפואית של הנאשם (ת/16).

הבוחן העיד כי היא הוא טיפל בתאונה כאשר במסגרתה עלה חשד כי הנאשם נהג בשכרות, על כן הגיע לבית החולים ב 28.12.09, בשעה 01:30 לקחת דגימת דם, אולם הנאשם היה עדיין בבדיקות, המתין עד לשעה 02:00 וכאשר הנאשם למיון דרש ממנו בדיקת אלכוהול והוא סירב.

העד ציין כי הסביר לנאשם את משמעות הסירוב והוא ביקש לדבר עם עו"ד, כך עשה ולטענתו העו"ד אמר לו לסרב לבדיקת דם.

עוד הוסיף העד כי הסביר לנאשם את משמעות הסירוב והנאשם סירב לחתום על הזכ"ד וביקש בדיקת נשיפה.

כמו כן הסביר הבוחן את נסיבות רישום ת/12 ות/13.

הנאשם בחר שלא להעיד והצדדים סיכמו.

דין ומסקנות:

נוכח הודאתו של הנאשם באחריות בתאונה יש להרשיע את הנאשם על פי הודאתו בעבירה של אי שמירת רווח, נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונה בה נפצע אדם ונגרם נזק.

בנוגע לעבירת שכרות, המדובר באישום של שכרות מכח סירוב למסור דגימת דם לגילוי אלכוהול עפ"י דרישת השוטר.

לא קרסה גרסתו של השוטר כי הגיע לבית החולים ביום 28.12.09, בשעה 01:30, כלומר שעות ספורות לאחר התאונה, פגש את הנאשם ודרש בדיקת דם בשעה 02:00.

גם לא קרסה גרסתו של השוטר כפי שעולה מת/7 – שהזדהה בפני הנאשם בשמו ובתפקידו והיה עם אפודה זוהרת שכתוב עליה בוחן תנועה וב"כ הנאשם לא מעלה כל טענה בעניין זה.

אינני מקבלת טענת ב"כ הנאשם כי לא ייתכן שהבוחן פגש את הנאשם לראשונה, בדק אותו במאפיינים והסביר לו משמעות הסירוב, הכל בשעה 02:00.

השוטר בהגינותו ציין כי הוא הגיע לבית החולים בשעה 01:30 ונאלץ להמתין עד לשעה 02:00 כי הנאשם היה בבדיקות רפואיות.

השוטר אמר במפורש בחקירתו הנגדית כי משעה 01:30 עד 14:00 המתין (עמ' 5 ש' 24-25) ובשעה 02:00 דרש בדיקת דם (עמ' ש' 28-29).

מעיון בטופס המאפיינים (ת/11) עולה כי מדובר במסמך שרובו מודפס, המשתרע על עמוד אחד בלבד וכולל 6 סעיפים אולם כולם מולאו, כך למשל סעיף 3 וסעיף 4.

אין מדובר במסמך המתעד בדיקת מאפיינים של ממש הכוללת מבחני ביצוע ותחקור חשוד, אלא תיעוד מצומצם ביותר של השיחה הראשונית עם הנאשם, ותיעוד מצבו והשיחה שהוא ערך עם העו"ד.

כך שהגיוני שלקח לשוטר זמן קצר לבצע את הפעולות המתוארות בת/11 ובעדותו.

אציין כי הנאשם בחר שלא להעיד כך שלא מסר גרסה בעניין זה ויש בכך כדי לחזק את גרסתו של השוטר ובשים לב לעובדה כי מהודעתו של הנאשם שנגבתה ב 30.12.09 עולה כי אכן היה דין ודברים עם השוטר בעניין דרישת דגימת דם ואם היה לנאשם טענות באשר לשעת הדרישה ומפגש עם השוטר יכול היה לבוא ולמסור גרסא מלאה בעניין זה.

בנוגע לסירוב הנאשם לבדיקת דם אין מחלוקת כי הנאשם היה בבית חולים בעקבות תאונה ושהיה פצוע ברגל .

מהודעתו של הנאשם (ת/8) שהוגש בהסכמה עולה כי הנאשם מאשר שלא נתן דם אלא ביקש בדיקת נשיפה ולתשובת השוטר מדוע לא מסר בדיקת דם ענה:"אמרתי לך הייתי חלש ולא הרגשתי טוב"

דברי הנאשם לא עולים בקנה אחד עם התעודה רפואית ת/16 שם צוין בבדיקה גופנית כי הנאשם לא איבד הכרה, והיה במצב כללי טוב כמו כן שוחרר בשעה 02:20 כלומר כ 20 דקות לאחר שנדרש לתת בדיקת דם.

גם אם אניח לטובתו של שנאשם שהוא היה במצב שלא ניתן היה לקחת ממנו דם יכול היה להסכים לבדיקה ולתת לרופא לקבוע האם אכן ניתן לקחת ממנו דם, כך שבצדק פעל השוטר כאשר ציין כי הוא קורא לרופא לאחר שהנאשם מסכים לבדיקה ומשאל הסכים לבדיקה לא היה טעם לקרוא לרופא.

גרסתו של השוטר שהנאשם דיבר בטלפון עם עו"ד ולאחר ששוחח עמו מסר לו כי עו"ד אמר לא לתת דם אף לא קרסה בחקירה, כך שאינני מקבלת את טענת ההגנה כי מצבו הרפואי לא אפשר לו לתת דם לבדיקה ושיקול הנאשם היה אחר מזה שהוא טוען.

יתרה מכך בהודעתו במשטרה כאשר נחקר בעניין זה מסר "אני לא סירבתי, אני אמרתי לך שאני אתן לך בדיקת ינשוף, לקחו לי לפני זה בבית חולים."

בנוגע לבקשת הנאשם לערוך בדיקת ינשוף במקום בדיקת דם, אני מפנה לברע"פ 8624-11 עזרא אליסי נ' מ"י מיום 11.12.11 – בימ"ש העליון, קבע כב' השופט רובינשטיין:

"הרשות לדרוש בדיקת נשיפה עומדת לבדה ללא קשר לסוגים אחרים של בדיקות, כגון בדיקת דם. אם מעוניין שוטר לדרוש בדיקה מסוג אחר כגון בדיקת דם או שתן בידו לעשות לפי סעיף 64ב(ב), וכך גם בדיקת רוק (לפי סעיף 64ב(א2)). הרשות לדרוש בדיקת נשיפון לעצמה והרשות לדרוש בדיקה אחרת עצמה. השוטר רשאי לבחור בבדיקה, ואינו כפוף אלא לתנאים ולמגבלות שבסעיפים עצמם ובוודאי לא לסוג הבדיקה שמעוניין בה הנבדק."

ובהמשך:

"הסמכות לבחור את סוג הבדיקה נתונה איפוא לשוטר בכפוף לתנאים שבהסדרים השונים, כגון "חשד סביר". בחירתו של שוטר היא חלק משיקול דעתו המקצועית בהתאם לנסיבות."

בנוגע להסבר לגבי משמעות הסירוב, השוטר ערך מזכר מפורט (ת/7) באותו יום, שממנו עולה כי הסביר לנאשם היטב את משמעות הסירוב.

העובדה שהנאשם אינו חתום על כך אין בה כדי לפסול את (ת/7) שנערך כאמור בסמוך לדרישה.

שוב אציין כי לו היה הנאשם מעיד יכול היה לשפוך אור בעניין זה אולם בחר שלא לעשות כן.

לא נשמטה מעיוני העובדה כי בת/7 לא ציין השוטר שהסביר לנאשם העונש הצפוי, אולם בעניין זה מפנה לרע"פ נונה נ' מ"י, ביהמ"ש העליון שם נקבע:

"מעבר לדרוש יובהר כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. המבקש טוען אך טענה אחת, והיא כי לא הוסברה לו ההשלכה העונשית של סירוב לבצע בדיקת שכרות. בית המשפט המחוזי קבע כממצאים שבעובדה כי השוטר שעצר את המבקש הסביר לו כי בסירובו לבצע את הבדיקה ייחשב הוא כמי שנוהג בשכרות. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא הייתה חובה על אותו שוטר לציין את סוג הענישה שצפוי לה המבקש, שכן אותו שוטר לא יכול לדעת מהו העונש אשר יוטל על המבקש בבית המשפט."

וברע"פ 155/09 אלי בוארון נ. מ"י – בימ"ש עליון, כב' השופט ס. גובראן קבע:

"...לא היתה חובה על אותו שוטר לציין אם סוג הענישה שצפוי לה הנאשם, שכן אותו שוטר לא יכול לדעת מהו העונש אשר יוטל על הנאשם בבית המשפט...".

הנני קובעת כי הוסברה לנאשם משמעות הסירוב ע"י השוטר כפי שתועד בת/7 ודי באמור שם כדי לעמוד בדרישת החוק.

בנוסף לכך יש בעובדה שהנאשם ביקש בדיקת נשיפה ואף התייעץ טלפונית עם עו"ד, כדי לחזק את עדותו של השוטר בעניין ההסבר.

בנוגע לתע"צ (ת/13) שמולא ע"י השוטר בטרם ביצוע הפעולה ייתכן ויש בכך טעם לפגם לו היה הנאשם נותן דם, אולם בענייננו משסירב הנאשם למסור בדיקה, המסמך הנ"ל שמולא ע"י השוטר אינו רלוונטי כלל לתיק.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל כל ספר סביר את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם ומרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

המזכירות תעביר הכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.