1. התובע יליד 9.6.1986, נפגע ביום 29.3.08 לטענתו בתאונת דרכים, כהולך רגל, על ידי רכב שהיה נהוג על ידי נתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") ומבוטח על ידי נתבעת מס' 2 (להלן "הנתבעת").

את נסיבות אירוע התאונה הוא תיאר בתצהיר עדות ראשית שלו (ת/5) כדלקמן:

"... ביום 29.3.08 בשעה 00:30 לערך או בסמוך לכך לאחר חתונה שהתקיימה בכפר, יצאתי מהאירוע יחד עם עוד שני חברים שהלכו איתי, עמאש רונן ועיסא ערפאת, הלכנו ביחד עד להגיענו לצומת כאשר חבריי היו צריכים לפנות שמאלה לביתם ואילו אני אמור לפנות ימינה לביתי, התחלתי להתרחק מחבריי והלכתי על המדרכה בצד ימין של כיוון הליכתי, המדרכה נגמרת בשלב מסוים ועליי לרדת לכביש על מנת להמשיך הליכתי, לפתע שמעתי רעש חזק חריקת בלמים ורכב פגע בי מאחורה כתוצאה מכך איבדתי שיווי משקל ונפלתי קדימה, תוך כדי שאני מנסה לבלום נפילתי באמצעות ידיי, נפגעתי באצבע 2 יד שמאל"

2. הנתבעים הכחישו את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידי התובע, וטענו כי התובע נפגע בנסיבות אחרות שאינן מקימות לו עילה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "חוק הפיצויים"). לגרסתם, פגיעתו של התובע אירעה תוך כדי קטטה שפרצה בין הנתבע לבין אחרים וביניהם התובע, שבמהלכה הצליח התובע לשבור את חלון רכבו של הנתבע, וכתוצאה מכך נפגע באצבעו.

3. העדויות

מטעם התובע העידו התובע וה"ה עמאש רונן ועיסא ערפאת אשר התלוו אליו לאחר החתונה, ומיהרו להעניק לו עזרה מיד לאחר התרחשות התאונה.

מטעם הנתבעים העידו הנתבע וחוקר בשם מר ארי שטול.

4. דיון

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, שוכנעתי במידה הדרושה בהליך זה, כי התובע הוכיח את נסיבות התרחשות התאונה כפי שנטענו על ידו, ומשכך דין תביעתו להתקבל. להלן נימוקיי:

5. עדותו של התובע לגבי נסיבות אירוע התאונה היתה עקבית וקוהרנטית, והיא לא נסתרה בחקירתו הנגדית. בנוסף היא נתמכה בעדויותיהם של שני העדים הנוספים, ה"ה עמאש ועיסא, שעדויותיהם אף הן היו מהימנות ולא נסתרו בחקירתם הנגדית.

אמנם בסיכומיה, הפנתה הנתבעת למספר סתירות שעלו לטעמה בעדויותיהם של עדי התביעה, אולם לא שוכנעתי כי המדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורש העניין ו/או שהיה בהן כדי לפגוע בליבת גרסתם של התובע ועדיו כפי שתוארה לעיל.

6. לעומת זאת, הנתבעים אשר טענו כי התובע נפגע תוך כדי קטטה, לא הצליחו להוכיח טענה זו, וזאת לאחר שהסתבר כי הטענה התבססה על עדותו היחידה של הנתבע, שלא ניתן היה לתת בה כל אמון. ממה נפשך?

מעיון בהודעת הנתבע אשר נמסרה במשטרה ביום התאונה (נ/1) עולה כי אין בה שום זכר לתובע ו/או לקטטה שבה היה מעורב כטענת הנתבעים. נהפוך הוא, בהודעה הנ"ל מסר הנתבע על אדם בשם מוחמד (השם עלה בחקירתו בבית המשפט) אשר "שפשף" לו את רכבו כדבריו, ולאחר מכן יצא מהרכב ובידו "מפתח של גלגל" ושבר לו את חלונות רכבו. אין בהודעה הנ"ל כל אזכור לאנשים נוספים שהיו מעורבים באירוע המתואר. על גרסה זו חזר הנתבע בחקירתו בבית המשפט עת הדגיש כי מי שתקף אותו הוא מחמוד (ראה עדותו בעמ' 34 ש' 32-30, עמ' 35 ש' 4-1). אמנם בחקירתו בבית המשפט העלה הנתבע לראשונה שמותיהם של אנשים נוספים שהשתתפו לדבריו בקטטה וביניהם התובע, אולם לא יכולתי לתת אמון בעדות כבושה זו.

נוסף על כך, מעדותו של הנתבע התברר לראשונה כי ברכבו נסעו ביום התאונה שני אנשים נוספים, אחיו ובן דודו, אולם זכרם של עדים אלה לא הופיע כלל בהודעה שנמסרה על ידו במשטרה. לא זו אף זו, עדים אלה לא הוזמנו על ידו למתן עדות בבית המשפט במטרה לתמוך בגרסתו, והדבר אומר דרשני.

זאת ועוד, בעדותו של הנתבע עלו תהיות וסימני שאלה אשר אף הם כרסמו באמינות עדותו. כך למשל, הנתבע אשר טען כי מסר למבטחת רכבו הודעה על נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידו, לרבות הקטטה שהיתה, לא הציג כל ראיה פוזיטיבית בעניין. לא זו אף זו, כשנשאל הכיצד שולמו לו תגמולי ביטוח על ידי המבטחת, בנסיבות של גרימת נזק לרכבו במזיד כטענתו, לא ניתנה על ידו תשובה עניינית לכך. גם עת נשאל מדוע לא תבע את נזקיו ממי שגרם לרכבו נזק לטענתו, לא ניתנה על ידו תשובה משכנעת ו/או מספקת בעניין (עמ' 34 ש' 4-1). אוסיף על כך כי דו"ח החקירה שהוזמן על ידי הנתבעת, לא הוצג לתיק בית המשפט, והדבר אך יכול לחזק את גרסת התובע לעניין נסיבות קרות התאונה. אמנם הוגשו תמונות של הרכב שצולמו על ידי החוקר כדבריו (נ/2), אולם לא ניתן היה לייחס לתמונות הנ"ל כל משקל, משלא הוכח כדבעי, שהנזקים המופיעים בתמונות הנ"ל, הינם תולדה של התאונה המדוברת.

7. לאור מכלול הדברים הנ"ל, לא ניתן היה לסמוך על עדותו של הנתבע כאמור, וכפועל יוצא מכך, גרסת ההגנה קרסה ונותרה תלויה על בלימה, לעומת עדותו העקבית והמהימנה של התובע אשר נתמכה בעדויותיהם של שני עדים נוספים כמצוין לעיל.

אמנם הנתבעת העלתה כל מיני השערות לגבי קרות אירוע הקטטה, תוך שהיא מפנה, בין היתר, לעברו הרפואי של התובע, לאופן הפציעה, לאופן זיהוי הרכב על ידי התובע ועוד, אולם טענות אלה נותרו בגדר השערות הנעדרות כל ביסוס עובדתי.

8. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי התובע הוכיח את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידו, ומשכך זכאי הוא לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לו עקב תאונה זו, על פי חוק הפיצויים.

9. הנכות הרפואית והתפקודית

לאחר התאונה פונה התובע לבית חולים הלל יפה בחדרה, ושם אובחן כסובל מפצע קרוע באספקט דורסלי באצבע 2 בכף יד שמאל, ושבר עם תזוזה בגובהPP . בוצעה לו תפירה ושחזור השבר והותקן לו סד גבס, והוא שוחרר ביום 1.4.08 עם המלצות למעקב אורתופדי, משככי כאבים והחלפת חבישות.

10. ביום 18.5.08 אושפז התובע בשנית עד ליום 20.5.08 על מנת לעבור ניתוח לתיקון ויישור השבר, ולאחר שחרורו, הוא המשיך במעקבים וטיפולים רפואיים.

11. פרופ' שטהל אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום כירורגית כף היד, קבע כי נכותו של התובע בעקבות התאונה עומדת על שיעור של 10% לפי סעיף 44(1)-43(2)(ב) לתקנות המל"ל בשל "עמדת כפיפה באצבע בעיקר ב PIPJ, הגבלה בכפיפה במפרק זה וב –DIPJ. בקמיצה האצבע "רוכבת" במקצת על האצבע הסמוכה. דלדול רקמה רכה".

הצדדים לא חלקו על קביעה זו.

12. בהיות התובע עובד בעבודת פיזיות, ובהתחשב במהות הפגיעה כמתואר לעיל, ראיתי לנכון להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור זהה לנכותו הרפואית, היינו על שיעור של 10%.

13. הנזק

כאב וסבל

הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה לפי נכות רפואית בשיעור של 10% ו- 6 ימי אשפוז, מסתכם בסך של 21,840 ₪.

14. הפסד השתכרות לעבר

עובר לתאונה עבד התובע בעבודות ניקיון ועבודות אחרות באולם אירועים. מעיון בתלושי השכר שהוגשו עולה כי שכרו הממוצע עובר לתאונה עמד על סך של 940 ₪ לחודש ברוטו, ובשערוך להיום סך של 1,240 ₪.

התובע היה באי כושר מלא על פי אישורי מחלה מיום 29.3.08 ועד ליום 31.10.08. הפיצוי המגיע לו בגין תקופה זו עומד על סך של 8,680 ₪.

לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה, הוא לא עבד כלל מאז חודש 11/08 ועד לחודש 4/10. ברם, לאור מהות פגיעתו, לא ראיתי הצדקה לפסוק לו פיצוי מלא בגין תקופה זו, והפיצוי בגין תקופה זו יחושב בהתאם לשיעור נכותו כדלקמן:

1,240 ₪ X 10% X 18 חודש= 2,232.

בחודש 5/10 התחיל התובע לעבוד בבית אבות, והשתכר בסביבות ה- 4,000 ₪, שכר העולה על שכרו עובר לתאונה. בגין תקופה זו ועד היום לא ייפסק לו פיצוי, הגם שפיצוי כאמור לא נתבקש בסיכומי התובע.

על כן הפיצוי הכולל בגין הפסד השתכרות לעבר עומד על סך של 10,912 ₪.

15. הפסד השתכרות לעתיד

למרות ששכרו של התובע עלה לאחר התאונה כמצוין לעיל, לא ניתן לשלול כי הפגיעה עלולה לגרוע מכושר השתכרותו בעתיד ו/או מאפשרויות קידומו. בנסיבות אלה, ראיתי לנכון לקבוע את הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות לעתיד על בסיס גלובאלי, ולהעמידו בהתחשב במכלול הנתונים, על סך של 100,000 ₪.

16. הפסד תנאים סוציאליים

הפיצוי בגין ראש נזק זה מחושב לפי 10% מהפסדי השכר לעבר ולעתיד, ומסתכם בסך של 11,091 ₪.

17. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

התובע הודה בחקירתו כי הוא לא נזקק לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות, אם כי הוריו עזרו לו בנסיעותיו לקבלת טיפולים פיזיותראפיים ואחרים.

בהתחשב בכך, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע לו בגין עזרה לתקופת העבר על סך של 3,000 ₪.

לא הוכח כי הוא יזדקק לפיצוי בגין ראש נזק זה בעתיד.

18. הוצאות לעבר ולעתיד

התובע שהה באשפוז למשך כ-6 ימים, ונזקק לטיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיותרפיה כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש על ידו.

על כן, ובהעדר קבלות, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע לו בגין הוצאות הנסיעה לקבלת טיפולים על סך של 3,000 ₪.

לא הוכח כי התובע יזדקק להוצאות ו/או טיפולים כאמור בעתיד.

בנוסף נשא התובע במחצית שכרו של מומחה בית המשפט בסך של כ- 2,500 ₪.

על כן הפיצוי המגיע לו תחת ראש נזק זה מסתכם בסך של 5,500 ₪.

19. סך כל נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה הינו לפי הפירוט כדלקמן:

כאב וסבל 21,840 ₪

הפסד השתכרות לעבר 10,912 ₪

הפסד השתכרות לעתיד 100,000 ₪

הפסד תנאים סוציאליים 11,091 ₪

עזרת צד ג' לעבר 3,000 ₪

הוצאות לעבר 5,500 ₪

סה"כ 152,343 ₪

20. לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 152,343 ₪, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כחוק.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' אב תשע"ד, 02 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.