1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 05/01/14 שניתן על פי צד אחד על ידי כב' הרשם א. פוני. הבקשה הוגשה ביום 27.8.15, ופסק הדין האמור הוא פסק הדין השני שניתן בתובענה, לאחר שהתבקש תיקונו של פסק דין קודם מיום 26.10.10 (ניתן אף הוא על ידי כב' הרשם פוני). זאת, על דרך הוספת מספר הזיהוי של הנתבע, נוכח קשיים נטענים באיתורו של מספר הזיהוי (בקשה מיום 2.1.14, למעלה משלוש שנים לאחר שניתן פסק הדין הקודם).

2.      עסקינן בתביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר בשנת 2010, על סך 35,160 ₪ נומינלי, כנגד הנתבע, בגין חוב נטען הנסוב על הספקת שירותי הסעדה שניתנו, על פי כתב התביעה, לנתבע.

3.      ביסוד טענות הנתבע מצויים אלה:

א.     טענה לפיה כתב התביעה לא הומצא לו כדין, כי אם לאישה שאין לו קשר עמה, בכתובת שלא הייתה כתובתו במועד ההמצאה הנטען. מאישור המסירה עולה לכאורה כי רשות הדואר המציאה את כתב התביעה לרח' יסמין 4 שער בנימין (היא הכתובת שננקבה בכתב התביעה) אולם הנתבע טוען כי באותה עת התגורר ברח' יסמין 4 בגבע בנימין.

ב.      טענה כי למעשה אין יריבות בינו ובין התובעת הואיל וההזמנה בוצעה על ידי עמותה שהנתבע היה בעל עניין בה (עמותת "שערי מלכא", להלן גם :"העמותה").

ג.        טענה לפי מצבו הכלכלי שלו עצמו ושל העמותה קשים.

4.      התובעת טוענת, בין היתר, כי כתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו כדין (הואיל ואין בנמצא רח' יסמין בשער בנימין, שהוא אזור המשמש למעשה כאזור תעשיה). עוד טוענת התובעת כי הנתבע עצמו הוא שהזמין את האירוע שנערך בעבורו ולפיכך ולכל הפחות ניתן לראות, כעולה מהאסמכתאות שצורפו, הן בנתבע והן בעמותה כבעלי דין ישירים למולה. בפי התובעת טענות נוספות בהקשר זה, שהודגשו בדיון שנערך במעמד הצדדים, בדבר מעמדה של העמותה בעת ביצוע הזמנת השירותים בפועל.

בפי התובעת גם טענות לפיהן הנתבע לא ציין את כתובתו המדוייקת בבקשתו וכן טענה לפיה הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור נוכח מועד פגישה שהתקיימה בחודש יוני 2015 בין ב"כ התובעת ובין הנתבע (פגישה שעל אודותיה הצהיר ב"כ התובעת, בתצהיר שנמשך בסופו של יום).

5.      אין מחלוקת, כך נראה, כי השירותים אכן סופקו ואף אין מחלוקת כי סכום מסוים על חשבון השירותים שולם וסכום זה לא נתבע במסגרת התביעה שלפניי.

אף אין מחלוקת כי במועד כלשהו שבין אמצע חודש יוני 2015 ועד סוף חודש זה, התקיימה פגישה בין הנתבע ובין ב"כ התובעת במהלכה ניסה הנתבע להגיע להבנות עם התובעת, לפנים משורת הדין, לטענתו.

6.      כאמור, קיימתי דיון בבקשה, במהלכו הוברר כי לא ניתן יהיה להגיע להבנות אשר יכול ותסייענה להשיא את האינטרסים של הצדדים שניהם לסיים את המחלוקת באופן מוסכם. משכך נחקר הנתבע בקצרה על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

7.      לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במכלול המסמכים שבתיק, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. זאת, בין אם מחמת שיקול דעת בית המשפט ובין מחובת הצדק.

8.      די באי הבהירות בנוגע לכתובת שבה בוצעה המצאת כתב התביעה כדי להוביל למסקנה שיש לבטל את פסק הדין. 

באשר לטענת התובעת לפיה אין רחוב בשם יסמין בשער בנימין, הרי שהדין הוא שעל התובע  להוכיח את כשרות ההמצאה (השוו: ע"א 203/84 יעיש נ' הרון , פ"ד  מ (1) 328,330). טענה זו, גם לו היה בכוחה להבהיר לכאורה את הדרוש, צריכה הוכחה בראיות לכאורה ולא בהצהרה גרידא לפרוטוקול הדיון. אף אין מחלוקת כי ההמצאה בוצעה בפועל לידי צד ג' בשם טובה גל, כך שגם לו אניח כי אמנם בוצעה המצאה לישוב גבע בנימין ולא לשער בנימין, כטענת התובעת, עדיין לא נסתרה טענתו של הנתבע לפיה איננו מכיר את מי שקיבלה את כתב התביעה וההזמנה לדין, ומשמעות הדברים ברורה.

9.      גם מחמת שיקול דעת בית המשפט דין הבקשה להתקבל (וכאמור, סוגיית ההמצאה מחייבת קבלת הבקשה גם מחובת הצדק). גם לו אניח כי הנתבע, שאיננו מיוצג בפועל בהליך שלפני, ביקש לשאת ולתת תחילה עם התובעת הרי שכידוע על פי הדין יש לבחון בעיקר את סיכויי ההגנה. למקרא ולמשמע טיעוני הצדדים דומה כי בבסיס הדברים מצויה מחלוקת עובדתית של ממש הטעונה בירור עובדתי, והיא בעיקר שאלת היריבות הישירה שבין הנתבע (ששימש כמנהל העמותה המזמינה) ובין התובעת, לרבות בשאלת אופן מילוי טופס ההזמנה. גם בשאלת המנות העודפות – סוגיות שבא כח התובעת ביכר לחקור את הנתבע על אודותיהן במעמד הדיון – נתגלתה מחלוקת הצריכה בירור עובדתי של ממש, קרי השאלה האם אמנם הוזמנו מנות עודפות במעמד הדיון (לרבות נפקות החתימה, ככל שקיימת, על הזמנה זו). כידוע, דברים אשר נאמרו בחקירה נגדית עשויים להשלים את האמור בתצהיר וגם בנסיבות אלה אין מקום שלא להידרש להם (השוו: ע"א 478/75 אנגלנדר נ' אשכנזי פ"ד ל(3), 437, 443).

10. בנסיבות אלה, לא ניתן לפטור את סיכויי ההגנה כקלושים, במיוחד בשלב דיוני טרומי שבו אין בודקים על פי רוב אלא את השאלה האם טענות ההגנה ככל שתוכחנה, עשויות לשמש כהגנה אפשרית. אף לא שוכנעתי כל עיקר כי היה בחקירתו הנגדית של הנתבע כדי להוביל למסקנה שסיכויי הגנתו קלושים עד כדי דחיית האפשרות ליתן לו יומו בבית המשפט.

מטעם זה, די היה בכך גם כדי להוביל לקבלת הבקשה לביטול פסק הדין.

11. באשר לשאלה האם אמנם הבקשה הוגשה באיחור אם לאו: לשיטת התובע ידע הנתבע על אודות פסק הדין לכל הפחות ביום 14.6.15 במעמד הפגישה במשרד בא כוחו. הנתבע לא הכחיש כי פגישה שכזו התקיימה אלא שביכר שלא "להתחייב" על מועד קיומה (ראו למשל בעמ' 2-3 לפרוטוקול הדיון מיום 8.10.15).  גם לו אניח שאיחר הנתבע בימים מספר  בהגשת בקשתו, שהוגשה בעת פגרת הקיץ (ונוכח הנסיבות שפורטו לעיל, אין למעשה תשתית עובדתית שתאפשר קביעת ממצא של ממש בהקשר זה), אין איחור פוטנציאלי של ימים ספורים בלבד יכול לשמש כמחסום בפני נתבע להתגונן מפני תביעה שפסק הדין בעניינה ניתן כשנה ומחצה לפני שלכאורה, גם אליבא דהתובע, נודע לנתבע על אודותיה.  זאת, במיוחד עת עסקינן, כמפורט לעיל, בתביעה אשר הוגשה עוד בשנת 2010 ואשר פסק הדין בה הומצא לנתבע אך במהלך חודש יוני 2015.  עמידה דווקנית על ימים ספורים, בנסיבות שפירט הנתבע תוך הנסיון הנטען להגיע להבנה אל מול התובעת, שעה שמנגד פסק הדין ניתן זמן רב לפני מועד הידיעה הנטען, קשה להלימה בנסיבות המקרה. לפיכך, גם לו הייתי מניח כי היה איחור בן ימים ספורים בהגשת הבקשה, היה מקום להאריך את המועד להגשתה ולדון בה לגופה.

12. טענה נוספת של בא כח התובעת נעוצה באי ציון כתובתו של הנתבע על גבי כתב הטענות. עסקינן בנתבע לא מיוצג ואין בטענה דיונית זו, הניתנת לריפוי בכל עת, כדי למנוע הימנו את יומו בבית המשפט.  יחד עם זאת, מובהר בזה לנתבע, כי בכל כתב טענות עתידי שיוגש, עליו לציין, כמתחייב בדין, את מענו להמצאת כתבי בי-דין, שהוא מקום מגוריו (השוו, למשל: פרק ו' סימן א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

13. בטרם הושלמה כתיבת החלטה זו הגיש הנתבע בקשה לתיקון פרוטוקול, המתייחסת לדברים שלפי הנטען ציין לאחר סיכומי התובעת. זאת, בכל הנוגע לתכליתו של האירוע מושא התביעה ומעמדה של העמותה בהקשר זה. לעניין זה טוען הנתבע, כי בתגובה לעימותו עם מסמך שבו נכתב שהעמותה פורקה מזה שנים ולהעלאת הדברים בסיכומי התובעת, ציין – לאחר השמעת סיכומי התובעת - כי האירוע מושא התביעה היה חלק מהנסיון להשיב את העמותה לפעילות סדורה. דברים אלה, לטענת הנתבע, לא צוינו בפרוטוקול הדיון. התובע הכחיש בקצרה את אמירת הדברים. בעלי הדין לא תמכו טיעוניהם בתצהיר כך שלמעשה דומה כי הם מבקשים להסתמך אך על זכרונו של מותב זה.

14. לגופם של דברים.  הבקשה עלתה לפניי עם תום יום הדיונים וככל שמותב זה יכול לזכור מחילופי הדברים ומשטף הדברים לקראת תום הדיון יתכן שדברים ברוח זה נאמרו. מכל מקום, והגם שאין לדברים שנאמרו נפקות של ממש ביחס לתוצאת הדיון שלפני, לא ראיתי מניעה מציון הדברים המבוקשים והוספתם – בין אם כחלק מפרוטוקול הדיון (כפי שטוען הנתבע) ובין אם כבקשה מאוחרת.

15. ראשית, הואיל ודברים דומים נאמרו על ידי הנתבע ונרשמו לפרוטוקול בשלב קודם במהלך הדיון לפיהם העמותה עצמה היתה פעילה (ראו למשל עמ' 4 שורה 11 לפרוטוקול). בכך, הבהיר הנתבע ממילא, כי אין הוא מסכים לתזה העובדתית למולה עומת, לפיה לא היתה פעילות לעמותה. במצב דברים זה, הדברים אותם מבקש הנתבע להוסיף לפרוטוקול הם אך בגדר חזרה ו"פיתוח" לדברים שממילא נרשמו. שנית, אף לא מדובר בדברים אשר בכוחם להשליך על פניהם, עצמאית ובשלב זה על כל עובדה נטענת מפי איזה מן הצדדים. לא ביחס לבקשה לביטול פסק הדין – היא שהייתה מושא הדיון – ואף לא ביחס למחלוקות שבין הצדדים, שהובהרו וגובשו עוד קודם בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון לרבות בחקירתו הנגדית של הנתבע. שלישית. בשלבים טרומיים אלה, גם אם היה מבקש איזה מן הצדדים לתקן את טיעוניו, ספק אם לא ניתן היה להידרש לבקשה דוגמת זו, בין אם בתנאים ובין אם לאו, בין אם בקשת תובע עסקינן ובין אם בקשת נתבע עסקינן. רביעית, ההכרעה בבקשה עצמה התקבלה ללא תלות בטענה זו. מטבע הדברים וממילא, אין בטענה כשלעצמה, אם נאמרה ואם לאו, כדי לשנות את נטלי השכנוע המוטלים על איזה מן הצדדים. בוודאי שאין בדברים שהתבקשה הוספתם כדי להוביל למסקנה, כי תוכנם של הדברים שאמר הנתבע – ככל שאמרם – אמת הוא. מנגד, אין בהם כך כדי להוביל כמובן למסקנה, שהתזה העובדתית שביקשה התובעת להציג במהלך הדיון בכל הנוגע לפעילות העמותה או היעדרה, אמת עובדתית היא. זוהי אחת המחלוקות שבין הצדדים, אשר צריכה בירור עובדתי ולאור קבלת הבקשה לביטול פסק דין, תינתן לכל אחד מן הצדדים ההזדמנות המלאה לטעון טענותיו ולהוכיח עמדתו. לבסוף, הואיל וממילא, עת התובעת עימתה את הנתבע עם ראיות שהוצגו מטעמה במעמד חקירתו, ספק אם לא היה מקום ליתן לו בכל מקרה הזדמנות להזים טענות אלה באופן עצמאי, כך שנפקות של ממש לעיתוי העלאת הטענה שהוספתה לפרוטוקול מבוקשת, איני רואה, הלכה למעשה.

16. בנסיבות אלה לא ראיתי, כאמור לעיל, מניעה של ממש מציון הדברים כאמור בבקשת הנתבע, ממילא, עת תינתן לנתבע אפשרות להתגונן, ובהתחשב בשלב הטרומי של הדיון, ניתן יהא לבקש להבהיר כל הדרוש הבהרה דיונית נוכח כתבי הטענות הקיימים, במסגרת הקבועה לכך בדין, כמו גם להשלים את המסמכים הדרושים בהתאם לדין.

17. לסיכומם של דברים – הבקשה לביטול פסק דין מתקבלת, נוכח הנימוקים שפורטו בפסקות 1 עד 12 לעיל.  הואיל וכמובהר לעיל, הצביע הנתבע על הגנה אפשרית ועסקינן בטיעונים הראויים בירור עובדתי של ממש, ובשים לב להוראות תקנה 214(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ניתנת לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה.

לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב'1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").

התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידיה וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על פי דין.

הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור.

היה והתובעת לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.

טענות הצדדים בדבר הוצאות שמורות להם לתום ההליך, בהתאם לתוצאותיו.

תואיל המזכירות להמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ו, 19 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.