1. התובעת עותרת כנגד החלטת הנתבע מ- 5.1.10 לפיה מופסק התשלום עפ"י חוק המזונות (הבטחת תשלום) החל מ- 1.7.09 בשל הכנסות שוללות [שאינן כוללות הפקדות של
120,000 ₪, עליהן לא ידע הנתבע, בעת ששלל הגמלה].

טוענת התובעת כי ההפקדות החודשיות הן עזרה מהוריה לאור גרושיה ומשלא הייתה לה הכנסה, שכן בעלה לא שילם המזונות בתקופה הזו, בטל"א לא שילם דבר והיה עליה לשלם המשכנתא, לאור ההסכם בינה לבעלה, והכל לתקופה של 3 חודשים לכל היותר (כך בדיון הקד"מ).

בתצהירה טענה התובעת כי ב- 17-19.8.09 הופקד לחשבונה סך כולל של 123,200 ₪, ע"י הוריה, לצורך רכישת חלקו של הגרוש בדירת מגוריה, כספים שניתנו לה כהלוואה (צורף מכתב האב).

בנוסף נלקחו מס' הלוואות במקביל הן מח-ן הבנק ומחברות האשראי בסך כולל של 80,000 ₪ להשלמת מחיר הרכישה.

ב- 7.9.09 ביצעה הפקדת משכורת בתוספת טיפים.

ב- 20.9.09 ביצעו הוריה הפקדה כעזרה בתשלום הלוואות המשכנתא והגן לילד.

ב- 14.10.09 הפקידה משכורת 2,000 ₪; ב- 11.11.09 הפקידה משכורת 2,600 ₪.

ב- 16.11.09 הוריה ביצעו הפקדה מתוכה 500 ₪ השלמה על שכר חודש שעבר והיתר כעזרה בתשלום הלוואות המשכנתא ותשלום לגן לילד.

בחודשים 12.09 ו- 1,2.10 ביצעה הפקדות שכ"ע וטיפים.

עוד טענה כי כל התקופה מפס"ד המזונות ("פסה"ד"; פס"ד מ- 23.6.09) קיבלה סה"כ דמי מזונות בסך 5,000 ₪ (שאינם מזונות אפילו לחדשיים).

לתצהירה צרפה אישור אביה (מר בלאס יחזקאל; "האב") מ- 7.1.11 המאשר סכומים שנתן לתובעת כדלקמן:

26.8.09 – המחאה ע"ס 80,000 ₪ הלוואה לטווח ארוך ובנוסף הלוואה ע"ס 43,200 ₪ במזומן: 17.8.09 – 3,300 ₪; 17.8.09 – 6,300 ₪; 17.8.09 – 10,000 ₪; 18.8.09 – 6,600 ₪; 18.8.09 – 7,000 ₪; 19.9.09 – 10,000 ₪.

עוד צויין באישור כי כל הסכומים ניתנו לתובעת כהלוואה לקניית הבית מהגרוש וכי התובעת אינה עומדת בהחזר ההלוואה בגלל חוסר כסף ובגלל שהגרוש לא עומד בהסכם המזונות.

כן צורף תדפיס ח-ן בנק הפועלים של התובעת לתקופה 3.8.09 – 05/12 ופס"ד – הסכם המזונות.

2. ביום 4.11.12 נשמעו בפנינו עדות התובעת והאב.

סיכומי תובעת הוגשו ב- 4.12.12.

סיכומי נתבע הוגשו ב- 5.2.13.

3. ולהכרעה –

א. הראיות שבפנינו

ת/1 – דף חשבון לתיק מזונות של הגרוש כחייב והתובעת כזוכה, כשסכום החוב נכון
ל- 1.10.12 הוא 84,831.08 ₪ (פתיחת תיק 15.7.09).

ת/2 – החלטת בימ"ש בפש"ר של הגרוש (10.9.12) המורה על המצאת הודעתו לתובעת דנא ולכנ"ר. בהודעת הגרוש (החייב שם) נטען כי הוא עומד בתשלום המזונות בסך 2,900 ₪ לידי התובעת, מדי חודש בחודשו.

נ/1 – בקשה לתשלום מזונות מ- 9.12.09 מציינת התובעת הכנסתה מעבודה בסך 2,690 ₪. מקורות הכנסה – גם מההורים.

נ/2 – תדפיס חשבון בנה"פ ע"ש התובעת לתקופה 1.10.09-25.1.10 (4 דפים) ובו הפקדות במזומן (כולל הפקדה אחת בה צויין הגרוש כמפקיד 15.10; הופקד סך 5,000 ₪).

ב. קשה היה לקבל גרסה ברורה מהתובעת:

אין לדעת מתי קיבלה שכר, מתי קיבלה טיפים, איזה חלק מתקבוליה הפקידה ואיזה שימש לצרכיה. גם אין בפנינו כי הפקדות שקיבלה הן אכן שכ"ע או טיפים שקיבלה בעבודתה (אצל הוריה במספרה). בפועל, גם אין לדעת איזו הפקדה היא שכ"ע וטיפים, ואיזו היא "סתם" עזרה.

גם הסבר התובעת בפנינו לאיך יודעת היא 3 שנים אחרי, מה שכר ומה השלמה למשכורת (כטענתה) ולפיו כי היא רואה את הוצאותיה אח"כ (משכנתא, גן, הלוואות) – אינו מוכיח ואינו מוּכח כטענתה.

יתר על כן, גם כשהופנתה לכך כי אם טענה לשכר נטו של 2,500 ₪ ו-5 ימים קודם יש הפקדה של 2,600 ₪, קרי: לא היה להוריה מה "להשלים" בשכר – היא מעלה טענה חדשה ולפיה "הוא גם החתים אותי פיצויים על כמה שנים, זה היה כמה חודשים כאשר הוא לא שילם לי". – מי, מה, אילו פיצויים, אילו שנים, מתי ומדוע היה צריך לשלם – הכל נותר סתום ובוודאי לא מאוסמך.

כך, גם הסבריה: "ההורים שלי ויכול להיות בנוסף הוספתי שם גם את הטיפים" – גרסתה היא הנחה/השערה/"ניחוש" – אך אין לדעת כלל ועיקר כי הפקדות נטענות הן שכר/שכר וטיפים.

האב טען כי התובעת עובדת אצלו במספרה בחצי משרה, כל השבוע ופעמיים בחודש יום שישי. שכרה משולם במזומן, איך שרוצה (תשלום אחד או כמה) וכשנתבקש להבהיר, משיב הוא כי האמא היא זו שנותנת לתובעת שכרה – אלא, שהאם אינה בפנינו.

כשהופנה לטענת התובעת לפ"פ ששילם – עדיין לא שילם, ירדו לה ע"ח הלוואה שנתן לה 120 ומשהו אלף ₪. בעתיד יתחשבנו.

את ההלוואה שנתן לה במזומן – התובעת הפקידה.

הוא עצמאי ולכן היה לו 43,200 ₪ מזומן לתת לה ב- 2009 (או מירושה שקיבל).

– דא עקא, אין בפנינו מהיכן היה לו כסף מזומן בסכום ובמועד האמור – העובדה שקיבל שנה קודם ירושה או שהינו עצמאי – לכשעצמה, אין בה להסביר/להוכיח הפקדה במזומן...

ג. ובאשר להלוואה – אין בפנינו איזשהי ראייה כי ניתנה ע"י האב הלוואה לתובעת. אין איזשהי אינדיקציה כי אמנם עסקינן בהלוואה, כמשמעה: שנקבע לה מועד להחזרה/תשלומים וכיוצ"ב (שלא להזכיר הצמדה/ריבית וכיוצ"ב...).

אכן המחוקק לא קבע כי מי שהינו בעל דירות פאר בה הוא מתגורר – ככזה, לא יהא זכאי לה"ה – אלא שענייננו אינו דומה.

עסקינן במבוטחת, שנטען בפנינו כי מדובר בסיוע שקיבלה מאביה כהלוואה. ראשית, בנגוד ל"התחייבותה" בקד"מ – לא ממש פרטה ההפקדות והמציאה אסמכתאות.

שנית, צודק הנתבע בהפנותו לגרסתה לפיה אם טענה כי קיבלה שכרה במזומן – ההפקדה היא דווקא של המחאה (ס' 5; 14.10; עמ. 5 שו' 9-15) – ואין לה בפנינו גרסה להסבר (עמ. 5 שו' 19-21).

כך גם ביחס להפקדה מ- 27.10 (עמ. 6 שו' 13-14).

בל נשכח כי אם אכן "אוגרת היא טיפים" בשבוע לסך של כ- 1,700 ₪ – קשה לראות העדר הכנסה... בל נשכח כי עסקינן ב"הכנסה" כמשמעה בחוק.

כך, לא בכדי מפנה הנתבע להעדר גרסה מאוסמכת להפקדה מ- 16.11.09, לגרסתה בתצהירה (סעיף 6) – כשאין בפנינו "אסמכתא" ל"השלמה" או ל"עזרה" – ודאי לא לפ"פ!

ובכלל כך, אין לדעת הכיצד קוזזה הלוואה, ע"י תשלום פ"פ, הכיצד "שולמו" פ"פ, הכיצד "קוזזו" (מול חוק פ"פ) ובהעדר ולוּ אסמכתא (משפטית כדין, או אסמכתא עובדתית אחת) לנטען, כמו גם שאין טענה בהקשר זה בתצהיר!....

גם אין יכולה לעמוד טענתה בעדות, לכך ש"מאמינה" היא כך או אחרת – בהעדר אסמכתאות לכל הפקדה והפקדה, הן למקורה, הן למפקיד, הן לסכום (ראה סיכומי הנתבע ס' 22,23; כמו גם ס' 24 – משאף אינו רלוונטי).

גם לא נהיר מדוע באה בפנינו עדות האב – כשהאם היא זו הנותנת את המשכורת לתובעת...

כך, לא בכדי מפנה הנתבע גם לכך כי בכתב התביעה לא טענה כי עסקינן בהלוואה, אלא טענה כי קיבלה "סיוע חד פעמי" בסך 120,000 ₪.

בפועל, אין גם פרטיה של "הלוואה" זו – מה שמתמיה גם לאור האמירה כי תהא התחשבנות בעתיד – שהרי אין איזשהם תנאים להלוואה, או להחזר שלה, ודאי לא מוסכמים או מאוסמכים – והתובעת אף אינה יודעת על כאלה... – מה שמבסס יותר את טענתה שבתביעה כי עסקינן ב"סיוע".

איננו מקבלים טענות התובעת באשר ל"יעוד" של הכספים – חד הוא לנו אם תמיכה קבועה שנתקבלה הייתה לכסוי כרטיס אשראי, משכנתא, לרכישת דירה וכיוצ"ב. לא נהיר גם מדוע "נדרשה" לרכוש את חלקו של הבעל בדירה (אם אין לה יכולת לכך), אם, כמה ומתי שילמה בפועל לבעל, מתי נטלה הלוואות מגורמים שונים (ממי ובאלו שעורים וכיצד ניתנו הלוואות כאלה למי שאין לה הכנסה קבועה וכיצד עומדת היא בהחזרתם – ללא "הכנסה" – ההכנסה שבסיוע הוריה או אחרים...).

מקובלת עלינו גם טענת הנתבע בסיכומיו בדבר אי יישום הלכת בנישו (בשל האבחנה העובדתית-עניינית בין 2 ההליכים) ומנגד, יישום הנקבע בעניין אורן (עב"ל 618/08 דנה אורן נ' המל"ל; עב"ל 258/07 ספליארסקי נ' המל"ל; עב"ל 37044-03-11 עזר אורלי נ' המל"ל), שהרי תכלית החוק (הבטחת מזונות כחוק ה"ה) היא התייחסות להכנסה סדירה, קבועה, משמעותית מבני המשפחה – כ"הכנסה".

בפנינו הוכח סיוע קבוע רציף ובסכומים שאינם פעוטים, ודאי לא למהות הגמלה הנדונה, סיוע שאיננו אקראי, סיוע שהוא "הכנסה".

ד. לאור כל האמור – מששוכנענו כי בדין נדחתה התביעה, משלא הוכיחה התובעת כי עסקינן בעניין אקראי [ומשהפקדות (נוספות) מסויימות נותרו "עלומות" ואין לגביהן איזשהו מידע או אסמכתא] – אין לנו אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' סיון תשע"ג, (19 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 19.5.13.