<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – מתמחה גב' דינה אנדראוס

הנאשם – נוכח

הסנגור – עו"ד עידן רז – ס. ציבורי

פרוטוקול

<#3#>

גזר דין

הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות שלהלן:

1. התחזות לאחר (ריבוי עבירות),לפי סעיף 441 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2. זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק הנ"ל.

3. שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 420 לחוק הנ"ל.

4. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 415 סיפא לחוק הנ"ל.

5. הוצאת שיקים ללא כיסוי (ריבוי עבירות), לפי סעיפים 437(2) + 432 לחוק הנ"ל.

6. הונאה בכרטיסי חיוב (שתי עבירות), לפי חוק כרטיסי חיוב תשמ"ו – 1986.

עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם כאמור, הן אלה:

בתחילת שנת 2005, במועד שלא ידוע למאשימה, קשר הנאשם קשר עם אחרים, שזהותם לא ידועה למאשימה, להקים חברה, בכוונה לעשות בה שימוש למטרות מרמה (להלן: "החברה"), ולשם קידום הקשר ומימושו זייף הנאשם תעודת זהות, באופן שנרשמו בה פרטיו המלאים של אדם אחר בשם אברהם אציל (להלן: "אברהם") ותצלום הנאשם, ופעל בזהותו המזויפת הנ"ל כדי לשכור משרד לחברה בעיר נהריה, לפתוח חשבון בנק ולהזמין פנקסי שיקים על שמו של אברהם ופרטי החברה, וכן פנה, בזהותו המזויפת, למנהלת חשבונות, בבקשה לפתוח תיק ניכויים במס הכנסה. בתחילת חודש פברואר 2005 ובסמוך לכך החלה החברה לפעול באמצעות הנאשם ושותפיו, במרמה, ממבנה שכור בנהריה, על ידי קבלת סחורות מהמתלוננים, שהינם ספקים שסיפקו לחברה שירותים וסחורות והעניקו לה אשראי בשיקים דחויים של החברה, ושילמו למתלוננים בשיקים דחויים ללא כיסוי, מתוך ידיעה כי אין חובה על הבנקים לפרוע שיקים אלה, ובכוונה להפסיק את פעילות החברה "ולהיעלם" בטרם יגלו המתלוננים את דבר המרמה. בנסיבות הנ"ל הוציאו הנאשם והאחרים מהמתלוננים, במרמה ושלא כדין, סחורות בשווי של אלפי שקלים, מבלי לשלם עבורן, לפי הפירוט שהופיע בסעיף 6 לעובדות כתב האישום. כמו כן השתמש הנאשם, במרמה, בשני מקרים נוספים בפרטי כרטיס אשראי של אדם אחר בשם RONALD G.WOLFSON , לשם תשלום למלון פארק פלאזה, ע"ס 6,060 ₪, זאת בחודש מרץ 2005, ולמלון קרלטון, ע"ס 450 ₪, ביום 1.3.05.

מר אברהם העיד לעונש מטעם המאשימה וציין כי הנאשם גרם לו עוגמת נפש ונזקים בעקבות מעשה הזיוף של תעודת הזהות, שכתוצאה ממעשי הנאשם, כאמור, נוצרו חובות על שם מתלונן זה, שהחל לקבל התראות מנושים, לפני נקיטת הליכי הוצל"פ, ואף נרשם עיקול על משכורתו, אם כי בסופו של יום הוא קיבל את המשכורת, לאחר שהסביר לאחרים שלא הוא חייב בחובות שנוצרו. מר אברהם ביקש לחייב את הנאשם לשלם לו פיצוי בסך חצי מיליון ₪.

גב' לילי כהן, גרושתו של הנאשם, העידה מטעמו לעונש וציינה כי הנאשם הודה במעשיו עוד לפני 7 שנים, וכי המשטרה הסבירה לו, אז, כי לא נגרם שום נזק כתוצאה ממעשיו. לטענתה, מזה 7-8 שנים הולך הנאשם בדרך הישרה, וכי המדובר באבא נהדר ומסייע לזולת. עוד ציינה גב' כהן כי בנו של הנאשם, בן 46, לקה בדום לב, והנאשם ליווה אותו ותמך בו כל שעות היממה, כאשר היא עבדה לפרנסת המשפחה, וכן מטפל הנאשם באביו, ואם ישלח הוא לריצוי מאסר בפועל, המשפחה תיהרס.

ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש, ציינה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ואת הנזקים שהוא גרם למתלוננים הרבים. לטענתה, הנאשם גרם לכך שהמתלונן, גמלאי משטרה וישר דרך, שאת זהותו גנב הנאשם, נעשה חייב בחובות לנושים רבים, תוך פגיעה בשמו הטוב, אשר נאלץ להתמודד עם התראות והליכי הוצל"פ. עוד ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשם לא החזיר את הכספים שהוא קיבל במרמה, עד היום, ויש לתת ביטוי לכך בגזירת הדין, והוסיפה כי לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד ביותר גם בתחום הזיוף והמרמה, והעונשים שהוטלו שם, לרבות מאסר מותנה חב הפעלה, לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות. לטענתה, שירות המבחן לא בחן לעומק את הפרטים שמסר להם הנאשם ולא עימת אותו עם עובדות, לרבות עובדה כי הוא ביצע מעשה עבירה עוד בשנת 2001 ולכן המלצת שירות המבחן איננה סבירה, גם מהטעם כי שירות המבחן מתעלם מקיומו של מאסר על תנאי חב הפעלה, ולכן, המלצתו של השירות לא הולמת את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם מאסר בפועל מרתיע, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים, וכן להפעיל במצטבר מאסר על תנאי בן 12 חודשים.

הסנגור ציין כי הנאשם בן 70, אשר לקח אחריות על מעשיו, לאחר שהודה בפתח משפטו ואף בהזדמנות הראשונה בחקירה, בשנת 2005, וכי הוא סובל ממחלות שונות, ולראיה, הוגשו אישורים רפואיים שסומנו נ/1, והוסיף כי הנאשם תומך בבנו, שסבל מאירוע לב והיה במצב של מוות קליני, וכן מטפל כיום באביו בן 89, שאף הוא עבר אירוע קשה ונעזר בכיסא גלגלים. לטענת הסנגור, לאחר שחרורו מהמאסר חולל הנאשם שינוי חיובי באורחות חייו והתרחק מהסביבה העבריינית. עוד ציין הסנגור כי יש לייחס משקל לשיהוי החריג בהגשת כתב האישום, ועתר לאמץ את המלצת שירות המבחן, שהינו בורר מקצועי שבחן את העובדות הדרושות. לטענתו, ניתן להורות על הארכת תקופת המאסר המותנה, מאחר ומדובר בפרשיה אחת, במסכת אחת ובמאפיינים אחידים, שנמשכה זמן מצומצם. לחילופין, ובמידה וביהמ"ש ימצא את המאסר על תנאי חב הפעלה, יש לנהוג לפי החריגים שנקבעו בהלכת תמר כתב, ולהימנע מהרשעת הנאשם, לאור נסיבותיו המיוחדות והליך השיקום שעבר. הסנגור הוסיף כי במידה ויוטל על הנאשם מאסר בפועל, על ביהמ"ש להורות על הפעלת המאסר המותנה בחופף, תוך ניכוי ימי המעצר בהם היה נתון הנאשם בתיק זה, ולהימנע מהטלת קנס כספי בשל מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם.

המאשימה התנגדה לניכוי ימי המעצר מתקופת המאסר שתוטל מאחר והנאשם לא היה עצור עד תום ההליכים, והתנגדה לביטול ההרשעה משלא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה.

הנאשם טען כי הוא ביקש מקציני משטרה, עוד בתקופה הרלבנטית לביצוע העבירות, לעזור לו להיחלץ ממצבו אז, שגרם להרס משפחתי, ולאחר שנעצר בשנת 2006 החליט לעבור הליך שיקום ולהתנהג באורח נורמטיבי, במהלך מאסרו השתתף בסדנאות ושיחות, על מנת להתרחק מהחברה בה היה בתקופה הרלבנטית לביצוע העבירות.

שירות המבחן ציין, בתסקירו מיום 23/5/12, כי, הנאשם הינו בן 70, גרוש ואב לשלושה ילדים, פנסיונר ומטפל באביו, שהינו בן 89, ובבנו, שלקה, בשנת 2010, במחלות לב. עוד תיאר שירות המבחן כי לאחר שחרורו של הנאשם ממאסרו האחרון, בשנת 2009, הוא השתלב בתוכנית שיקום מטעם משרד הרווחה ורשות שיקום האסיר, וכי הנאשם טען כי מאז הוא לא הסתבך בפלילים וחולל שינוי חיובי באורחות חייו. שירות המבחן ציין כי חוות הדעת מאת רשות שיקום האסיר מגלה כי הנאשם אכן שיתף פעולה בהליך השיקומי, שנמשך כשנה וחודשיים, ואף המשיך את ההליך הנ"ל באופן יזום, בתום הפיקוח של הרשות הנ"ל. העו"ס מהשירות לקשיש מסרה לשירות המבחן כי הנאשם עבר דרך ארוכה לשיקומו מאז שחרורו מהמאסר, והוערך כאיש משפחה מסור ותומך. שירות המבחן הוסיף כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה בגינם, וכי הסביר את ביצועם בכך שהיה נתון אותה תקופה בהתדרדרות כלכלית, בריאותית ומשפחתית. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם של"צ בהיקף של 250 שעות, ולהורות על הארכת תקופת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו.

העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות עד מאוד, לאור טיבן, היקפן, תוצאותיהן ונסיבות ביצוען.

עבירות המרמה, הזיוף וההתחזות גורמות לזולת נזק רכוש, והונאה, מביאות עליו עוגמת נפש עמוקה, ומערערות את ביטחונו האישי, שעה שמגלה כי הוא נפל קורבן למעשי תרמית שבוצע על ידי אחר. על אלה ניתן ללמוד מהנזקים והטרחה שנגרמו למתלונן, מר אברהם, אשר תיאר בפניי, בישיבת הטיעון לעונש, את ההליכים שנושים נקטו נגדו בעקבות חובות שנוצרו כתוצאה ממעשי ההונאה של הנאשם. המתלונן נאלץ להתמודד כנגד התראות שנשלחו אליו מנושים שונים, וכנגד הליכי עיקול ופגיעה קשה בשמו הטוב. כל אלה גרמו הנאשם ושותפיו.

ועוד, אין המדובר במעשה עבירה בודד, בבחינת כישלון יחיד של הנאשם, אלא במסכת ארוכה של מעשי עבירה, כפי שמעידים העובדות המתוארות בסעיפים 6 ו- 7 לעובדות כתב האישום. הנאשם ושותפיו פעלו בהונאה ובזיוף מול מספר ספקים, שסיפקו להם שירותים וסחורה בעלויות שונות ובמספר הזדמנויות.

כן ייחסתי משקל לכך שמעשי העבירה הנ"ל של הנאשם ושותפיו בוצעו בתחכום רב ולאחר תכנון מראש. תחילה, קשרו קשר לביצוע עבירות אלה, ובהמשך הקימו את החברה לשם מימוש הקר, וזייפו תעודת זהות, על מנת להתחזות למתלונן, מר אברהם, פתחו חשבון בנק, קיבלו פנקסי שיקים, פנו למנהלת חשבונות לפתוח תיק ניכויים במס הכנסה, והחלו במסע התרמית וההונאה, כאשר פנו לספקים שונים והזמינו סחורה ושירותים, תוך שימוש בזהות המזויפת הנ"ל. נסיבות אלה מלמדות על תחכום רב, על נחישות לבצע דבר עבירה, על תעוזה בלתי רגילה, חוסר רתיעה מוחלט, עזות מצח ושפלות רוח, תוך פגיעה עמוקה ברבים.

לא זו אף זו, אלא שהנאשם צבר לחובתו הרשעות קודמות רבות, בעבירות דומות של הונאה בכרטיסי חיוב, התחזות לאחר, זיוף, שימוש במסמך מזויף, מרמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, גניבה ואחרות. המדובר בעבר פלילי מכביד ביותר. הנאשם נדון, במסגרת הרשעותיו הקודמות כאמור, לעונשים שונים, לרבות למאסרים בפועל לתקופות ממושכות של מספר שנים. לא היה בכל אלה כדי להביא את הנאשם לחדול ממעשי עבירה ולזנוח את הדרך הפשע. עוד אציין כי הנאשם ביצע את העבירות נשוא תיק זה שעה שכנגדו תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 12 חודשים, שהוטל עליו בגזר הדין מיום 2/10/02, בתיק ת"פ 10929/01 של בית משפט השלום תל-אביב יפו. גם עונש זה, שהיה כחרב המונחת על צווארו של הנאשם, לא היה כדי להרתיעו מלשוב לביצוע עבירה.

טוען הסנגור כי המאסר המותנה הנ"ל, התלוי ועומד כנגד הנאשם, הינו בר הפעלה, בהיות האירועים נשוא כתב האישום פרשיה אחת ומסכת אחת של אותו מעשה. אני דוחה טענה זו. מעשיו של הנאשם אינם בגדר פרשייה אחת, בבחינת שרשרת אירועים של אותו מעשה עבירה, אלא שהמדובר במעשי עבירה שונים ועצמאיים, שכל אחד מהם מהווה מעשה נפרד של "עבירה נוספת ", אשר מביא להפעלת המאסר המותנה הנ"ל. המדובר במעשי הונאה, זיוף והתחזות שהנאשם ביצע כנגד מספר מתלוננים ובמספר הזדמנויות שונות. העובדה כי המדובר במספר קורבנות עבירה, במספר מעשי תרמית ובמספר פניות אל ספקים, במועדים שונים ובנפרד, מביאה למסקנה כי המדובר במספר מעשי עבירה ולא במסכת אחת של מעשה עבירה. העובדה, כי המדובר באותו נאשם וכי המדובר במעשים דומים וזהים, אינה המבחן הקובע לעניין זה. משניתן לפצל את מעשי הנאשם לגבי כל קורבן עבירה בנפרד, יש לומר כי המדובר במעשה עבירה עצמאי, הנפרד מיתר מעשי העבירה של הנאשם, כנגד המתלוננים האחרים.

משקבעתי כי המאסר המותנה הנ"ל הינו חב הפעלה, אני דוחה את המלצת שירות המבחן להורות על הארכת תקופת המאסר המותנה הנ"ל ולהטיל על הנאשם עונש של של"צ.

אוסיף ואציין כי, אף בהנחה והייתי מאמץ את גרסת הסנגור, לפיה, המדובר במאסר מותנה בר הפעלה ( ואיני עושה כן ), הרי שבנסיבות העניין, יש לדחות את המלצת שירות המבחן להארכת המאסר המותנה הנ"ל ולהטלת עונש של של"צ. שכן, ההלכה מורה כי על בית המשפט להורות על הפעלה במצטבר של מאסר על תנאי העומד ותלוי כנגד נאשם, שעה שהוכח כי ביצע עבירת התנאי, ואך בנסיבות חריגות ייטה בית המשפט להורות על הארכת תקופת המאסר המותנה. בעניינו של הנאשם, הרי שלנוכח חומרתן היתרה של העבירות בהן הורשע, היקפן, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן של אלה, ולנוכח עברו הפלילי המכביד של הנאשם, כמתואר, אין כל הצדקה להורות על הארכת המאסר המותנה לעיל.

לקחתי בחשבון, במניין שיקולי הענישה, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את גילו, את מצבו הרפואי, את טענתו, שנתמכה בתסקיר המבחן, כי הוא תומך בבנו אשר סובל ממחלת לב וכן באביו בן 89. עוד לקחתי בחשבון את הודאתו של הנאשם בפתח משפטו, אשר חסכה את העדתם של עדי התביעה, וכן את ממצאי שירות המבחן, הרשות לשיקום האסיר ולשכת הרווחה, כמתואר בתסקיר המבחן, לפיה, הנאשם, לאחר שחרורו ממאסרו האחרון, חולל שינוי חיובי באורחות חייו, שולב הליך שיקומי ממושך שהניב הצלחה של ממש, וכי כיום הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, מסייע לבני משפחתו ותומך בהם עד מאוד. עוד ייחסתי משקל לשיהוי הממשי של מספר שנים, מאז מועד ביצוע העבירות, עד להגשת כתב האישום, וכן לעובדה, כי הרשעתו הקודמת האחרונה של הנאשם הינה בגין עבירות שביצע בשנית 2005-2006, בגינן נדון בגזר דין מיום 22/11/07, ומאז הוא לא צבר לחובתו הרשעות קודמות. כלל הנסיבות הנ"ל מצדיקות לחרוג מהכלל המורה כי יש להפעיל את המאסר המותנה במצטבר, ומצאתי כי יש להורות על הפעלת המאסר המותנה הנ"ל, כאשר חלקו יהא בחופף, ולהימנע מהטלת קנס כספי ופיצוי.

סוף דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. מאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים.

ב. אני מורה להפעיל את המאסר המותנה בן 12 חודשים, שהוטל בתיק ת"פ 10929/01 של בית משפט השלום תל-אביב יפו, כאשר 6 חודשים מתוכו ירוצו במצטבר למאסר בפועל הנ"ל והיתרה בחופף.

כך, שהנאשם ירצה מאסר בפועל כולל בן 20 חודשים, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה מיום 23/3/05 עד 29/3/05.

ב. מאסר על תנאי למשך 14 חודשים, לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה, למעט עבירה של הוצאת שיקים ללא כיסוי.

ג. מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה של הוצאת שיקים ללא כיסוי ויורשע עליה.

זכות ערעור לבימ"ש מחוזי.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' חשון תשע"ג, 25/10/2012 במעמד הנוכחים.

הסנגור:

אבקש עיכוב ביצוע גזר הדין הן על מנת ללמוד את גזר ונוכל לשקול מצד אחד הגשת ערעור וכן בקשה לחנינה. אבקש שהנאשם יתייצב במועד שיקבע בבית מעצר באבו כביר מאחר והוא גר בחולון.

ב"כ המאשימה:

אנחנו מתנגדים לעיכוב ביצוע לנאשם יש מאסר חב הפעלה.

<#5#>

החלטה

על מנת לתת בידי הנאשם תקופת התארגנות לקראת התייצבותו לריצוי עונשו, ועל מנת לאפשר לסנגור ללמוד את גזר הדין כפי שהוא ביקש, ולאור נסיבותיו המיוחדות של הנאשם והשיהוי בהגשת כתב אישום כאמור וניהול התיק כאן כאשר הנאשם לא היה נתון בתנאים מגבילים ולא נטען לשיבוש הליכי משפט, אני נעתר ומורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 2.12.12 שעה 10.00, במועד זה יתייצב הנאשם, בהעדר החלטה אחרת, בבית מעצר אבו כביר לתחילת ריצוי עונשו.

עיכוב ביצוע כאמור, הינו בכפוף לחתימתו של הנאשם על ערבות עצמית ע"ס 10,000 ₪.

כמו כן ניתן בזה צו איסור יציאה מן הארץ לתקופה של 6 חודשים מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט' חשון תשע"ג, 25/10/2012 במעמד הנוכחים.