1. רקע

1.1 בפני תביעה שטרית, במסגרתה הוגש לביצוע שיק על סך 3,500 ₪, ערוך לזמן פרעון 1.12.2008, משוך על ידי הנתבעת וחתום לכאורה על ידה. השיק חולל מסיבת העדר כיסוי. הנפרעת היא התובעת, והשיק עצמו מוגבל בסחרות.

1.2 התובעת היא ראזק מצארווה בע"מ, ומטעמה העיד מר טארק זיאד מנסור (להלן: "טארק"), ואילו הנתבעת העידה לעצמה.

1.3 בהתנגדות שהגישה, טענה הנתבעת כי חתימת המושך על השיק מזוייפת, וכי מי שזייף את החתימה היה ככל הנראה בן זוגה לשעבר (להלן: "בן הזוג").

1.4 התובעת טענה, מפי טארק, כי הנתבעת נכחה בעת מסירת השיק ואישרה את תקינותו.

2. הדין

2.1 אקדים ואומר, כי דין התביעה להידחות.

2.2 סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע, כי אדם שלא חתם על שטר, לא יחוייב על פיו. חריג לכך, על פי סעיף 24 לפקודה, הוא מקום בו מייפה מושך השיק אדם אחר לחתום בשמו, שאז הוא חב על פי החתימה (אם נעשתה על פי ההרשאה), או, על פי סעיף 23(א) לפקודה, מקום בו מושך השיק מנוע מלטעון לזיוף. בדומה רשאי אדם לאשר למפרע חתימה שנעשתה בשמו גם אם בעת החתימה לא היה יפוי כח תקף לחותם לעשות כן (סעיף 23(ב) לפקודה).

2.3 הלכה ידועה היא (ר' י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה 6, 1983), עמ' 50) כי על המסתמך על חתימה השנויה במחלוקת, הנטל להוכיח כי היא אינה מזוייפת.

3. עדותו של טארק

3.1 לא יכולתי לתת אמון בעדותו של טארק, נוכח מספר מקומות בהם התגלו סתירות בתוך גרסתו, בעניינים היורדים לליבה של המחלוקת.

3.2 העניין המרכזי בו התגלתה סתירה, או לכל הפחות התפתחות תמוהה ובלתי מוסברת של הגרסה, הוא עניין מעורבות הנתבעת בשיק. בעוד בתצהירו (סעיפים 2-3) הוא מתאר, כי היא היתה נוכחת ואישרה את תקינות השיק (דהיינו: אישור שליחות למפרע או מצג כי החתימה שלה, המקימים חבות על פי סעיף 23 לפקודת השטרות), ובתחילת עדותו (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 18-20) הוא חוזר על מעורבותה כמי שנכחה במסירת השיק, ואף מסרה אותו, הרי שבהמשך עדותו, בשלב מאוחר למדי שלה, הוא טוען לפתע כי השיק נכתב בנוכחותו והנתבעת חתמה עליו בפניו (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 14-15). זוהי גרסה כבושה בעניין מהותי ביותר, וחזקה על טארק, כי אם היה אמת בכך, היה טוען זאת בהזדמנות הראשונה.

3.3 למעשה, נראה ברור מגרסתו המקורית והעיקרית של טארק, כי הוא לא התכוון להעיד, כי ראה את הנתבעת חותמת על השיק, או מייפה את כוחו של אחר לעשות כן, אלא רק לשכנע על ידי תיאור נסיבות המקרה, כי עסקינן במצב בו הכשירה הנתבעת את השיק למפרע, בהתנהגותה. למטרה זו, תיאר טארק את נסיבות המסירה בפרוטוקול, והוסיף פריטים אודות מקום מגורי הנתבעת, כנראה על מנת לשכנע כי גרסתו כולה – אמת היא.

3.4 דא עקא, שלא רק בשל השינוי הדרמטי בגרסתו, כאמור בסעיף 3.2 לעיל, לא ניתן לקבל את גרסתו כמשקפת את האמת. כך, בעצם מעמדו בתביעה והקשר בינו לבין התובעת נוצר ערפול המחזק את התחושה שלא ניתן לתת אמון בעדותו: מחד, התובעת היא חברה בע"מ, וטארק העיד כי אינו קשור אליה למעט היותו חבר של בעל מניותיה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 15-18), ברם, מאידך, טארק העיד מספר פעמים (סע' 2 לתצהירו, וכן עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 20, ועמ' 8, שורות 3-7), כי השיק נמסר לו וכי העסקה בוצעה איתו. ולמעשה, למעט משפט סתום אחד בעדותו (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 23), לא הסביר כיצד הגיע השיק לידי התובעת, ולא הסביר כלל מדוע שמה מופיע בשורת הנפרע בשיק. הוסף לכך את דבריו, בעת תיאור האירועים לאחר חילול השיק: "... אז שחזר, היא אמרה לי להפקיד אותו עוד פעם, הפקדתי וחזר שוב פעם...." (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 31-32, וכן סעיף 3 לתצהירו), ונמצאת אוחז בגרסה תמוהה ובלתי מוסברת אודות הצדדים לעסקת היסוד.

3.5 נקודה אחרונה, הקשורה אף היא לשאלת נסיבות קבלת השיק, היא הסתירה בתיאור הארוע (אף בהתעלם מהתוספת הנוגעת לחתימת הנתבעת על השיק). בתצהירו, כותב טארק כי קיבל את השיק מבן זוגה של הנתבעת, בנוכחות הנתבעת (סע' 2 לתצהירו), אך בעדותו הוא מספר: "נתנו לי שיק פתוח, הנתבעת והאדון נתנו לי את השיק" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 18), ומיד אחר כך: "היא נתנה לי פיזית את השיק במסעדה" (שם, שורה 20).

4. עדותה של הנתבעת

4.1 אף בעדותה של הנתבעת עלו אי אלו סתירות. אולם, הגם שב"כ התובעת השתדל בסיכום טענותיו לעמוד על מרכזיותן של סתירות אלה – לא מצאתי כי הן נפלו בנקודות מהותיות לגרסתה.

4.2 בעיקר דבריה היתה הנתבעת עקבית וקוהרנטית, כי בן הזוג חי עימה, כי היתה לו גישה לניירותיה, כי לימים הורשע בעבירות של זיוף שיקים, כי הדבר נודע לה רק למפרע, וכי לא היתה מעורבת בכל דרך שהיא בעסקיו. בכל אלה לא מצאתי פירכה.

4.3 גם במקצת העובדות עליהן עמד ב"כ התובעת לא מצאתי סתירה של ממש, ועיקרן של אלה נוגע למועד המדוייק שעד אליו חיתה עם בן הזוג, או שהיתה לבן הזוג גישה לחפציה. גם לכך שהנתבעת אישרה רק בעדותה כי היא מכירה את טארק אין נפקות של ממש, לאור הסבריה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 25, עד עמ' 13, שורה 2).

4.4 לעובדה כי השיק חולל מסיבות העדר כיסוי ולא מחמת ביטולו יכולה היתה להיות חשיבות במקרי גבול, אך איני סבור שהמקרה שבפנינו הוא גבולי.

4.5 איני נדרש להתעמק בעדותה של הנתבעת, שכן התובעת, כאמור, לא השכילה להעביר אל כתפי הנתבעת את נטל הבאת הראיות, כאשר עדותה-שלה, נמצאה בלתי אמינה, אולם אומר, כי הרושם שנוצר הוא של עדות אמת בכל חלקיה העיקריים.

5 ההכרעה

5.1 התוצאה של כל האמור היא, בהכרח, כי יש לקבוע שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי השיק נחתם על ידי הנתבעת או בהסכמתה, מראש או למפרע – ולפיכך דין התביעה להידחות.

5.2 אני דוחה את התביעה, ומורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת, בשים לב למכלול ההתדיינות, לתוצאה, וגם לאופן ההתנסחות הפוגענית שנאלצה הנתבעת לספוג מהצד שכנגד, כעולה מהפרוטוקולים, בסך של 5,000 ₪. אני ער לכך, שסכום ההוצאות עולה על קרן סכום התביעה, אולם סבורני שזהו הסכום שמוצדק לפסוק, בנסיבות.

ניתן היום, כ"ב חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.