ביום 10.12.2014 הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום, אשר ייחס להם, במקרקעין הידועים כמגרש 3 חלק מחלקה 262 בגוש 13938 בישוב ראש פינה, את המעשים כדלקמן: הקמת 3 יחידות נופש בהיקף כולל של 120 מ"ר בסטיה מתכנית ג/8600 המתירה הקמת 2 יחידות נופש בלבד; בניית בריכת שחייה בהיקף כ-80 מ"ר; בניית גג מקונסטרוקציית עץ וקירוי עץ המשמש כפינת מנוחה בשטח של כ-30 מ"ר; הצבת אמבט עיסוי ("ג'קוזי") חיצוני ומעליו בניית גג מקורה הבנוי מקונסטרוקציית עץ וקירוי עץ בשטח של כ-9 מ"ר; בניית סאונה חיצונית מעץ, בשטח של כ-6 מ"ר; ושימוש ב-2 קומות עמודים שנסגרו בבית מגורים קיים בשטח של כ-59 מ"ר.

לאחר שהמאשימה טענה לעונש, הודיעו הצדדים ביום 27.7.2015 על הסדר טיעון בענין העונש. הנאשמת – חולה בסרטן מסוג לוקמיה. לפי הסדר הטיעון יושתו עונשים כדלקמן: על הנאשם יוטלו 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; כל נאשם יחתום על התחייבות בסך 100,000 ₪; קנסות בסך כולל עבור שני הנאשמים יחד בסך 109,152 ₪, בתשלומים חודשיים לפיהם כל נאשם יפרע 2,500 ₪ לחודש (סך פרעון משני הנאשמים לחודש בסך 5,000 ₪); צו הריסה שייכנס לתוקפו 12 חודשים ממועד גזר הדין ; צו איסור שימוש שייכנס לתוקפו 6 חודשים ממועד גזר הדין; ותשלום כפל אגרה בסך 15,848 ₪.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין. על רקע שיקולים אלה יוחלט האם לקבל את הסדר הטיעון.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה משמעותית, למטרה מסחרית, בערך החברתי הנפגע: בניית 3 יחידות אירוח (כאשר אמנם לא ניתן בכתב האישום כי הנאשמים ביצעו בהם שימוש, אך מדברי הסנגור לפיהם הם משתמשים בהם (למצער כעת) לאירוח בתשלום עולה כי הוקמו למטרה מסחרית – פרוטוקול 27.7.2015 ע' 21 ש' 23-24), ללא היתר וכאשר אחת מהן אף חורגת מההגבלה ל-2 יחידות בתכנית החלה; בניית בריכת שחייה ומבנים נלווים נוספים ליחידות האירוח (וכן שימוש (בלבד) בקומות עמודים שנסגרו בהיקף 59 מ"ר). לטענת המאשימה הנאשמים הגישו תכנית במטרה לאפשר את הבינוי הקיים (פרוטוקול 23.7.2015 ע' 14-15), ובקשתם להיתר קיבלה אישור בתנאים וקיימת סבירות תכנונית להכשרת מבנה האירוח בעתיד (פרוטוקול 27.7.2015 ע' 20 ש' 24-26).

ג. מדיניות הענישה

ב)-תו"ב (צפת 17900-12-08 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' טובול (20.5.2014) קבע כבוד השופט א' גולדקורן כי מתחם העונש ההולם, בתיק שבו הנאשם בנה שתי יחידות נופש בשטח של כ-87.72 מ"ר (ושתי פרגולות בהיקף של 25.52 מ"ר), נע בין שלושה חודשי מאסר על תנאי לשבעה חודשי מאסר בפועל, בצירוף קנס שסכומו נע בין 50,000 ₪ ל 250,000 ₪. הנאשם שם ערער בין היתר על העונש. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' הלמן) קבע כי בית משפט השלום צדק כאשר ראה חומרה יתרה בכך שהמערער בנה שני צימרים, ללא היתר, בניה שתכליתה השגת רווח כלכלי. אלא שבאותו מקרה, כפי שקבע בית משפט השלום, המערער שם עשה מאמצים לקבל היתר ולמעשה מילא את מרבית התנאים בהם הותנה ההיתר, והשופטת הלמן קיבלה את הערעור על העונש, כי מצב תכנוני המאפשר הוצאת היתר מהווה שיקול לקולא ע"פ (נצ) 10264-07-14 טובול נ' ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל, פס' 18-29 (5.10.2014). נקבע, כי כאשר אין חריגה מתכנית, מתחם העונש ההולם בנסיבות שנדונו שם הוא קנס הנע בין 30,000 ₪ ל-70,000 ₪ (שם, פס' 32).

בענייננו מדובר לא בשתי יחידות אירוח ומבנים נוספים אלא בשלוש יחידות אירוח ומבנים נוספים – ואחת מהן כן חורגת מתכנית; אולם, כמו בענין טובול, קיים אופק תכנוני.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – בנייה, לא כל שכן בנייה לשם הקמת עסק, היא מעשה מתוכנן, אך לא הוכח כי הנאשמים היו ערים בעת הבניה לכך שהבניה מצריכה היתר או נוגדת את התכנית החלה.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – אין נתונים בענין חלוקת האחריות בין הנאשם לנאשמת.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה –מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל) יצוין כי אף לשיטת המאשימה יש לבניה מושא כתב האישום אופק תכנוני.

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – אין נתונים.

6. יכולתו של הנאשם להבין – הנאשמים לא טענו לקושי בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – הנאשמים לא טענו לקושי בענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא מתעוררת.

9. קרבה לסייג לאחריות – הנאשמים לא טענו לענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – ב"כ המאשימה טען כי יש להניח כי מחלת הנאשמת פוגעת במצבם הכלכלי של הנאשמת. הסנגור טען כי הנאשמים נטלו הלוואות משכנתא בסך העולה על מיליון ₪ לצורך בניית המבנים, כי ההחזרים החודשיים עומדים על כ-11,000 ₪, ולנאשמת הלוואה נוספת בסך של כ-100,000 ₪, וכי ההוצאות השוטפות לעתים גבוהות מההכנסות. זאת, כאשר הנאשם עובד שנהג שכיר בטיולית ומשתכר בסך 4500-6000 ₪ לחודש (אם כי הממוצע משלושה חודשי תלושים שהוגש הוא דווקא מעל 6000 ₪) והנאשמת מתפרנסת מגלמה מהמוסד לביטוח לאומי בסך 2200 ₪. נוכח השכר של הנאשם, מאחר והטענות לפיהן לא כל הטיפולים לנאשמת מכוסים בסל הבריאות לא גובו באסמכתאות מצביעה על הוצאות רפואיות משמעותיות, ומאחר והנאשמים לא חשפו תמונה ממצה של הרווחים מהפעלת יחידות האירוח, אין מקום לראות את הנאשמים כמי שנמצא במצב כלכלי דחוק המצדיק שינוי משמעותי לקולא של מתחם העונש ההולם.

ה. מתחם העונש ההולם: הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לאור האמור מתבטא בקנס בסך הנע בין 85,000 ל-145,000 ₪ וחתימה על התחייבות. אני קובע כי העונש המוסכם בין המאשימה לנאשם, שעיקרו הטלת שלושה חודשי מאסר על-תנאי על הנאשם (הנאשמת חולת סרטן) ותשלום קנס בסך כולל של כ-110,000 ₪ (ל"אותה קופה" משפחתית) ותשלום אגרה בסך 15,848 ₪ אינו חורג מתחת למתחם העונש ההולם.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – ראו לעיל, בענין מצב כלכלי.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – ראו לעיל, בעננין מצב כלכלי.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – אין נתונים.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשמים נטלו אחריות על המעשה, בכך שהודו.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשמים הגישו תכנית שאושרה וקיבלו היתר בתנאים, והסכימו לצו הריסה ואי שימוש עם מועדים נדחים.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשמים שיתפו פעולה וחסכו משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודו.

7. התנהגות חיובית – אין נתונים.

8. נסיבות חיים קשות – כפי שצוין לעיל, הנאשמת חולה בסרטן מסוג לוקמיה.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – אין נתונים.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – עבירות הבניה בוצעו בשנת 2010, הדין הוכרע בשנת 2014.

11. עבר פלילי או העדרו – המאשימה לא טענה לעבר פלילי, והסנגור טען כי הנאשמים נעדרים עבר פלילי מסוג כלשהו.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

מאחר והסדר הטיעון אינו חורג מתחת למתחם העונש ההולם, הנני מקבל אותו. בהתאם לכך, הנני מטיל על הנאשמים עונשים כדלקמן:

הנאשם:

א. 3 חודשי מאסר על תנאי; התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 במשך 3 שנים;

ב. קנס בסך 59,152 ₪, או 12 חודשי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-24 תשלומים שווים ורצופים מיום 1.1.2016 ועד הפרעון בפועל; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי;

ג. חתימה על התחייבות בסך 100,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 במשך שנתיים.

ד. תשלום כפל אגרה בסך 15,848 ₪.

הנאשמת

א. קנס בסך 50,000 ₪, או 12 חודשי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-24 תשלומים שווים ורצופים מיום 1.1.2016 ועד הפרעון בפועל; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי;

ב. חתימה על התחייבות בסך 100,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 במשך שנתיים.

שני הנאשמים

א. מוצא בזה צו הריסה המורה לכל אחד מהנאשמים להרוס כל אחד מהמבנים מושא כתב האישום עד יום 29.10.2016, למעט מבנה מבין מבנים אלה שלגביו יחזיק עד אז בהיתר בניה.

ב. מוצא בזה צו המורה לכל אחד מהנאשמים להימנע מלהשתמש, בעצמו או באמצעות אחר, במבנה מבין המבנים מושא כתב האישום החל מיום 29.4.2016, למעט מבנה מבין מבנים אלה שלגביו יחזיק עד אז בהיתר בניה.

ג. הצווים בסעיפים א' ו-ב' לעיל יירשמו בפנקסי המקרקעין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז חשון התשע"ו (29 אוקטובר 2015), במעמד הנוכחים.