גזר דין

הנאשם הודה ביום 18.11.2012 בעובדות כתב האישום, אשר ייחס לו בניית שלד בן 2 קומות ממבלוקים ובטון בשטח של כ-180 מ"ר, ללא היתר.

להלן ייגזר דינו של הנאשם, בהתאם לסימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) המבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה משמעותית בערך החברתי הנפגע: בניית שלד לבית מגורים בהיקף של 180 מ"ר ללא היתר.

ג. מדיניות הענישה

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (שלום רמלה) מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן). מעיון בפסיקה בענין מדיניות הענישה בעבירות בניה שלא כדין עולה התמונה כדלקמן:

א. ע"פ (נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013): בגזר דין בגין בנייה בלתי חוקית בהיקף של 200 מ"ר בניה על קרקע חקלאית פרטית, בנסיבות שבהן הליכי קבלת היתר מורכבים, נקבע כי מדיניות הענישה היא קנס בסך 30,000 – 40,000 ₪.

ב. בענין צוקרמן נקבע כי כאשר מדובר בבניה בלתי חוקית בהיקף של 101 מ"ר עד 500 מ"ר ודרגת אשם נמוכה, מדיניות הענישה הנוהגת היא קנס הנע בין 9,000 - 50,000 ₪.

ג. ב-פ.(נת') 1106/04 מדינת ישרל נ' עבד אלקאדר אשקר (12.10.2008) הושתו על נאשם שהודה, בגין בינה ושימוש בבית מגורים בהיקף 178 במ"ר בשטח חקלאי, תוך התחשבות בכך שהוא פועל להכשרת הבניה, קנס בסך 30,000 ₪ וצווי הריסה ואיסור שימוש.

ד. ב-תו"ב (עכו) 5283-08-08 ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נ' תיים (26.5.2011) הושתו על נאשם שבנה בית מגורים בשטח של 173 מ"ר וכן גדר באורך של 66 מ"ר (והשתמש גם בגדר באורך של כ-35 מ"ר) קנס בסך 18,000 ₪, כפל אגרה, צווי הריסה ואיסור שימוש והתחייבות.

ה. ב-תוב (רמ') 52156-05-10 ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק לוד נ' א. סלע מיכון בע"מ (26.2.2103), בו נדון שימוש בבניין בהיקף 300 מ"ר אשר נבנה שלא כדין לאכסנה, נקבע כי מדיניות הענישה בענין קנס נעה בין 10,000 – 30,000 ₪.

ו. ב"כ המאשימה הפנה ל-תו"ב (עכו) 29411-02-10 ועדה מקומית לתכנון בקעת בית הכרם נ' כיואן (18.3.2010) בו הושת על נאשם שהודה בבניית מבנה קנס בסך 35,000 ₪; אך היקף הבניה היה כמעט כפול היקף הבנייה בענייננו (320 מ"ר).

ז. הסנגור הפנה ל-חע"מ 50239/07 מדינת ישראל – מועצה אזורית חוף השרון נ' בן משה (20.5.2010), בו נגזר על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪; אך זאת, בגין בניה בהיקף של כ-7 מ'* 1.5 מ' בלבד (ראו הכרעת הדין מיום 2.5.2010); כן הפנה הסנגור ל-תו"ב (חדרה) 958-01-11 ועדה מקומית לתכנון ובנייה עירון נ' מוטעי יונס (11.9.2011), בו נגזר על נאשם קנס בסך 7,500 ₪, אך זאת בגין בנייה בהיקף 100 מ"ר. הסנגור הפנה ל-תו"ב 14727-01-10 (קריות) הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "חבר לאשר" נ' חובב (25.5.2010), בו הושת על הנאשמת, שהודתה, בגין בנייה ושימוש של בית מגורים בהיקף של כ-170 מ"ר, קנס בסך 11,700 ₪; אך זאת, על רקע קביעת בית המשפט בענין מחדלים קשים של רשויות בקשר ליישוב כליל.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – הצדדים לא טענו בענין זה.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – לא רלוונטי.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם לא טען בענין זה.

6. יכולתו של הנאשם להבין – הנאשם לא טען בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – הנאשם לא טען בענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטי.

9. קרבה לסייג לאחריות – הנאשם לא טען בענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא רלוונטי.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא רלוונטי.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס): לנשאם 2 ילדים קטינים (נ/2), הוא משתכר בסך 6263 ₪ ברוטו לחודש (נ/1) ויש לו יתרת חובה בבנק בסך כ-14,000 ₪ (נ/3). לא מדובר במצב כלכלי טוב, אך גם לא מדובר בקשי כלכלי שיש בו, לדעתי, כדי לגרום להפחתה משמעותית של מתחם העונש ההולם.

ה. מתחם העונש ההולם: לדעתי מתחם העונש ההולם לבנייה ושימוש של בית מגורים בהיקף כ-180 ללא היתר מתבטא בקנס בשיעור הנע בין 18,000 ₪ ל-30,000 ₪. אבהיר לענין זה כי בשונה מהנסיבות ב-ע"פ (נצ') 29754-12-12 הנזכר לעיל, בתיק זה המאשימה לא טענה כי מדובר בקרקע חקלאית או חריגה מסוג אחר, למעט בנייה ללא היתר (ולא אזקוף לחובת הנאשם טיעונים מטעמו מהם עלו נושאים אלה).

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – למעט טיעוניו לגבי מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם בענין זה.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – למעט טיעוניו לגבי מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם בענין זה.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – הנאשם לא טען לענין זה.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשם הסכים לצו הריסה מותנה.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה.

7. התנהגות חיובית – הנאשם לא טען לענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – למעט טיעוניו בענין מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם לענין זה.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – הנאשם לא טען לענין זה.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – לא חריג.

11. עבר פלילי או העדרו – המאשימה לא טענה שלנאשם עבר פלילי.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור אני משית על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. תשלום קנס בסך 25,000 ₪, או 120 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.3.2015 ובכל יום 1 לחודש עוקב. אי תשלום תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את הקנס כולו לפרעון מיידי.

ב. תשלום כפל אגרה בסך 10,411 ₪.

ג. חתימה על התחייבות בסך 25,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח-1965 במשך שנתיים.

ד. ניתן בזה צו המורה לנאשם להרוס את המבנה מושא כתב האישום עד יום 1.3.2016 אלא אם עד אותו מועד יחזיק היתר בניה כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן ביום כ"ח שבט התשע"ה (17 בפברואר 2015), במעמד הצדדים.