1. התובע יליד 10.6.1950, נפגע ביום 31.3.2010 בתאונת דרכים ,כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן - החוק). תביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה, על-פי הוראות החוק.

הנתבעים אינם חולקים על אחריותם לשלם לתובע את הנזקים עקב התאונה.

הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה על שאלת הנזק ושיעור הפיצויים.

2. בתאונה ,נפגע התובע בירך ימין. הוא הובהל לבית חולים לגליל המערבי בנהריה( להלן- בית החולים). שם, הוא נבדק בחדר מיון ואובחן אצלו שבר סוב-טרוכנטרי בצוואר ירך ימין (להלן-השבר). למחרת היום, הוא עבר ,בהרדמה כללית, ניתוח לשחזור סגור וקיבוע פנימי של השבר באמצעות מסמר גאמא. מהלך הניתוח היה תקין. הוא אושפז במחלקת שיקום. במהלך אשפוזו ,הוא עבר סדרות טיפולים פיזיותראפיים וריפוי בעיסוק.

ביום 23.4.2010, שוחרר התובע לביתו, עם המלצות להמשך מעקב וטיפול אצל הרופא המטפל, ביקורת במרפאות חוץ של בית החולים וחופש מחלה.

3. ד"ר נמרוד רוזן (להלן-המומחה), אורתופד מנתח מומחה מטעם בית המשפט, בדק את התובע וערך חוות דעת בכתב (להלן-חוות הדעת). בחוות הדעת, קבע המומחה ,כי לתובע נכות רפואית צמיתה, בגין התאונה, בשיעור של 15%, לפי סעיף 48 (1)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי.

4. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק והם:

א. הפסד השתכרות בעבר- 50,000 ₪

ב. הפסד השתכרות בעתיד - 60,000 ₪

ג. עזרה צד ג' בעבר ובעתיד - 30,000 ₪

ד. הוצאות שונות ונסיעות- 15,000 ₪

ה. כאב וסבל- 27,280 ₪

---------------

סה"כ- 182,280 ₪

מסכת הראיות

5. התובע העיד לעצמו. הוא הקדים והגיש תצהיר עדותו הראשית (ת/1).

לא היו עדים להגנה, מטעמה הוגשו שני מוצגים: נ/1 - טופס תביעה לקצבת

נכות כללית והחלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן-המל"ל), ונ/2- אישור

המל"ל בדבר תקופות דיווח, שמות ומעסיקים והכנסות התובע לשנים 1978-

2012.

דיון

נזק לא ממוני

6. כמבואר ,התובע אושפז למשך 24 ימים בבית החולים, ולו נגרמה נכות רפואית, צמיתה, בגין התאונה, בשיעור של 15%. על כן, נזקו הלא ממוני יחושב בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק ממון). תשל"ו-1976, ומגיע לאחר שערוך להיום לסך של 26,737 ₪.

הפסד השתכרות בעבר ובעתיד

7. כאמור, התובע יליד 10.6.1950, והוא עובד בניין (טפסן) במקצועו. בעברו, היה עובד שכיר, והועסק ע"י מספר רב של מעסיקים - 48 מעסיקים (נ/1). לא הייתה לא עבודה מסודרת, יציבה, ממושכת וקבועה.

להלן, עברו התעסוקתי בשנים 2000-2012:

שנת 2000- עבד התובע 4 חודשים ובשאר התקופה – מובטל; שנים 2002-2001 -מובטל, קיבל קצבת הבטחת הכנסה מהמל"ל; שנת 2003 -עבד 4 חודשים ובשאר התקופה היה מובטל וקיבל גמלת הבטחת הכנסה מהמל"ל.

שנת 2004- עבד , אצל שני מעסיקים, 8 חודשים בלבד, ובשאר התקופה- מובטל. שנת 2005- עבד 3 חודשים ,ובשאר התקופה היה מובטל וקיבל קצבת הבטחת הכנסה מהמל"ל.

שנים 2006 ועד 2012- מובטל וקיבל הבטחת הכנסה (נ/1). גם היום, התובע מובטל ומקבל קצבת הבטחת הכנסה מהמל"ל ( עמ' 4 ש' 12-13).

8. כאן המקום לציין, כי עדותו של התובע, הן לענייננו-שלנו והן לעניין מצבו הרפואי ותחלואיו, (ת/1 , סעיף 3 ; עמ' 3 ש' 16, עמ' 4, ש' 29; עמ' 5, ש' 8-13) אינה סבירה ואינה מהימנה. היא אף נסתרה, מיניה וביה, על ידי מוצגי ההגנה (נ/1 ו- נ/2).

בעברו, סבל התובע מתחלואים רפואיים כרוניים (בעיות בראיה, בשמיעה ובגב) ובגינם קבע לו המל"ל דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 19% (נ/1) .

וכן, עדותו של התובע באשר לכושר השתכרותו הפוטנציאלי - בעבר ובעתיד ועם כל הכבוד, עומדת בסתירה מוחלטת לרישומי המל"ל בדבר עבודת של התובע, הכנסותיו ושמות מעסיקיו (נ/2).

ככל הנראה, התובע החליט, בשנת 2002 ועם הגשת תביעתו לקצבת נכות כללית ,שלא לעבוד יותר. עם דחיית תביעתו לקצבת נכות כללית, הוא חזר, באופן זמני ומזדמן, לשוק העבודה ועבד, במהלך השנים 2003-2005 ,רק 19 חודשים, ובשאר הזמן היה מובטל.

בשנת 2005 ,הוא הגיש למל"ל תביעה חדשה לקצבת הבטחת הכנסה.

התביעה אושרה. מאז ועד היום, התובע מתפרנס רק מקצבת הבטחת הכנסה, וזאת ללא קשר לתאונה ולמצבו הרפואי בגינה.

מכאן מסקנתי, כי התובע לא הוכיח כדבעי הפסד השתכרות בעבר בגין התאונה. ויודגש: המדובר בנזק מיוחד ויש להוכיח אותו ,הן גובהה הנזק והן שיעור הפיצויים, לפי מאזן ההסתברות הנהוג במקומותינו.

התובע לא עמד בנטל זה.

9. מהו הדין באשר להפסד כושר ההשתכרות בעתיד? דומני, כי מלאכתנו, לעניין זה, היא כקריעת ים סוף .יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט (בדימוס) מ' חשין לפיהם:

"אכן, בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו נדמים אנו בעניינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות. ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה ואנו לא נביאים ולא בני נביאים".

(ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802, 822 1993).

יחד עם זאת וחרף הקשיים עמהם אנו מתמודדים במקרה דנן, נמלא את חובתנו השיפוטית ונפסוק פיצויים גם בנסיבות שבהן "שמא" עולה על "הברי".

ויודגש: בנסיבות העניין, אין אפשרות לערוך חשבון אריתמטי - אקטוארי באשר להפסד השתכרותו של התובע בעתיד.

קיים חוסר ודאות בקביעת הפסד כושר השתכרותו של התובע בעתיד במומו, וכן, קיימת אי ודאות לגבי גיל העבודה של התובע.

על כן ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הגלובלי, סך של 10,000 ₪, נכון להיום ובשל הפסד השתכרות בעתיד.

עזרת צד ג' והוצאות נסיעה בעבר

10. אכן, הוכח בפני כדבעי, כי לאחר התאונה נזקק התובע לעזרה סיעודית, אותה קיבל מבני משפחתו. וכן, היו לתובע הוצאות נסיעה הכרוכות בטיפולים הרפואיים להם נזקק בגין התאונה.

על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובע, בפרט נזק זה, סך של 5,000 ₪ ,נכון להיום.

שאר פרטי הנזק הנתבעים

11. התובע לא הוכיח ,כדין, את שאר פרטי הנזק הנתבעים ודין טענותיו לעניין זה להידחות.

סכום הפיצויים הכולל

12. הנה- כי - כן, הפיצויים המגיעים לתובע, נכון להיום ,הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני- 26,737 ₪

ב. הפסד השתכרות בעתיד- 10,000 ₪

ג. עזרת צד ג' והוצאות נסיעה בעבר- 5,000 ₪

---------------

סה"כ- 41,737 ₪

התוצאה

13. התוצאה היא ,איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובע כדלקמן:

א. סך של 41,737 ₪.

ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ כחוק, בסכום כולל של 7,100 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע ,באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ג, 15 יוני 2013, בהעדר הצדדים.